בקשה תמוהה שהגיש משרד החינוך השבוע לבית הדין האזורי לעבודה בת"א חושפת התעקשות של המשרד לעמוד לצדם של מנהלי עמותה כושלת ונגד המורים שלא קיבלו ממנה את שכרם. במסגרת בקשתו מתנגד משרד החינוך (בפעם השנייה) לעיקול שהטיל ביה"ד על הכספים שהמשרד אמור לתקצב בעזרתם עמותה חרדית, המפעילה בית-ספר יסודי חרדי לבנים בעיר אלעד. העיקול הוטל מאחר שהעמותה הלינה את שכר המורים בביה"ס במשך כחצי שנה, והרשמת בבית הדין סירבה כעת, בשנית, לבקשת ביטול העיקול.
בית-הספר, "תלמוד-תורה", בעיר החרדית אלעד הוא אחד מבתי-הספר של החינוך החרדי בעיר והוא מונה כ-180 תלמידים בכיתות א'-ח'. ה"תלמוד-תורה" ("ת"ת" בעגה החרדית) הוא במעמד "פטור": סגל ההוראה אינו מועסק על-ידי משרד החינוך, אך המשרד מפקח על המוסד החינוכי ועל העמותה המפעילה אותו - לרבות בהיבט של "הבסיס הכספי לקיום המוסד" (ראו מסגרת).
"היכן היה משרד החינוך?"
את התנגדותו הנוספת לעיקול שהטיל ביה"ד על התקציב לעמותה המפעילה את ביה"ס, מנמק משרד החינוך בכך שהכספים נועדו לצורך הפעלת המוסד החינוכי, ולא ניתן לעקלם לפי פרשנות המשרד את פסיקת בית המשפט העליון. נימוק זהה שימש את משרד החינוך גם בבקשתו הראשונה לביטול עיקול הכספים.
מזה כמה חודשים חייבת העמותה החרדית "חכמת תורה" המפעילה את ביה"ס "תלמוד-תורה" באלעד, למורי ביה"ס, כ-247 אלף שקל בגין משכורות וכספים אחרים שלא שולמו להם, בהם פיצויי פיטורין, משכורת 13, הפרשות לקופת גמל והפרשות לקרן השתלמות. העמותה - שכאמור היא גוף מפוקח על-ידי משרד החינוך - אף הודיעה לגננות ולמורים שאותם היא מעסיקה, בחודש שעבר, כי ברצונה לפרק את העמותה, וכי הם יהיו רשאים לפנות למוסד לביטוח לאומי ולדרוש את זכויותיהם הסוציאליות שלא שולמו.
אחד המורים בביה"ס, פנחס גמליאל, יחד עם מורים נוספים, הגישו - באמצעות עו"ד ירון טבצ'ניק - תביעה נגד העמותה ונגד מנהלה לשעבר כדי לקבל את השכר שטרם קיבלו: חוב שהעמותה ומנהלה לשעבר, לפי כתב התביעה, "מודים בפה מלא כי (גמליאל) לא קיבל במשך מספר חודשים".
התביעה קרמה עור וגידים, ובסוף אוקטובר האחרון, כדי להבטיח את החזרת החובות ותשלום המשכורות, הטיל ביה"ד האזורי לעבודה בת"א עיקול על כספי העמותה בגובה חובותיה למורים בסך של כ-247 אלף שקל. העיקול הוטל על חשבונות הבנק של העמותה, רכביה, נכסי המנהל הקודם שלה - וכן על הכספים המגיעים לה כתקצוב ממשרד החינוך.
אולם, בנקודה זו הגיעה התנגדות מכיוון לא צפוי - מכיוון משרד החינוך עצמו. היינו, מכיוון הגוף שאמור לפקח על העמותה, ושהיה אמור, לשיטת התובע, להיות זה שמונע ממנה מלהגיע למצב שבו משכורות לא שולמו למורים משך חודשים ארוכים. המשרד הגיש בקשה לביטול העיקול, ולאחר תגובת גמליאל לבקשה - הגיש בקשה נוספת לביטול העיקול, תוך שהוא מתעלם מהעובדה שביהמ"ד לא חזר בו מהעיקול שהוטל.
"היכן היה משרד החינוך, עת היה אמור לפקח על כספים שהעביר לעמותה ולא פיקח עליהם?", שואל גמליאל בתגובתו לבקשת משרד החינוך לבטל את העיקול על כספי העמותה. "היכן היה אותו משרד חינוך שלא בדק וחקר לאן מנהלי העמותה 'משרשרים' את הכספים המתוקצבים שלא הגיעו לידי עובדי ההוראה, שלא קיבלו משכורות משך חודשים ארוכים?"
בבקשתו לביטול העיקול, מסתמך משרד החינוך על סעיף 31 לחוק יסודות התקציב, שלפיו המשרד מחויב "למנוע תקלות וקלקלות" בשימוש בכספי ציבור. לטענת התובע, דווקא סעיף זה הוא שאמור היה להוביל את המשרד לפקח על העברת המשכורות מהעמותה למורים. "האם משרד החינוך הוא זה שמבקש כעת את ביטול העיקול, כאשר הוא היה מחויב 'למנוע תקלות וקלקלות' כלשון סעיף 31 לחוק יסודות התקציב, שעליו נסמך המשרד? האם משרד החינוך פסח על החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה?"
סעיף 31, מציין התובע בתגובתו, נועד להבטיח את כספי הציבור "בנסיבות שבהן ייתכן תוהו ובוהו", כדי למנוע "תקלות וקלקלות", ובנסיבות שבהן ישנו חשש לשרשור בלתי-מפוקח, וישנו צורך בהידוק הפיקוח על כספים הבאים מהקופה הציבורית. ל"גלובס" נודע כי בתחילת השנה עברה העמותה להפעלתה של רשת החינוך של ש"ס, "מעיין החינוך התורני" - אך לא בטוח שעוצמתה של הרשת בתוך מנהל החינוך החרדי במשרד החינוך תסייע לעמותה להימלט מעיקול כספיה, גם אם הדבר עשוי היה להסביר את התגייסותו התמוהה של המשרד.
התובע מציין כי "אכן מטרת סעיף 31ב לחוק יסודות התקציב היא מניעת העלמת כספים, אך חלק מהכספים המועברים לעמותה באים לצורך תשלומי משכורות לעובדי ההוראה אצלה", ולפיכך טוען התובע כי אין מדובר בעיקול מהסוג שנאסר לעמדתו: עיקול בשל חשש לשרשור בלתי מפוקח של כספי הציבור על-ידי חברות עסקיות, ספקים וקבלנים. בתגובה גם יש רמיזה לשימוש בפועל לכאורה בכספי השכר של המורים. "הייתכן שאותו משרד חינוך שלא פיקח על כספים שהזרים לעמותה ושלא הגיעו ליעדם, ושורשרו ככל הנראה לכיסם של אחרים, יכול לעתור כעת ובידיים נקיות על ביטול עיקול, שמטרתו להבטיח תשלום זכויות בסיסיות?".
ל"גלובס" מסר בא-כוחו של התובע, עו"ד טבצ'ניק, כי "לא מדובר במקרה בודד. מדובר במספר לא מבוטל של עמותות המשמשות כבתי-ספר לכל דבר במגזר החרדי ונהנות מתקציב משלם המיסים - ומשרד החינוך כושל בפיקוח עליהן*.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בעקבות החלטת בית הדין האזורי לעבודה לעקל את התקציב אשר מועבר למוסד החינוכי, פנה משרד החינוך לבית הדין בבקשה לבטל את העיקול. זאת, מהטעם שעל-פי חוק יסודות התקציב לא ניתן לעקל כספים של תאגיד או גוף אחר שהמדינה משתתפת בתקציבו, או גוף שמקבל תמיכה או מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה".
בתי-ספר חרדיים והמדינה - מימון ממשרד החינוך למרות אי-עמידה בלימודי הליבה
רבים מבתי הספר של החינוך החרדי הינם מוסדות המוגדרים "מוסדות פטור" - מדובר במוסדות העומדים בחוק חינוך, אך אינם נמצאים תחת פיקוח מלא של משרד החינוך. עם זאת, הם מחויבים באישורי בטיחות ואישורים ממשרד הבריאות. כמו-כן מחויבים בתי-ספר אלו בלימוד 55% מתוכנית לימודי הליבה - המגדירה תכנים שונים בכמה תחומי הדעת אותם יש ללמד בחינוך היסודי (כיתות א'-ו'). זאת, בהשוואה לבתי ספר אחרים בחינוך החרדי, שמחויבים ב-75% מלימודי הליבה ולבתי-הספר בחינוך הרשמי (ממלכתי, ממלכתי-דתי וממלכתי-ערבי) המחויבים ב-100% מלימודי הליבה. המוסדות החרדיים מקבלים מימון ממשרד החינוך, בין היתר בהתאם לעמידתם בלימוד תוכנית הליבה ("כעומק הליבה עומק התקצוב", מסר משרד החינוך). באמצעות המימון יכול המשרד לפקח על המוסדות ולהעניק תמיכה לאלו העומדים בדרישותיו.
הפיקוח של משרד החינוך כולל, לפי חוק הפיקוח על בתי-ספר, הבטחת רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר, לגבי העניינים הבאים: (1) תוכנית הלימודים, מערכת השיעורים ומשך הלימודים; (2) הכשרתם וכשרם המקצועי של סגל עובדי החינוך; (3) מבני ביה"ס והגישה אליהם, החצר, מספר הכיתות וחדרי הלימוד; (4) תנאי הבטיחות בבית הספר; (5) הריהוט והציוד של ביה"ס; (6) הבסיס הכספי לקיום בית הספר. הסעיף האחרון הוא זה שעליו נסמכת בקשתו החדשה של משרד החינוך לבטל את העיקול על כספי המימון שמעביר המשרד לעמותה המפעילה את ביה"ס החרדי באלעד.
בעבר נשמעה ביקורת כי בהיעדר פקחים מטעם משרד החינוך, לא קיימת אכיפה מספקת מצד המשרד המוודאת כי בתי-הספר מלמדים את אחוזי לימודי הליבה בגינם הם מתוקצבים. כן הושמעה ביקורת שלפיה המשרד השית על בתי ספר סרבניים קנסות נמוכים מדי, שהפכו את התמיכה התקציבית למשתלמת בכל מקרה - גם אם ההתחייבות ללימודי ליבה הופרה.