מכון ויצמן למדע / צילום: איל יצהר
1. קרוב ל-8.5 מיליארד שקל תמלוגים ב-6 שנים ממסחר תרופות, כאשר מתוכם הגיע לכיסם של המדענים הרלוונטיים קרוב ל-3.5 מיליארד שקל באותה תקופת זמן. אלו המספרים המדהימים שחושף היום "גלובס" מתוך הדוחות הכספיים המלאים של מכון ויצמן בחמש השנים האחרונות, שהתקבלו בעקבות דרישתי על-פי חוק חופש המידע. מדובר באחד הסודות הכמוסים של תעשיית התרופות ושל המוסדות האקדמיים - התמלוגים שחברות המסחור שלהם מקבלות מחברות התרופות ומעבירים למוסד האקדמי ולחוקרים.
הרגולטור של המוסדות האקדמיים - הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה - אינו דורש מהמוסדות האקדמיים לפרסם דוחות מלאים, ולכן המידע על פעילות המוסדות הללו די מצומצם וכולל בעיקר את ההקצבות השנתיות מתוך תקציב ההשכלה הגבוהה, העומד על יותר מ-10 מיליארד שקל בשנה.
הנתונים שחושף "גלובס" משקפים את ההצלחה הענקית של מכון ויצמן בפיתוח ובמכירת פטנטים על תרופות, את העושר הרב של המדענים - אבל מהצד השני גם את הכישלון הגדול של מדינת ישראל. אפשר להגיד שהתשתית המדעית במכון ויצמן הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם לאורך עשרות השנים האחרונות, אבל מדינת ישראל לא ממש ידעה למנף את התשתית המדעית הזו ולחבר אותה לתעשיית תרופות צומחת בישראל, לבד מהמקרה של הקופקסון, תרופה לטרשת נפוצה שמוסחרה על-ידי טבע והפכה ללהיט שמוכר ביותר מ-4 מיליארד דולר בשנה (עד לפקיעת הפטנט).
התוצאה שהיא שהמכון נהנה מתמלוגים אדירים, וגם קבוצה מצומצמת מאוד של מדענים (ראו בנפרד) שכל אחד מהם מחזיק בהון של עשרות מיליוני שקלים ואף מאות מיליוני שקלים כתוצאה מהצלחת התרופות. ממה נהנתה מדינת ישראל? בעיקר ממסים על התמלוגים שקיבלו המדענים ומהקצבות נמוכות יחסית למכון ויצמן, כתוצאה מהצלחתו. לעומת זאת, תעשיית התרופות הישראלית, לבד מטבע כאמור - שנמצא כעת במשבר ענק - לא השכילה למנף את התשתית המדעית במכון ויצמן כדי להקים בארץ תעשיית תרופות גדולה.
2. איך עובד מודל מסחור התרופות באוניברסיטאות? כל אוניברסיטה הקימה חברה-בת פרטית למעשה, שאיננה כפופה לרגולטור. מדובר בחברות יישום כדי לנהל את הקניין הרוחני שנוצר במסגרת המוסדות האקדמיים, להגן עליו ולמסחר אותו. חברת ידע היא חברת היישום של מכון ויצמן והיא חברת היישום והמסחור הגדולה ביותר בישראל, בגלל ההצלחות של המכון. הדוחות של ידע אינם חשופים כמובן, אם כי מאוחדים יחד עם הדוחות של המכון, ופרטים על המודל של החברות הללו אפשר היה למצוא בדוח מחקר של מרכז המחקר והמידע עוד בשנת 2012.
עובדי חברת היישום של האוניברסיטאות אינם מוגדרים כאמור כעובדי מדינה, והתנהלות האוניברסיטאות בתחום מימוש זכויות הקניין הרוחני שלהן היא אוטונומית. על-פי דוח המחקר של הכנסת, בניגוד למערכת הבריאות ולמכון וולקני, ההסדרים באוניברסיטאות אינם מקנים תמלוגים כלשהם למדינה (דבר שמעורר ביקורת על המודל הזה).
חברות היישום, על-פי דוח המחקר, עוסקות ברישום הפטנטים, ודרכן מוענקות לתעשייה ולמגזר העסקי זכויות קניין על הידע שנוצר. החברות מתקשרות עם גופים מסחריים וגם גופים מממנים (ממשלתיים או פרטיים - במקרה של מכון ויצמן זה בעיקר תאגידי הפארמה העולמיים) ונקבעים כללים למימון הפעילות. נוסף על כך, חברות היישום מעגנות בהסכמים את חלוקת הזכויות וההכנסות בין מוסד המחקר לחוקר (ראו טבלה של חלוקת התמלוגים).
בכל אוניברסיטה יש תקנוני קניין רוחני המגדירים את המותר והאסור בקשרי המדענים עם התעשייה ואת הסדרי הטיפול בקניין רוחני. יש הבדלים מסוימים ביניהן אשר לנושאים שהתקנונים עוסקים בהם ומידת הפירוט שלהם לעניין המדיניות שמכתיבה כל אוניברסיטה בהיבטים שונים, למשל נוהלי פרסום, הבעלות על פטנט המפותח בעת שבתון, יחס התגמולים בין החוקר ומוסדות האוניברסיטה, ניגוד העניינים ועוד.
כבר בשנת 2005 ועדה לעניין הקשר בין האוניברסיטה לתעשייה שבראשה עמד פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית, המליצה, בין היתר, להבטיח העברה יעילה של ידע שיש לו פוטנציאל יישומי מן האוניברסיטאות לתעשייה הישראלית, אבל המלצות הוועדה הזו, כמו ועדות רבות בתחומים רבים, נותרו על המדף. לאחרונה מקיים שוב הות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) דיונים בנושא.
בכל מקרה, זרימת הכסף היא פשוטה: חברת היישום גובה תמלוגים על מכירות תרופה שהיא מכרה את הפטנט עליה (מדובר באחוזים בודדים, אבל כשהתרופה מוכרת במיליארדים בשנה מדובר בזרם הכנסות אדיר), ומכאן חברת היישום מעבירה את הכסף למוסד האקדמי ולמדענים.
3. עד כמה מכון ויצמן הוא מוסד אקדמי מוצלח אפשר להבין מנתון אחד מדהים: מתברר שלמכון ויצמן יש תיק השקעות אדיר שעומד על כ-9.5 מיליארד שקל(!). ההשקעות נעשות באמצעות W-GEM TRUST, שהיא נאמנות הרשומה בארה"ב המשמשת כשותף כללי בשותפות מוגבלת - Weizmann Global Endownent Fund. השותפות, על-פי הדוחות, מקבצת ומנהלת את האמצעים הנזילים של המכון ושל אגודות ידידים של המכון בחו"ל. למכון ולאגודות הידידים ישנו ייצוג בשותפות לפי מפתח שאינו מאפשר השתלטות כלשהי על כספי השותפות ואינו מאפשר שליטה חד-צדדית בשותפות. כמו כן, למכון ולכל אגודה הזכות למשוך את הכספים שהעבירו לשותפות בכל עת ובהודעה מראש וזאת בכפוף למספר תנאים. שימו לב להרכב תיק ההשקעות האדיר הזה: מזומנים (כ-332 מיליון שקל), אגרות חוב (כ-1.6 מיליארד שקל), מניות (כ-980 מיליון שקל), בטוחות לא סחירות (קרוב ל-6 מיליארד שקל) וקרנות נאמנות וזהב (כ-597 מיליון שקל).
אין ספק, בזכות הנתון הזה מכון ויצמן הוא המוסד האקדמי העשיר ביותר בישראל. איזה עוד מוסד, או איזה עוד תאגיד כלשהו, מחזיק תיק השקעות שמתקרב ל-10 מיליארד שקל?
המיליונרים-מיליארדרים של המכון: מפרופ' סלע, דרך פרופ' ארנון ועד פרופ' רבל / גלי וינרב ואלי ציפורי
שורת הפיתוחים שנולדו במכון ויצמן על-ידי חוקרי המכון הפכו, כאמור, קבוצה מאוד מצומצמת של מדענים לעשירים. לא מדובר בעושר של כמה מיליונים, אלא בעושר של עשרות מיליונים לפחות, אם לא מאות מיליונים שנצבר לאורך שנים. צריך לזכור שהחוקרים מקבלים בדרך כלל כ-40% מהתמלוגים שמקבלת חברת היישום, כך שאם התרופה הופכת ללהיט, התגמולים ממנה (אחוזים ספורים בדרך כלל) המגיעים לחוקרים גדלים בהתאמה. דוחות המכון חושפים שב-6 השנים האחרונות זרם למדענים סכום אדיר של כ-3.5 מיליארד שקל, והסכום הזה כמובן גדל לאורך העשור האחרון ואף יותר. במי מדובר ובאילו פיתוחים מדובר? הנה הם בקצרה.
קופקסון של טבע, תרופה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, שעד השנה מכרה בכ-4 מיליארד דולר מדי שנה והניבה תמלוגים אדירים למכון ולחוקריו. מי שנהנה הם פרופ' מיכאל סלע, פרופ' רות ארנון וד"ר דבורה טייטלבוים. על-פי קצב מכירות התרופה, כל אחד מהחוקרים צבר כבר מאות מיליוני שקלים.
רביף של סרונו, גם תרופה לטיפול בטרשת נפוצה, שמכרה בשיאה בהיקף של כ-3 מיליארד דולר בשנה. רביף היתה שייכת לאינטרפארם הישראלית שאף ייצרה אותו בפארק תעשייה הקרוב למכון ויצמן, אך למעשה הוצא מישראל על-ידי סרונו. החוקרים שזוכים בתמלוגים: פרופ' מישל רבל ושותפיו למחקר פרופ' מנחם רובינשטיין, ד"ר יהודה שבת וד"ר דניאלה נוביק.
ארביטוקס, טיפול לסרטן, של אימקלון וסאנופי-אוונטיס. מכון ויצמן זכה בתביעה נגד שתי החברות בטענה שגנבו את הפטנט וזכה במאות מיליוני דולרים - בתשלום חד-פעמי של כ-120 מיליון דולר ובתמלוגים שנתיים. החוקרים הזוכים: פרופ' מיכאל סלע, ד"ר אתי פיראק וד"ר אסתר הורוביץ.
אנברל ויומירה - לטיפול במחלות דלקתיות. למכון חלק מן הפטנט בכל אחת מן התרופות שכל אחת מהן מוכרת במיליארדי דולרים. המכון מקבל על-פי הערכות כעשרות מיליוני דולרים מדי שנה מכל אחת תרופה. החוקרים הזוכים: פרופ' דוד וולך, פרופ' דני אדרקה, ד"ר הלמוט הולטמן וד"ר טליה האן.
קייט פארמה: מכון ויצמן התפשר בעבר על חלק קטן בחברה וכנראה קיבל כמה מיליוני דולרים עד עשרות מיליונים בלבד מאקזיט הענק. החוקר הזוכה: פרופ' זליג אשחר.
NDS, פיתוח קידוד להצפנת שידורי לוויינים ששימש את הבסיס הטכנולוגי של חברת NDS. החוקרים הזוכים: פרופ' עדי שמיר ושותפו עמוס פיאט.
מוצרים חדשים שנמצאים על סף פריצה: טכנולוגיית DayTwo להתאמת תזונה על בסיס הרכב חיידקי המעי. החוקרים שצפויים לזכות: פרופ' ערן סגל וד"ר ערן אלינב; תוקד - תרופה משולבת באופטיקה לטיפול בסרטן הערמונית שאושרה לאחרונה לשיווק באירופה. החוקרים הזוכים: פרופ' אביגדור שרץ ופרופ' יורם סלומון.
מיליארדי שקלים בנדל"ן כולל 106 דירות ברחובות וקרקעות בפארקים תעשייתיים
בדומה לאוניברסיטה העברית שמחזיקה תיק נדל"ן בשווי של מיליארדי שקלים, גם מכון ויצמן מחזיק שורה ארוכה של נכסים מגוונים ששוויים מוערך במיליארדי שקלים. זה מתחיל, כמובן, בקרקעות ובמבנים שמשמשים את המכון להוראה ומחקר הכוללים קרוב ל-1,000 דונם (ראו טבלה מצורפת). הפרט הפיקנטי הוא שהמכון מחזיק 106 דירות בעיר רחובות למגורי מדענים וסטודנטים. תיק הנדל"ן שבשימוש המכון לא הוערך בדוחות, אך אפשר להניח ששוויו עומד על כמה מיליארדי שקלים. אם לוקחים שווי ממוצע של דירה ברחובות שנע בין 1.5 ל-1.8 מיליון שקל (לדירת 4 חדרים בעיר) רק תיק הדירות של המכון מוערך בסביבות ה-150-200 מיליון שקל.
למכון ויצמן גם שורה של נכסים שאינם בשימוש, בראשם קרקעות באזורי תעשייה סמוך לקמפוס המכון - ומסתבר שהמכון עושה עסקאות לא רעות בכלל. שווי התיק מוערך בדוחות בכחצי מיליארד שקל, אך בדוחות מצויין כי המכון שיערך את המבנים והקרקעות לסוף 2009 על-ידי מעריכי שווי חיצוניים בלתי תלויים. בהתחשב בסחרור במחירי הנדל"ן מאז 2009, זו לא תהיה הנחה מוגזמת אם אעריך שתיק הנדל"ן שלא בשימוש שווה הרבה יותר מחצי מיליארד שקל.
בנוגע לנכס המרכזי בתיק שלא בשימוש - פארק המדע קריית ויצמן - מציין המכון בדוחות כי בחודש דצמבר התקשר מכון ויצמן עם קבוצת אפריקה ישראל (השותפה לפרויקט) במערכת הסכמים שלפיהם תבוטל יתרת תקופת החכירה של קבוצת אפריקה ישראל ביחס למגרשים מסוימים בפארק המדע קריית ויצמן בנס ציונה, שאותם החכיר המכון לקבוצת אפריקה (למעט שני בניינים המוחכרים על-ידי קבוצת אפריקה ישראל בחכירת משנה לצדדים שלישיים). כמו כן, מציין המכון, יבוצע איחוד מקרקעין ביחס לזכויותיהם של המכון ואפריקה ישראל בקרקע של הפארק. לאחר ביצוע האיחוד, חלקו של המכון בפארק המשותף יעמוד על שיעור של 40% וחלקה של קבוצת אפריקה ישראל יעמוד על שיעור של 60%. סך תשלומי המכון לקבוצת אפריקה ישראל, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד חתימת ההסכם ועד מועד ביצוע התשלום ובקיזוז סכומים המגיעים למכון, מסתכם לכ-190 מיליון שקל.
ועוד בענייני נדל"ן: באוקטובר 2012 קיבל מכון ויצמן דרישות בסכום כולל של 84 מיליון שקל לתשלום אגרות והיטלי פיתוח מעיריית רחובות. המכון טען כי הדרישות מתעלמות מן ההסכמים שבין המכון לבין העיירה שנחתמו בשנים 95' ו-97'. עם זאת, בהסתמך על חוות דעת היועצים המשפטיים של המכון, קיימת סבירות גבוהה שתתקבלנה חלק מהתביעות ולכן בדוחות נכללו "הפרשות נאותות". כמו כן קיבל המכון דרישה מעיריית רחובות לעדכן את סכום הארנונה השנתי ובמהלך השנה שעברה גובשה פשרה בעניין.
וזה לא הסוף, כי מרבה נכסים גם מרבה דרישות: בסוף 2015 קיבל המכון דרישה לתשלום היטל שטחים ציבוריים פתוחים בסך של 34 מיליון שקל. המכון מעריך כי קיים סיכון נמוך עד בינוני ביחס לרוב סכום הדרישה.
הדוחות מציינים כי בבעלות המכון נכסים נוספים שלא הוצגו במסגרת הדוחות מאחר שאין מידע ביחס לערכם. זו הערה מוזרה למדי. כנראה שמדובר בנכסים שהגיעו כתוצאה מתרומות-ירושות ברחבי העולם, לא דווקא בישראל. אם כך הוא, ואם יש נכס אי-שם בעולם, תמיד אפשר להעריך אותו - בשביל זה יש הרי שמאים שבהם משתמש המכון להערכת נכסיו בארץ.
