מטוס ג'מבו/ צילום: רויטרס
מי אמור לפצות נוסעים שטיסתם בוטלה? האם חברת התעופה שביטלה את הטיסה אך עדכנה מראש את סוכנות הנסיעות? האם סוכנות הנסיעות שלא הודיעה לנוסעים במועד? או שמא שתיהן ביחד? בנושא זה דן בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, לאור תביעה שהוגשה נגד טורקיש איירליינס ואתר סמארטאייר על-ידי זוג נוסעים שרק עם הגיעם לשדה התעופה בבוסטון גילו כי טיסתם בוטלה.
בית המשפט קבע כי שתי החברות, בחלוקה של 30% (טורקיש) ו-70% (סמאראייר), יפצו את הנוסעים בסך כולל של 11,340 שקל.
הדיון שערכה הרשמת הבכירה עדי בר-טל התמקד כאמור בסוגיה על מי משתי הנתבעות - חברת התעופה או האתר בו נרכש הכרטיס - לפצות את הנוסעים.
ומעשה שהיה כך היה: הנוסעים רכשו דרך אתר סמארטאייר שני כרטיסי טיסה הלוך-חזור בקו תל-אביב-בוסטון, עם עצירת ביניים באיסטנבול, וזאת באמצעות טורקיש איירליינס. טיסת ההלוך התקיימה במועד, וטיסת החזור תוכננה להתקיים ב-25.10.2016 בשעה 23:30.
עם הגעת הנוסעים לנמל התעופה התברר במפתיע כי טיסת החזור בוטלה. נציג של טורקיש איירליינס, שהגיע למקום רק כשעה לפני ההמראה המתוכננת, הציע לזוג להמריא בטיסה חלופית בעוד 6 ימים - מה שלא היה ריאלי מבחינתם. למחרת היום הזמינו דרך סמארטאייר טיסת חזור לאותו היום, קרי יום אחרי המועד המתוכנן, והשניים הגיעו ארצה בעיכוב של יממה מהמועד המתוכנן.
החוק קובע כי לנוסעים מגיע פיצוי - אולם על מי מוטלת האחריות?
טורקיש איירליינס טענה כי מי שצריך לשאת בפיצויים הוא האתר דרכו בוצעה ההזמנה, משום שחודש לפי מועד טיסת החזור המתוכננת הודיעה טורקיש על ביטול הטיסה מסיבות תפעוליות. טורקיש טענה כי שלחה על כך הודעה לסמארטאייר ואף סיפקה כרטיסי טיסה חלופיים לבני הזוג.
עוד טענה חברת התעופה כי מי שצריך לעמוד בקשר עם הנוסעים היא סוכנות הנסיעות, במקרה הזה סמארטאייר. כן נטען כי פרטי הנוסעים לא הוזנו כראוי בעת ההזמנה, כך שם לו רצתה - לא יכלה ליצור קשר ישירות עם הנוסעים. עוד נטען כי הנוסעים יכלו לחסוך מעצמם את הנסיעה לשדה התעופה אילו היו בודקים מראש את לוח ההמראות.
סמאטראייר, מצידה, טענה כי האחריות לביטול הטיסה מוטלת על חברת התעופה, וכי טורקיש אמנם הודיעה לה מראש על ביטול הטיסה, אולם ההודעה לא נחזתה על-ידי סוכנות הנסיעות, וטורקיש התרשלה בכך שלא וידאה כי ההודעה אכן התקבלה. גם כאן נטען כי על הנוסעים, כפי שגם גורסים המסמכים עליהם הם חתומים, צריכים היו לבדוק טרם הגעתם לשדה התעופה שינויים אפשריים בלוח הטיסות, מה שילו לגלות גם אילו היו מבצעים צ'ק-אין מוקדם.
כאמור, הרשמת הבכירה דנה בסוגיה מי האחראי למחדל ומה שיעור הפיצוי שלו זכאים התובעים, תוך שמתחה ביקורת על התנהלות שתי הנתבעות. ראשית טענה הרשמת כי טורקיש הסתפקה במשלוח הודעה על ביטול הטיסה לסוכנות הנסיעות, מבלי לוודא כי הנוסעים קיבלו הודעה זו, בבחינת "שגר ושכח", כאשר היא מחדדת כי החוק קובע מפורשות כי נטל ההוכחה לכך שהנוסע ידע אודות השינוי במועד הטיסה מוטל על המוביל (כלומר על חברת התעופה) ולא על גורם אחר.
את רשלנות סמארטאייר היא סיכמה בשני אופנים: ראשית, אי-הזנה מלאה של פרטי הנוסעים בעת ההזמנה; ושנית, אי-יידוע הנוסעים על שינוי מועד הטיסה בהתאם להודעה ששיגרה אליה טורקיש.
לדבריה, "סוכנות הנסיעות אינה מהווה מתווך בלבד. עליה להעביר מידע ללקוחותיה ולהבטיח כי השירות אכן יסופק להם, בהתאם להזמנתם... סוכנות הנסיעות לא איתרה את הבעיה ולא מנעה את המחדל במשך קרוב לחודש ימים. סוכנות הנסיעות לא פעלה כלל כמצופה מסוכנות נסיעות סבירה בממשק שהיא מקיימת אל מול הלקוח".
באשר לטענה כי אילו היו מבצעים הנוסעים צ'ק-אין מראש ,הם היו מגלים בדבר שינוי מועד הטיסה, פסקה בר-טל כי "אם התובעים היו מבצעים צ'ק-אין יום לפני הטיסה, הדבר היחיד שהיה נחסך מהם הוא ההגעה לשדה התעופה. צ'ק-אין מבוצע כ-24 שעות לפני הטיסה, כך שהוצאותיהם, הזכות לקבלת פיצוי סטטוטורי ועוגמת-הנפש של התובעים לא היו נחסכים. החיסכון היחיד היה בהוצאות הנסיעה לשדה התעופה... במצב דברים זה איני סבורה כי לתובעים אשם תורם, ובכל מקרה אין הוא מפחית מהפיצוי הסטטוטורי לו הם זכאים".
אמנם הנוסעים קיבלו כרטיסי טיסה חלופיים, אולם לא קיבלו שירותי סיוע, לרבות לינה והסעות לאור ביטול הטיסה. מכאן שלפי חוק התעופה (חוק טיבי) ובהתאם למרחק הטיסה, הרשמת קבעה כי כל נוסע יקבל פיצוי של 3,070 שקל. אל הסכום הזה הוסיפה לשני הנוסעים (יחד) עוד 4,000 שקל כפיצוי לדוגמה, שמטרתו בעיקר להרתיע את החברות מהפרת החוק ולעודד צרכנים לממש זכויותיהם. הפיצוי, כך פסקה, יעמוד על 10,140 שקל, כאשר 30% ממנו תישא טורקיש איירליינס, ו-70% תישא סמארטאייר. בנוסף ישלמו שתי הנתבעות סכום של 1,200 שקל כהוצאות משפטי וכיסוי ייעוץ משפטי שקיבלו התובעים (ת"ק 61967-02-17).