רועי סבג / צילום: דיוויד לי
עד לפני כמה חודשים, ספק רב אם גם המשקיעים הכי יסודיים בבורסה בתל אביב שמעו על חברת משאבי טבע. היסטריית הביטקוין, הנסיקה הדמיונית של מניית החברה, ההודעה של יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר ורכבת ההרים של המניה שהתרחשה בעקבותיה, הפכו את משאבי טבע - המחזיקה ארבעה מכרות בעולם, ושלאחרונה נכנסה לתחום כריית הביטקוין - לאחת החברות הכי מדוברות בבורסה.
מבחינת רועי סבג, בעל השליטה בחברה, המהומה בישראל לא ממש שינתה את סדר היום: אינספור טיסות בין לונדון, פריז, מילנו, ניו ג'רזי, טורונטו, ולאחרונה גם בייג'ין. "150 יום בשנה במטוסים", הוא אומר, ומסביר כי בערים הללו ממוקמים משרדיהן של שתי החברות העיקריות שלו - גולדמאני (GOLDMONEY), חברה למסחר בזהב ובביטקוין, שנסחרת בבורסת טורונטו לפי שווי של כ-400 מיליון דולר; ומנה (Mene), חברה שהקים עם דיאנה פיקאסו, נכדתו של פבלו פיקאסו, ושעיסוקה מכירת תכשיטים באונליין. הנסיעה האחרונה, בסוף השבוע האחרון, למשל, הייתה לרגל הכרזה על גיוס של 21 מיליון דולר למנה ממשקיעים מוסדיים.
עד לפני כמה חודשים, משאבי טבע, הנסחרת בתל אביב מאז 2009, הייתה כאמור חברה ציבורית שולית עם שווי צנוע של 15 מיליון שקל. עד כמה זניחה תלמד העובדה שאפילו הערת עסק חי שצורפה לדוחותיה למחצית הראשונה של השנה לא הצליחה לייצר כותרות. אבל באוקטובר הודיעה משאבי טבע על כניסתה לתחום הבלוקצ'יין והמניה המריאה. בתחילת דצמבר הודיעה החברה על מיזוג עם חברה קנדית שכורה ביטקוין והמניה שוב זינקה; העלייה הכוללת בה הסתכמה באלפי אחוזים, עד לשווי דמיוני שבשלבים מסוימים במסחר חצה את רף מיליארד השקלים. התבטאותו של יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר, כי ימנע כניסה של החברה ושל דומותיה למדדים או לבורסה בכלל, גרמה לרכבת הרים במניה, שנמשכה גם השבוע. המשקיעים אולי חוששים, אך גם מתקשים להתרחק מהביטקוין.
סבג עצמו, מבחינת שוק ההון, הוא סוג של אניגמה, בעיקר כנראה בשל חוסר היכרות איתו ועם התחומים שבהם עוסקות החברות שלו. הוא נולד כאן, אך את רוב חייו הבוגרים עשה בארה"ב. על אף גילו הצעיר, 32, יש לו רקורד של פעילות עסקית, ולא פחות חשוב מזה, נכונות של משקיעים כמו ג'ורג' סורוס וגופים מוסדיים גדולים לשים כסף במיזמים שלו. רק בישראל, הוא אומר במרמור כשהוא מתייחס להתבטאות של האוזר ולידיעות העיתונאיות שעסקו בטלטלה שעברה על מניית החברה, הוא זוכה לכתף קרה. "אנחנו עובדים עם כל הבנקים הגדולים ועם כל הפירמות הגדולות של עורכי הדין. כשהשקנו את גולדמאני, ישבתי עם רגולטורים בארצות הברית, עם אנשים ממשרד האוצר האמריקאי, עם הפדרל ריזרב. ערבנו את הרגולטורים והייתה עבודה פורייה. היה לנו ממשל תאגידי, החילו עלינו רגולציה ואנו ממלאים דוחות. היו מקרים שעזרנו לאינטרפול ולמערכות האכיפה לאתר הונאות פליליות. זה סוג העסק שאני מריץ. מאוד פשוט לראות שאני לא בחור שהוא 'פליי ביי נייט' (הכוונה לאדם לא אמין בעיקר בתחום העסקים, ה' מ')".
נכנסת לתחום שהוא מאוד ספקולטיבי, אז טבעי לחלוטין שמתייחסים אליך בספקנות מסוימת.
"המשקיעים בביטקוין הם ילדים גדולים שמסכנים, או לא, את כספם. מקובל שהרגולטור מזהיר, אבל הוא לעולם לא צריך לומר מה טוב ומה רע. אני חושב שמאוד עצוב, ביזארי ומביך שרגולטור מצביע על חברה מסוימת ומנסה לפגוע בה ובמשקיעים שלה. במקרה הזה אנו יודעים בוודאות שזה היה היום (שבו האוזר התבטא, ה' מ') הגרוע ביותר למשאבי טבע. אנחנו עובדים כל-כך קשה, אנחנו מספקים מסמכים, אנחנו עונים לשאלות שלהם (של רשות ני"ע, ה' מ'), אז זה הוגן להתייחס אלינו כך? מוזר שכשיזם רוצה להשתמש במשאבים של שוק ההון הישראלי מתבטאים כך. בכל זאת, זאת מדינת OECD ואמור להיות כאן הון חופשי.
"הבאתי שני משקיעים: האחד, מאוד ידוע בשוק קרנות הגידור בקנדה ומאנשי קרנות הגידור הטובים בעולם; והשני הוא מיליארדר מארגנטינה והבעלים של בנק גדול. הם המירו פזוס ודולרים לשקלים וקנו חבילות מניות. אחרי שהאוזר אמר את מה שאמר, הם סימסו לי 'זה טירוף. מה זה, מדינה אוטוריטרית כמו רוסיה, או שוק פתוח?'".
האוזר בסך הכול הזהיר את המשקיעים. אין עם זה שום בעיה עקרונית, ועל רקע מה שקרה עם הביטקוין, זה אולי אפילו מתבקש.
"אין לי בעיה עם ההחלטה לא לכלול אותנו במדדים (החלטה שהבורסה אימצה בתחילת השבוע, ה' מ'). אני חושב שזה לגמרי בסדר ומקובל, ולמעשה הייתי מאוד מופתע שלפורמולה של המדד בישראל אין מרכיב של תנודתיות, כי צריך להיות לה. ועל בסיס זה הם צריכים לדחות אותנו. אני לא חושב למשל שקרנות פנסיה צריכות לקנות מניות שלנו. אבל יש משקיעים שרוצים רווח נטו, שעשו את המחקר שלהם על הבלוקצ'יין (טכנולוגיית ההצפנה שמאחורי המטבעות הדיגיטליים שמאפשרת את קיומם, ה' מ') ורוצים לקחת את הסיכון, גם אם זה עלול לרדת ב-80% או 90%. אני לא חושב שזה התפקיד של הרגולטור להחליט איזה סקטור גבוה, איזה נמוך ואיזה בועתי".
משקיע בבורסה מימי התיכון
גם בגלריה האנושית המגוונת יחסית של שוק ההון, סבג הוא עוף יוצא דופן, ולא רק בשל גילו. הוא נטול השכלה אקדמית ומגדיר את עצמו כאוטודידקט וכמעין פילוסוף כלכלי. "אקדמיה זה דבר גרוע עבור אנשים כמוני, שהם אינטרדיסציפלינריים. אני מעדיף ללמוד בעצמי, ואני מכיר הרבה אנשים שהם כמוני. שון פארקר (יזם האינטרנט שהקים את נאפסטר ובהמשך היה בהנהלת פייסבוק, ה' מ') למשל".
הוא נולד במושב רמות נפתלי שבצפון, ובגיל שלוש עבר עם משפחתו ללוס אנג'לס. כשהיה בן 13 חזרה המשפחה ארצה והתמקמה ברעננה, אך האפיזודה הישראלית של סבג לא התארכה וכשהיה בן 16 הוא שב ללוס אנג'לס. בעת שבני גילו התעניינו בעיקר בכדורגל, הוא כבר התעניין במניות. "פיתחתי תשוקה אמיתית לשוק ההון, ניהלתי כסף אמיתי בתיכון, ועשיתי כסף אמיתי. לא נזכיר סכומים, אבל כבר אז אנשים בקהילה שלי הפקידו בידי הון", הוא מספר. כשסיים את התיכון קיבל החלטה שלא ללכת לקולג' ובמקום זאת החל להתמחות בקרן הון סיכון בלוס אנג'לס, שאפשרה לו לנהל פורטפוליו קטן, "של כמה מיליוני דולרים", כהגדרתו.
הפרק הבא החל ב-2004 כשהחל לנהל קרנות גידור. סבג: "התמקדתי בחברות בשווקים במשבר, חברות שנכנסו לפשיטת רגל או שהלכו לרה-ארגון. זה לעשות את הדבר ההפוך ממה שהחוכמה הקונבנציונלית גרסה - להשקיע במניות של פשיטות רגל. בכל שנה השקענו בעשר עד עשרים מניות כאלה, שיכלו לצמוח פי 10, 20, ופי 100. עשיתי גם שורטים על חברות שהיו מוערכות בחסר. בחלק מהמקרים צדקתי, באחרים טעיתי, אבל למדתי לבנות פורטפוליו של לונגים ושורטים, למדתי איך לעשות את זה נכון, ועשיתי כסף טוב לי ולמשקיעים שלי".
באותה תקופה, בואכה המשבר הגלובלי, הוא אומר, הוא כתב ופרסם את תחזיותיו ביחס לשוק. ביולי 2007 אף כתב מאמר בשם "גישה ריאלית", שהופץ באופן מאסיבי בקרב שחקני קרנות הגידור, ובו, לדבריו, חזה את מה שקרה כשנה לאחר מכן, בקריסה של 2008.
"התחלתי לחשוב על זה כמשקיע מקרו יותר מאשר כמשקיע מיקרו שעוסק בשוק פשיטות הרגל", הוא מספר. כחלק מהתהליך הזה, התעמק ולמד לעומק את שאלת הערך של הנדל"ן. "התחלתי לחשוב איך זה שבית מתייקר ב-10% או 20%, והיה לי ברור שזה לא הבית שעלה בערכו, אלא שהערך של הכסף שהושקע בו ירד. הבית הוא למעשה השתקפות של האינפלציה". מכאן הדרך לזהב - כנראה המטבע הכי ותיק בכלכלה - הייתה קצרה. "אפילו לפני 4,000 שנה ראו בזהב כסף. התחלתי לחשוב למה זה השתנה, ומה קורה כשאתה מודד דברים בזהב לעומת דולרים או לעומת מטבעות אחרים. מצאתי שני דברים מעניינים - הראשון הוא שה'ניסוי' של לא להחזיק זהב (כבטוחה לכסף של מדינה, ה' מ') הוא די צעיר. לפני 1971 ובמשך 4,000 שנה, הכול הושווה לזהב. הדבר השני הוא שבהשוואה של כל טובין, שירות או נכס לזהב, כולם סובלים מאינפלציה".
חמוש במסקנות הללו הוא החליט להתמקד בהשקעות בזהב, "וממש בטירוף", בין היתר במכרות ובסחר. "כשפרץ המשבר העולמי, הייתי מוגן תחת ה'מטרייה' של הזהב. אני זוכר שהיו ימים בספטמבר 2008, תקופה שבה כל הנכסים שלי היו במצב שלא אפשר נזילות או מכירה, אבל לעומת זאת הצלחתי למכור זהב לג'יי פי מורגן ב-10% מעל מחיר השוק. בזמן שהערך של כל שאר הנכסים היה פלואידי לחלוטין, לזהב היה ערך ברור, והסכימו לשלם אותו".
ועל הרקע הזה צץ לסבג הרעיון של הקמת מקום ל"אחזקת" זהב. הוא חבר למי שניהל את מחלקת מחקר והמתכות בגולדמן סאקס, ג'וש קראמב, ויחד פיתחו את הרעיון של "ביט גולד", שהפכה אחר כך לגולדמאני. סבג: "הרעיון היה שאתה מחזיק את העושר שלך בחתיכות מתכת במקום במטבע כזה או אחר, אבל שבמקביל, אתה גם יכול להשתמש עם זה לצורכי משיכה או תשלומים לכל גורם שלא יהיה ובשיטות המקובלות - מפייפאל ועד כרטיס אשראי. החברה הזאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שעברתי מלהיות משקיע מאחורי מסך של בלומברג (הכוונה למסכי המניות, ה' מ'), ליזם, ולמשקיע פעיל - העסקתי אנשים, בניתי אופרציה, ואהבתי את זה מאוד".
השניים גייסו 3 מיליון דולר ממקורות עצמיים ומקרובים, וב-2014 גייסו עוד 7 מיליון דולר מהמיליארדר ג'ורג' סורוס, מאנשי הפיננסים הקנדיים - אריק ספרוט, מנהל השקעות שצפה ערב המשבר את קריסת מניות הבנקים, ואלברט פרידברג, מנהל קרנות גידור.
"זה הלך בטירוף", מספר סבג, "היו לנו 30 אלף אנשים שנרשמו לשלב הבטא, לפני שבכלל השקנו, ויש לנו הרבה בנקי השקעות שרוצים להצטרף ומגייסים עבורנו כסף. מאז הגיוס הראשוני גייסנו עוד 100 מיליון דולר והפכנו לציבוריים בבורסה של טורונטו. כיום יש לנו מעל 1.5 מיליון משתמשים מ-150 מדינות, ובתוך 3 שנים, נכנסו נכסים בהיקף של 2 מיליארד דולר לתוך הפלטפורמה.
"מבחינתי, זה היה ניסיון מטורף לראות את החברה צומחת מכלום ל-65 עובדים וארבעה משרדים ברחבי העולם. הפכתי להיות יזם. סגרתי את קרן הגידור והחזרתי כסף למשקיעים שלי, והתמקדתי בלהיות יזם ומשקיע".
"הסתנוורתי מהרווחיות"
את פעילות המכרות - שלושה מכרות זהב בארה"ב ומרבץ ברזל בקנדה - יצק סבג לתוך שלד בורסאי שרכש עוד בשנת 2009 בתל אביב. התהליך לא עבר ללא זעזועים: לאורך תקופות מסוימות התאפיינה החברה בתנודתיות גבוהה למרות תחום עיסוק שבאופן יחסי רחוק מתנודתיות. כך למשל ביום אחד באוקטובר 2009 רשמה המניה זינוק של 64%. רשות ני"ע שמה עין על החברה, ודרשה מבעל השליטה סבג לפרט לגבי הנכסים שהוא מעביר לחברה הציבורית. סבג, בתגובה, פנה לחברות מובילות בתחום הגיאולוגיה ופרסם דוחות מפורטים אודות המחצבים הטמונים במכרות.
בשנים שחלפו מאז, דשדשה פעילות החברה ובדוחותיה למחצית הראשונה של 2017, כאמור, אף נרשמה הערת עסק חי. התפנית הגיעה כשהחברה דיווחה בחודשים האחרונים על השינוי האסטרטגי שעליו החליטה: כניסה לתחום פעילות חדש, הבלוקצ'יין. סבג טוען כי כבר שנים הוא עוקב אחרי התחום ומתעניין בו ויש לו גם אישור חיצוני על כך: מאז 2014, לפי דיווח של בלומברג, מאפשרת גולדמאני שירות של החלפת ביטקוין במתכות יקרות. לאחרונה הודיעה החברה על שירות חדש ללקוחות של "אחסון קר" למטבעות הדיגיטליים: הרעיון הגימיקי במהותו הוא שעל גבי מטילי הזהב מתבצעת חריטה של המפתחות הדיגיטליים של הביטקוינים של הלקוחות.
לפני שנה זה היה 2,500 דולר, וכיום זה בסביבות 16 אלף דולר. יש הגדרה טובה מזאת לבועה?
"בואי נסתכל על העובדות: לפני שנתיים זה היה 2,500 דולר וחשבתי כבר אז שהמחיר גבוה. אז לא הייתה שום תשתית מוסדית - הביטקוין נעשה רק על-ידי חובבנים, סוחרים בשווקים לא מפוקחים. כעת, מה שאנחנו רואים זה רגולציה בכל העולם שנכנסת לזה - בניו יורק, בדרום קוריאה, ביפן, ורואים קרנות גידור ומשקיעים מוסדיים שמתחילים להשקיע במטבע.
"הדבר הנוסף שאנו רואים זה גודל השוק. הגודל שלו צמח מעשרות מיליארדי דולרים, להיקף של חצי טריליון דולר. את יכולה לומר שדברים הם בועה ואני מסכים; זה יכול לרדת ב-80%, אך זה לעולם לא יגיע לאפס. זה כמו בועת האינטרנט, כמו בועת הנדל"ן - יש בועה ואחריה יהיה תיקון. ואני שוב אומר, שמה שמחדד את החשיבות של השינוי בסביבה הרגולטורית זאת העובדה שכל המטבעות הדיגיטליים קיבלו הון ממשקיעים גדולים. זו אגב גם הסיבה שבגללה אפשרתי להחזיק ביטקוין בגולדמאני, בניגוד לעבר, שאז רק הרשיתי להמיר אותו לזהב. וכשהתחלנו עם הביטקוין, הדברים התחילו לרוץ בטירוף".
סבג מספר כי שכנע את הדירקטוריון של משאבי טבע להיכנס לתחום הבלוקצ'יין באוקטובר לאחר שראה שקרנות הגידור פותחות חשבונות בגולדמאני ודרכם נוגעות במטבעות דיגיטליים. "עוד אינדיקציה הייתה השקעה שעשיתי באביב השנה במכרה (של מטבעות דיגיטליים) קטן באיסלנד שנוהל על-ידי אנשים שאני מכיר. החברה - Hive שמה, הפכה להיות ציבורית בטורונטו, והמניה הגיעה מ-30 סנט ל-8 דולר. כרגע היא עומדת על 4 דולר אחרי שהם גייסו 65 מיליון דולר. ממש הסתנוורתי מהרווחיות של כריית המטבעות הדיגיטליים, כי אני כורה זהב ואני יודע שאתה בר מזל אם אתה כורה תמורת 1,000 דולר ומוכר תמורת 1,300 דולר - זה 30% רווחיות. עם ביטקוין, כרינו כשהיה נאמר 500 דולר, ומכרנו ב-3,000 (בחברה האיסלנדית)".
חזרה למשאבי טבע ולדירקטוריון שלה. "הם הסכימו", אומר סבג, "ונתנו דיווח לבורסה שאנחנו משנים את המודל העסקי ומחפשים לרכוש עסקים בתחום הזה, ובעיקר בתחום כריית מטבעות".
מה הקשר בין כריית זהב או מחצבים לבין כריית מטבעות דיגיטליים?
"זה לגמרי אותו הדבר. האינפוט בכריית ביטקוין הוא אנרגיה, כוח עבודה וזמן. אלה בדיוק האינפוטים שאתה משקיע כשאתה כורה מחצבים: אתה צריך לבנות את התשתיות. אתה צריך להשקיע אנרגיה. אתה צריך לתכנן מראש. ואז אתה יכול לכרות.
"ואחרי זה, עיתונאים אומרים שזה שלד. אני לא איזה ברוקר מרמת גן שעושה עסקאות שלדים. אני יזם שבמשך 7 שנים הוא בעל השליטה במשאבי טבע. המודל שלה (בכריית זהב ומחצבים) לא עבד מכל מיני סיבות, אז שינינו את האסטרטגיה ואני מזכיר שאנחנו עדיין מחזיקים בנכסים שלנו, ואני מאמין בנכסים האלה ולא אמכור אותם, אלא אם כן זה יהיה במחיר טוב.
"אני רוצה להגיד שאני גם מפוכח. בסופו של דבר, לא ממש השקעתי בזה (במכרות) אנרגיה. אני סוג של ישבתי על הנכסים ותמכתי בהם, ואמרתי: יום אחד המחיר יזנק ואני אמכור. אבל באותו הזמן, זו הייתה חברה אמיתית, לא שלד.
"אז מה אומרים עכשיו? שזה שלד עם הערת עסק חי. זה בולשיט. זה משהו טכני. אני רק צריך להזרים מזומנים, כדי שזה יעמוד בדרישות - כל שישה חודשים להזרים 300-200 אלף דולר. אבל העיתונאים בישראל אומרים רק 'העסק של רועי סבג קיבל הערת עסק חי'. זו הסתכלות לא נכונה".
אז מה ההסתכלות הנכונה לטעמך?
"שרועי סבג הוא בחור מצליח עם פורטפוליו של שמונה חברות. החברה הכי קטנה בהן, שבה הוא המשיך לתמוך אולי בשישה מיליון דולר לאורך השנים, עסקה במשאבים טבעיים וכעת היא החליטה לשנות את האסטרטגיה שלה".
שרת של 100 מטר
השלב הבא באבולוציה של משאבי טבע, שהקפיץ משמעותית את מנייתה, היה בתחילת החודש, כשהחברה הכריזה באחרונה על מיזוג עם חברת באקבון, המחזיקה חוות שרתים גדולה במונטריאול. פה נכנס לתמונה אנדרס פינקלשטיין, ארגנטינאי, שלדברי סבג, ניהל את כספו של ג'ורג' סורוס במשך שנים, ולפני כמה חודשים הצטרף לדירקטוריון משאבי טבע, ואף הביא איתו בעל הון נוסף בשם אנדרס מטה, גם הוא יהודי ארגנטינאי.
פינקלשטיין הכיר לסבג את בעלי באקבון. "הוא אמר לי", משחזר סבג, "שיש להם מכרה ואופרציה מאסיבית בקנדה. זה היה בסוף אוקטובר, עליתי על מטוס למונטריאול, וכשהגעתי לשם, הייתי בהלם. מעולם לא ראיתי משהו כזה. ראיתי חוות באיסלנד, בסין, אבל לא ראיתי מעולם משהו כזה. הם לקחו מרתף שהיה מפעל שוקולד של הרשי בקוויבק, משהו ענק, יש להם 40 אנשים שעובדים בשבילם, וכל דולר שמרוויחים מושקע בחברה. הם לא לקחו דולר אחד החוצה. מדובר למעשה במחשב מאסיבי באורך של 100 מטר עם אלפי יחידות וצ'יפים.
"זה כל-כך גדול, שהם הפכו להיות 2% מהתעשייה והם עושים הרבה כסף מכריית הביטקוין. העסקים האחרים שלי לא עושים כל-כך הרבה כסף. הביזנס הזה זה סיפור הצלחה. זה כל-כך מרשים ואני גאה להיות חלק מזה. עבדנו מאוד קשה כדי לסגור עסקה, ועשינו את זה בדרך הנכונה. אני מאוד מאמין בזה, ולכן גם החלטתי לוותר על חלק מהמניות שלי - להחזיק אחוז קטן יותר בעוגה גדולה, מאשר אחוז גדול יותר בעוגה קטנה (באקבון תחזיק 75% מהחברה הממוזגת בעוד סבג ובעלי המניות האחרים יחזיקו 25%, ה' מ'). זה סיפור הצלחה שצריך לחגוג אותו ואני גאה להיות חלק מזה".
ואתה מרגיש שבישראל לא נותנים לך את הכבוד הראוי.
"למה שלא יכתבו על הקרנות שהשקיעו במשאבי טבע, או על רקורד הביצועים שלי עם גולדמאני. במקום זה מנסים לעשות עליי תחקירים, מתקשרים לחברה וטוענים שאין שום מענה בישראל. יש לי משרדים בכל העולם הרי. הדבר היחיד שטוענים נגדי, שאני גדול מאל על".
איך באמת אתה מסביר את זה, שאתה יותר גדול במונחי שווי שוק מחברה כמו אל על?
"ההשוואה זה לא העניין. מה שזה מראה לך, זה שיש כאן שוק חדש, תעשייה חדשה, כלכלה חדשה. אל על עובדת בשוק הישן, והיא לא מתאימה את עצמה לשוק החדש. צריך להבין שאף אחד לא יכול להחזיר את המצב לאחור. יש משפט אנגלי שאומר: אתה לא יכול להחזיר את משחת השיניים לשפופרת. שינוי הפרדיגמה עם היווצרותו של המטבע הדיגיטלי נעשה ולא יחזור אחורה. האם אני חושב שמחיר הביטקוין מוגזם, ספקולטיבי? מאה אחוז. מסכים שזו בועה, אך את לא יכולה להתעלם מכך שיש תעשייה שמתפתחת סביב זה. קצת כמו להיות בסיליקון ואלי ב-1996. הולכת להיות פאזה של בום והתנפצות. מה שאת רואה עכשיו זה תהליך של תעשייה צומחת".
אז איך באותה נשימה אתה אומר שהרגולטור צריך לעמוד מנגד ולתת לכוחות השוק לעשות את שלהם?
"תפקיד הרגולטור הוא לעולם לא להתערב בידיים הבלתי נראות של השוק, כי הן חכמות מכל אינדיבידואל, מכל פעולה אנושית, ואתה לא יכול להחליט מה טוב לכלכלה או מה רע לכלכלה. מה שעליך לעשות הוא לפקח על השקיפות ועל כך שאין הונאה. ואם אתה מרגיש שיש תעשייה שסובלת מספקולציות, מה שאתה צריך לעשות מתוך פרספקטיבה של הגנת משקיעים זו אזהרה".
איך אתה מסביר את הביקורת של מומחים בכל העולם, שממליצים לא להיכנס לביטקוין?
"כל מה שחדש, שהוא רק בן 6-5 שנים, חוטף ביקורת. הטיעון שלי זה שצריך לקחת בחשבון שכל מי שמותח ביקורת, הוא במידה מסוימת מוטה. הביטקוין מפריע לכלכלה הישנה, מפריע ליחסים בין אנשים למוסדות פיננסים. לגבי כל המבקרים - אתה צריך לבחון מה הם עושים, איפה הם עובדים. אם בוחנים את זה, רואים שזו ההשקעה הכי טובה בשנים האחרונות. יש אנשים שעזבו את פייסבוק בשביל זה. זו ספינת חלומות, ואני מאמין שאם אתה עושה אנליזה אובייקטיבית, 50% בעד ו-50% נגד".
אחת הטענות כלפיכם היא שאין לכם תוכנית.
"יש לנו נכסים משוערכים ב-8 מיליון דולר - באונטריו, מיין ונבאדה (הכוונה למכרות), ועכשיו החלטנו להתמזג עם באקבון. הביטקוין עוצב להתנהג כמו שמתנהג הזהב. אני אתן לך טיפ, הביטקוין הומצא על-ידי אדם שמבין בזהב. אדם כמו ניק זאבו, שהניו יורק טיימס טען שהוא סאטושי נקאמוטו, מי שהמציא את הביטקוין, והוא, אגב, חבר שלי".
וזה נכון, זאבו הוא סאטושי?
"אני אישית לא חושב שניק הוא סאטושי, אך אני משוכנע שרעיונותיו ומאמריו היו יסוד בעיצוב הביטקוין".
יש איזו מחשבה להפסיק להיסחר בישראל על רקע כל האירועים האחרונים?
"לא. שניים מהמשקיעים שלנו הם ציונים. אני ציוני. אני חושב שישראל יכולה להיות עם כלכלה הרבה יותר מתקדמת. היא כר פורה ליזמים, אבל יש פער בין מה שקורה לבין הרגולציה".