שלט מחאה של עובדי אגרקסקו / צילום: תמר מצפי
במחצית שנת 2011 קרסה בקול נפץ אדיר חברת אגרקסקו שהייתה "ספינת הדגל" של היצוא החקלאי בישראל, ואחת החברות הגדולות, המוערכות ובעלות המוניטין בתחום שיווק התוצרת החקלאית בעולם. החברה הותירה אחריה חובות בהיקף של למעלה מחצי מיליארד שקל.
בהחלטה לפרק את החברה, כתבה שופטת המחוזי דאז, ורדה אלשיך, כי "מעטים מאוד הם הגורמים הנוגעים לאגרקסקו, שלא עולה תמיהה נוכח התנהלותם טרם הקריסה ולאחריה".
הבוקר (ה'), שש שנים לאחר קריסתה של החברה, מגיעה הטרגדיה היוונית הזאת שוב לביהמ"ש - עובדי חברת אגרקסקו, הגישו לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה בהיקף 4.8 מיליון שקל, נגד מנכ"ל חברת אגרקסקו לשעבר, דוד בונדי, ונגד צבי אלון, מאיר יפרח ושמואל (מולי) לויט, ששימשו כדירקטורים בחברה. זאת, בטענה כי הניהול הכושל והלקוי שלהם הוביל לקריסת החברה ולכך שהעובדים לא קיבלו כספים שהגיעו להם מהמדינה.
התביעה שהוגשה על-ידי 200 עובדים - באמצעות עוה"ד גלילה הורנשטיין ואלון הורנשטיין ממשרד הורנשטיין ועוה"ד מאיר לפלר וגל תורג'מן ממשרד לוסטיגמן-לפלר-רוזנברג - עוסקת בסכום של 12.5 מיליון שקל, שהזרימה המדינה לאגרקסקו בסוף 2010, כחלק מתוכנית התייעלות שעליה התחייבה החברה, ושלטענת העובדים יועדו במפורש לעובדי החברה. בתביעה נטען, כי על אף ההתחייבות המפורשת מצד החברה כי כספי העובדים יועברו לעובדים, הרי שבפועל, בתוך זמן קצר מרגע שהתקבלו כספי המדינה בחברה, הם שימשו לצרכים אחרים, לרבות פירעון הלוואות של החברה לבנקים או הועברו למגדלים, ולא הגיעו ליעדם האמיתי.
העובדים טוענים כי האחראים לכך שהם לא קיבלו את הכספים שיועדו להם הם המנכ"ל לשעבר והדירקטורים הנתבעים, אשר "בהתנהלותם הפסולה (בין במעשיהם ובין במחדליהם), הביאו לכך שכספי העובדים לא שימשו ליעדם ולא הועברו לעובדי החברה אלא שימשו לצרכים אחרים, תוך הפרה בוטה של תוכנית ההתייעלות, שכללה התחייבויות מפורשות לטובת העובדים, אשר נותרו מול שוקת שבורה, לאחר שהחברה קרסה סופית מספר חודשים לאחר מכן".
ניהול ליקוי וכושל
אגרקסקו נקלעה למשבר כלכלי חמור בשלהי שנת 2010-ראשית 2011, שהוביל להגשת בקשה לפירוק החברה ביוני 2011, ולהחלטה על פירוקה באוגוסט אותה שנה. הנסיבות סביב קריסתה של החברה נדונות ונחקרות גם כיום במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים סביב הקריסה, בהם תביעת עתק שהגישו מפרקי אגרקסקו, ד"ר שלמה נס ועו"ד-רו"ח אלי שפלר, נגד המדינה. זאת, בטענה כי מדינת ישראל נהגה "כאחרון הגנבים" בפרשת אגרקסקו, ובתוך כך זנחה "במשיכת כתפיים" את החברה ואת נושיה, לאחר עשרות בשנים שבהן "השתמשה" בה ככלי לקידום מדיניותה; וכן במסגרת הליכי הפירוק של החברה.
לטענת העובדים התובעים, הגם שנסיבות הקריסה עדיין נחקרות ומתבררות, "אין מחלוקת כי לניהול הלקוי והכושל מצד הנהלת החברה, הייתה תרומה מכרעת לכך שבסופו של דבר, מספינת הדגל של היצוא החקלאי הישראלי, נותרה לא יותר מאונייה טרופה".
במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה התגלתה מסכת פעולות חמורה ביותר, שבמסגרתה התברר מצבה העגום של החברה במשך שנים, דרכי ניהול פסולות, מחדלים ופעולות פסולות מטעם ההנהלה (לרבות הנתבעים) שהעמיקו את חדלות הפירעון של החברה, הסתרת מצבה הכלכלי הקשה ועוד.
במסגרת הליכי הפירוק של החברה, מונה רו"ח דרור אביב כחוקר ממונה וזה הגיש לבית המשפט המחוזי בת"א דוח מפורט בדבר התנהלות החברה. העובדים מסתמכים בתביעתם, בין היתר, על דוח חקירה זה, שבמסגרתו חזר ועלה השימוש הפסול בכספים שיועדו לעובדים, בשורה ארוכה של מסמכים והחלטות. "עד עתה, ככל שידוע לתובעים, בכל אלפי העמודים שנכתבו בעניין קריסתה של אגרקסקו, לא ניתן כל נימוק ממשי המצדיק את השימוש הפסול בכספי המדינה שהועברו לחברה, אשר יועדו באופן מובהק לעובדי החברה", נכתב בתביעה.
הנהלת החברה, שהרכבה עבר תהפוכות במשך השנים, כללה את נציגי המגדלים השונים, אשר את תוצרתם שיווקה וייצאה החברה. העובדים מציינים בתביעתם, כי מדוח החוקר עולה, כי להרכב הנהלה זה הייתה השפעה מהותית על קריסת החברה, שעה שהנהלת החברה פעלה באופן שהיטיב עם המגדלים, על חשבון אינטרסים אחרים, לרבות טובתה של החברה.
לפי הנטען בתביעה, מיד בסמוך לאחר קבלת כספי ההתייעלות לחברה, בהיקף כולל של כ-55 מיליון שקל, וכספי העובדים בתוכם, בהיקף של כ-12.5 מיליון שקל, "הועברו כספים אלה, על-ידי הנתבעים או תחת 'פיקוחם' (או שמא יש לומר, 'אי-פיקוחם') בחלקם לשם פירעון הלוואות של החברה בבנקים, ויתרתם - למגדלים, וזאת בניגוד גמור לתוכנית ההתייעלות".
העובדים טוענים, כי ככל שידוע להם, מי שנתן את ההוראות בקשר להעברת הסכומים שהתקבלו מהמדינה לבנקים או למגדלים, היה המנכ"ל לשעבר, בונדי, באופן אישי, וזאת תחת עינם הפקוחה ("או שמא יש לומר עצומה", כלשון התביעה) של חברי הדירקטוריון. לדברי העובדים, דירקטוריון החברה לא קיים דיון ממשי בהעברת כספי העובדים שלא למטרה הבלעדית לשמם ניתנו לחברה, ולמעשה, לא פיקח כלל על הנעשה בכספים או על יישום תוכנית ההתייעלות שלה התחייבה החברה.
עלייתה ונפילתה
חברת אגרקסקו הוקמה ב-1956 על רקע משבר בענף החקלאות בישראל והצורך שהתעורר להקמת גוף שיאפשר לייצא במשותף תוצרת חקלאית של כלל המגדלים החקלאיים. במשך עשרות שנים שימשה אגרקסקו לשיווק ולייצוא תוצרת חקלאית טרייה והייתה "ספינת הדגל" של היצוא החקלאי בישראל, ואחת החברות הגדולות, המוערכות ובעלות המוניטין בתחום שיווק התוצרת החקלאית בעולם.
עם הקמתה סווגה אגרקסקו כחברה "מעורבת". בעליה היו המדינה (כ-30%); המועצה לייצור צמחים ושיווקם והמועצה לענף הלול, הנשלטות בפועל על-ידי המדינה (56%); תנובה (כ-11%); והתאחדות מגדלי הבקר (כ-1%). בפועל ולפי תקנות, החברה פעלה כמוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר), שחילק את נכסי החברה ורווחיה בין חבריה. זה היה גוף סגור, מקושר ומסתורי, שטופח בידי הלובי החקלאי.
שינויי הרגולציה שיזמה המדינה בשנות ה-90 פתחו את שוק היצוא החקלאי לתחרות והובילו להקמת חברות יצוא פרטיות והתאגדויות של מגדלים לשיווק עצמי. אף שפתיחת השוק שינתה לחלוטין את כללי המשחק ופגעה במעמד היצוא המונופוליסטי של אגרקסקו, לא ביצעו ההנהלה והבעלים - החקלאים, המדינה והמועצות - התאמות מבנה ולא נערכו למצב החדש, והחברה נקלעה לקשיים.
בראשית שנת 2012 ניתן נגד אגרקסקו צו פירוק, ובהמשך החברה נמכרה והפכה לחברה פרטית - "אגרקסקו-כרמל", תוך הותרת חובות של מאות מיליוני שקלים לנושים שונים.
"לא ידענו שמתוך הכספים שהעבירה המדינה, היו כספים שיועדו לעובדים"
מאיר יפרח, לשעבר חבר דירקטוריון אגרקסקו, מסר בתגובה: "לא ידוע לי על כך שמתוך הכספים שהועברו מהמדינה לאגרקסקו, היו כספים שיועדו ספציפית לעובדים. הכספים יועדו לצורך הבראת החברה, ובהתאם לכך פעלנו.
"לא ידוע לי כי נצבעו כספים באופן ספציפי לטובת העובדים. כשקיבלנו את הכספים, לא ידענו שהחברה עומדת לקרוס. הכסף ניתן לטובת החברה ולהמשך קיומה, ולצערנו מהלך ההבראה לא הצליח. את הדברים הללו אבהיר גם בביהמ"ש, לאחר שאקבל את כתב התביעה".
צבי אלון, לשעבר חבר דירקטוריון אגרקסקו, מסר בתגובה: "לא ראיתי את כתב התביעה ואני לא יודע בדיוק על מה מדובר. מפניית 'גלובס' אליי, אני מבין שהעובדים טוענים שכספים שהגיעו מהמדינה היו צריכים להגיע אליהם. אני מניח שהדירקטוריון שאני הייתי בו פעל נכון וחוקית. הייתי דירקטור חדש באגרקסקו, אבל עד כמה שאני מכיר את הנושא, בעת הפירוק עובדי אגרקסקו לא יצאו ניזוקים לעומת עובדים בגופים אחרים.
"כל אחד מותר לו לחשוב שהיה מגיע לו יותר, אך זה לא אומר שהוא אכן זכאי לכספים שהוא דורש. אם פעם בגוף מסוים נתנו למישהו בנסיבות פרישה אחוזים כאלו ואחרים, אז מותר לכל השאר לרצות את זה, אבל זה לא אומר שאם הם לא קיבלו את זה, אז מישהו פגע בהם".
דוד בונדי מסר בתגובה: "כתב התביעה טרם הגיע אלי. כשאראה את התביעה אגיב לדברים בביהמ"ש".