הצעת החוק ששוקל לקדם ח"כ רועי פולקמן שתיאלץ כל מיזוג בתחום הבנקאות מעל שיעור מסוים לעבור את אישור שרי האוצר והכלכלה, היא שיקוף לפופוליזם של הכנסת הנוכחית, כמו קודמתה, בחקיקת עוד ועוד חוקים מיותרים שממשיכים להנציח את הביורוקרטיה ואת שלטון הפקידים בישראל.
ולא רק זאת: הצעת החוק המתגבשת של ח"כ פולקמן ממחישה את מה ששרת המשפטים, איילת שקד, מדברת עליו שוב ושוב: האינפלציה של הצעות החוק הפרטיות בישראל. המגפה הזו של חקיקת יתר ומשפטיזציית יתר היא לחם חוקם של חברי הכנסת שמחפשים עוד כותרת ועוד מחיאות כפיים בשמו של הציבור כביכול, בשם ההגנה על הציבור כביכול ובשמה של הדמוקרטיה כביכול.
אלא שבעצם זה שיבוש חמור מאוד של הדמוקרטיה. במרבית הצעות החוק אין שום דבר מכל אלה, אלא רדיפה אחרי מטרות דמיוניות וכמובן פרסום - והכול בשימוש מזויף בשם הדאגה לאזרחים. בסופו של דבר, מרבית הצעות החוק הפרטיות הן מהלכים אנטי-דמוקרטיים שלוקחים את הדמוקרטיה הישראלית כבת-ערובה ועושים בה שימוש מופרז.
תחום המיזוגים בכלל ותחום הבנקאות בפרט, מפוקח על-ידי שני רגולטורים: רשות ההגבלים העסקיים ובנק ישראל. היוזמה שנבחנת בימים אלה היא להוסיף עוד שני רגולטורים - משרד האוצר ומשרד הכלכלה. כלומר, הוא רוצה עוד ביורוקרטיה ועוד רגולציה כי הוא חושב שהפיקוח על הבנקים ורשות ההגבלים לא עושים את עבודתם נאמנה.
זה מגוחך. במקום לפשט תהליכים במגזר העסקי, הוא מציע רק לסבך אותם, להוסיף עוד אישורים ומאשרים, תוך כפל של תפקידים ותוך יצירת הפרד ומשול בין הרגולטורים השונים. ככל שיש יותר מאשרים (רגולטורים), זה מייצר יותר סכסוכים שבתורם מייצרים עוד סרבול וביורוקרטיה. במקום דמוקרטיה זו הופכת לדיקטטורה ועריצות משפטית.
לח"כ פולקמן, כמו לאלי כהן, שר הכלכלה, ולמשה כחלון, שר האוצר, יכולה להיות דעה כזו או אחרת בנוגע למיזוג בין בנק מזרחי טפחות לבין בנק אגוד. זו זכותם הדמוקרטית להביע את דעתם, במיוחד כשהם מכהנים בתפקידים ממשלתיים בכירים או כחברי כנסת. אבל, למרבה צערם, אין להם שום סמכות בעניין והם שוקלים לקדם מהלך שיקנה להם סמכות באמצעות הצעת החוק. למה? כי כך הם רוצים להילחם במפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שתומכת במיזוג הבנקאי מטעמים מקצועיים. זה לא נראה להם וזה לא נאה להם. הם רוצים לעקוף את בר באמצעות חוק. הם רוצים לעקוף אותה כשהם משתמשים כאמור בדמוקרטיה. אבל בעצם הרצון לעקוף את בר הם פועלים באמצעים אנטי-דמוקרטיים רק בגלל שדעתה המקצועית לא נוחה להם.
נושא מיזוג בנק אגוד, בנק שולי מאוד במערכת הבנקאית, עם מזרחי-טפחות, הפך לכר נוח מאוד לפופוליזם שמובילים אותו חברי כנסת כדוגמת פולקמן או איתן כבל. הם לא דואגים לציבור, הם לא דואגים ל"ריכוזיות", והם לא דואגים לעובדים או ללקוחות הבנקים. הם דואגים לכותרת בעיתון. הגיע הזמן לעצור את הפסטיבל המגוחך הזה.