פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
גבייה אגרסיבית ובריונית של חברות ורשויות היא רעה פסולה שצריכה לחלוף מן העולם. אלא שלצערנו מסתבר כי האזרחים חווים על בשרם השפלות שבהרבה מקרים הן מיותרות. ולכן כשאזרח לא מוותר ותובע בכדי לקבל פיצוי על ההשפלה שחווה שלא בצדק - יש בכך מקור לעודד צרכנים אחרים לעשות כן.
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי עיריית חדרה תשלם 35,000 שקל בגין לשון הרע לאדם שעובדי חברת גבייה ששכרה מטעמה, שוהר פתרונות, השפילו אותו במקום עבודתו.
הסיפור החל עם דרישה לחוב עבור דוח חניה משנת 1999. בית משפט השלום קבע כי העירייה כשלה בהוכחה שהדוח האמור הגיע לידי התובע ומכאן שהדוח התיישן. בדרך אותו אזרח חווה עיקולים בשנת 2013. המעקלים שנשלחו מטעם חברת הגבייה הגיעו אל ביתו של התובע ואיימו לרוקן את הבית ממטלטלין.
באותה העת נכחה משפחתו במקום לחגיגות הרמדאן. טענותיו כי מעולם לא קיבל את הקנס לא הרשימו את המעקלים שאמרו שאם לא יסדיר את חובו בקרוב - ישובו. פניותיו לחברה בטענה כי מעולם לא קיבל את הדוח נפלה על אזניים ערלות. עשרה ימים לאחר מכן הגיעו מעקלים אל מקום עבודתו של התובע בבנק, בשעה שהמקום היה הומה אדם. הדיבור בקול רם וההשפלה בציבור הובילו את האזרח לשלם 1,740 שקל למעקלים בגין החוב. לאחר מכן החליט לבתוע את העירייה ואת שוהר פתרונות.
בית משפט השלום מצא שהביקור בבנק היה פסול, לעומת הביקור בבית, כשלפי בית המשפט ההגעה למקום העבודה נעשתה במטרה להפעיל לחץ על התובע. בתביעה נקבע לזכותו פיצוי של 5,000 שקל ועוד 2,000 שקל כהוצאות משפט. התובע בחר לערער על הסכום הזה והשופט גדעון גינת החליט לקבל את הערעור בדעה כי יש לקבוע "פיצוי של ממש לנפגע" לאור אותו ביקור במקום העבודה שהיה "חורג מגדר הסביר", זאת לצד העובדה שהטלת העיקול הייתה רשלנית לאור העובדה שלא היה מוצדק. את גובה הפיצוי העמיד לפיכך על 25,000 שקל (מחצית מהפיצוי המירבי הקבוע בחוק והעומד על 50,000 שקל). אל הסכום הזה צירף 10,000 שקל כהוצאות משפט בערעור (ע"א 18723-03-17).