עוד בטרם פורסמה תכנית ההתייעלות של טבע הודיעה ההסתדרות על שביתה כללית במשק ביום ראשון. השביתה הוגבלה אמנם בזמן (עד השעה 12:00 בצהרים) אלא שהיא כוללת הן את המגזר הציבורי והן חלקים נרחבים מהמגזר הפרטי.
למעשה המכנה המשותף בין השירותים שיושבתו אינו תחום עיסוקם אלא היותם מעסיקים בהם ההסתדרות משמשת ארגון יציג. במלים אחרות - כל מקום בו להסתדרות יש ועד מטעמה נגרר לשביתה.
האיום בשביתה לפני פרסום שיעור העובדים המפוטרים מקרב עובדי טבע בישראל נועד, כך נראה, להשפיע על מספר זה. עד כה לא ברור אם המטרה הושגה, שכן המספר המקורי לא היה ידוע לציבור. נכון לעכשיו ולאחר ההודעה על השביתה הכללית הצפויה עומד מספר זה על 1750 עובדים - מספר משמעותי לכל הדעות (כ - 25 אחוז מכלל עובדי החברה בארץ).
אפשר להעביר בקורת על האופן בו התנהלה חברת טבע, על דרך קבלת ההחלטות של דירקטוריון החברה בעבר, על מדיניות התגמול לבכירים ועוד כהנה וכהנה. עם זאת - אין בכך כדי להצדיק החלטה גחמתית של ההסתדרות לגרור את כל המשק לשביתה כללית ובלתי חוקית בעליל, לטובת משבר המתקיים בחברה השייכת לשוק הפרטי.
כך, על פי החוק מחויב ארגון עובדים במתן הודעת צינון בת 15 יום בטרם נקיטה בשביתה. במקרה הזה ההודעה על השביתה ניתנה מהרגע להרגע, ובוודאי שלא שבמסגרת פרק זמן שנקבע בחוק. יתר על כן: בעבר הושבת המשק כולו על רקע מדיניות כלכלית או חברתית של הממשלה, או על רקע שינויים מבניים במגזר הציבורי. כך למשל בעקבות החלטת הממשלה על רפורמה בתנאי הפנסיה או על רפורמה בנמלים; כך כאשר הוחלט בהסתדרות לקדם את שיפור תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן. במקרים אלו נאבקהההסתדרות בהחלטות שהמדינה קבלה כריבון, אולם היו להן השלכות על תנאי ההעסקה של העובדים במשק כולו. השביתות הכלליות על רקע החלטות אלו סווגו כשביתות ״מעין פוליטיות״ - לאור מטרתן. בית הדין לעבודה אף פסק כי כאשר החלטות מסוג זה מתקבלות על ידי הריבון ללא היוועצות מוקדמת עם ארגון העובדים - יש הצדקה לשביתה פראית (קרי, שביתה ללא הודעת צינון כנדרש בחוק). הרציונל היה שלריבון אחריות ציבורית כלפי ארגון העובדים הגדול במשק ואם אינו נושא בה - גם ארגון העובדים פטור מכך.
אלא שהנהלת טבע אינה הריבון ואינה מעסיק מהמגזר הציבורי. למעשה, זו הפעם הראשונה בהסטוריה שארגון עובדים משבית את כלל המשק על רקע משבר פיטורים בחברה בבעלות פרטית. חברה שכזו אינה חייבת בחובת נאמנות לציבור אלא לבעלי מניותיה. אלו עצמאיים לקבל החלטות הנוגעות לטובת החברה ללא חובת היוועצות מוקדמת עם מאן דהוא. חובתה היחידה של טבע היא לנהל עם ההסתדרות הכללית ועם ההסתדרות הלאומית (שאף היא ארגון יציג בשניים ממפעלי טבע) הוועצות על השלכות ההחלטה. הזמן לנהל הליך שכזה הוא לאחר קבלת ההחלטה, כלומר - כעת.
אם סבורה ההסתדרות כי טבע אינה מקיימת את חובותיה כלפיה - וכאמור, רק כעת צמחו חובות כאלו- פתוחה בפניה הדרך לפנות לבית הדין לעבודה ולבקש למנוע זמנית את מהלכי ההתייעלות. אם גם לאחר מיצוי ההוועצות לא תבוא ההסתדרות על סיפוקה - תוכל לנקוט בשביתה במפעלי טבע בלבד. שביתה כללית במשק ועוד בשלב כה מוקדם אינה מהלך חוקי, אלא אמוציונלי בלבד. ההסתדרות מביעה זעם על ההחלטה וזו דרכה להראות כי גם לה יש כוח.
הבעיה היא שיום שביתה כזה עולה למשק למעלה ממיליארד שקל. מכיון שהשביתה קצרה בזמן ומיועדת לחופשת החנוכה - סביר להניח שהמדינה או המעסיקים הפרטיים יספגו אותה ולא יבקשו צווי מניעה נגדה. בכך למעשה יכנע המשק כולו למהלך כוחני יקר ומיותר של ההסתדרות. יש פה למעשה מוסר כפול: ביד אחת מאשימה ההסתדרות את טבע בשימוש פסול בכספי ציבור בדמות הטבות מס שקבלה, וביד השניה נוטלת מהמשק סכומי עתק בעצמה.
אין להקל ראש חלילה בפיטורי עובדים כה רבים. יש לעשות מאמץ לצמצם את כמות המפוטרים ובוודאי לדאוג לכך שעובדים מבוגרים וותיקים לא ישארו ללא מקור הכנסה. עם זאת, הדרך לדאוג לעובדי טבע אינה בגרימת נזק למשק כולו אלא בהתמודדות ממוקדת מול טבע עצמה.
* דפנה שמואלביץ היא עורכת דין המתמחה בדיני עבודה ומייצגת בין היתר את ״גלובס״