שד' ירושלים ביפו / צילום: מירב מורן
הלילה בחצות התעוררו תושבי יפו מפיצוץ עז. בדף הפייסבוק הפעיל מאוד שנקרא "קהילת יפו-אם אל ע'ריב" הופיעו דיווחים מצולמים שהעידו בזמן אמת על בלגן ברחוב יפת, פינת ד"ר ארליך. אף אחד לא מתרגש מהצתות קטנות ביפו, ועל פי רוב מדובר בסתם נזק לרכוש; אבל הפעם, יש גם הרוגים ופצועים.
כמובן שמוקדם עדיין לקבוע ולטעון שמדובר בהצתה שנעשתה בזדון, אבל צריך להודות על האמת: ביפו יש קצת יותר מדי מקרים של אלימות והצתות. תגללו קצת בעמוד הפייסבוק המדובר ותגלו שבין הזמנות לשיעורי פילאטיס, מקררים למכירה ודיווחים על כלבים אבודים, יש גם מספר רב של אירועים חריגים: ב-16.11.17 דיווח מבוהל על שריפה מרחוב יהודה הימית, באותו היום, הודעה על "מחיקה" של הגינה הפופולרית ברחוב אלברט קיוסו, ב-11.10.17 שריפה בבניין ישן ברחוב הסנה, ב-6.10.17 מודיעים שהפארק הקטן במגן אברהם נסגר ע"י העירייה בגלל ונדליזם, ב-7.8.17 שריפה בשיכוני חיסכון, ב-26.4.17 ניסיון חיסול בפיצוציה ב"פיצה רומא" ברחוב יפת. התעצלתי לחפש, אבל ידוע לי וברור שהרשימה הזאת חלקית מאד. הייתי יכול למצוא עוד, בקלות.
לפני שלוש שנים עברתי ליפו, לרחוב קטן, באזור שניקרא ע"י המתווכים "צפון יפו". 2 דקות מאבו חסן ומשוק הפישפשים. 100 מטר מרחוב רבי חנינא היוקרתי, שהוגדר לא מזמן ע"י "טיים אאוט" כאחד מעשרה הרחובות היפים בעיר.
בתקופה שחייתי בדירה המנדטורית הנהדרת המשופצת שלי, שהיו בה תקרות גבוהות ורצפה מצוירת ושכנים אותנטיים, מכל הסוגים, הייתי עד לניסיון התנקשות אחד ברחוב מיכלאנג'לו, מול הבית שלי שרפו קטנוע שהצית את הכביסה בדירה מעל ופעמיים שרפו את פחי האשפה, שניצבים כמובן באמצע הרחוב ולא בחצרות הבתים. לנגד עיני עומדת תמיד תמונתו של הבן של עבדאללה, שנרצח בחנות המכולת של המשפחה, ברחוב יהודה הימית. ואני לא מדבר כרגע על האלימות היומיומית, בזמן הנהיגה, ברחוב, או בחדר המדרגות. אני ברחתי מיפו - ומבסוט.
העיר משתנה. באזור שקרוב לת"א ולים מוקמים עוד ועוד מתחמים סגורים של בורגנים אמידים. שוק הפשפשים הפך למתחם בילויים, עם מסעדות בוטיק ומספרות בוטיק וחנויות וינטאג'. בחודש ספטמבר השנה אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובניה את מסמך "מדיניות התחדשות דרום יפו" וכבר יש שלטים של חברות יזמיות שמכריזות על פרויקטי תמ"א 38 ופינוי בינוי. ראש העיר של ת"א-יפו לא יכול להרשות לעצמו להמשיך ולהתעלם מפצצת הזמן המתקתקת. השיטה הרגילה, של העברת האחריות למשרדי הממשלה, או המשטרה, לא עובדת במקרה הזה.
מקרי האלימות שהולכים ומתרבים הם סימנים ברורים לתסכול עמוק - והטיפול המרושל בהם הוא עדות לאנרכיה. זה לא ייעצר ברחוב הגבול, וגם לא בכיכר השעון.