עובד חברת חשמל / צילום: איל יצהר
הניסיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבטל את זכות השביתה הוא דגל שחור בוהק שמונף מעל הדמוקרטיה. בתחילת השבוע נחשף ב"גלובס" שנתניהו פועל לביטול ההסכמות שהושגו בין משרד האוצר לעובדי חברת החשמל בנוגע למתווה הרפורמה בחברת החשמל . הסיבה: ניסיונות חשאיים של נתניהו להחזיר את הדיון ברפורמה לבג"ץ ו"לסחוט" פסק דין תקדימי שיגביל ויצמצם את זכות השביתה בשירותים החיוניים .
לא בכדי זכות השביתה נחשבת לאחת מזכויות היסוד הכלכליות-חברתיות הראשונות במעלה בדמוקרטיה. השביתה היא אמצעי לחץ המרכזי ובדרך כלל היחידי במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים, שהם רוב הציבור, לבין המעסיק. בעולם אידאלי היה מתקיים דיאלוג שוויוני בין המעסיק למועסק, בעולם האמיתי, שני הצדדים רבים על חלוקת העוגה כאשר ידו של העובד היא תמיד על התחתונה שכן חרב דמוקלס - הפיטורים, האבטלה והחיפוש הנואש לפעמים אחר עבודה - תמיד מונפת מעל ראשו. השביתה היא הנשק היחיד בידיו של העובד להשיג יותר מפרי עבודתו - תנאים, העלאה בשכר וכו. צמצום זכות השביתה הוא למעשה צמצום פוטנציאל החופש של האדם .
וחשוב להדגיש, לא מדובר בגחמה רגעית של ראש הממשלה אלא בעמדה אידאולוגית עקבית לחיסול העבודה המאורגנת בישראל. אם לא מיד אז בשלבים. בינואר 2013 במסגרת תכנוני התקציב, ביקש נתניהו לחסל את בתי הדין לעבודה - מהמתקדמים בתחומם בעולם - לאסור על שביתה בשירותים החיוניים תוך הסדרת מנגנון לבוררות .
ביולי 2016, פורסם גם בעיתון זה שנתניהו הפעיל לחצים על שר האוצר משה כחלון להכניס לתקציב את חוק בוררות חובה - חוק שיחייב את העובדים לגשת לבוררות לפני שהם מכריזים על שביתה. נתניהו הגדיל לעשות וטען שהחוק יגדיל את הצמיחה במשק, תחזיקו היטב בכיסא כדי לא ליפול, בחמישה אחוזים. כמו בסרט קולנוע שעשוי היטב, הרעיונות הרעים נותרו גם במקרה הזה על רצפת חדר העריכה .
הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס כתב בספרו "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", כי "אין ספק כי לרעיונותיהם של כלכלנים ופילוסופיים פוליטיים, תהיה מידת נכונותם אשר תהיה, נודעת חשיבות הרבה יותר גדולה ממה שמקובל לחשוב. לאמיתו של דבר, רעיונותיהם הם אלה המושלים בעולם. אותם אנשי מעשה הרואים עצמם משוחררים מכל השפעה אינטלקטואלית, משועבדים בדרך כלל לעבודתו של איזה כלכלן שהלך כבר לעולמו. הוזי הזיות ושומעי קולות למיניהם, אינם אלא מפיצים את פרי רוחו של איזה פרופסור שהשחיר קצת נייר כתיבה כמה שנים קודם לכן... במוקדם או במאוחר הרעיונות ולא האינטרסים המאורגנים הם המסוכנים באמת, לטוב ולרע ".
במלים אחרות, לפעמים מספיק לעלות נושא לתודעת הציבור כדי להפכו בעתיד לממשי יותר. ההתנגדות לזכות השביתה היא חלק מסדר יום ניאו-ליברלי קיצוני שנתניהו מקדם כבר עשרות שנים בתפקידיו השונים בפוליטיקה . האלטרנטיבה של רה"מ היא מדרון חלקלק שבקצה קצהו חור שחור.
נתניהו מבקש להגביל בשלב הזה את השביתה רק ב"שירותים החיוניים" אבל כדאי לעצור רגע ולשאול מה נמצא בהמשך המדרון. מה ומי מגדיר מה "חיוני" ומה לא? חשמל - כן, אבל חינוך, לא? משטרה - כן, אבל בריאות, לא? עובדים סוציאליים - גם לא?
הגבלת זכות השביתה של גופים שמוגדרים כ"שירותים חיוניים", תרוקן לגמרי את ההסתדרות מכוחה ומיד לאחר מכן יחל תהליך גסיסה של הערבות ההדדית שעדיין קיימת פה - אותה ערבות הדדית שהשביתה את המשק לאות הזדהות עם עובדי טבע בתחילת השבוע. אז נכון, השביתות מפרות מדי פעם את סדר היום שלנו אבל למרות חוסר הפופולאריות שבדבר, חשוב לומר שההסתדרות אינה רק גורם מעצבן שמכריז על שביתות מדי פעם, היא מתפקדת כיום כגורם המאזן בין המעסיקים לממשלה, בין קפיטליזם לקפיטליזם חזירי.
בינתיים נתניהו, כפי שציין קיינס, ינצח גם הפעם. בין אם יצליח לחשק את זכות השביתה ובין אם יפסיד בסיבוב הנוכחי לביטולה, הספין התקשורתי כבר ייצרב וייהפך לעוד לבנה בתודעה הקולקטיבית, החבוטה גם ככה, של הציבור הישראלי .
רועי ברק נמצא גם בטוויטר ronenbergen@