יוסי לגזיאל / צילום: איל יצהר
אני: מסודר, יסודי, ממוקד, לא הרפתקן, יודע לאן אני הולך, משפחתי ומאוד קנאי ומגונן על הילדים שלי.
משפחה: שני הצדדים מטריפולי, לוב. לצד של אבא היו חנויות של בשר כשר וסבא היה הרבה זמן בכלא במהלך המלחמה ומוכר כניצול שואה. סבתא והילדים נאלצו להסתתר כשהגרמנים הפציצו את לוב וגם אחרי המלחמה השלטון המשיך לרדוף אותם, עד שבשנת 1950 עלו ארצה בלי רכוש. הוריה של אמא נפטרו אחרי שנולדה, היא גדלה אצל הדוד שלה וגם הם הגיעו לישראל באותה שנה. המשפחות הגיעו למעברה ליד בית ליד וגרו באוהלים. בהמשך התיישבו במושב בן זכאי ליד יבנה. ההורים, שהיו בגילאי העשרה כשהגיעו לארץ, הכירו במושב ותוך שנתיים התחתנו. גרנו לא מעט שנים אצל סבא וסבתא, עד שאבא הקים מאפס משק משלו ועבד בחקלאות הרבה שנים, גידל ירקות ופירות עם אמא, שעבדה איתו.
ילדות: היינו חמישה בנים ובת. עבדתי ברפת, בשדות, על הטרקטור. קמנו בחמש וחצי בבוקר לחליבה ומשם הלכנו ללמוד וחזרנו ישר שוב לעבוד. הרבה חברים מהמושב סיימו ללמוד בתיכון כדי לעזור בבית, אבל אבא ויתר על העזרה שלי כדי שאלמד מכאניקה בתיכון באשדוד.
שירות צבאי: דחיתי את הגיוס כדי לעזור בבית ואז שירתי כאפסנאי טכני בחיל האוויר. חתמתי קבע ועברתי לשרת בשדה אופיר בסיני, חוויה יוצאת דופן של ים, נוף ואווירה מיוחדת. בפינוי, ב-1982, עזבתי עם כולם ועברתי לפלמחים. ב-87' סיימתי קורס קצינים ועשיתי מגוון תפקידים - קצין חימוש בגדוד נ"מ, מפקד גף רכב בנבטים ובתל נוף. ואז עשיתי סוויץ' וביקשתי לצאת ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית. מוניתי לסגן מפקד טייסת מנהלה בתל נוף ובמקביל יצאתי ללימודי תואר שני במנהל עסקים. אחרי התמודדות על תפקיד נוסף בגיל 44, הבנתי שהסיכוי לקבל אותו נמוך, ואז החלטתי לפרוש ולהתחיל קריירה חדשה.
קריירה: חשבתי שאמשיך במערכת ביטחונית מקבילה ועברתי את רוב המיונים, ואז קיבלתי טלפון מחבר שהציע לי לפגוש את מנהל קניון גירון באשקלון. לא היה לי מושג למה אני נכנס ולמדתי תוך כדי לנהל נדל"ן, קמעונות, כספים, יח"צ, שיווק - עולם תוכן עשיר ומגוון. השנה הראשונה לא הייתה קלה ולמזלי, ליזם אבי רויכמן הייתה סבלנות והוא לימד אותי את המקצוע. הייתי שם כמעט 11 שנים, קיבלתי קניון קטן, לא ממותג ולא במיטבו והגענו לתוצאות מעולות. בשלב מסוים הרגשתי תחושת מיצוי ואז הגיעה ההצעה מקניון הזהב.
קניון הזהב: הקניון הגדול בארץ בבעלות משותפת של מגדל ומשפחת גינדי.
גולדן מרקט: שוק אוכל שהיה אמור להיפתח בקניון בניהול גינדי השקעות, אבל הוקפא בגלל מחלוקת בין השותפים על גודל ההשקעה. לצערי זו הייתה טעות מקצועית, כי כל הקניונים הגדולים בעולם מכניסים עכשיו שוקי אוכל והשוק שאמור היה לקום היה מבדל אותו מקניונים אחרים.
עיריית ראשון-לציון: הייתה לנו מחלוקת סביב חניון שהקמנו. הם רואים בו קניין שלהם ולכן אפשרו לחברת פרסום להציב בו שלטים בלי אישור שלנו. ראינו בזה פגיעה בקניון, הבענו את התנגדותנו והורדנו אותם.
דמי שכירות: כשהפדיון גבוה, לשכירות אין משמעות, והפדיון אצלנו גבוה ביחס לשוק.
שינוי תמהיל: אנחנו חייבים להתחדש כל הזמן בשביל הלקוחות.
קניבליזציה: חלק מהרשתות יורות לעצמן ברגל כשהן פותחות ארבע חנויות ברדיוס של 10 קילומטרים.
רינה: אשתי, עבדה בתחום הפרסום במחלקה המסחרית של ידיעות ומעריב, והיום היא מזכירת בית ספר ביבנה. הכרנו בעיר דרך אחד האחים שלה, שהוא חבר טוב שלי. יש לנו שלוש בנות ובן, ושמונה נכדים. אני סבא דומיננטי - בייביסיטר, מלווה לגנים, מוציא מבית ספר.
פנאי: אני רץ 30 שנים ארבע פעמים בשבוע, 15 ק"מ כל פעם, והגיתי את הקמת קבוצת "רצי יבנה" שבמסגרתה אני רץ. עשיתי את מירוץ השליחים הר לעמק, חצי מרתון תל-אביב ומרתון טבריה ואני רוכב על אופניים. אני גם נציג ראש עיריית יבנה בעמותת מכבי יבנה בכדורגל.
תפיסת עתיד: כל עוד יש אתגר, אשאר בתפקיד.