במאמר אופ-אד ב"ניו-יורק טיימס" ובשיחה פומבית בפורום סבן, שנפתח אמש (ו') בוושינגטון, אומר אהוד ברק, כי "פתרון המדינה האחת" של ממשלת נתניהו הוא "איום קיומי למפעל הציוני כולו". כדבריו: "אנו חייבים להציל את ישראל מממשלתה".
בהתקפה חריפה ביותר על הממשלה הנוכחית בישראל, כותב ראש הממשלה לשעבר במאמר: "כל מי שישראל יקרה לו, אינו יכול לעסוק עתה בהתייפייפויות. אנו זקוקים עתה להתבטאויות ישירות, אפילו מכאיבות - ולפעולות. עם כל הישגיה הגדולים בשבעת העשורים שחלפו, ארצנו מוצאת עתה את עצמה במצב שבו נשקפת סכנה חמורה לעתידה, לזהותה ולבטחונה מהמאוויים והאשליות של הממשלה האולטרה-לאומנית בראשות בנימין נתניהו".
"בתקופת שלטונה - יותר משלוש שנים - הממשלה הזו הראתה שהיא בלתי רציונלית, גובלת במשיחיות", ממשיך ברק. "עתה נעשה ברור יותר ויותר אנה מועדות פניה: סיפוח זוחל של הגדה המערבית; היא מתעתדת להוציא מכלל אפשרות הפרדת קבע מהפלסטינים".
בשיחה עם ג'פרי גולדברג, עורך "אטלנטיק", בפורום סבן אמר ברק דברים דומים והוסיף: "70% מהישראלים תומכים בפתרון שתי מדינות; 80% מצדדים בהפרדה ו-85% - בגירושים... הממשלה הימנית מקדמת אג'נדה ימנית שמהווה איום קיומי על ישראל בטווח הארוך. האיום הקיומי אינו בא מכיוון איראן או חיזבאללה אלא מהעדר יציבות פנימית... מדינה אחת לשני עמים תהיה טרגדיה".
ובמאמר "בטיימס" מדגיש ברק, כי "פתרון של מדינה אחת", שאליו מכוונת הממשלה את ישראל אינו פתרון כלל ועיקר: "פתרון כזה יהפוך את ישראל למדינה או יהודית או דמוקרטית (וקרוב לוודאי לא זו ולא זו). זו מדינה שתהיה שקועה באלימות מתמדת. הסיכוי לעתיד כזה הוא איום קיומי על המפעל הציוני כולו".
"ממשלת ישראל מבינה, שבמימושה של תוכנית מדינה אחת כרוכים צעדים ונהלים שאינם עולים בהכרח עם עם חוקי ישראל או החוק הבינלאומי", מוסיף ראש הממשלה לשעבר. "לכן הממשלה הזו הכריזה למעשה מלחמה על בית-המשפט העליון, על העיתונות החופשית ועל החברה האזרחית, וגם על ההתנהלות המוסרית של צה"ל".
"הבוז לשלטון החוק מחלחל גם להיבטים אחרים של פעילות הממשלה הזו", כותב ברק. "הוא מסייע לסוכך על ראש הממשלה, על משפחתו ועל עוזריו מחקירות של מעשי שחיתות. מפלגת הליכוד הציגה באחרונה יזמת חקיקה שתאסור במפורש על המשטרה להמליץ על הגשת כתבי אישום בסיום חקירות של אישים ידועים. ואם למישהו יש ספק לגבי כוונות החוק הזה, נוסחו מראה שהוא יחול אפילו על חקירות שכבר החלו - כמו אלה שעוסקות ברה"מ".
ברק מותח גם ביקורת על "כניעת" נתניהו למפלגות החרדיות בנושאים דתיים, כניעה שמזיקה, לדבריו, ליחסים המכריעים בין ישראל ליהודי ארה"ב.
"למרות פעולותיה של ממשלת הימין הזו, קיים קונסנסוס רחב בקרב הישראלים והוא נשען על שלושה יסודות: הראשון, והחשוב ביותר, הוא ביטחון מעל לכל. כל ישראלי מבין זאת. השני הוא, שאחדות, סולידריות ושלמות העם חשובים יותר משלמות הארץ, כלומר השאיפה להשתלט על כל ארץ ישראל ההיסטורית. והיסוד השלישי הוא, שמגילת העצמאות היא הבסיס לחוקה דה-פקטו של ישראל".
על שלושת היסודות הללו, מתווה ברק את חזון השלום שלו: "השכונות היהודיות במזרח ירושלים וגושי ההתנחלויות בסמוך לקו הירוק, שכוללים 80% מאוכלוסיית המתנחלים יישארו בידי ישראל, יהיה מה שיהיה. בכל הסכם שלום עתידי, יהיה אפשר להחליף שטחים אלה בשטחים אחרים של ישראל שיימסרו לפלסטינים. האחריות הביטחונית הכוללת בגדה המערבית תישאר בידי ישראל לאורך כל זמן שיידרש".
ברק אומר שפחות מ-100 התנחלויות מבודדות, עמוק בתוך הגדה, משמשות בית לכ-100 אלף מתנחלים. "אפילו אם אי-אפשר ליישב עתה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני - וקרוב לוודאי שאי-אפשר - ברור שהמשך הבנייה של אותן התנחלויות מבודדות פוגע במישרין באינטרסים החיוניים של ישראל. ההתנחלויות האלה הן נטל ביטחוני, לא נכס ביטחוני. הן נועדו לחסום את אופציית ה"גירושים" מהפלסטינים, אופציה שרוב מכריע של הישראליים תומך בה".
ממשלת הקואליציה של נתניהו טוענת, כי היא תומכת בשלושת היסודות האלה של הקונסנסוס הישראלי", מוסיף ברק. "האמת היא שהממשלה הזו חותרת תחת שלושתם. ראש הממשלה מערער את בטחוננו במקום לחזק אותו. הוא מעדיף את ישראל השלמה עם רוב ערבי, אלימות ופלגנות על פני ישראל מאוחדת, בטוחה בעצמה ובעלת רוב יהודי מוצק. הוא מקדש את ארץ ישראל במקום את עם ישראל. והוא שוחק באופן מתמיד את הדמוקרטיה בישראל ואת נורמות המשילות הליברליות שלה".
"כדי לקדם את האג'נדה שלו, רומם נתניהו לדרגה של אמנות פייק ניוז, עובדות אלטרנטיביות והעלאת נושאים שלא ממין העניין בכל דיון, זמן רב לפני שמושגים אלה הכו שורש בשפה האנגלית", מציין ברק במאמרו. "ממשלתו מסכנת את עצם קיומה של ישראל , מפלגת את אזרחיה ומסיתה אותם אלה נגד אלה, ומשליכה רפש על ידידיה בחו"ל, ידידים שישראל יקרה לליבם".
בשיחתו הפומבית בפורום סבן הסביר ברק מה, לדעתו, ההבדל בין ימין לשמאל בישראל. הימין מנתנהל כמו מועדון כדורגל, הוא אמר. אנשיו ממעטים להחליף את הצוות גם אם אין הישגים ומעדיפים להתנפל על השופט ולהזכיר לו מה עשתה אמו כשהייתה צעירה. השמאלנים יושבים ומדברים על תיקון עולם - איך העולם צריך להיות. השמאל פסיבי. הוא חייב להתעורר. השמאל שם דגש בחשיבות הפרט. הימין מבין את חשיבות ערכי הפרט, אך הוא נותן קדימות לערכי הקהילה. מנהיגי השמאל לא הפנימו שיש ציבור שהקהילה חשובה בעיניו, ציבור שמכבד סמכות.
בתשובה על שאלה האם בדעתו לחזור לפוליטיקה, אמר ברק, כי הפוליטיקה לימדה אותנו לעולם לא להגיד לעולם לא. ובכל זאת, "אני לא יכול לחשוב על מצב שיניע אותי לחזור. הייתי מעדיף לא לחזור. "אני סומך על אבי גבאי", הוא הוסיף. "הוא הוכיח את יכולתו לנצח. אני תומך בו בכל לב".
על ההסכם עם איראן אמר ברק, כי יש לו רגשות מעורבים לגבי המסמך: התחושה שיש לך כאשר החותנת לוקחת את ה-BMW ונופלת עם האוטו מצוק גבוה. הוא נשאל מדוע לא תקפה ישראל את איראן בעבר. ברק השיב שהוא - ונתניהו - לא הצליחו לשכנע את הקבינט המדיני-ביטחוני לאשר התקפה כזו.