פקקים
בשנתיים האחרונות בלבד עלו על כבישי הארץ כ-560 אלף כלי רכב חדשים. מספר שמקביל ברמתו לזה של מדינות עם שטח גיאוגרפי גדול פי כמה מישראל ועם גבולות פתוחים ותשתית תחבורה משוכללת משמעותית משלנו. גם אם נקזז את כל כלי הרכב שהתיישנו ונגרעו, אנחנו עדיין עומדים על תוספת נטו של כעשרת אלפים מכוניות חדשות - מדי חודש.
המספר הזה אומר דבר אחד: הבעת חוסר אמון גורפת של הציבור (לפחות הציבור הבוגר) בתחבורה הציבורית, עם חריג אחד בדמות הרכבות. הן צפופות, לא נוחות, דורשות שימוש ברכב כדי להגיע לתחנה וממנה, אבל עדיין מהוות פתרון של אין ברירה למי, שאין לו שעות מיותרות לבזבז.
למה זה קורה? אם תשאלו את משרד התחבורה הוא יגיד לכם, שכל זה נובע ממחסור בהשקעות בתחבורה ציבורית בעבר. "חייבים להזרים עוד כסף לתחבורה ציבורית", אומרים במשרד לאוצר מדי שנה ובשם אותה סיסמה פותח האוצר את השיבר. לא פחות מ-6 מיליארד שקלים הוקצו בתקציב השנתי הנוכחי לסבסוד ישיר של תחבורה ציבורית בכל רחבי הארץ.
הכסף הזה מפוזר באופן מסורתי ב"שיטת הממטרה". כלומר חלק נופל על היעד, חלק מתאדה בדרך באוויר וחלק לא מבוטל נופל בדשא של השכן, מה שמסביר מדוע הוא ירוק יותר. ואם מישהו חושב שזו רק דעתנו הצינית והביקורתית, הוא מוזמן לעיין בדוח העבה על משרד התחבורה, שפרסם בנובמבר אשתקד מבקר המדינה.
"המדיניות המוצהרת זה שנים של משרד התחבורה היא לטפל בבעיות התחבורה באמצעות קידום השימוש בתחבורה ציבורית - על חשבון השימוש בכלי רכב פרטיים", כותב המבקר, "בפועל, קצב ההתקדמות של הפרויקטים הפיתוח בתחום זה אטי ורמת השירות אינה מדביקה את הצרכים. עקב כך היקף השימוש בתחבורה הציבורית נותר קטן, היקף השימוש ברכב פרטי גדל - ובעיית עומס התנועה בכבישים הולכת ומחריפה".
מבקר המדינה גם הצביע באותה הזדמנות על ליקויים קשים שמצא בניהול תקציב התחבורה על ידי משרד התחבורה ועל ידי אגף התקציבים במשרד האוצר - לעתים עד כדי הפרת חוק התקציב - וקישר בינם לבין הפיגור בתחבורה הציבורית בישראל והגודש בכבישים.
משרד התחבורה מתחיל כנראה להכיר בכך, שגם אם יתעלם מהמצב, יטביע אותו בתקציבים ויאשים במחדלים את כל העולם (ובעיקר את התקשורת), הדבר לא ישחרר את הפקקים ולא ירגיע את מאות אלפי נהגים/בוחרים, שמבזבזים כל יום שעות מיותרות מחייהם על הכביש, או שנאלצים להאריך את המסלול ואת הלו"ז בעשרות אחוזים בתחבורה הציבורית.
במשרד גם מודעים לכך, שפעילות הפנאי והקשרים החברתיים של חלק גדול מתושבי המדינה החילוניים מתבצעת בשבת ובהיעדר אלטרנטיבות רכישת רכב היא הדרך היעילה ביותר לנצל את זמן הפנאי.
לפיכך, במסיבת העיתונאים שערך, בחר המשרד לרקוד את ריקוד הטנגו הידוע: צעד קדימה, שני צעדים לאחור ו"טיזינג", שאין מאחוריו שום כוונות רציניות. המשרד התנגד בשנים האחרונות בתוקף לניסויי שטח שנועדו לבדוק את האפקטיביות של מס גודש. היום הם הפכו פתאום לפרויקט מחמד של משרד התחבורה. "נבצע עוד ניסויים בשטח כדי לראות האם הנהגים מוכנים לנטוש את הרכב שעות העומס ולעבור לתחבורה ציבורית תמורת תמריץ כספי (הם מוכנים, ומחקרי העבר הוכיחו זאת), נרוויח עוד שנתיים שלוש, ועד אז כולם ישכחו, שאת מס הגודש כבר אפשר היה ליישם כבר לפני שלוש שנים, כפי שהומלץ באוצר".
התחבורה הציבורית לא אפקטיבית בשבת? נגדיל את מספר מוניות השירות מה שעשוי, בעקיפין, להגדיל את זמינות התחבורה הציבורית בשבת ולהקטין את הצורך ברכב פרטי. והכל "במסגרת הסטטוס קוו" - כלומר שום דבר לא רשמי ולא באישור המדינה. ולבסוף נמטיר עוד ועוד גשמי ברכה כלכליים על ענף המוניות כי כלל הברזל לכל פוליטיקאי ששואף לצמרת הוא "אל תשכח לרגע מאין באת, לאן אתה הולך ומי יעזור לך להגיע לשם".