אריה סקופ / צילום:אמיר מאירי
קשה להאשים את אריה סקופ שהוא לא מתאים את עצמו לרוח הזמן. מי שהקים את מיקרוסופט ישראל, ובמשך 16 שנה עמד בראשה, הפך מאז פרישתו לאנג'ל סדרתי, שהשקיע מיליוני שקלים בלא פחות מ-17 חברות סטארט-אפ: אחת מהן עוסקת בעיבוד תמונה, אחרת במוני מים מבוססי Wi-Fi, שלישית פיתחה כריות אוויר להולכי רגל - בעיקר קשישים שעלולים ליפול ברחוב. כשאנחנו יושבים במטבח בדירתו ברעננה, הוא מנסה לשכנע אותנו לבוא להרצאה של בתו עדי, יזמית בולטת בתחום המטבעות הדיגיטליים. "זה נורא מעניין", הוא מסביר. ובכל זאת, יש תחום אחד שבו הוא נשאר שמרן.
"לפני כמה שנים הגיע אלי סטארט-אפ שאמר שהוא יכול להגדיל פי 10 את יבול הגראס על שטח אדמה מסוים", הוא אומר, "הם באו מחקלאות, ידעו שבארצות הברית הולכים לכיוון של לגליזציה ושמדובר בשוק ענקי. אבל אמרתי להם: 'אני בגראס לא משקיע, לא מתאים לי'".
- לא רצית להיות מזוהה עם זה?
"לא רציתי לעודד את התחום. גם בפורנו לא הייתי משקיע".
הגישה הקשוחה של סקופ לקנאביס הופכת לאירונית את התחושה שיש משהו ממסטל בשיחה איתו. הסיפורים הרבים שלו מתפתלים אחד לתוך השני, ובמקרים רבים משתלטים על נושא השיחה המקורי, שנשכח וננטש. כשנכנסנו לבית הוא בדיוק ניסה - והצליח - לשחזר את שמה של חברת צ'יפים נשכחת שפעלה בשנות ה-80. בשלוש שעות השיחה לאחר מכן החדר התמלא בעוד חברות רבות מכל הזמנים, בדמויות מפתח מוכרות יותר ופחות בתולדות ההייטק הישראלי והעולמי. אשתו, איילה, מפצירה בו אחת לכמה דקות שהם מאחרים לחברים, שהגיע הזמן להפסיק לדבר. החברים יחכו, הוא עונה.
הוא איש שנעים לדבר איתו, אבל בתנאים שלו. כשאנחנו ניגשים לצילומים הוא מסרב להפצרות הצלם לפתוח כפתור בחולצה השחורה והמכופתרת, אולי להפשיל שרוולים או להוסיף פריט לבוש צבעוני, כל דבר שיגרום לו להיראות קצת יותר נינוח. הוא מנסה להישען על הספה, או על הפסנתר של איילה, ומתעקש שהוא רגוע. הצלם לא משתכנע, אבל אין לו ממש ברירה. בכל זאת, לא בכל יום מראיינים את אריה סקופ: במשך כשמונה שנים הוא לא התראיין, פשוט כי לא ראה צורך. "לא חיפשתי פרסומת", הוא מסביר. כעת, עם הצטרפותו לוועדת ההשקעות של קרן אלומות טק, הוא נתן לנו הצצה לחייו החדשים.
ראיתי סטארט-אפים טובים נסגרים
בחיים החדשים האלה סקופ חובש מספר כובעים. בנוסף להיותו משקיע פרטי ודירקטור, הוא חבר בוועדת ההשקעות של מועדון האנג'לים "המאה פלוס"; יזם נדל"ן המחזיק בקרקעות ברמת השרון; חבר בוועד המנהלים של הטכניון והאוניברסיטה הפתוחה; ועכשיו מצטרפת לכך גם אלומות טק, אחת מקרנות ההייטק שתנסה לגייס כסף בבורסה במסגרת התוכנית החדשה של האוצר (ראו הרחבה בעמ' 22). יש לו בבית חמישה מחשבים, ארבעה עם ווינדוס 7 ואחד עם 10 ("אף אחד לא אוהב את 8"), וכשיש לו קצת זמן הוא כותב - כפי שאפשר לראות במסגרת המצורפת.
- בראיון שערכת ב-2004, קצת לפני פרישתך ממיקרוסופט, אמרת שאתה רוצה לנוח, לטייל בעולם, לעסוק בנגרות. ואז פשוט המשכת לעבוד קשה.
"הבנתי שאין לי סבלנות לחיי רוגע. עד שלא התחתנתי לא ישבתי בבית קפה. בחיים שלי לא הצלחתי להצטרף לפרלמנט. פעם אחת הלכתי ביום שישי עם חברים, ולא הבנתי איך הם יכולים לשבת סתם ככה. רק בחופשות אני מתנתק. יש לי חבר שהיה סמנכ"ל בבנק לאומי, וכשיצאתי איתו לחופשה התקשרו אליו גם ב-12 בלילה. שאלתי: 'אתה יודע לתקן מחשבים מרחוק? מה יש לצלצל אליך ב-12 בלילה?'. לדעתי חלק מהיכולת של מנהל זה לבנות מכונה שמסתדרת בלעדיו".
- איך הגעת לעולם ההון סיכון?
"אחרי שעזבתי את מיקרוסופט ב-2005 הקמתי קרן עם כמה חברים. ניסיתי לגייס כסף מחברות ביטוח, אמרתי להן שרוב הקרנות הישראליות מקבלות כספים מגופי פנסיה אמריקאיים. זה לא עשה עליהם רושם, הם החליטו שאזור הנוחות שלהם מספיק טוב. אז הקטע הזה לא צלח.
"אחר כך השקעתי אישית בשלושה סטארט-אפים, ועשיתי שני אקזיטים, מהסוג שאנג'לים אוהבים - אתה מושקע שנתיים, מוכר את החברה, עושה פי חמישה על הכסף. אבל יש בעיה בהשקעות לבד: הגעתי למסקנה שבן אדם בודד לא יכול לעשות בדיקת נאותות אמיתית. הוא בונה את ההחלטה שלו על התאהבות במוצר, בממציא, בצוות. הייתי יו"ר של כמה סטארט-אפים, וגיליתי שאני לאט לאט נכנס רגשית לתוך התמונה, מתחיל להשקיע בכל פעם שיש בה צרות. זה לא רעיון מדהים, להתאהב בחברה. הם אומרים 'אין לנו כסף' ואני נותן מהר".
המצב הזה הוביל את סקופ לשלב זרועות עם אנג'לים אחרים. "הקמנו את המאה פלוס לפני חמש שנים, בהתחלה כוועדת השקעות של ארבעה אנשים, והוספנו עוד עם השנים. 12 מההשקעות שלי התבצעו דרך המועדון, וכולן השקעות סיד, הרבה יותר מסוכנות מרגילות. ההבנה הזאת, שעדיף להשקיע יחד, היא גם זו שהובילה אותי לאלומות".
- בשנה שעברה השקיעו בהייטק הישראלי כמעט 5 מיליארד דולר. עוד מיליארד שקל לסטארט-אפים על פני עשור, כפי שגורסת יוזמת האוצר, לא נראית כמו מהפכה. הכסף הזה חסר?
"אני רואה לפחות עשר חברות בחודש שמנסות לגייס. רוב הסטארט-אפים הישראליים שראיתי ונסגרו בסוף, לא היו נסגרים אם הם היו חלק ממיקרוסופט למשל. הרעיונות שלהם היו טובים".
- אז הטענה שיש יותר כסף מהשקעות טובות לא נכונה?
"לא. זה כמו שאומרים שיש מים מותפלים בלי סוף בישראל. אומר לך משהו לא נעים: סטארט-אפ ישראלי כיום, אם הוא היה בעמק הסיליקון, סיכויי ההצלחה שלו היו הרבה יותר גדולים. אני רואה חברות שמגייסות שם חמישה, עשרה מיליון דולר - בישראל הן לא היו מקבלות אגורה. יש שם אווירה של התעשרות מסטארט-אפים, ומספיק אנשים שהתעשרו כדי להשקיע מכספם. בישראל אין את האווירה הזאת".
עוד מגיל צעיר, כשמחשבים עדיין תפסו חדרים שלמים, סקופ הבין מה הכיוון שלו בחיים. הוא נולד בפולין ב-46', גר בגרמניה כילד קטן, ובסוף 48' הוא ומשפחתו עלו לישראל הצעירה.
גייטס אמר: "גונבים אצלכם תוכנות"
את ילדותו העביר בשכונת יד אליהו בתל אביב, ובצה"ל הוא לקח חלק לאורך השנים בעיצוב המערך הטכנולוגי. הוא למד אלקטרוניקה בטכניון, ואז מדעי המחשב, ובגיל 25 הצטרף ל-IBM ישראל והתקדם בסולם הדרגות. משם הוא המשיך להיות מנכ"ל HP ישראל, וב-89' הגיעה הפנייה ממיקרוסופט, שהחליטה שהגיע הזמן לעשות עלייה.
"מיקרוסופט תמיד נראית כמו חברה גדולה ואימתנית, אבל היא התחילה בתור חברה מבורדקת לאללה", הוא משחזר, "ביל גייטס אף פעם לא עבד בחברה מסודרת, לי היה יותר ניסיון ממנו בבניית חברה. אבל הוא וסטיב באלמר הם אנשים ברמה שאני לא מכיר: ב-HP ידעתי להתמודד עם הרמה של האנשים, אבל גייטס היה אחד שזוכר כל מה שאי פעם אמרת לו בחיים, מה הבטחת ומה קיימת, שנה אחרי שנה. התחלנו בארץ כחברה של שלושה אנשים ולאט לאט צמחנו, אבל בהתחלה גייטס לא רצה להקים כאן מרכז פיתוח. כשהצעתי לו את זה הוא אמר: 'גונבים תוכנות אצלכם, יגנבו לנו הכל'. אמרתי לו שבישראל גונבים את המוצרים המוגמרים, לפיתוח נותנים כבוד".
מסטיב באלמר, שהחליף את גייטס בכס המנכ"ל ב-2000 (עד שנאדלה נכנס לתפקיד ב-2014), הוא למד שיעור חשוב. "הייתי מציע לו הצעות, והוא היה אומר 'אסור לך לעשות את זה'. הכנסתי את מיקרוסופט לבנקים בארץ, לצד אורקל ולא במקומם, והוא קרא לזה התחכמות. רציתי להכניס עברית לטלפונים של מיקרוסופט, שלא יצטרכו להתקין אותה כאן, אבל אחראי הטלפוניה לא הסכים וסטיב גיבה אותו. באיזשהו שלב הוא אמר: 'עדיף שתבקש ממני סליחה מאשר שתבקש ממני רשות'. במילים אחרות, תעשה מה שבראש שלך, ואם זה לא יצליח תתנצל".
אחד הפרויקטים המזוהים ביותר איתו הוא הגיור של מוצרי מיקרוסופט - התמיכה בעברית שהיום נראית מובנת מאליה, אבל בשעתו היתה מהפכנית. "באתי לגייטס ואמרתי: 'תשמע, הסיסמה של מיקרוסופט היא מחשב בכל כיתה ובכל בית. איך אתה רוצה לעשות את זה עם התוכנות שעובדות חצי בעברית וחצי באנגלית?'. גם אז אמרו לנו שבהתחשב בכמות ההעתקות שיש בישראל לא שווה להשקיע בתמיכה מימין לשמאל, זה מאוד יקר. אז החלטתי להציג את זה כאילו אני מבקש להוסיף את התמיכה בשביל העולם הערבי. אז כמעט לא היו מחשבים שם, אבל כשמסתכלים דרך גודל שוק, זה שוק מאוד גדול. אז בנו צוות של 20 איש, חצי ישראלים-חצי ערבים. בעצם לערבים יש ערבית בווינדוס בזכותנו".
מפגש לא שגרתי נוסף של סקופ עם העולם הערבי התרחש שנה לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה. "ב-99' עשו כנס באגם קומו באיטליה, בסגנון דאבוס. שמעון פרס היה באירוע הזה, ואמר לי: 'בוא נארגן פגישה עם גייטס וערפאת. נקים אזור הייטק משותף סביב מעבר ארז, עם מתכנתים משני הצדדים'. בסופו של דבר האינתיפאדה הרגה הכל, אבל עשינו את הפגישה, וכשחזרתי לארץ התחלתי לחפש בעזה מתכנתים שיכולים לבוא לעבוד. יום אחד באו שני אחים. שאלתי: 'מי אתם?', ואחד מהם ענה: 'קוראים לי ג'יהאד. אתה מכיר את אבא שלי, אבו ג'יהאד. אתם חיסלתם אותו".
- היית מנכ"ל מיקרוסופט ישראל 16 שנה. זה נדיר בתחום עד היום.
"בגיל 56 הודעתי למיקרוסופט שאני פורש בגיל 60, לא משנה מה. היה לי מספיק כסף ואמרתי שאני סתם עובד קשה ורוצה לעשות דברים אחרים. עד שלא הגיע גיל 59, ודאגתי לראיין בעצמי מישהו שיחליף אותי, לא התחיל התהליך. העסק עובד, למה לקלקל משהו שעובד?".
התמיכה של מיקרוסופט בישראל הידרדרה
עם גייטס כבר לא יוצא לסקופ לדבר, גם עם באלמר לא ממש. לסאטיה נאדלה, המנכ"ל הנוכחי, הוא דווקא קפץ להגיד שלום בשנה שעברה, כשזה ביקר בישראל. "פגשתי אותו עוד כשהוא היה מנהל מוצר. זה מסלול התקדמות די נפוץ: אשתו של ביל גייטס, מלינדה, ניהלה בזמנו את האנציקלופדיה הממוחשבת שמיקרוסופט ניסו למכור. מיקרוסופט לא רצו לקדם את התמיכה בעברית, אז הייתי צריך לשכנע את מנהלי המוצרים להכניס אותה".
- איך היתה הפגישה המחודשת?
"האמת? הוא לא זכר אותי".
- ומה אתה חושב עליו?
"תראה, אני עדיין בעל מניות במיקרוסופט, ומאז שהוא המנכ"ל המניה עלתה פי שניים. אני לא חושב שזה מקרי, וברור לי מה הטריק שלו, זה מזכיר לי משהו שקרה בתקופתי: ארבעה חודשים אחרי שהשקנו את ווינדוס 95 מיקרוסופט גילתה את האינטרנט. היא הודיעה שמפסיקים את הפיתוח של כל המוצרים והופכים אתם לאינטרנטיים - וורד יהיה כלי שבאמצעותו כותבים תוכן לרשת, אקסל יפרסם בה טבלאות. כל העובדים בחברה צריכים להעביר את כל הדו"חות באינטרנט. הם היו צריכים לסובב ספינה ענקית, ואני אפילו לא ידעתי אז מה זה URL.
"נאדלה עושה את אותו הדבר היום עם הענן. זו החלטה קשה, כי כשמעבירים את אופיס לאינטרנט אולי מישהו בדרך יעבור דווקא לגוגל דרייב. אבל הוא בא ואומר - אני חברת ענן, זה מה שאני מנסה למכור. וברמת האנטרפרייז, הוא הבין שלמיקרוסופט יש משהו שאין לאחרים. רוב החברות טוטאליות: או שאתה מעביר את הארגון לענן, או שלא. אבל מיקרוסופט מערבבת, היא מאפשרת לעבור בהדרגה. זה חכם. מה שכן, אני נשארתי עם האופיס הרגיל".
עם מיקרוסופט ישראל הוא שומר על יחסים קרובים יותר. "שלי (לנצמן) המנכ"לית התחילה את העבודה שלה אצלי כאחראית על הפרסום, ואחר כך על המרקום. ראיינו אותה לא מזמן לאיזה פודקאסט, והיא אמרה שם: 'בשלב מסוים החלטתי לעבור למכירות'. זה לא היה הסיפור האמיתי: היא הלכה לעבוד בחברה אחרת, ואחרי שנה באה אליי ואמרה שהיא רוצה לחזור. אמרתי לה: 'המרקום תפוס, אבל אם את מוכנה להתחיל בתור אשת מכירות פשוטה אני מסכים, ואני מודיע לך שתעשי קריירה יותר טובה ככה'. היא הסכימה לרדת שתי דרגות בסולם".
- איך הופכים מאשת מכירות פשוטה למנכ"לית?
"זה קשור לשני אלמנטים ניהוליים שהכנסתי למיקרוסופט. קודם כל, להעדיף קידום בתוך החברה ולא להביא אנשים מבחוץ. גם דני (ימין), המנכ"ל הקודם, הגיע מבפנים. ועשיתי משהו שמיקרוסופט העולמית לא עשתה - סבב בין כל המנהלים. מנהל המכירות היה מנהל שיווק, מנהל השיווק עבר לתמיכה וכן הלאה. שלי התקדמה במכירות, ואז עשתה את כל תפקידי הניהול. כשהיא היתה מנהלת תמיכה, היו מתחתיה 100 מפתחים כשהיא לא יודעת לכתוב שורת קוד. וזה עבד טוב, אחרת היא לא היתה נהיית מנכ"לית".
- בניגוד למודל שבנית לפיו את מיקרוסופט ישראל, חברות רב-לאומיות כמו פייסבוק לא באמת פועלות מכאן. זה מרגיז אותך?
"אין מתנות בחיים. אם מישהו אומר: 'אני רוצה פייסבוק בחינם', אז יש לזה מחיר. וזה לא רק פייסבוק: מאיר ברנד (מנכ"ל גוגל ישראל), שהוא היום סמנכ"ל בכיר של חצי עולם, עבד אצלי כמנהל פיתוח של עסקים קטנים. בחור מדהים, איילה ואני חברים של ההורים שלו. גוגל עושה עבודה יוצאת מהכלל, היא משגעת את הסטארט-אפים שאני משקיע בהם, כל שינוי בקוד שלהם עולה לנו הון תועפות. אבל גוגל בישראל זה משרד פרסום דיגיטלי, זה מה שהם עושים. ומכיוון שרוב הצרכנים שלהם הם ביתיים, ולא העסקים שמיקרוסופט מתמקדת בהם, לא באים אליהם בטענות על השירות.
"מה שכן, אני שמח שהדוגמה שנתנו במיקרוסופט, עם התמיכה בעברית, הנחתה גם את פייסבוק וגוגל. אנשים לא מבינים שזה עולה המון כסף: תחשוב מה המחשב עושה כשהוא הופך את האקסל מימין לשמאל, פעם זה לא היה ככה. אי אפשר לצפות מהן ליותר כשהן נותנות את השירותים בחינם. אגב, גם מיקרוסופט הידרדרה בתחום התמיכה: אנחנו החזקנו 100 איש בישראל כדי שיעזרו ללקוחות, אבל היום השיחות נעשות מאתונה".
אני עושה משהו כמה שנים, ומתעייף
אחרי שנים רבות ורווחיות בצמרת ההייטק הישראלי, אריה סקופ כבר לא צריך לרוץ לאקזיט. המצב הזה, וגם תחומי העיסוק של חלק מהסטארט-אפים שלו (כריות האוויר לקשישים, למשל), עשויים להעיד שמניעי ההשקעה אינם רק כספיים. "אני אף פעם לא יודע להפריד בין קפיטליזם לאלטרואיזם", הוא משיב לתהייה שלי. "איזו בחורה הגיעה אלי ואמרה שיש לי רעיון בתחום האימונולוגיה, נגד סרטן. אמרתי לוועדת ההשקעות במאה פלוס - אנחנו לא מבינים בזה כלום, אבל בואו נשקיע בה 200 או 300 אלף דולר. או שנפסיד עשרת אלפים דולר כל אחד, או שעשינו משהו גדול בעולם. ועדיין, כשאני מסתכל על ההשקעות שלי, אני לא יכול להגיד שאלטרואיזם זה השיקול המוביל".
את רוח ההתנדבות שומר סקופ לשדות אחרים בחייו: הוא חבר בוועד הנאמנים של בית החולים מאיר, מעיד שהמציא את פרויקט "הרוח הטובה" של שרי אריסון ("בסוף זה יצא לגמרי שונה ממה שהתכוונתי"), ובעיקר מוכר בזכות "מחשב לכל ילד". "אני המנכ"ל הראשון שזכה בפרס ישראל להתנדבות", הוא אומר, "רק חבל שהנשיא אז היה קצב".
- לכמה משפחות חילקתם מחשבים?
"80 אלף. יש לנו תקציב שנתי של 25 מיליון שקל, כולל תמיכה ממשלתית, ואנחנו נותנים גם אינטרנט חינם בשלוש השנים הראשונות. אחרי כמה שנים, כשהמחשב מתיישן, 90% מהמשפחות קונות חדש מכספן. זה נתון מדהים. במקור הרעיון היה להביא להן מחשבים שההייטק זרק, אבל אני התנגדתי ואמרתי: 'נקנה להם את המחשבים הכי טובים שיש'. בבתים האלה אין שם שום דבר חדש, ואם הם יקבלו משהו יד שנייה זה כמו שימורים פגי תוקף. אם פתאום יבוא משהו חדש בארגז, בעיניהם זה אלוהים".
- בעידן המובייל, כשמדברים על פער דיגיטלי מתייחסים יותר לדרך שבה ניגשים לתכנים.
"נכון, אבל צריך גם את התשתית. אנחנו כן נותנים הדרכה ומלמדים איך להשתמש ברשת. לגבי המובייל - אנחנו עושים פיילוט בכיתות ד' במגדל העמק, ומביאים לילדים טאבלטים עם מקלדת ניתקת. אני בא לשם מדי פעם לראות מה עושים איתם, עובר בין כיתות ויושב בשיעורים, וזאת חוויה. פעם חשבתי שמורות פשוט לא הצליחו למצוא מקצוע יותר טוב, כמו רופאות או עורכות דין. אבל המורות שם הן מלאכיות. בחינוך המיוחד יש הקבצות בתוך הכיתות בהתאם לרמה, ושאלתי את המורות: 'איך יש לכן זמן ליצור שלושה מערכי שיעור שונים?'. הן ענו: 'זאת העבודה'".
- שר החינוך בנט מדבר הרבה על השקעה בחמש יחידות מתמטיקה, במקצועות ריאליים בכלל. אתה מרגיש את זה בשטח?
"כשאני נכנס לכיתות שדיברתי עליהן אני שואל את הילדים מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים. במגדל העמק יש אזור תעשייה הייטקי, אני משקיע בחברה שיושבת שם, אבל אף אחד מהילדים שאני פוגש לא חושב בכיוון הזה. בנט צודק, צריך לחזק את המקצועות האלה, שיותר קשים ללימוד מאשר מקצועות הומניים. כשעדי, הבת שלי, החליטה ללמוד מדעי המחשב - היא התייאשה אחרי סמסטר. היא אמרה 'אני מתכנתת מגיל קטן, בשביל מה אני צריכה את כל המתמטיקה הזאת?'. אבל זה מה שהסטארט-אפ ניישן צריך".
- בזמנו הצבת לעצמך גיל פרישה ממיקרוסופט. יש גיל שהגדרת לעצמך עכשיו, שתגיד ובו "די, הגיע הזמן לעשות משהו אחר לגמרי"?
"אני לוקח דוגמה מאשתי. היא הפכה בגיל מאוחר לקואוצ'רית, זה שינוי משמעותי יותר מאלה שאני עשיתי. אני פשוט מנצל הזדמנויות, נכנס לכל מיני דברים. איך נהייתי יזם נדל"ן? די במקרה, קניתי קרקעות והתחלתי ללמוד איך מתכננים שכונה. אני כן חושב בצורה אנליטית: כשעזבתי את מיקרוסופט המון סטארט-אפים רצו שאהיה היו"ר שלהם, אבל אני החלטתי להיות יו"ר בחברה אחת, חבר דירקטוריון באחרת, יועץ בשלישית. לראות מה אני יותר אוהב.
"מנטורינג זה משהו שקוסם לי, וזו גם הסיבה שנהייתי פרופסור: לימדתי בשנקר קורס יזמות ובמכללה למנהל סדנה בשם 'מה מעסיק ומה מטריד מנכ"לים', השקעתי בזה חצי שבוע כל שבוע, וקיבלתי 4,000 שקל לחודש. אחרי כמה שנים נמאס לי, כי בדרך כלל אני עושה משהו כמה שנים ומתעייף ממנו. אבל כרגע אני מתמיד בקרנות ובמועדון האנג'לים. גיליתי שלראות סטארט-אפיסטים עובדים זו הנאה צרופה בשבילי, זה מה שאני עושה במקום ללכת להצגה".
שלום עליכם והמטבעות הדיגיטליים
כשלאריה סקופ יש קצת זמן פנוי, הוא מתיישב לכתוב. למשל את הקטע הסאטירי הבא.
מכתב של מנחם מנדל שנמצא ביהופיץ, לרגל עסקיו, לזוגתו שיינה-שיינדל בכתריאליבקה:
"באתי ליהופיץ בה בשעה שמטבעות היו במצב של ירידה נוראה ונמכרו בזול גמור, בחצי חינם ממש. שבתי ואמרתי אל לבי: 'הואיל וכך, אנסה את מזלי. אולי תעמוד לי זכותי ואקבל אף אני את חלקי וארוויח להוצאות הדרך'. וכך הווה. המטבעות עלו פתאום למעלה, ואני מכרתי את הפרסים (אופציות) שלי ברווחים, וקניתי לי פרסים אחרים.
להווה ידוע לך, זוגתי היקרה, כי עניין של מטבעות אינו נייר ממש. קוראים לזה נייר רק כדי לסבר את האוזן; ואילו לאמיתו של דבר, אין אלו אלא אקציות בבורסה של פטרבורג. למשל, ביטקוין, אתריום, ריפל, דש, מונרו ודומיהן. כל אלה הם מיני בתי חרושת ופבריקאות, שמוציאים מטבעות לעולם. כלומר, מוציאים מטבע בת 100 קרבונים ומשלמים מחירה 300, לפי שנותנים דיווידנד. כל מטבע הגדולה מחברתה, דיווידנדה גדול. אבל מאחר שאיש מאתנו אינו רואה את הנולד, ואין איש יודע מראש כמה יגדל הדיווידנד, לפיכך אנו ממששים כולנו כסומא בארובה ועושים במחשך מעשינו, וקונים מטבעות עד כמה שידנו מגעת. ומזה עלייה באה לעולם; כלומר, מטבעות עולים למעלה ראש, ויהודים מאספים ממון, וגם אנו בתוכם.
אילו ראית, זוגתי היקרה, את כל הנעשה ביהופיץ: בני אדם יושבי-חושך, סרסורים (ברוקרים) נקלים, עניים ואביונים, עלו פתאום מסתר המדרגה, הצליחו ועשו עושר; ועכשיו הם כולם גבירים, כולם אדירים, יושבים בבתי הקיץ בבויבריק, נוסעים לחוץ לארץ לרחוץ את בשרם בחמים ובאמבטיות. נשיהם לבושות שני; בניהם רוכבים על אופניים, ביתם מלא משרתים, אומנים ומחנכות; והם מדברים צרפתית (כמנהג האצולה ברוסיה) ופורטים על הפסנתר; אוכלים מיני מרקחת טובים, ושותין יין המשומר. השקל כאפס בעיניהם, הפקר לכל רוח. אין להם בעולמם אלא אכילה ושתייה והנאת הגוף בלבד; וכל זה, מאין בא להם? הווה אומר: מן המטבעות.
הנה הגיעה לנו היום שמועה מפטרבורג כי ביטקוין עלה עד 878 - אמור מעתה: כלום אפשר לו לאדם להתאפק ולבלתי קנות ביטקוין? או למשל, רינה עברה במחנה כי מניית אתריום כבר הגיע עד 1,650; הלא ברור הדבר כשמש בצהריים כי כל מי שאינו קונה אתריום, את נפשו הוא קובע! מה אומר ומה אדבר לך, זוגתי היקרה? המטבעות הללו - חמדה יקרה הם לכל העוסקים בהם! בכל יום ויום הם קופצים ועולים! לו אמרתי למכור ביטקוין - זה שיש בידי - כי עתה הרווחתי תוך כדי דיבור כמה וכמה מאות במזומנים! הרבה קופצים יש לי עליו, אך לשווא תקוותם: אף אני חכם ויודע את סחורתי ואת טיבה. וכשיהיה הקדוש ברוך הוא בעזרי, אוסיף לי גם מעט מונרו.
אין לך אדם ביהופיץ שאין לו אתריום; הכל קונים אתריום: אנשים ונשים, דוקטורים ומלמדים, משרתים ומשרתות, ואפילו בעלי מלאכה; אין בית אשר אין שם מונרו יהודי שפגש את חברו ברחובה של עיר והיתה ראשית דבריו: מה מצבו של אתריום היום? באת למסעדה לסעוד את לבך, מיד יוצאת בעלת הבית לקראתך: מה מחירו של אתריום היום? נכנסת לקנות צרור גפרורים בחנות, והחנווני שואלך: מה גורלו של אתריום היום? בקיצור, עין בעין נראה כי יהופיץ זו, אמנם מקום פרנסה היא; הכל עוסקים במטבעות, הכל מספסרים, הכל מתעשרים, הכל מאספים ממון. וגם אני בתוכם".
(הטקסט מבוסס על "לזוגתי היקרה, הצנועה, החכמה" לשלום עליכם)
אריה סקופ (71)
תפקידים: משקיע פרטי בהייטק ובנדל"ן; חבר ועדת ההשקעות של אלומות טכנולוגיה עילית; חבר מועדון האנג'לים "המאה פלוס"; יו"ר מחשב לכל ילד
תפקידי עבר: מייסד ומנכ"ל מיקרוסופט ישראל, יו"ר HP ישראל
השכלה: תואר שני במדעי המחשב מהטכניון; עבד כפרופסור נלווה במכללת שנקר ובמכללה למנהל
מצב משפחתי: נשוי + 3
מגורים: רעננה
עוד משהו: חיבר ארבעה ספרים, אחד בניהול ושלושה במדעי המחשב