תיירים בתל אביב./ צילום: שלומי יוסף
לאחרונה נפתח בפייסבוק דף חדש של תושבים המוחים כנגד ריבוי התיירים במרכז העיר תל-אביב. תוך פחות משבוע הצטרפו לקבוצה 300 איש והדיון שמתקיים שם אינטנסיבי ומבטא בעיקר מצוקה ותסכול. כבר אי-אפשר להתעלם מכך שאזור מסוים בתל-אביב משנה את אופיו, וכי יש לכך השלכות אורבניות, נדל"ניות, חברתיות ותרבותיות.
במשרד התיירות, ברשות המסים ובעיריית ת"א-יפו מודעים לעניין, אבל כמו תמיד, אף אחד לא באמת לוקח אחריות על המצב.
חגית אוריין, פעילה חברתית ותיקה ומי שהקימה את הדף "מרכז ת"א ו-AIRBNB - שכונת תושבים או שכונת משקיעי חוץ", מתגוררת בקצה הדרומי של רחוב בן יהודה ומתלוננת על השינוי שעובר האזור: "איכות האוכלוסיה פה משתנה. עוזבים זוגות צעירים. אז מי נשאר? כאלה שיכולים לממן את הוצאות הדירה, בדרך כלל ממקצועות חופשיים, וגם הם נאבקים להישאר כאן כי הקירבה נוחה".
- מה הבעיה שיהיה אזור בעיר שיהיה יותר תיירותי?
"לא מדובר באזור קטן: זה לב העיר, וכרם התימנים ונווה צדק וחלק מיפו. זה משנה את כל המרקם פה. יש כאן אנשים ותיקים שרוצים לשמור על איכות חייהם. אין לי כבר שכנים בבניין, וזה בניין אחר בניין".
עינת, המתגוררת ברחוב קטן באזור ארלוזורוב-בן יהודה, מספרת על מטרדים רבים הנובעים מתחלופה של דיירים זרים: "אני מרגישה שאנחנו כמו ברולטה רוסית. אתה אף פעם לא יודע מי יגיע. מגיעים אנשים זרים, בשעות לא שעות, מרעישים, לא מתנהגים בהתאם לקודים של הבניין, של המרחב. מצאנו סיגריות, לכלוך. הילד שלי לומד לבגרויות, אנחנו צריכים לקום לעבודה, והם עושים פארטיות בדירה ממול. אף אחד מאיתנו, השכנים, לא יודע מי מחר מגיע. אפילו אם עשינו קודן, בכניסה לבניין, אתה אף פעם לא יודע למי הקוד יגיע".
אורית עמית התגוררה במשך שנים ברחוב הכרם, לא הרחק מרחוב הירקון, עד שהחליטה למכור את דירתה ולעבור למקום אחר בעיר: "ברחתי בגלל שהרחובות הכרם, רופין, ארנון, של"ג והסביבה הפכו לבלתי נסבלים. אי-אפשר לחיות שם. זה עושה רעש נוראי, זה מקלקל את הבניין. הביוב שלנו נסתם בכל שני וחמישי".
עמית רכשה דירה בבניין לשימור שעובר בימים אלה שיפוץ והרחבה במתחם החשמל, אך לדבריה, הבעיה רודפת אותה גם לשם: "הבנו שרבים קנו בבניין החדש דירות להשקעה ורוצים להפוך אותן לדירות נופש ולעשות כסף קל. באסיפת בעלי הדירות שהתקיימה לאחרונה, הבהרנו בתוקף שאנחנו נלחם בכל דרך על כך שהבניין יישאר בית מגורים. בתום הבנייה אנחנו אמורים לקבל הסכם בניין משותף ואנחנו נדאג שהעניין זה יוסדר בצורה חוקית".
אייל נמר, שמתגורר ברחוב שינקין, מספר שכשהוא הולך על המדרכה ליד הבית כולם סביבו מדברים בעיקר צרפתית או אנגלית: "הדירות שהעירייה מאפשרת שיהיו ל-AIRBNB היו אמורות להיות להשכרה. אין היצע, המחירים עולים. אולי חסרים בתי מלון ויכול להיות שהתחרות חשובה, אבל זה לא צריך להיות על חשבון התושבים. צריך להחזיר את העיר לתושבים".
רפאל רוז, מנהל דירות נופש מטבריה, שהיה גם זה שהקים את הדף "AIRBNB ישראל", מסביר שמי שחושב שהבעיה היא עם AIRBNB טועה: "יש היום אתרים נוספים שמאפשרים השכרה של דירות (Booking, Expedia). לעבור מבתי מלון לדירות, זו מגמה כלל עולמית. הרבה יותר קל וזול לטייל ככה בעולם. זו תיירות הלואו קוסט. התייר של היום לא צריך את הווג’רס של המלון, שיסחבו לו את המזוודות ויבשלו לו".
- גם בטבריה יש תלונות על העניינים האלה?
"בטבריה רק מקווים שיבואו תיירים".
השפעה זניחה
מדוברות עיריית ת"א-יפו נמסר שבשנה האחרונה (2017) לנו כמיליון תיירים בבתי המלון בעיר. AIRBNB אינה חושפת את מספר יחידות האיכסון שלה, אך ההערכה היא שישנן בעיר כ-11 אלף יחידות נופש. על פי המצב המשפטי הקיים, יחידות נופש, כדוגמת AIRBNB, אינן עונות על ההגדרה של עסק טעון רישוי, ולכן העירייה אינה יכולה לטפל בהן.
איתן שוורץ, מנכ"ל "מנהלת עיר עולם ותיירות" בעיריית ת"א-יפו, מספר שבימים אלה מכינה המחלקה לתכנון אסטרטגי בעירייה תוכנית אב לתיירות. בין היתר מתבצע מחקר מעמיק שיבדוק סוף סוף את מספר יחידות הנופש. שוורץ מודע היטב לבעיות שעליהן מתלוננים התושבים, אך הוא מטיל את אחריות ההסדרה על המדינה: "מדובר בנושא לאומי שמצריך רגולציה ברמה הארצית. עיריית תל-אביב-יפו אינה יכולה לקבוע את החקיקה בנושא".
- איזה שיטות רגולציה אתה מכיר?
"ל-AIRBNB יש הסכם עם עיריית אמסטרדם על מקסימום 60 ימי השכרה בשנה לדירה. ברור שאפשר לשים את הדירה באתר אחר, אבל זה מעיד שהחברה משתפת פעולה עם האינטרס העירוני של יציבות מגורים. במקומות אחרים מותר להשכיר רק חדר בתוך דירה. פתרון אחר שמנסים עכשיו בלונדון זה לעודד פעילות באזורים שבהם אין בתי מלון. כך דוחפים את הרווחה למקומות הפחות מתויירים, וכך גם לא פוגעים במלונות".
ומה בנוגע לרשות המסים, שמפסידה סכום לא מבוטל מהכנסות אותן דירות נופש (עסק לכל דבר)? דוברת רשות המסים מציינת שהעניין מטופל, ושהרשות נסמכת על מקורות מידע מגוונים שאינה מעוניינת לחשוף. לדבריה, רשות המסים פחות מתעניינת בהשכרות חד פעמיות לזמן קצר ויותר בכאלה שהופכים את העניין לפעילות עסקית.
ממשרד התיירות לא נמסרה תגובה בעניין.
"דירות נופש זה שלילי אם לא מאוזן טוב"
יוגב שרביט, המנהל את אתר "המדד המוניציפלי", טוען שהדירות המושכרות המשמשות ל-AIRBNB תוספות כיום נתח זעום בעיר: לא הרבה יותר מ-2%-4% דירות מתוך כלל הדירות. המסקנה שלו היא שההשפעה על שוק השכירות זניחה. מצד שני, שרביט מודע לכך ששוק חדרי הנופש כולל דירות רבות שאינן במאגר AIRBNB. "יש בעיה אמיתית, כי אין מידע על היקף כלל דירות וחדרי הנופש. זו תופעה שיש לה השלכות רבות. אם בניין הופך לבית מלון אז הוא לא כפוף לרגולציה. העיר צריכה לדעת את הדברים האלה על בסיס נתונים. שלא לדבר על כך שהעירייה מאבדת כסף כי תשלום הארנונה לא מתייחס לשינוי הייעוד".
בשבוע הקרוב יתקיימו כנס עכו לעירוניות ויום עיון במכללה האקדמית ת"א-יפו, ובשניהם ייערך דיון בנושא הזיקה שבין "כלכלה שיתופית" לעיר. האחים אייל בלוך וד"ר צפריר דוד בלוך הם חלק מצוות קבוצת WEconomize, קבוצה של חוקרים ויועצים מדיסציפלינות שונות שהוקמה במטרה לקדם את הכלכלה המשתפת בישראל ובעולם.
- איזה בשורה יש לכלכלה השיתופית לעיר?
אייל: "זה כלי רב עוצמה והשאלה היא איך עובדים איתו. הוא יכול לפתור בעיות שאנחנו לא יודעים איך לפתור אותן - עסקים קטנים ובינוניים, אנשים עם מוגבלויות, אוכלוסיות מוחלשות, זקנים. אלה נושאים שאפשר לפתור על ידי זה שלוקחים משאבים עם תת שימוש ומחבר עם צרכים ללא מענה. הצד הרע של הדבר הזה הוא שאני מפרק את המארג החברתי הקיים. אם הכלכלה השיתופית מונעת רק מבצע כסף אז היא סופר מסוכנת. ההבדל הוא מה מניע את הכלכלה המשותפת".
- אתה יכול לתת דוגמה לכלכלה שיתופית שמזיקה?
אייל: "Airbnb ו-uber. מה הבעיה עם דירות הנופש? זה שלילי אם זה לא מאוזן טוב. לא מזמן יצא מאמר שאמר שלמעלה מחצי הלינות היא בדירות נופש Airbnb. לעיריית ת"א אין שום רגולציה, לעומת עיריית לונדון שקובעת שלאדם מותר להשכיר את דירתו רק 90 יום בשנה. אפשר לעשות את זה בכל מיני צורות שגם האינטרס של התושבים יובא בחשבון ולא רק האלמנט הכלכלי. יש עיריות שרק מגיבות, כמו ת"א, שזה הכי גרוע. יש עיריות שמסבירות, כמו לונדון, ויש עיריות כמו סיאול, שהיא פרואקטיבית, זאת אומרת שהיא תייצר את Airbnb לפי התנאים שלה. אם עושים את זה כמו שצריך זה כלי יוצא מן הכלל".
- איך קרה שכלכלה משתפת הפכה למושג מוכר ומקובל?
צפריר: "חוץ מייצור בטון מצאנו שממש שכל תחום הוא אפשרי. הלוגיקה אומרת שלא מעניין מי הבעלים של המשאב, אלא שצריך לבנות את הרשת ואז להזרים פנימה משאבים ויכולות שהם לא בשימוש. יש פה תהליכים של משבר כלכלי וגידול של הפערים החברתיים. גרף היוזמות של הכלכלה המשתפת קפץ ב-2008, כשדור שלם של מעמד ביניים, אנשים עם יכולות טכנולוגיות,שמודע לרשתות החברתיות הבין שהלוגיקה הזאת יכולה לעבוד בעוד דברים".
צפריר: "כלכלה שיתופית היא כלי עבודה. עם פטיש אתה יכול לבנות רהיט וגם לשבור קיר. עם הכלי הזה אפשר לעשות דברים מדהימים וגם דברים הרסניים. הרגולטורים צריכים להבין שיש משאבים פנויים שניתן לרתום לטובת הציבור".
- כשאנחנו נוסעים בכבישים הבינעירוניים אנחנו רואים במכוניות אדם אחד בלבד. למה שאנשים ירצו פתאום שיתוף?
צפריר: "אני לא מסכים איתך. עשית טעות ייחוס בסיסית. הסביבה משפיעה על ההתנהגות. אם האלטרנטיבה היא טובה ומושכת, וזה לא קורה ביום אחד, אז אנשים יהיו מוכנים לשקול אלטרנטיבה. זה נחמד שכל אחד רוצה לנסוע באוטו, אבל זה נובע בגלל שהפתרונות האחרים גרועים. מצד שני, גם האוטו כבר לא פתרון מיטבי כי אתה תקוע בפקק. בשביל להתחרות ברכב הפרטי אתה צריך להציע כמה פרמטרים: גמישות, זמינות גבוהה, הבטחת נסיעה חזרה וגם מחיר אטרקטיבי. ברגע שפתרת את המכלול תראה שאנשים יסכימו לשקול אלטרנטיבה".