לאחר ריצוי קרוב ל-16 שנות מאסר, הגיש היום (ב') עופר מקסימוב מפרשת הבנק למסחר מכתב אישי במסגרת בקשת חנינה לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין. מקסימוב סיים למעשה לרצות את עונשו אך ממשיך לשהות בבית הסוהר בתקופת ה"חלף קנס".
במכתבו האישי מבקש מקסימוב מהנשיא ריבלין להמתיק את עונשו ולאפשר לו לשקם את חיו. את בקשת החנינה הגישה פרקליטתו, עו"ד סוזי עוזסיני-ארניה.
מתוך המכתב: "אני זוכר איפה הייתה נקודת המפנה, מתי התחלתי לקחת אחריות. שמעתי על תוכנית פר"ח. סיפרו לי שאם אכנס לתוכנית הזאת, הילדים שלי יוכלו לבוא אליי פעם בחודש לכלא. נוכל לשחק, לצייר, לבשל ביחד. אני מגיע למפגשים ומוצא את עצמי נחשף. מתחבר לרגש שלי ובפעם הראשונה מרגיש בושה אמתית. בושה על המקום שאליו הבאתי את עצמי ועל המקומות שאליהם הבאתי אחרים. אני חושב על הקורבנות של המעשים שלי, אנשים שאת פניהם ראיתי רק בטלוויזיה, עומדים מול הבנק עם שלטים שהלך להם הכסף. תחושת הבושה קשה, אני לא ישן בלילה ושוב ושוב רואה את פני הקורבנות.
"בכלא הכרתי את עצמי, ראיתי את האדם שעומד מאחורי הנסיבות והתירוצים. ראיתי אותו מתקלף, מוריד מעליו שכבות של תירוצים ואמירות ריקות, וזה משחרר להסיר את השריון הזה. לקיחת אחריות היא כבר לא סיסמה עבורי. היא כלי משחרר. להודות באשמה שלי, להביע חרטה, אלה אמירות שאני מוכן לחזור עליהן היום פעם אחרי פעם, כי הן מה שמרחיק אותי מהנתיב ההוא, הן מה שמרפא את הזיהום".
מקסימוב התייחס גם לאחותו, הדמות הראשית בפרשת הבנק למסחר, אתי אלון: "יכלו להיות לאתי החיים הכי נורמטיביים בעולם, ואני מנעתי אותם ממנה, גזלתי לה את השנים הכי טובות. אני זוכר את התמונה שלה משתוללת כשמקריאים את גזר הדין שלה, זו תמונה שלא יוצאת לי מהראש. ועוד תמונה כזו היא התמונה שלה יוצאת משער בית הכלא. זה היה היום הכי מאושר בחיים שלי. ראיתי אותה בחדשות, נכנסת לאוטו ונעלמת למצלמות. ידעתי שהיא נוסעת לבית ריק, לחיים אחרים לגמרי מאלה שהיו לה. אבל משהו בתוכי סוף-סוף השתחרר כשזה קרה. כל-כך רציתי לראות אותה כבר בחוץ. כל-כך שמחתי לראות אותה חופשיה ומשוקמת".