גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ג'יימס קורדן / צילומי מסך מתוך יוטיוב

המשרד של ג'יימס קורדן במתחם CBS טלוויז'ן סיטי בלוס אנג'לס מלא וגדוש. יש בו תסריטים מקופלי פינות, אי-אילו פרסים, אפילו פתק תודה ממוסגר מאת הגברת הראשונה לשעבר. אבל יש פריט אחד שקורדן לא יכול לעבור את היום בלעדיו. הוא נח על ערימת כתבי העת שרובצת על שולחן הקפה, ויש לו תפקיד זן מהותי בחיי העבודה של קורדן.

"אני מנסה לבצר לי שש או שבע דקות של שקט פעמיים ביום, ובשביל זה היא ממש שימושית", אומר קורדן ומרים מסכת עיניים שחורה קטנה, מן הסוג שחברות התעופה מחלקות לנוסעים במחלקה הראשונה. "יש אנשים שהיו קוראים לזה מדיטציה, אבל אני לא עושה תרגילי נשימה. אני לא 'הולך לאנשהו'. אני עושה רק את זה" - הוא מרכיב את המסכה על עיניו למשך כמה שניות, פניו מתרוקנות מהבעה ואת מקומן תופסת מעין שלווה - "ואחר כך זה כאילו, זהו, עשיתי ריסטרט!".

קורדן, 39, שחקן תיאטרון בריטי שהיה למנחה טוק-שואו מן הפופולריים בעולם, רובץ על הספה בקרדיגן וג'ינס ונראה כאילו הוא זקוק נואשות לנמנום של שבע דקות. הסתיו הגיע ובחוץ קר. בדרך כלל הוא מנסה להיות במיטה כבר בתשע ורבע, אבל אתמול נשאר ער עד אחרי חצות באולפן והקליט שיר ל"פיטר הארנב" - סרט האנימציה החדש מבית סוני שבו הוא מגלם את שוכן הגנים מפונפן הזנב החביב על ילדי בריטניה. "באנגליה כולנו גדלנו על הספרים האלה", הוא אומר. "זאת דמות מקודשת".

הוא מגיע לא מעט גם לאולפני האחים וורנר, לעבודת פוסטפרודקשן על "אושן 8" שעתיד לצאת לאקרנים בקיץ הבא, ובו הוא מגלם חוקר ביטוח הדולק בעקבות הגנבות שמגלמות קייט בלנשט, סנדרה בולוק ואן הת'אוויי. בחורף ינחה את טקס פרסי הגראמי בפעם השנייה ברציפות (הוא מנחה רב מוניטין, וטקס פרסי הטוני שהנחה ב-2016 זכה בפרס אמי). על כל אלה יש להוסיף את תפקידו כמפיק בחברת Fulwell 73, שאותה הוא מנהל לצד שותפו העסקי וחברו הטוב בן וינסטון. משרדי החברה נמצאים ממש במורד המסדרון, ושם שוקדים בין היתר על סדרות ספין-אוף שמתבססות על פינות מתוכנית הלייטנייט שלו, כמו למשל "קארפול קריוקי" עבור אפל מיוזיק ו"דרופ דה מיק" עבור TBS, וכן על סדרת ריאליטי שתעסוק בכדורגל מקצועני ותעלה ביוטיוב - פלטפורמה שהערוץ של קורדן נהנה בה מצמיחה מהירה במידה שכמעט אין לה מתחרים (12 מיליון מנויים - והפנקס עדיין פתוח).

והוא צריך גם לעבוד, כלומר, לשבת מאחורי שולחן המנחה ב"לייט לייט שואו" של CBS, שאותה מצלמים ארבע פעמים בשבוע, אחר הצהריים, בבמת קול לא רחוק מהמשרד שלו. "אם זה מה שאתה רוצה, אז מנחה טוק-שואו יכולה להיות העבודה הכי קלה בעולם", אומר קורדן ומשפשף את עיניו היגעות. "מונולוג, קצת קטעים ליד השולחן, קצת פטפוטים עם קומיקאי, אומרים לילה טוב וגמרנו. אבל זה לא סוג התוכנית שאני רוצה לעשות. והעובדה שאני עושה המון דברים אחרים, משחקת לטובת העניין. אני יודע שאם לא הייתי מחפש לעשות דברים מחוץ לתוכנית, הייתי מאבד את היכולת היצירתית שלי, ואני לא רוצה שזה יקרה, אבל זה מתיש.

"מה שהבנתי זה שאתה פשוט צריך לנסות להיות נוכח בכל מקום שאתה נמצא בו. אתה לא יכול לחשוב על מחר או על השבוע הבא או על אחר הצהריים. אתה פשוט צריך להיות הגרסה הכי טובה של עצמך בזה הרגע. ותזכור שאני אומר את זה בתור מישהו שמפשל בעניין 25 פעם ביום. אני רק אומר שזה המקום שאני שואף אליו. אני לא מכיר שום דרך אחרת להצליח". קורדן מתמתח על הספה ומנסה להצניע פיהוק, "שלא תחשוב שאני איזה מין יודה".

שובר את המחיצות

18 שעות קודם לכן, בצילומי ה"לייט לייט שואו", קורדן נראה פחות כמו פיטר הארנב ויותר כמו השפן של אנרג'ייזר. הוא קפץ לחדר האמנים לומר שלום לאורחים המוזיקליים, Fifth Harmony, ושעט אל הבמה כדי לברך את הקהל באולפן לפני תחילת הצילומים. בעוד שרבים מן המנחים ברשתות הטלוויזיה עדיין שואבים השראה מהופעתו המוקפדת והמדודה של ג'וני קרסון, מחליקים בינות לווילונות ומיטיבים את עניבת הפרפר שלהם במהלך המונולוגים השנונים - המופע של קורדן קצבי ופרוע יותר. האורחים מתראיינים שניים-שניים או שלושה-שלושה במקום בזה אחר זה, ומתבקשים לחולל כל מיני מעללים לא בהכרח מחמיאים. חברי Fifth Harmony, למשל, התבקשו לשחק במשחק "Flinch" ("מצמוץ"), שבמסגרתו עמדו מאחורי קיר שקוף ואחזו כוסות מרטיני בעוד קורדן משגר לעברם תפוחים ותפוזים באמצעות תותח פירות רב עוצמה (מי שהמרטיני שלו נשפך מפסיד).

אבל לא חדוות השטות מייחדת את קורדן בהשוואה ליתר מנחי הטוק-שואו הפופולריים, אלא יכולתו לעורר הזדהות. מי שיושב בקהל באולפן אינו מרגיש כאילו הוא צופה במופע, אלא כאילו הוא חלק ממנו לא פחות מאשר קורדן עצמו; שנולד לאב שהיה מוזיקאי בחיל האוויר המלכותי ולאם שהייתה עובדת סוציאלית, ובמהלך הצילומים מתערבב בקהל ומחליף צ'פחות והערות עם המעריצים.

ה"לייט לייט שואו" נבנה במחשבה על שבירת החציצות ועל איחוד בין המופיעים לבין הצופים, ובכלל זה השימוש במצלמות שנוסקות מעל האולפן ומצלמות את הקהל, לפעמים ב"מצלמת ריקודים" או ב"מצלמת נשיקות". "זה כאילו הוא מעלה את המופע במיוחד בשבילך", אומר לסלי מונווס, נשיא ומנכ"ל CBS, "גם אם הוא מגיע למיליוני אנשים".

הסיפור על האופן שבו מונווס "גילה" את קורדן והקצה לו את משבצת הזמן שמתחילה חצי שעה לאחר חצות ושימשה בעבר את קרייג פרגוסון - ולפניו את קרייג קילבורן ואת טום סניידר - כבר היה לאגדה בהוליווד. מונוורס לא שמע על קורדן עד חורף 2013, אז נתקל בו בברודוויי בשעה שגילם את דמותו של משרת רב פעלים ב-"One Man, Two Guvnors", גרסה מודרנית מאת ריצ'רד בין ל"משרתם של שני אדונים" של קרלון גולדוני (קורדן, שנולד בבאקינגהמשייר, גילם את הדמות גם על במות לונדון וזכה בפרס הטוני).

מונווס התרשם עד כדי כך, שחזר הביתה וחיפש את קורדן במאגרי המידע של IMDB. בהתחשב בעובדה שמעולם לא שמע עליו קודם לכן, הוא הופתע למצוא שיש לו רזומה מרשים למדי. קורדן התחיל את דרכו המקצועית בסדרות בריטיות כמו "Fat Friends" ו"Teachers", אך בתוך זמן לא רב זכה לתפקידים רציניים יותר בסרטים רציניים יותר (ובהם למשל סרטו של מייק לי "הכול או לא כלום" מ-2002) ובכמה הפקות תיאטרון. הוא נודע במיוחד בזכות תפקידיו הקומיים, והיה מיוצרי ומכוכבי "גווין וסטייסי", אחד הסיטקומים הפופולריים ביותר בתולדות הטלוויזיה הבריטית (יותר מ-14 מיליון איש - כרבע מאוכלוסיית בריטניה - צפו בפרקו האחרון ב-2010). ב-2011 זכה קורדן לפופולריות עצומה כששר את "I'm Your Man" עם ג'ורג' מייקל במסגרת משדר Comic Relief הבריטי בעודם נוסעים ברחבי לונדון. אף שהקטע לא כונה כך, בשעתו, אפשר לומר שמדובר ב"קארפול קריוקי" הראשון.

כמה שנים לאחר מכן, ב-2014, זכה לתפקיד משמעותי ראשון בשובר קופות אמריקאי: סרט הפנטזיה "אל תוך היער", שם כיכב לצדה של מריל סטריפ. "ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עם הבחור הזה", אומר מונווס. "הוא יודע לשיר, הוא יודע לרקוד, הוא יודע לעשות קומדיה, הוא יודע לשחק. העובדה שלרוב האמריקאים לא היה מושג מי הוא, עשתה אותו אפילו עוד יותר מעניין, מבחינתי".

"רצינו את הבחור אצלנו"

לא לגמרי ברור האם קורדן הציע את רעיון הטוק-שואו למונווס או להיפך. קשה להם להיזכר. "זה קצת מבלבל", מודה קורדן. "זה פשוט מין דבר שקרה". מה ששניהם זוכרים הוא שקורדן הגיע למשרדי CBS באפריל של אותה שנה, לפגוש את מונווס ואת נינה טאסלר, שניהלה אז את תחום הבידור ברשת, כדי לדבר על רעיון שהיה לו לדרמה קומית שתעסוק ב"בחור בניו-יורק שמנסה להבין אילו מין חיים עומדים להיות לו", מספר קורדן.

אלא שאז דייוויד לטרמן הודיע בדיוק על פרישתו מה"לייט שואו", ופתאום נסובה הפגישה כולה על ענייני לייט נייט. "בשלב מסוים ג'יימס אמר, 'יודעים מה? תמיד רציתי לעשות תוכנית ראיונות'", נזכר מונווס. קרייג פרגוסון בדיוק התפטר מתפקידו כמנחה ה"לייט לייט שואו". מונווס וטאסלר החליפו מבטים. "כך או אחרת", אומר מונווס, "רצינו את הבחור הזה אצלנו ברשת".

"ניסיתי להוריד אותו מזה", אומר בן וינסטון, 34, שמנהל איתו את Fulwell 73 ומשמש גם מפיק בפועל של ה"לייט לייט שואו" (שניהם חברים טובים מאז ימי "Teachers", שם החל וינסטון את דרכו כעוזר הפקה). "חשבתי שזה רעיון לא טוב מבחינתו. ג'יימס בחור מאוד יצירתי. מתסכל אותו לעשות אותו דבר יותר מדי זמן, וחשבתי שישעמם לו לעשות טוק-שואו כל ערב. בדיוק עמד לצאת לו אז סרט אמריקאי גדול - נדמה שהוא במצב הכי טוב שיכול להיות. לא הבנתי למה לו לוותר על כל זה".

אבל קורדן זיהה הזדמנות. "נדמה לי שלורן מייקלס הוא זה שאמר שאחרי שאתה מנחה טוק-שואו, אין לך לאן להמשיך הלאה, אבל אני לא בטוח שאני מסכים איתו", הוא אומר. "נראה לי שאולי זה היה ככה כשהעבודה ברשתות הייתה ליניארית, אבל עכשיו הכול התערבב. אני זוכר את הפעם הראשונה שלי בלוס אנג'לס, כשנסעתי בעיר ונפגשתי עם אנשים. ההרגשה אז הייתה שאם אתה רוצה לעשות קולנוע, אתה לא נכנס לטלוויזיה. היום כולם מחפשים לעשות טלוויזיה. ואז הסיפור היה שאם אתה עושה טלוויזיה, אתה לא יכול לעשות פרסומות. ועכשיו כולם מחפשים להיות ג'ורג' קלוני בפרסומת לנספרסו. פעם היו שחקני טלוויזיה ושחקני קולנוע ושחקני תיאטרון ושחקנים מסחריים. היום יש פשוט שחקנים וזהו".

קורדן - שהוא ואשתו, ג'וליה קארי, הורים לשניים (והשלישי בדרך) - חיפש עיסוק יצירתי שעדיין יאפשר לו לחזור לאכול עם המשפחה מדי ערב. לוח הזמנים בטלוויזיה - אפילו בתוכנית תובענית כמו טוק-שואו לילי - נוח בהרבה מאשר בקולנוע. ואף שקורדן אינו מתעקש להתעסק בכל היבט בפעילותה של Fulwell 73 (וינסטון, שמפקח על 30 העובדים במשרה מלאה בחברה, אומר שהוא יותר "בקטע של רעיונות") - עדיין חשוב לו להיות מעורב. וחוץ מכל זה, קורדן חשד שהעבודה על טוק-שואו עשויה להיות משעממת פחות מאשר העבודה על סרט.

"אני אוהב צילומים של סרטים", הוא אומר, "אבל זה עניין ממש איטי. הימים פשוט לא נגמרים. כאילו, יכול להיות שהיום בראד פיט רק יוצא ממכונית ונכנס בדלת. זה מה שהוא עושה כל היום. לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה. הבנתי שמה שאני באמת אוהב לעשות זה פשוט להיות בחדר וליצור דברים".

שיתוף-פעולה עם אפל

קורדן מנחה את ה"לייט לייט שואו" זה שנתיים. אז נכון, הרייטינג לא תמיד בשמיים - הממוצע הוא 1.32 מיליון צופים בלילה, פחות מאשר ב"נייטליין" (1.46 מיליון) וב"לייט נייט עם סת' מאיירס" (1.36 מיליון) - אבל למי אכפת? את מונווס, לדוגמה, זה לגמרי לא מטריד. "אני כבר בקושי מסתכל בנתונים האלה", הוא קובע. "מה שחשוב היום זה רק המספרים ברשת". והמספרים של קורדן ברשת יוצאים מגדר הרגיל. במיוחד כשמדובר ב"קארפול קריוקי".

סרטונים מהפינה הפופולרית להפתיע הזו מן ה"לייט לייט שואו", המציגה את קורדן וידוענים שונים נוסעים יחד ברכב ומזמרים, זוכים לקהל צופים בינלאומי המאפיל על זה של מופעי המחצית בסופר-בול. הפינה שעשה עם ג'סטין ביבר (הם שרו יחד את "Boyfriend") גרפה 126 מיליון צפיות, ואילו הפינה שלו עם אדל הגיעה עד כה ל-173 מיליון. הדואט "Signed, Sealed, Delivered" עם מישל אובמה מיולי 2016 חצה את קו ה-59 מיליון, והניב לו את מכתב התודה הנחמד שעל הקיר במשרדו.

"כשאתה מנסה להרכיב תוכנית מהסוג הזה, אתה מחפש את מה שיגדיר אותה", אומר קורדן. "לדייוויד לטרמן היו רשימות 'עשרת ה-'. לג'יי לנו היה 'ג'ייווקינג' (משאלי רחוב). לג'ימי קימל היו 'טוויטים מרושעים'. אז בן וינסטון ואני חשבנו, 'אנחנו בלוס אנג'לס, וכולם כאן מדברים רק על התנועה. זוכר שעשינו את הקטע ההוא להרפיה קומית, עם ג'ורג' מייקל במכונית? 'קארפול קריוקי'! אבל לא היה לנו מושג עד כמה פופולרי זה עומד להיות".

נתוני הצפייה המקוונים המרשימים של הפינה לא רק מנפחים לקורדן את האגו. באלכימיה החדשה של השואו-ביזנס, אפשר להפוך אותם לזהב. תעריפי הפרסום ברשת נמוכים לאין ערוך מאשר בטלוויזיה, אבל הקהל הדיגיטלי הכביר שלו מאפשר לו לדרוש תעריפי פרסום גבוהים יותר אפילו בשידורים המסורתיים. חוץ מזה, אפשר להרוויח גם מחסויות ומשיבוץ מותגים. בפרק שעשה עם סלינה גומז עצרו השניים לקנות צ'יפס וקולה במקדונלדס. הפינה זכתה ללמעלה מ-79 מיליון צפיות, וסיפקה למקדונלדס חשיפה שכמותה לא הייתה מצליחה להשיג אפילו מפרסומת בזמן טקס האוסקר אשתקד. מקדונלדס, מצדה, הציגה פרסומות ל"לייט לייט שואו" על מוצריה במשך חודש וחצי.

"אנחנו עושים סרטונים שבהם ג'יימס מגיע לעבוד יום אחד בחנות של אולד נייבי, למשל", מספק וינסטון דוגמה אחרת לאופן שבו פועל שילוב המותגים ב"לייט לייט שואו". "הייניקן נותנים חסות לבר באולפן שלנו, אבל זה לא שאנחנו סתם מציגים איזשהו מוצר ברקע. אנחנו עובדים עם שותפי המותג שלנו באופנים די מתוחכמים. אנחנו מוודאים שזה לא יהיה בוטה, שזה יהיה אורגני ולא יהיה בגדר של ניסיון לדחוף מוצרים לקהל שלנו".

שיתוף-פעולה נוסף התגבש בשנה שעברה, כאשר התחילה אפל מיוזיק לחפש חומר שיאפשר לה להיכנס במלוא התנופה לתחום התוכן המקורי. באפל פנו היישר לקורדן - ואולי להיפך. כמו בעסקאות רבות שהוא עושה, זה לא ממש ברור. "אני באמת לא זוכר מי פנה למי", אומר אדי קיו, סגן נשיא בכיר לתוכנות ושירותי אינטרנט באפל, "אבל עבדנו עם ג'יימס על כל מיני דברים כבר קודם. הוא הכין פרסומת טלוויזיה לאפל, ועשינו כמה חסויות בתוכנית שלו. הוא עשה 'קארפול קריוקי' עם טים קוק (לפתיחת כנס המפתחים של אפל ב-2016). ככה שהרגשנו שזה מתאים בדיוק. 'קארפול' היא הרי תוכנית שעוסקת במוזיקה, ואנחנו אפל מיוזיק".

קורדן אומר שלמכור לרשת הכבלים TBS סדרה שתתבסס על קטעי "Drop the Mic" מהתוכנית, שבמסגרתם הוא ואורחיו המפורסמים עולבים זה בזה באמצעות ראפ, היה הדבר הכי קל בעולם. "נכנסנו לשם ואמרנו, 'הנה כמה קטעי "Drop the Mic" והנה הנתונים. 19 מיליון איש צפו בקליפ הזה, ובזה צפו 12 מיליון, ובזה 8 מיליון' - ו-TBS אמרו, 'סגרנו. לא צריך פיילוט. 20 פרקים'".

"האינטרנט הוא קבוצת מיקוד מן המוכן", אומר מייקל בלום, סגן נשיא בכיר ב-TBS, שהשתתף בפגישה. "ההחלטה לא הייתה קשה".

"באינטרנט, כאילו"

בטקס האמי, כמה ימים לאחר ששיגר פירות על חברי Fifth Hamony לעין המצלמות, נקלע קורדן לחילופי אש מסוג אחר לגמרי - ומצחיק הרבה פחות. הוא צולם מאחורי הקלעים נושק על לחיו של שון ספייסר, דובר הבית הלבן לשעבר (שהיה גם מעין כוכב אורח בטקס עצמו). עד מהרה הצילום זכה לתפוצה ויראלית בדרך הכי גרועה שאפשר, כאשר היו שהשוו את המעשה לנשיקה על לחיו של לא פחות מאשר שר התעמולה הנאצית יוזף גבלס. אחרים השוו את המעשה לרגע שבו פרע ג'ימי פאלון את שערו של דונלד טראמפ בספטמבר 2016 (ולפחות במעגלים מסוימים של תרבות הפופ, זה עלול להיחשב גרוע אפילו יותר).

קורדן החליט להתייחס לסקנדל בצילומי התוכנית הבאה, והתנצל במהלך המונולוג. "קרה לכם פעם שקצת השתכרתם ואז התעוררתם בוקר אחרי וחשבתם, 'אלוהים אדירים, את מי נישקתי אתמול?' אז ככה," הוא התבדח, בערך. "למען ההגינות, באמי כולם מנשקים לכולם את התחת. אני פשוט נפלתי על הכי גדול".

זה קורדן: מלא כנות, חריף, מעורר חיבה ומבטל כל תחושה של מרחק בין הבדרן לקהל. כמה מן הצופים חזו בהתנצלות בערב, ב-CBS. אחרים ראו אותה למחרת, ביוטיוב. כך או אחרת, המתח התפוגג עד מהרה, והאמת היא שרבים ממעריציו של קורדן לא בהכרח מבדילים בין שון ספייסר לבין ג'ינג'ר ספייס (וסביר שאת שניהם הם לא מכירים).

קורדן תמיד פנה לקהל הרחב, שלא תמיד ער אחרי חצות באמצע השבוע, לא בהכרח עוקב אחרי החרושת ההוליוודית בטוויטר ולא בהכרח מתגורר בצד ההוא של האוקיינוס האטלנטי. "אנחנו אוהבים את ג'יימס קורדן", אומרת מתבגרת אוסטרלית שגררה את משפחתה לצילומי ה"לייט לייט שואו" במהלך חופשה בלוס אנג'לס. "אנחנו רואים אותו כל הזמן. באינטרנט, כאילו".

ג'יימס קורדן | השאלון

- מתי אתה מתעורר?
"בין 6 ל-6 וחצי בבוקר"

- מה הדבר הראשון שאתה עושה?
"אומר לבן שלי לחזור למיטה"

- מה אתה עושה בדרך לעבודה?
"בגלל הפרשי השעות (בין לוס אנג'לס ואנגליה), בדרך כלל מתקשר להורים שלי או לאחיות שלי או לחברים בבית. בדרך כלל מעביר את כל הנסיעה בפטפוטים".

- איך נראית שגרת הערב שלך?
"עד עכשיו ראיתי Ozark, אבל אתמול סיימתי. לא יודע מה עכשיו".

- מתי אתה הולך לישון?
"אני מנסה להירדם לפני עשר. הכי טוב לי אם אני מצליח להיכנס למיטה ברבע לתשע".

- מה המנטרה שלך לחיים?
If you're doing it wrong, do it strong""