ערוץ הכנסת לוגו
1. האם שמעתם על ערוץ הכנסת? האם צפיתם אי-פעם בערוץ הכנסת? האם אתם בכלל יודעים באיזה מספר נמצא בשלט ערוץ הכנסת? אפשר להניח שרוב הציבור לא מכיר את ערוץ הכנסת, לא צפה בו מעולם ולא יודע באיזה מספר הוא בשלט. כן, יש דבר כזה ערוץ כנסת. לא, אין לו שום משמעות, שום השפעה, שום כלום. אפס רייטינג. ועל שום משמעות הזה, על שום השפעה ועל שום-כלום הזה, עם אפס רייטינג, מתנהלת בחודשים האחרונים מלחמת עולם בין שלושה גופי טלוויזיה הרבה יותר מוכרים, כמו חדשות ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ 20. זו מלחמת עולם די מכוערת, מלווה בהשמצות, וכמובן, בתהליכים משפטיים ארוכים ומתישים, בעוד ועוד ניירת, בעוד ועוד משפטיזציה, בעוד ועוד עורכי דין שמרוויחים היטב מכל מלחמות העולם.
והשאלה הטבעית היא, למה יש מלחמת עולם על ערוץ שאין לו בכלל צופים? והתשובה היא, כמו תמיד: תראו לאן מובילים שבילי הכסף והשבילים הפוליטיים - ותבינו למה נוצרות מלחמות עולם על זמן מסך שלכאורה לא שווה דבר. אם נלחמים עליו כך, סימן שהוא שווה לא מעט.
2. אתחיל מהסוף: חדשות ערוץ 2 הוא גוף החדשות הדומיננטי בישראל והוא בנה את מעמדו הדומיננטי במשך שנים ארוכות בכישרון רב. בפיצול ערוץ 2 (קשת ורשת), הצליח הגוף הדומיננטי הזה להיחלץ מהפיצול ולהישאר מאוחד למשך 3 שנים הבאות, שזה יתרון תחרותי מאוד ברור על-פני ערוץ 10. כלומר, במקום שיהיו לנו שתי מהדורות חדשות נפרדות בקשת ורשת (בערוצים 12 ו-13), יש מהדורת חדשות אחת בלבד המשודרת בשני הערוצים.
בישראל, כמו בישראל, 3 שנים זה נצח בשביל לשנות עוד פעם את החוקים, לעקם אותם, ומי יודע - בתום 3 שנים, יצמחו עוד כמה שנים שבהן יתאפשר לחדשות ערוץ 2 שלא להתפצל. כך זה קורה בכל חוק ובכל חובת מכרזים או רישיונות - וערוץ 2 אינו חריג בנוף הזה, למעט עובדה אחת משמעותית: עצם החיכוך שלו עם פוליטיקאים מעניק לו כוח והשפעה עצומים, ואלו גדלים ככל שהדומיננטיות שלו גדלה.
באופן אבסורדי, העיוות הזה התעצם לאחר הפיצול, משום שהרייטינג המצרפי של מהדורת החדשות של ערוץ 2 גדל בהשוואה לרייטינג לפני הפיצול. התוצאה היא שחדשות ערוץ 2 תופסות נתח שוק של כשני שלישים (בין 60% ל-70%) משוק החדשות, ויחד עם חדשות 10 שוק החדשות בטלוויזיה בישראל הוא חסר גיוון לחלוטין. למעשה, אפשר לספור על שתי כפות ידיים (בקושי) את מספר העיתונאים במדיום מספר 1 בישראל (הטלוויזיה) ששולטים על שוק הדעות החדשותי-פוליטי. וכל אחד מהצופים בטלוויזיה מרגיש זאת: הוא שומע את אותם עיתונאים, את אותן דעות, שוב ושוב, מדי יום, בלי גיוון אמיתי. הפיצול של ערוץ 2 אמנם שבר את המונופול של הערוץ, אבל חוסר הפיצול של מהדורת החדשות הנציח את המונופול ואף חיזק אותו. בפועל נוצר אולי גיוון בתוכניות בידור-ריאליטי, אך בהחלט לא נוצר גיוון בתחום החדשותי-פוליטי.
ואיך כל זה קשור לערוץ הכנסת? קשור ועוד איך, כי חדשות ערוץ 2 הפעילו את ערוץ הכנסת במשך 14 שנה ולמעשה היה להן עוד "צעצוע" למשחקים עם הפוליטיקאים. הצעצוע הזה יצא למכרז בשנה האחרונה, מכרז שבו זכה ערוץ 20, וזכייתו הציתה מלחמת עולם שנגררת ומתגלגלת בבתי המשפט בלי שהכרעה בכלל נראית באופק.
3. שבילי הכסף: 14 שנה (החל ממאי 2004) ה"צעצוע" הזה של ערוץ הכנסת נמצא תחת חסותן של חדשות ערוץ 2. 14 שנה, מדי שנה, נהנים בחדשות ערוץ 2, בתמורה לחסות על ערוץ הכנסת, מהכנסות שמתקרבות ל-20 מיליון שקל. המקום-אולפן הוא של הכנסת, הציוד הוא של הכנסת. לאורך כל התקופה הזו לא נדרשה שום שקיפות, ובוודאי שלא כל הפרדה מבנית וחשבונאית בין חדשות ערוץ 2 לערוץ הכנסת. אחד הם. האיחוד הזה מאפשר "ערבובים" חשבונאיים, כלומר, העמסת הוצאות מגוף לגוף, ובדרך כלל זה בכיוון אחד: מחדשות ערוץ 2 לערוץ הכנסת. מכיוון שעלויות התפעול הן נמוכות מאוד וחלק מההוצאות מועמסות בלאו הכי על תקציבה של הכנסת, ההערכות הן שערוץ הכנסת לבדו הניב רווח שנתי נדיב של כמה וכמה מיליוני שקלים לחדשות ערוץ 2. 14 שנה, 280 מיליון שקל הכנסות, אפשר שמחציתן רווח נקי. אז הנה, מצאנו את שבילי הכסף שמסבירים את מלחמת העולם.
ומה עם השבילים הפוליטיים? טוב, זה ברור: לפנק-לפנק-לפנק. לפנק פוליטיקאים שמבקשים שיצלמו את הוועדות שלהם, לראיין פוליטיקאים, לסדר ג'ובים לעיתונאים, בקיצור - החיכוך בין פוליטיקאים לעיתונאים תמיד יצר מכפלת כוח. וזה גם טבעי, אם כי לא בריא: חברי כנסת יודעים מה מקור הכוח ובדרך כלל גם מבינים שלא צריך להתעסק עם מקורות הכוח. מה כבר לא עושים כדי לשמור על פרופיל תקשורתי גבוה. כמה חברי כנסת מעזים לצאת נגד חדשות ערוץ 2?
4. תמו להן 14 השנים הטובות, ובכנסת החליטו, באמצעות הרגולטור (המועצה לשידורי כבלים ולוויין במשרד התקשורת), לצאת למכרז על הפעלת ערוץ הכנסת. תקציב הערוץ גדל ל-25 מיליון שקל, נדרשים הפרדה מבנית וחשבונאית (כלומר, חברה בע"מ נפרדת שתפעיל את הערוץ) וכמובן פיתוח הפלטפורמה הדיגיטלית, שכלל לא הייתה קיימת. לפני שבעה חודשים הוכרז זוכה: ערוץ 20. הזכייה הקימה עליו ועל הרגולטור את כל השחקנים בשוק הטלוויזיה תוך האשמות על "קומבינות" ומכרז תפור. יותר משהפוליטיקה של ימין-שמאל שיחקה, הכסף דיבר.
ומכאן ואילך נחשפה המשפטיזציה הישראלית במלוא "הדרה". עתירות לבג"ץ, מציאת פגמים בתוכניות העסקיות, אין-ספור מכתבים מעורכי דין ולחצים כפי שרק אנשי טלוויזיה (וממש לא רק פוליטיקאים) יודעים לעשות. המצב כעת, שבעה חודשים מיום הכרזת הזוכה: אין זוכה, כל המכרז תקוע, ואפילו הפרקליטות לא מסכימה להגן על תוצאות המכרז. המלחמה המשפטית של חדשות ערוץ 2 נשאה פרי: עובדה, ערוץ הכנסת שנמצא תחת חסותו ימשיך להיות חסותו בחודשים הקרובים - ועוד במתכונת הישנה והרווחית מאוד בשבילו.
מועצת שידורי הכבלים והלוויין דבקה בעמדתה ובתוצאות המכרז. בהחלטתה האחרונה היא קובעת שערוץ 20 הגיש את ההצעה הטובה ביותר בהיבט התוכני, שהוא לב-לבו של המכרז, ואילו התוכניות העסקיות, שבהן נפלו פגמים, היוו רק 10% מן הניקוד הכולל. "הוועדה הייתה ערה לחוסר הארגון והסדר של ההצעה הזוכה", נכתב בהחלטתה, "אולם סברה כי חוסר הסדר בכל אחת מההצעות אינו עולה לכדי פגם מהותי ואינו מהווה עילה לפסילתן".
בעקבות העתירות והקשיים נדרש ערוץ 20 להסברים על מסגרת התקציב שנתן, שסיפקו את המועצה, אבל לא סיפקו את עמדת היועץ המשפטי של המועצה והיועץ המשפטי לממשלה כיוון שראו בהם כ"שיפור הצעה". לכן, למועצה לא נותרה ברירה אלא להכריז על פסילתה של ההצעה הזוכה. האם ערוץ 10, זה שדורג במקום השני, יוכרז כזוכה? ממש לא. כיוון שגם נגד הצעת ערוץ 10 הועלו טענות ולכן אי אפשר להכריז עליו כזוכה, אלא לקיים איתו סוג של "בירור" בעקבות הטענות נגדו. היו בטוחים שחדשות ערוץ 2 יפתחו במלחמה מחודשת והמכרז יתעכב ויתעכב ויתעכב. או שהכלב ימות או שהפריץ ימות, כלשון הביטוי.
בשלב הזה אעצור עם כל הפלפולים המשפטיים, כי הם לא ממש רלוונטיים ולא ממש משמעותיים. מה שמשמעותי הוא המשפטיזציה, שבגללה מתארכים הליכים לזמן רב, בלי כל פרופורציה יחסית לפרטים שבגינם מתעכבים ההליכים. בסופו של דבר, ולא רק במקרה הזה, זו עוד דוגמה שבה העולם המשפטי התנתק מהעולם המעשי והממשי.
5. אפשר לחסוך את כל מלחמות העולם הללו בהחלטה אחת. בשביל מה צריכה הכנסת ערוץ כנסת? בשביל מה היא צריכה להוציא 25 מיליון שקל מדי שנה בשביל ערוץ טלוויזיה? בשביל לפנק כמה פוליטיקאים? בשביל לפנק כמה עיתונאים? בשביל מה, לעזאזל? בשביל לחלק תופינים וסוכריות, על כלום ושום דבר, ולבזבז עליהם 25 מיליון שקל בשנה? כן, אני יודע, זה כסף קטן במונחי תקציב ובמונחי טלוויזיה, אבל איך אומרים חברי הכנסת עצמם: דין פרוטה כדין מאה, אז בבקשה שיישמו את זה. זה לא רק חיסכון של 25 מיליון שקל בשנה, זה גם חיסכון בצילומים על מקבץ השטויות הפופוליסטיות שנזרקות לאוויר באולמות ועדות הכנסת רק בשביל לתפוס עוד כותרת.
eli@globes.co.il