הדרך האטלנטית- נורבגיה/ קרדיט: שאטרסטוק
באוגוסט השנה חצתה אישה צעירה ורזה, בתסרוקת נערית קצוצה, את הלובי של המלון הוותיק באוסלו, שבו שהיתי. ידידיי הנורבגים לחשו לי, "זוהי שרת ההגנה של נורבגיה". היא לא לוותה באנשי ביטחון, וליד אחד השולחנות המתינו לה כמה גברים שקמו על רגליהם לכבודה. זוהי אינה אריקסן-סורידה, שלפני כשבועיים עשתה היסטוריה - מונתה לשרת החוץ הראשונה בתולדות נורבגיה.
בנורבגיה מכהנות השיעור הגדול ביותר בעולם של נשים בממשלה ובפרלמנט - כ-50%. שרת החוץ מונתה לתפקידה גם על-ידי אישה, ראשת-הממשלה ארנה סולברג, יו"רית המפלגה השמרנית שזכתה בפעם השנייה ברציפות בבחירות שהתקיימו בספטמבר השנה.
גם בראש משרד האוצר עומדת זו הפעם השנייה אישה, סיב ינסן, מנהיגת מפלגת הקידמה של נורבגיה. מפלגה ימנית לא קיצונית, השואפת להגביל את ההגירה לנורבגיה. ואכן, רבים באוכלוסייה (הקטנה) של ארץ הצפון חוששים משינוי אופייה של מדינתם בשל ההגירה. מפלגת הקידמה, שישבה רוב שנותיה באופוזיציה, דוגלת גם בכלכלת שוק חופשית ובשימוש נרחב יותר בקופת המדינה המלאה מרווחי תעשיית הנפט והגז (נורבגיה היא יצואנית הגז הטבעי השנייה בגודלה בעולם).
לזכותה של שרת האוצר סיב ינסן ייאמר, כי בכל הזדמנות היא דואגת להבליט ולהדגיש את ידידותה לישראל. ביקורה בארץ, בשדרות, לפני שנים אחדות זכה לסיקור שיא בתקשורת הנורבגית, וינסן הדגישה כי בעת ביקורה, שיגר חמאס רקטות שאילצו אותה ואת מלוויה להסתתר במרחב מוגן. ינסן גם קוראת לחמאס בשמו, "ארגון טרור", ועומדת על זכותה של ישראל להגן על עצמה. הממשלה הנוכחית באוסלו, שהיא דומה מאוד לממשלתה הקודמת של ארנה סולברג, נבחרה ע"י קרוב למחצית מהציבור הנורבגי.
שתי מפלגות קטנות שתמכו בסולברג מחוץ לקואליציה בארבע השנים האחרונות, אמורות לתמוך בממשלתה גם הפעם, אך המו"מ עימן טרם הסתיים. הסוגיה של מו"מ ממושך מוכרת לנו מהארץ, אך קואליציית מיעוט הנשענת על תמיכתן של מפלגות שאינן יושבות בממשלה, ומעניקות לה רוב בהצבעות חיוניות, לא תיתכן במקומותינו.
הפוליטיקה הנורבגית מורכבת משני מחנות ברורים ושווים בגודלם, שמאל-מתון וימין-מרכז, ששניהם תמימי-דעים בכמה נקודות יסוד, כמו מדיניות דמוקרטית-ליברלית, מדינת רווחה, רגולציה קפדנית בעיקר בתחום הפקת הנפט והגז; ובעיקר, שמירה מכל משמר על הקרן הסוברנית של נורבגיה, בניהול הבנק המרכזי. קרן זו, הגדולה מסוגה בעולם, עלתה בחודשים האחרונים לשווי שיא של טריליון דולר. מדובר בהון עתק במדינה שבה מתגוררים רק כ-5 מיליון אזרחים, כש-8% מהם מהגרים.
המשקיעה הרביעית בגודלה בשוק ההון הישראלי
הנקודה הישראלית היא, שלאחר שנים של יובש יחסי - ולמרות מחלוקות מדיניות ממושכות - הלך וגדל חלקו של שוק ההון הישראלי בקרן הנורבגית, ומתחת לרדאר עלה כעת שווי החזקותיה בארץ, לכ-3 מיליארד דולר. בכך הפכה נורבגיה למשקיעה הרביעית בגודלה בניירות-ערך ישראליים. היות שנורבגיה מקפידה מאוד על ערכים של זכויות אדם, בריאות הציבור והגנת הסביבה, הקרן מינתה ועדת אתיקה ייחודית בעולם, העוקבת אחרי קיום ערכים אלה, ומונעת השקעות בחברות - ואף במדינות - המפירות ופוגעות בעקרונות הנורבגיים.
כך, לפני שנים אחדות מכרה הקרן את החזקותיה בכמה חברות ישראליות בשל מעורבותן בפעילות בשטחי יהודה-ושומרון. נדגיש, כי מדיניותה של הקרן כלפי ישראל אינה מותנית בהרכב הממשלה באוסלו, ואינה מושפעת מרמות הידידות או הביקורת כלפי ישראל. הממשלה הנוכחית ידידותית לישראל, ושואפת להרחיב את שיתוף-הפעולה העסקי, ללא קשר לנושאים מדיניים הנמצאים לעיתים במחלוקת בין הממשלות.
הסחר בין ישראל לנורבגיה נשען בחלקו על ענפים מסורתיים: שליש מהיצוא הישראלי הוא תוצרת חקלאית, בעיקר פרי-הדר ותפוחי-אדמה. חלקו של תחום ההיי-טק (תוכנה לתקשורת, בריאות וכו') נמוך מדי - 20 מיליון דולר בשנה בלבד. כך גם היבוא מנורבגיה מבוסס עדיין על דגים, בעיקר דגי סלמון. למעשה, 90% מהיבוא בא מן הים, ורוב דגי הסלמון בישראל מקורם במשלוחים מנורבגיה.
מוצרים מסורתיים נוספים שיובאו בעבר מנורבגיה, כמו נייר ואלומיניום, כמעט שאינם מגיעים יותר, עקב מחירם הגבוה במדינה, שבה השכר החודשי הממוצע הוא יותר מ-3,400 יורו.
לגוון את הסחר ההדדי מעבר לדגים ולתפוזים
כאן מונח האתגר הגדול לפתחם של קשרי העסקים בין ישראל לנורבגיה זה שנים רבות: בעוד שהיבוא הנורבגי השנתי מכל העולם מגיע ל-72 מיליארד דולר; סך היבוא הישראלי הוא כ-60 מיליארד דולר, אך הסחר בין ישראל לנורבגיה מצומצם יחסית מאוד: כ-260 מיליון דולר בשנה בשני הכיוונים. כלומר, כחמישית האחוז(!) מסך סחר החוץ הכללי של שתי המדינות .
הבעיה היא אפוא, הן בסדרי הגודל והן בתמהיל. שתי המדינות יכולות להיעזר זו בזו בתחומי ההתמחות של כל אחת מהן.
נורבגיה הקימה תעשיית אנרגיה ענקית לקידום חברות הנפט והגז, שהמכירות שלהן בעולם מגיעות ל-50 מיליארד דולר בשנה. מנגד, ישראל לא פעלה עדיין להקמתה של תעשייה כזאת, ויכולה בשלב זה להציע למגזר האנרגיה בעולם פריטים מעטים מאוד. ישראל, שמכונה גם בנורבגיה "מדינת הסטארט-אפ", מעוררת עניין רב גם במדינות המפותחות בצפון-מערב אירופה.
נורבגיה צופה ירידה משמעותית בהכנסותיה מאנרגיה בשני העשורים הבאים, והיא מתכוננת/נערכת בקפדנות לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות בתחומי הסייבר, רכב אוטונומי והבריאות, אשר יחליפו את ההכנסות מנפט ומגז בעתיד הקרוב. ישראל יכולה להציע רבות בתחומים אלה, ולהקים בשיתוף-פעולה עם נורבגיה ענף תעשייה חדש בארץ, שיספק סחורות ושירותים ליצרני נפט וגז בעולם.
על רקע זה הגיעה לארץ בסוף אוקטובר משלחת של בכירי "מועצת המחקר" הנורבגית, גוף המרכז את מרב המשאבים והפרויקטים בתחום המו"פ. הביקור היה שיאו/ פרי של מאמץ הנמשך כעשר שנים, להביא לשיתוף-פעולה טכנולוגי בדרג של מדינות, ולתעל במשותף השקעות בתחומים עניין של שתי המדינות. .
יצוין, כי הפעילות הישראלית במסגרת משרד המדען הראשי, וכעת "הרשות לחדשנות", מרשימה מאוד את הנורבגים, לרבות ההשקעה הממשלתית הגבוהה במחקר-ופיתוח, גם במונחים נורבגיים.
בינואר השנה נחתם "מזכר הבנות" בין שתי הממשלות: בצד הנורבגי הופקדה על מימושו "מועצת המחקר", ובישראל "הרשות לחדשנות". המועצה מכינה כעת את מסקנותיה מהביקור בארץ, והצעד המעשי ביותר אמור להתבטא ביישומן. המסקנות האלה והאקלים המדיני הנוח שנוצר בנורבגיה כלפי ישראל, עשויים לגוון את קשרי העסקים, ולהגדיל את היקפם הרבה מעבר לדגים ולפרי-הדר המאפיינים אותם זה 70 שנה.
■ הכותב הוא יו"ר לשכת המסחר ישראל-נורבגיה