מחצבה / צילום: מצגת החברה
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט רון סוקול, דחה לפני שבועות אחדים את עתירת חברת שפיר הנדסה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בעניין מחצבת ורד בוואדי ערה אותו מפעילה החברה, עתירה בה בקשה החברה לאפשר לה לנצל שטחים נוספים החורגים מהשטחים עליהם סוכם, וזאת מעבר לרשות להעמיק את החציבה.
שפיר, המחזיקה נתח גדול בשוק המחצבות, מפעילה את מחצבת ורד, אחת מ-5 המחצבות הגדולות בישראל ומקור אספקה עיקרי באזור הצפון לענפי הבנייה והסלילה וגם לאזור המרכז. ב-2007 נחתם הסכם פשרה עם המחצבה במסגרת "ועדת השניים", שבין חבריה נמנו היועץ המשפטי לרמ"י וסגן החשב הכללי. במסגרת הפשרה נקבעו תנאים ומועדים להשבת המחצבה למדינה. בהסכם נקבע כי אם יתמלאו תנאים שונים תושב המחצבה, בשטח של כ-1,000 דונם, בשנת 2033 או בתום כריית 60 מיליון טון, לפי המוקדם מביניהם.
במסגרת הסכם ועדת השניים נקבע מנגנון חלוקה של עתודות האבן שהיו קיימות במחצבות החברה (ורד וזנוח), שווה בשווה בין רמ"י לבין חברת שפיר. כלומר, עם סיום כריית מחצית העתודות נדרשה חברת שפיר להשיב את המחצבה לידי הרשות לשם שיווק יתרת העתודות במכרז. כמו כן בהסכם הותר לחברת שפיר להגדיל את עתודות האבן הקיימות, במסגרת אישור תוכנית העמקה של המחצבה, בה יאושרו שינוים במפלסי החציבה, וכל זאת בגבול שטח ההרשאה שהיה בידי חברת שפיר במועד חתימת הסכם הפשרה.
חברת שפיר יזמה תוכנית חדשה (מ/375א'), במסגרתה גדל שטח המחצבה לכ-1,743 דונם, ודרשה להקצות לשימושה שטחים נוספים לכרייה הכלולים בתוכנית שאותה יזמה, שטחים החורגים מאלה עליהם הוסכם בין הצדדים במסגרת ועדת השניים.
חברת שפיר טענה כי יש לפרש את הסכם ועדת השניים באופן המתיר לה לחצוב ולנצל גם מחצית מהעתודות שאושרו בתוכנית מ/375א' כלומר, שבנוסף לעתודות במסגרת תוכנית ההעמקה, יאושר, לדבריה, לנצל גם מחצית מעתודות האבן בשטח ההרחבה. משמעות קבלת גישה זו היא למעשה הקצאה לחברת שפיר בפטור ממכרז מיליוני טון נוספים של חומרי גלם מנכסי הציבור.
בית המשפט קבע כי יש לפרש את הסכם ועדת השניים כמעניק פטור ממכרז רק עבור המקרקעין שניתנו בהרשאה במחצבה הקיימת, כפי שעמדה בפני ועדת השניים, וכי הועדה כלל לא דנה בתנאים להענקת הרשאה חדשה. פרשנות זו מתבקשת על רקע חוק חובת המכרזים, ובהתחשב בגבול סמכותה של ועדת השניים לתת פטור בהתאם לתקנה 25(4) לתקנות חובת המכרזים, ובעובדה שההסכם אושר גם ע"י הועדה המקצועית אשר הוקמה על בסיס תקנה 25(29) לתקנות חובת המכרזים, אשר מגדירה את גבול סמכות הועדה למתן הרשאה לכרייה וחציבה בתחום הרשאות במחצבה קיימת.
עוד נקבע כי סיכומי הדיון והרשאה לתכנון שניתנו לחברת שפיר על ידי הרשות אינם מעידים על אישור הרשות להרחיב את גבול ההרשאה שהייתה לחברת שפיר במועד הדיון בוועדה ושאין בהרשאה לתכנון כל התחייבות למתן הרשאה לחציבה בשטח ההרחבה.
בית המשפט הנכבד חזר וציין כי יש לפרש את תקנות המכרזים הפוטרות מקיום מכרז בצמצום ובהתאם לכך הדגיש בית המשפט את לשון הסכם ועדת השניים המדברת במחצבת ורד על האפשרות להגדלת העתודות בדרך של העמקה בתחום ההרשאה הקיימת בלבד.
בית המשפט קיבל את טענת המדינה שהסכם ההרשאה לתכנון שנחתם בין הרשות לחברת שפיר, אינו כולל כל התחייבות לחציבה בשטח ההרחבה, ביחוד בהתחשב בהוראה המפורשת לפיה לא תינתן הקצאה מעבר לגבול שטח ההרשאה לכרייה ולחציבה לפי הסכם ועדת השניים.
ביחס לטענות בדבר התנהלות פקידי רמ"י, אשר הציגו לטענת חברת שפיר מצג ממנו ניתן היה להבין כי יוקצו לה העתודות בשטח ההרחבה, קבע בית המשפט, כי המצג שחברת שפיר טוענת לו אינו יכול להיות בסיס להוכחת התחייבות והסכמה למתן הרשאה לכרייה וחציבה בשטחי ההרחבה.
בנוסף קיבל בית המשפט את טענת רמ"י, לפיה הסכם ועדת השניים אינו מבטיח לחברת שפיר לחצוב את מלוא 60 מיליון הטון הנזכרים בהסכם ועדת השניים, אלא מציין זאת ככמות המקסימלית, כאשר ייתכן כי חברת שפיר תפיק גם פחות. על חברת שפיר הושתו הוצאות משפט בסך של 20,000 שקל.
פסק הדין דווח לציבור לפני כשבועיים, וזאת בהמשך לדיווחי החברה בדוחות התקופתיים בעניין זה. חברת שפיר הודיעה כי בכוונתה לערער על פסק הדין.