ביטקוין / צילום: רויטרס Benoit Tessier
העולם של המטבעות הדיגיטליים, הקרויים מטבעות קריפטוגרפיים, הולך ומתפתח בשנים האחרונות. מקורה של התפתחות זו ברצון ליצור טכנולוגיה המאפשרת תשלום שאינו מפוקח על-ידי שום בנק מרכזי, ואינו מחייב אישורים לתשלום, כל זאת בשקיפות מלאה כלפי מחזיקי המטבע. לצורך כך פותחה הטכנולוגיה השיתופית הקרויה בלוקצ'יין, שלה שימושים רבים מעבר לאמצעי תשלום במטבעות וירטואליים.
המטבע הראשון שפותח הוא הביטקוין, והוא גם המרכזי עד היום. בהמשך פותחו טכנולוגיות מורכבות יותר, כמו של ה"אתריום" ומטבעות נוספים.
עולם המטבעות הקריפטוגרפיים המשיך והתפתח גם לתחומים נוספים, ולא רק למטבעות כאמצעי תשלום. חברות החלו לגייס כסף באמצעות הנפקת מטבעות מסוגים שונים (המכונים Tokens), מהלך הקרוי הנפקות ICO (Initial Coin Offering), או TGE (Token Generation Event).
נוסף על כך, הוקמו בורסות למסחר במטבעות האמורים וקרנות להשקעה בסל מטבעות וירטואליים ובפרויקטים של ICO, והתפתחו זירות מסחר בנגזרים על המטבעות. כמו כן הוקמו אתרים שבהם ניתן להמיר את המטבעות הקריפטוניים לכסף מפוקח, המכונה "פיאט", ועוד פיתוחים שונים.
הטכנולוגיה הקדימה את שאר העולמות בזמן רב. העולם הפיננסי, הרגולטורי והמיסויי המסורתי, כבדרך כלל, מפגר אחר הטכנולוגיה, ועודנו מנסה להבין את טכנולוגית הבלוקצ'יין - כדי להתמודד עם ההשלכות הנובעות מהפיתוחים החדשים. המערכת הבנקאית המסורתית החלה רק לאחרונה לקבל כסף שמקורו בהמרות של מטבעות קריפטוגרפיים, וזאת בעקבות הנחיות של בנקים מרכזיים.
יותר ויותר מדינות מתחילות ליישר קו
מדינות מסוימות אסרו על שימוש במטבעות אלה, למרות שניכר גם כי יותר ויותר מדינות מאפשרות זאת, או יאפשרו בעתיד. גם הקמת בורסות מסחר במטבעות נאסרה בתחילה, אולם גם כאן יותר ויותר מדינות מאפשרות מסחר, ובוחרות לפקח עליו באמצעות רגולציה מתאימה, גם אם ראשונית.
המדינה הראשונה שהבינה שעולם הבלוקצ'יין - ובפרט עולם המטבעות הקריפטוגרפיים - כאן כדי להישאר, היא גיברלטר, אשר אפשרה לקיים ICO, קרנות השקעה וכיו"ב, ואף קבעה חובת אישורים רגולטוריים שיאפשרו מחד פיקוח - ומאידך יעשו זאת מבלי לנטרל את התמריצים, ותוך התחשבות במאפיינים המיוחדים של הפעילות. דבר זה - יחד עם תמריצי מס מובנים בגיברלטר - הובילו חברות רבות העוסקות בתחום לפעול במסגרתה.
גם בעולם המס, רשויות המס בעולם לא יודעות כיצד יש להתמודד עם תופעה זו, וכיצד למסות את הפעילות במסגרתה.
דרך המיסוי קשורה קשר הדוק לשאלה כיצד יוגדרו המטבעות הקריפטוגרפיים: האם כמטבע או כנכס, ואולי חלק כמטבע, למשל הביטקוין, והשאר כנכסים. לכל אחת מהאפשרויות יתרונות וחסרונות מבחינת תשלום המס. כך למשל, בעוד שסיווג המטבעות ואף טוקנים כנכס יכול להוביל לחבות מס משמעותית בישראל - הן מבחינת מס הכנסה והן מבחינת מע"מ - הרי שכאשר מדובר על ניהול הפעילות מחוץ לישראל, עשוי הדבר להוביל דווקא ליתרונות מס משמעותיים. כיום, רוב מדינות העולם שפרסמו את עמדתן בעניין (ואלה אינן רבות), ובכלל זה רשות המסים בישראל, רואות במטבעות הקריפטוגרפיים נכס, בעוד שיפן, לדוגמה, רואה בהם מטבע.
ומה משמעות העניין? אם מדובר במטבע, העברתו ממטבע קריפטוגרפי אחד לשני וכן לפיאט (כסף מפוקח) אינו אירוע מס, שכן מדובר בהמרה שבין מטבעות, ורווח או הפסד שנוצר, מקורו בהפרשי שער - הפטורים בדרך כלל ממס אצל יחיד.
אם מדובר בנכס, הרי שכל מעבר בין מטבעות מהווה אירוע מס שיש לדווח ולשלם מס בגינו, אפילו אם לא התקבל פיאט שבאמצעותו ניתן לשלם את המס. מדובר למעשה בעסקת ברטר, שבה נכסים מחליפים ידיים (בעלות) ללא העברת פיאט. למותר לציין, כי לסיווג האמור השלכות רבות, כגון חובות ניכוי מס במקור, השפעה על הדיווחים הנדרשים וכיו"ב'. כאשר מדינה בוחרת למסות מסחר במטבעות קריפטוגרפיים בדרך זו, עליה לבחון אל כלל השלכות המס הנובעות מכך, שכן כאמור, מבחינת הנישומים ייתכן מאוד שהדבר דווקא יועיל בהפחתת חבות המס שלהם כאשר המסחר או הפעילות מתבצעים מחוץ לישראל.
עד אשר ישכילו מדינות נוספות להסדיר את הפיקוח ואת ההסדר המיסויי החל על העיסוק במטבעות אלה, ימשיכו העוסקים בכך לבחור במדינות שבהן יש הסדרה, ומשטר מס שאינו מגביל את פעילותם, תוך ניצול יתרונות מיסויים הנובעים דווקא מאי-ההסדרה.
יוצא מכך, שדווקא הסדרה הגיונית וסבירה של פעילות, תוך יצירת פלטפורמה מיסויית רגולטורית ובנקאית מתאימה, היא בעלת פוטנציאל למשוך את הפעילות לאותה מדינה.
■ עו"ד טלי ירון-אלדר היא שותפה מנהלת במשרד ירון-אלדר פלר שורץ ושות' ונציבת מס הכנסה לשעבר. עו"ד גילעד בן-עמי הוא מומחה למיסוי בינלאומי ושותף במשרד.