גומץ, קודר, חמת - אם אתם עוד לא מכירים את המילים האלה (תרגום: החלק הפנימי של הברך, QR ושלוקר בהתאמה), אל דאגה, סביר להניח שעוד תכירו. באקדמיה ללשון עברית יעשו הכול כדי להכניס אל הדיבור העברי את המילים החדשות האלה, וזה כולל לא רק נוכחות מפתיעה מאוד ברשתות החברתיות, אלא גם שיתופי פעולה עם מוסדות כמו בצלאל ועם חברות כמו תנובה, שעל קרטוני החלב שלה אפשר למצוא את המילים החדשות מומחשות באמצעות איורים של סטודנטים לאמנות.
מהפך? רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית, משיבה בחיוב: "משמח שאחרי עשרות שנים של השקעה ביצירת תשתית, אפשר להנגיש היום את המידע לציבור", היא אומרת. "זה לא שעובדת פה סוללת מומחי פייסבוק, יש אדם אחד שאחראי על זה, מאיירת סטודנטית אחת, ואנשי המזכירות המדעית שנותנים ייעוץ".
וההנגשה הזו ישימה? אנשים מאמצים את המילים האלה ביומיום?
"קודם כול, יש לזה יחס טוב ועניין, וזה כבר טוב. אם כן ישתמשו או לא ישתמשו, זה פחות חשוב. את רואה כל מיני סוגים של תגובות מעניינות: ישנם אנשים שמאוד מתלהבים, אבל יש גם אנשים שמתאכזבים או מתרגזים".
מתרגזים משימוש לא נכון בשפה העברית?
"להיפך! למשל, מילים כמו להירטב ולהתרטב, או קוראת וקוראה - נכון לומר גם וגם. אבל אז אנשים שואלים 'מה זו הליברליות הזו?'. מצד אחד, התפיסה היא שאנחנו מדברים בשגיאות, ומצד שני, כשאומרים שמותר גם וגם, ישנם כאלה ששואלים מה זו ההפקרות הזו".
יש לכם אינדיקציה לנבא מה ייקלט ומה לא?
"לא. למילים יש מזל: למשל המילה 'עיצומים' - כשהייתי צעירה, היא נקלטה כמו אש בשדה קוצים. את לא יכולה לדעת מה הגורל שלהן, וכדי שייקלטו מאה מילים, צריך שיהיו בשטח אלף או 500 מוכנות. אם הגננת תגיד לילד 'מצבע' על טוש, אז זו תהיה המילה שהוא יכיר. היום, למשל, ילדים אומרים כריך ולא סנדוויץ'".
ועדיין, בעידן הכפר הגלובלי, לעברית יש סכנות רבות.
"כל דור משוכנע שהעברית של הדור הבא מידרדרת והולכת. אם השפה הייתה כל-כך מדורדרת, אז מזמן לא הייתה צריכה להיות שפה. עם הדור האחרון התהליך המעניין הוא המעבר משפה של מילים לשפה של פרצופנים (אימוג'ים). אין ספק שאם אנשים יקראו פחות, הרמה של השפה תהיה יותר מופשטת. אני מסכימה שקורה פה משהו ואנחנו עלולים להפסיד את יכולת הניווט שלנו. הדקדוק עצמו הוא דינמי ויש לו בלמים והוא פחות מטריד אותי. שפה, כל עוד היא לא כתובה, מהירות ההשתנות שלה גדולה יותר מהכתב, שהוא אחיד, שמרני ולא משתנה כל-כך מהר. לכן את רואה בכתיבת הווטסאפים מסרונים עם כל מיני שינויי כתיבה. סיפר לי מישהו שלפני 15 שנים אי אפשר היה לנסוע באוטובוס כי כולם היו בטלפון, אבל עכשיו כבר יש דממה, כי כולם יושבים עם הטלפון וממסררים. אז יש פה תהליך של מעבר מדיבור לכתיבה".
את לא חוששת מההשפעה של האנגלית?
"אנחנו משתמשים באנגלית בהעשרת השפה. יש לנו מבחן ויש לנו טסט. למילה טסט באוצר מילים של העברית, יש משמעות ספציפית. אנחנו גם ממציאים מילים לועזיות - 'פרויקטור', למשל, זו מילה שאין בשום שפה. אז לא צריך להיבהל מהלועזית. מה שכן, לפעמים צריך להחליף מילים לועזיות, כי כשיש עומס של לעז, לאנשים בעצמם לא נוח עם זה".
את מתקנת אנשים סביבך?
"המדיניות שלי היא לא לתקן, אבל ילדים אני מאוד בעד לתקן. באופן אישי, אם אני שומעת שגיאה שלוש פעמים רצוף שמכאיבה לי באוזן, אז אני מעירה. אם זה ברדיו, אני מחליפה תחנה".
מה לגבי אלה שטוענים ש"צריך להציל את העברית מהאקדמיה ללשון עברית"?
"זה עניין של מינון. הפרופורציה בין הלעז לעברית צריכה להישמר בצורה סבירה. מי תרגם את כל התפריטים של מעבד התמלילים לעברית? אנחנו? לא. תרגמו אותם כי לאף אחד לא נוח לעבוד עם מעבד תמלילים שכולו באנגלית. מישהו טרח לתרגם את זה לעברית. למה? כי זה יותר נעים לנו, מובן לנו, שקוף לנו".
הבלשן פרופ' גלעד צוקרמן טוען שאנחנו מדברים ישראלית ולא עברית. מה דעתך על זה?
"החיתוך שבו נחתכת שפה ונהיית שפה אחרת - נעשה על-ידי הדוברים. מבחינה עקרונית, זה עניין תרבותי איפה נגמרת שפה אחת ומתחילה אחרת, זו לא החלטה בלשנית אלא תרבותית. מבחינה מעשית, הוא טוען שהעברית מושפעת מאוד מהיידיש, אבל העובדה היא שאני לא יכולה להבין יידיש שנכתבה היום, אבל כן יכולה לקרוא עברית מלפני 3,000 שנים. גם אם רכיב היידיש הוא כך וכך אחוז, זה לא משנה. ההרגשה שלי שאני קוראת עברית היא שקובעת".
כמה מילים חדשות טרם שחררתם?
"כרגע מתכנסות ועדות מינוח מקצועיות שמייצרות מילונים בתחומים של אופנה, בלשנות, משפט, אלקטרוניקה וזואולוגיה. מילון הוא לא בהכרח אוסף של מילים חדשות, הוא למעשה מסביר את המינוח בתחום מסוים. במילון כזה יכולות להיות מילים חדשות, אבל גם מילים קיימות או צירופים חדשים, אז מאוד קשה לכמת את זה".
בלשנות להמונים
מה שמרתק בתחייה החדשה של העניין בשפה העברית הוא העובדה שהיוזמות לחלופות, השאלות והפניות, מגיעות גם מהציבור הרחב ולא רק באופן חד צדדי מהאקדמיה. זהו דיאלוג. סליחה, דו-שיח. בחודש נובמבר לבדו, אומרת גדיש, התקבלו באקדמיה כ-1,400 פניות עם שאלות שונות. "אנחנו עונים עליהן אחת-אחת", היא מתגאה. "כל פונה מקבל תשובה, לפעמים תוך כמה שעות. בשנים האחרונות האקדמיה נעזרת ישירות בציבור דרך המרשתת. אנשים שחידשו ביוזמתם מילים כמו מטמנה, נסועה, מגדר, יושרה וצהלולים, מבקשים את אישור המוסד העליון ללשון העברית. כך נקבעו גם פתיתונים (קונפטי) ועוגונית (קפקייק), ובקרוב נוכל להציע חלופות נוספות לאלה שפנו אלינו ומי שירצה יוכל להשתמש בהן".
הנה משהו למיטבי לכת: אם אי פעם השתמשתם במונח quorum sensing (ואנחנו לגמרי נבין אם לא), אמרו מעתה בעברית: חישת מניין. המונח, הלקוח מתחום המיקרוביולוגיה, מתאר את יכולתם של חיידקים לאמוד את צפיפותם בסביבתם על-ידי הפרשה וקליטה חוזרת של מולקולת איתות. את המונח בעברית יזם גד וייס, 36, דוקטורנט למחלקה של צמח וסביבה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטה העברית. "תמיד השתמשתי בחישת מניין במחקרים שלי, אבל גיליתי שהדעות חלוקות ולא כולם משתמשים בזה", הוא אומר בשיחה עם G. "התופעה עצמה ידועה ונחקרת כבר משנות ה-60, אבל המונח נכנס לשימוש רק ב-94'. פניתי לאקדמיה והם ענו שישמחו לדון בזה, אבל הוועדה למונחי מיקרו-ביולוגיה לא מתכנסת בקרוב. במקום זאת, הם הציעו שאנסח פנייה ושאצרף לה מיקרו-ביולוגים שיוכלו לאשר שהמונח נחוץ ומתאים. אז פניתי לכמה חוקרים מהאוניברסיטה שאני עובד איתם, והם הסכימו איתי שהמונח מתאים ושהם משתמשים בו. חיכיתי שהוועדה שהתכנסה ב-30 באוקטובר תפרסם את ההחלטה ואז תוכל לדון בזה, והיא פרסמה את ההחלטה לפני שבוע".
תגיד, משעמם לך?
"הפריע לי שזה לא בעברית. אני לא יכול לומר שאני מדבר עברית תקינה בלי טעויות, אבל אני אוהב להשתמש במילים עבריות כשהן נמצאות, בעיקר אם השיחה מתקיימת בעברית. להבדיל ממילים שממציאים מחדש, כמו יצורון לחיידק, חישת מניין כבר נמצאת בשפה. במקרה, בדיוק לפני כמה שעות ערכתי מחדש את המושג בוויקיפדיה ונתתי לו את שם הערך חישת מניין במקום חישת צפיפות. השינוי בוויקיפדיה יוביל בסופו של דבר לשינוי גם באתרים אחרים, כך שגם אם בזעיר אנפין בפינת המחקר הקטנה שאני מכיר ומשתתף בה הצלחתי לתרום, אז כן, יש לזה ערך".
גם אבנר קנטור, 38, דוקטורנט לחקר האינטרנט ועורך בהתנדבות בוויקיפדיה, רואה בזה סוג של שליחות: "השפה העברית חשובה לי ואני מעדיף תמיד להשתמש במונחים עבריים מאשר במילים לועזיות. בתחום שלי, למשל, במקום בביג דאטא אשתמש ב'נתוני עתק', במקום אינטרנט אשתמש במרשתת, ואם תחום המחקר שלי הוא דאטה-ג'ורנליזם, אז אשתמש ב'עיתונות-נתונים', או בחידוש של מישהו שקורא לזה 'נתונאות'.
"בוויקיפדיה אני כותב כשבע שנים. הלך הרוח הכללי הוא שאנחנו משתמשים בהרבה מאוד מילים לועזיות ופחות מעריכים את מי שמדבר בעברית תקנית, זה לא נחשב ערך לדבר בצורה יפה או ספרותית, מאוד מזלזלים בזה. הכתיבה בוויקיפדיה מהווה מקום שגורם לאסוף אנשים כאלו שאכפת להם מהשפה. עכשיו, למשל, יש דיון איך לתרגם שמות של בעלי חיים שיש להם שמות באנגלית ובלטינית. אנחנו מתייעצים עם האקדמיה ועונים לנו שם נהדר, אבל במקרה של בעלי חיים יש מאות שמות, בהחלטות שהן יומיומיות. יש למשל ערכים כמו 'דיונון פוזל', 'סופחים חותכי גרון', שהם פשוט תרגום מילולי של השם באנגלית. זה נשמע מצחיק, ובצדק, אבל צריך לקבל החלטה איך מתרגמים את זה. לאקדמיה יש מילונים, אבל בוויקיפדיה עורכים כל-כך הרבה ערכים שהאקדמיה עוד לא התפנתה להגיע אליהם. הם יקבלו בטח החלטה בעתיד, אבל בינתיים, לטוב ולרע, ויקיפדיה מקבלת את ההחלטה".
מחשב, דבר עברית
ניסיונות ההנגשה וההעשרה של השפה העברית לא מסתכמים באקדמיה ובוויקיפדיה. בסביבתו של קנטור תמצאו גם את אסף ברטוב, 40, שהקים לפני 18 שנים את "פרויקט בן יהודה", מיזם שמפיק מהדורות דיגיטליות של נכסי התרבות העברית. "באתר אפשר למצוא חלקים ניכרים מהקלאסיקה העברית, כמו ביאליק, ברנר, וגם יוצרים קרובים לזמננו שנתנו לנו רשות להעלות את כתביהם", אומר ברטוב. "מהזווית הלשונית, כשיש לך קורפוס כזה, אפשר ממש לראות את העברית משתנה ומתפתחת. יש לנו מתנדבים מכל שכבות הגיל - מתלמידי תיכון ועד גימלאים. נכון שהדור קורא פחות ושיש גירויים אחרים, אבל לספרות העברית יש עדיין קונים, גם צעירים".
ב-4 בינואר יחנוך הפרויקט אתר חדש, שלדברי ברטוב "יציע הרבה תכונות, כמו הורדת ספרים אלקטרוניים או ציטוט אוטומטי. אנחנו חוגגים את זה באירוע באוניברסיטת תל אביב. הכניסה חינם, רק צריך להירשם מראש, בדף הפייסבוק או באתר".
פרויקט נוסף בעברית הוא עיבוד שפה טבעית על-ידי בינה מלאכותית - מה שידוע כ-NLP (Natural Language Processing). את הפרויקט יזם שי פלצ'י, 31, מדען הנתונים בסטארט-אפ ZenCity, יחד עם מומחים נוספים מהתחום ובשיתוף הסדנה לידע ציבורי, והוא מכונה, באופן טבעי ולא-טבעי בעת ובעונה אחת, NLPH.
"מחשב יכול לעבד שפה בקול או בטקסט, אבל השאלה היא איך הוא מבין את המשמעות, התוכן, המילים", פלצ'י מסביר. "רובנו באים עם זה במגע ביומיום דרך הרשתות החברתיות, שרוצות לדעת מה למכור לנו ולפרסם לנו, אבל נוסף לשימושים המסחריים, יש לזה שימושים אקדמיים ואישיים יותר. הכלים שיש לזה באנגלית הם ברמה די טובה, אבל בעברית פחות, כי חברות לא יוציאו אותם בעברית - זה הרי לא משתלם - ואז הידע הוא מועט יותר. אז המטרה שלנו היא לפתח סט כלים של כלי קוד בהקשר של עיבוד - מילונים, לקסיקונים, קורפוסים - במטרה שזה יהיה פתוח לכולם באופן שיאפשר לסטראט-אפים להוציא מוצרים בעברית, לאקדמיה לעשות מחקרים וגם לסדנה לידע ציבורי להפיץ את הידע בעברית".
"אין שפה טהורה"
מעבר לעובדה שרינת פרימו היא סופרת ילדים מוכרת ומוערכת, בארבע השנים האחרונות היא גם עורכת את עיתון הילדים "אדם צעיר" - מגזין, סליחה, ירחון, המתפרסם תחת הוצאת "אדם עולם", שפרימו הייתה גם שותפה להקמתו. "בעיתון אנחנו משתמשים בתחדישים, אבל לא לפני שזה תפס", היא אומרת. "תמיד יש לנו את ההתלבטויות, אבל אני אחשוב עשר פעמים לפני שאכתוב גלגשת במקום סקייטבורד. המטרה הראשונה היא לספר סיפור, החוויה. ילדים חושבים בתמונות, ואם פתאום את מביאה להם מילה שהם לא מכירים, זה מוציא אותם מהסיפור. לכן בסיפורים אני משתמשת רק במה שהם משתמשים, אבל כן נקפיד על המשלב הלשוני".
מה הכוונה?
"לכל ספר יש משלב לשוני משלו, האופן שבו הוא כתוב ובאיזה מילים משתמשים בו. יש ספר שנשתמש בו במילה סנדוויץ' ויש ספר שנשתמש במילה כריך. ספר לא חייב להיות כתוב בשפה גבוהה כדי להיות טוב. מה שחשוב, שהמשלב הלשוני שבו יהיה פחות או יותר אחיד, לא מתחנף ולא מעליב, שיהיה אמין סיפורית וישרת את הסיפור. אם הילד הוא הדובר והוא ישתמש במילה שילדים לא מכירים - זה לא אמין. תמיד יש לנו אג'נדה כשאנחנו כותבים, כי אנחנו רוצים שלסיפור יהיה ערך ספרותי ברור, עם ערכים, אבל ככל שנהיה דידקטיים, זו לא ספרות טובה. אנחנו לא אוהבים שפה ירודה במתכוון ומתחנפת, אבל בעיניי, גם שפה גבוהה שלא בהקשר היא סוג של מתחנפת - להורים ולמורים.
"עם זאת, כעורכת אדם צעיר, אני לגמרי מבינה את הפוטנציאל המגניב שבזה, לא הדידקטי, כי אני בטוחה שזה יכול לעניין ילדים ברגע שמעבירים להם את זה נכון. לא כהוראה, אלא לצרף אותם למשחק. ילדים קטנים כל הזמן ממציאים מילים לפי בניינים ומשקלים שהם קולטים בצורה לא מודעת. איך יודעים אם מילים נתפסות? זה חלק מהעבודה שלי, בחירת מילים. סופרים מאוד-מאוד קשובים לשפה, אנחנו שומעים את זה כל הזמן".
"ההתבוננות הבלתי מקצועית שלי מביאה למחשבה שאי אפשר לבטל את מקומה של האקדמיה ללשון עברית ואת העבודה שלהם, אבל אני לא חושבת שיש להם השפעה על השפה יותר מכל דבר אחר", אומרת הסופרת והפובליציסטית אבירמה גולן. "למשל, מילים כמו אחלה וסבבה לא באו משם - הן באו מערבית, גם אם אנחנו לא משתמשים במשמעות ובהגייה המקורית שלהן. יש גם הרבה מילים שהגיעו מהסלנג הצבאי ויש המון תופעות לשוניות שבאות מהרשת עצמה, כולל שגיאות מעצבנות שתפסו, למשל הביטוי 'מדהימה שאת' ו'אין לתאר'. כלומר, יש מקורות שונים והשפעות שונות על התפתחות של שפה.
"סיימתי עכשיו לקרוא ספר-מחקר של פרופ' מוחמד אמארה, מהבלשנים המובילים בישראל, שהקדיש פרק שלם לשפה העברית. הטענה שלו בין היתר הייתה שהעברית היא שפה מאוד חזקה, שעוברת אומנם הרבה שינויים והשפעות ותהליכים של גלובליזציה, אבל בהתחשב בכך שהשפה היא נורא קטנה - אולי 8 מיליון מדברים אותה - היא שפה חזקה, שתפסה ועברה התחדשות גדולה והיא דינמית מאוד, וברור שאם היא דינמית, מי דינמי יותר מהצעירים והילדים".
אבל הצעירים והילדים גם נחשפים יותר ויותר לשפות זרות.
"הרדידות, השטחיות, הבורות והגלובליזציה - אין היום שפה שלא מודאגת מזה. גם האנגלית במצב על הפנים. התופעה של הידרדרות השפה כאמצעי ביטוי היא גלובלית ותקפה לכל השפות. אוצר המילים הולך ומצטמצם, היכולת הוורבלית והכתיבה הולכות ומצטמצמות מכל מיני סיבות שידועות לנו, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת. יש היום גם נטייה בקרב הרבה צעירים, בעיקר הייטק ומחשבים, לקחת מילים באנגלית ולהפוך אותן לפועל עברי. באנגלית למשל אומרים 'יו האב טו ניים איט'. אני הייתי אומרת 'לקרוא לזה בשם', כמו בשיר של לאה גולדברג, והם המציאו 'לשיים' - שזה נורא בעיניי. אבל זה נכנס בכל מיני חוגים מסוימים, וכבר שמעתי אנשים מתבטאים ככה. נניח שהגומץ תישאר כמה חודשים, מילה לא נעימה וגם לא כזו נחוצה. מצד שני, יש מילים שתפסו מאוד יפה כמו טיטול, או המילה נייד, שהיא מאוד טובה ונוחה ובצדק נכנסה. זה אומר שאי אפשר לדעת מה ייכנס, ובעיקר אי אפשר לדעת מה יישאר, וזה הרבה יותר מהותי".
מה לגבי הסלנג והמילים הלועזיות?
"סלנג זה דבר נפלא. מילים לועזיות? ידעת שספסל וסנדל אינן עבריות בכלל? הן מילים יווניות. לפרגן זה מיידיש והיא מילה מאוד חזקה. אין דבר כזה שפה טהורה, זה בחלומות. מאיפה באה המילה קפה? נמל? פונדק? שפות זה דבר דינמי וטוב שכך. אנחנו חיים בסביבה של תרבויות משתנות וזה כל היופי. באשר לאקדמיה - זו לא טרחנות, זה התפקיד שלהם. פעם יצליחו להכניס מילים ופעם לא. כל אחד יעשה את תפקידו".
