עו"ד יוסי שגב בבית המשפט / צילום: שלומי יוסף
עו"ד יוסי שגב שיחרר הבוקר (ב') אנחת רווחה כאשר שמע את השופטת יעל פרדלסקי מקריאה את השורה התחתונה של גזר הדין שהוטל עליו - 6 חודשי עבודות שירות וקנס זניח בסך 200 אלף שקל. זאת, בעקבות הרשעתו בהתחמקות מתשלום מע"מ בהיקף של כ-2.4 מיליון שקל. בתום הדיון הביע שגב את ההקלה שחש באופן ספונטני מחוץ לאולם בית המשפט, ואמר "תחושתי הייתה כי זה יסתיים במאסר בפועל". גורמים בסביבתו מסרו כי מדובר ב"הישג פנטסטי".
משפטו של שגב היה אחד המשפטים הפליליים המסקרנים ביותר שניהלה רשות המסים מאז ומעולם. שגב, אחד מעורכי הדין הוותיקים, העשירים והמקושרים במדינה, לא עונה לפרופיל הנאשמים הרגיל שמולם עומדת רשות המסים. מדובר באיש מקורי וייחודי שבנה את עצמו בשתי ידיו, ושהונו מוערך בחצי מיליארד שקל. זאת, כפי שהוא עצמו טרח לחשוף במהלך המשפט, לפני כ-5 שנים, כדי להדגים עד כמה לטענתו אבסורדיות הטענות שהעלתה המדינה נגדו.
שגב אמר כי "ההון האישי שלי עומד על חצי מיליארד שקל, למה שאתחמק מתשלום מע"מ (בסך 2.8 מיליון שקל)?". אבל חצי מיליארד השקלים - וגם לא ותק של כמעט חצי מאה בעריכת דין - לא הגנו עליו מפני ההרשעה בעבירות המס.
החששות של שגב כי התיק נגדו יסתיים במאסר בפועל נולדו בין היתר על רקע הרטוריקה המחמירה של השופטת פרדלסקי בעת הרשעתו בעבירות המס. ביוני השנה הרשיעה השופטת את שגב בהעלמת מס, שנגזר משכר-טרחה שקיבל מליז הרדי, ז"ל, בתו של המיליארדר שאול אייזנברג המנוח, בגין ייצוג שהעניק לה בסכסוך על ירושתו של אביה.
בית המשפט קבע כי בניגוד לטענותיו של עו"ד שגב, הוא נתן את שירותיו המשפטיים כבא-כוחה של ליז הרדי, להרדי עצמה, ולא לאמה, לאה אייזנברג, כפי שניסה עורך הדין המוכר להציג לרשויות המס. כל זאת, נקבע, במטרה להימנע מתשלום מע"מ למדינה במיליוני שקלים.
השתמט ממס תוך תכנון מוקדם
גם בגזר הדין שהקריאה הבוקר מתחה השופטת ביקורת על שגב, ובין היתר ציינה כי "הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות כשלאחר הרשעתו לא לקח אחריות על מעשיו ולא מצאתי בדברי הנאשם לבית המשפט לאחר שבאי-כוח הצדדים סיימו לטעון לעונש כי הפנים שביצע עבירה. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום".
עוד הוסיפה השופטת כי במעשיו פגע שגב "בערכים מוגנים שעניינם פגיעה בקופה הציבורית, פגיעה בשוויון בנטל המס ובתודעת האחריות של תושבי המדינה לנשיאה שוויונית בנטל הכספי הנדרש לסיפוק צורכי המדינה".
השופטת אף דחתה את בקשתו של שגב לבטל את הרשעתו, ולהטיל עליו עבודות לטובת הציבור ללא הרשעה, תוך שהיא מציינת בגזר הדין: "ערה אני לכך שנאשם הינו ד"ר למשפטים יליד 1945, הנעדר הרשעות קודמות, אשר עוסק 45 שנה בעריכת דין ותרם למדינת ישראל הן בשירותו הצבאי בסדיר ובמילואים, והן במסגרת עיסוקו כעורך דין, ולנזק העלול להיגרם לנאשם מהרשעתו. אולם לטעמי, אין בנזק העלול להיגרם לנאשם מהרשעתו כדי לגבור על האינטרס הציבורי המחייב הרשעה של נאשם בגיר, ובפרט של נאשם שעיסוקו בעריכת דין והאמון על שמירת החוק שביצע עבירת מס חמורה".
השופטת בחנה את מתחם הענישה ההולם בעבירות המס שבהן הורשע שגב, וציינה כי בפסיקה נקבע לא אחת כי העונש ההולם לעברייני מס הוא "מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וקנס משמעותי", כשיש להעדיף את האינטרס הציבורי המחייב ענישה מרתיעה על פני נסיבותיו האישיות של נאשם המורשע בעבירת מס.
עוד הוסיפה השופטת כי סכום המס שנגרע מהקופה הציבורית בשל ביצוע העבירה על-ידי שגב גבוה (כ-2.4 מיליון שקל), כאשר שגב ביצע את העבירה "במטרה להשתמט מתשלום מס, תוך תכנון מוקדם, החתמת ליז הרדי על מסמכים שיסוו את השירות שניתן לה, תוך אי-מסירת מידע ומסמכים רלבנטיים, הוצאת חשבונית לאם לאה, פתיחת כרטיס לקוח ללאה ועוד, ו"זאת למטרת רווח כלכלי". לפיכך ציינה השופטת כי מידת הפגיעה של מעשיו בערכים המוגנים על-ידי החוק היא "גבוהה".
בהתחשב במידת הפגיעה בערכים המוגנים, במדיניות הענישה, בענישה הנוהגת ובנסיבות ביצוע העבירה, קבעה השופטת כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר ל-30 חודשי מאסר, וקנס במתחם שבין 5% מגובה המחדל ל-10% מגובה המחדל.
העונש הקל ביותר במתחם הענישה
השופטת דחתה את בקשתו של שגב לסטות ממתחם הענישה ולהקל עמו, בין היתר בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד היום - חלפו 14 שנה מאז ביצוע העבירה וכתב האישום הוגש כ-7 שנים לאחר ביצועה. לדבריה, "לא ניתן לזקוף את התמשכות ההליכים לאחר הגשת כתב אישום, לחובת המאשימה בלבד". טענה נוספת של שגב שנדחתה, היא כי יש להתחשב בכך שלאחר שמיעת הראיות נוהל מו"מ בין הצדדים, כשעמדת המאשימה לגבי העונש הייתה שונה מעמדתה לעונש לאחר הכרעת הדין באופן מהותי.
ולאחר כל זאת נשאלת השאלה, מדוע - לאחר שנקטה לשון מחמירה בהכרעת הדין, ובראשית גזר הדין - מדוע בחרה השופטת לגזור את העונש הקל ביותר במתחם הענישה שקבעה? בסוף גזר הדין, נדמה היה שהשופטת עושה "סיבוב פרסה" ומסבירה, בקצרה, מדוע אין למצות את הדין עד הסוף עם העו"ד הוותיק. בין היתר, בשל פגמים בחקירה ואובדן חומרי חקירה.
השופטת ציינה כי אמנם עמדה מול עיניהם "העובדה כי הנאשם עורך דין במקצועו אשר לא סבל ממצוקה כלכלית, וביצע את העבירה להגדלת הונו", אולם היא הוסיפה כי "עוד עמדו לנגד עיניי חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה בשנת 2003, ובפרט השיהוי בהגשת כתב האישום כ-7 שנים לאחר ביצוע העבירה, וכ-5 שנים לאחר פתיחת החקירה, כשמהראיות שהובאו בפניי עולה כי תקופה ממושכת לאחר פתיחת החקירה כלל לא בוצעו פעולות חקירה.
"כן, עמדו לנגד עיניי, בקובעי את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, הפגמים שמצאתי בהתנהלות המאשימה, ובפרט פגמים בעוצמה גבוהה שמצאתי באי-שמירת הודעות הנאשם באזהרה ושלא באזהרה, שנגבו על-ידי מבקר החשבונות דרג'י במחשבי המאשימה, ואי-העברת תיק הביקורת לידי הנאשמים בסמוך להגשת כתב האישום".
הסיר את המחדל ושילם את כל המס
בנוסף, השופטת ציינה כי היא שקלה גם את העובדה ששגב הסיר את המחדל במלואו, שילם את מלוא המס, הוא נעדר הרשעות קודמות, תרומתו למדינה, גילו והפגיעה בו ובמשפחתו, מעולם לא הורשע ולא ריצה עונש מאסר לרבות בעבודות שירות.
ואחרי הישג כזה עבור שגב, קשה שלא לתהות - האם מי מהצדדים יגיש ערעור? עורך דינו של שגב, איתן מעוז, מסר: "אנחנו לומדים את גזר הדין והשלכותיו". שגב פנה אל מעוז לייצוגו בשלב הטיעון לעונש לאחר הרשעה, ולמעשה - מאז חל המפנה המשמעותי בתיק.
סיפור ההצלחה של שגב: מתחתית הסולם - אל הפסגה עם הון ונכסים של עשרות מיליונים
סיפור חייו של עו"ד יוסי שגב הוא סיפור הצלחה מעורר השראה. כזה הלקוח מהאגדות כמעט, שבהן ניתן לטפס מתחתית הסולם הסוציו-אקונומי אל פסגת ממלכה החולשת על הון ונכסים בהיקף כחצי מיליארד שקל (הונו של שגב על פי עדותו).
שגב נולד וגדל בתל-אביב, במשפחה בת 6 נפשות, שגרה בדירת חדר אחד ברחוב גאולה הסמוך לכרם התימנים. לשגב היו שלוש אחיות, שאחת מהן היא "כוהנת הפילאטיס", דליה מנטבר, ואחת היא סימה גורן, ז"ל, שהייתה אשתו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדימוס, אורי גורן.
את ילדותו ונערותו חילק שגב בין הים לבין בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבו עבד אביו, אלברט בטיטו, כסגן המזכיר הראשי. גם את המשך חייו, עד היום, מחלק שגב בין הים, לעבודתו. עו"ד שגב, המתגורר בפרויקט סי-אנד-סן היוקרתי בתל-אביב, מחזיק ביאכטה מאובזרת שבה הוא מפליג משך כחצי שנה, כל שנה. אהבתו כנער לים, הרחיקה אותו מהלימודים, כך שהישגיו בבגרויות לא היו מספקים.
בצה"ל שירת שגב ביחידה קרבית, ולאחר שירותו הצבאי החליט "לקחת את עצמו בידיים", להשלים בגרויות ולהתמסר ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב. בהמשך, השלים דוקטורט במשפטים בהצטיינות באוניברסיטת לונדון, וכשחזר לארץ פתח משרד עצמאי ביחד עם גיסו, אורי גורן.
ומשם, הדרך לפסגת מקצוע עריכת הדין הייתה קצרה עבורו. יכולותיו של שגב, והעובדה כי גרף ניצחונות רבים, הפכו אותו תוך שנים מעטות לעורך דין מוכר ומצליח, שמייצג גופים קטנים ואנשים בודדים מול הבנקים, מול חברות גדולות ומול הרשויות. ואולם, שגב לא התעשר מהעיסוק הקלאסי בעריכת דין. את עיקר הונו עשה עו"ד שגב על-ידי כך שנכנס כשותף של לקוחותיו.
לפני כמה שנים, בעיצומו של המשפט הפלילי נגדו, העביר שגב את ניהול המשרד המשגשג לבנו, בועז, ושגב עצמו הקדיש את עצמו למאבק המשפטי על חפותו, והמשיך לייצג רק במספר תיקים מרכזיים.
לאחר קריירה מזהירה, והצלחה מקצועית ועסקית מסחררת, נדמה היה כי השנים האחרונות היו פחות מיטיבות עם שגב. מלבד הרשעתו, וגזר הדין שהוטל עליו היום בפרשת ההתחמקות ממס, קבע בית המשפט העליון בראשית השנה כי שגב התרשל כלפי לקוחותיו בדיווח על נאמנות במסגרת עסקת מקרקעין שערך. קודם לכן, בספטמבר 2016, דחתה שופטת המחוזי בתל-אביב, מיכל אגמון-גונן את התביעה שהגיש שגב נגד רשות המסים, סביב אותה מסכת עובדתית שבגינה שגב הורשע היום.
הייצוג של בתו של שאול אייזנברג הוביל להסתבכות בפלילים
איך מצא את עצמו עורך הדין הבכיר נאשם ומורשע בפלילים? ראשיתה של הפרשה ב-1997, אז הלך לעולמו איש-העסקים איל-ההון שאול אייזנברג, אב לחמישה, והבעלים דאז של "החברה לישראל", הבנק הבינלאומי הראשון, הבנק לספנות ושל נכסים רבים נוספים. בעקבות פטירתו, ניטש מאבק ירושה רחב ממדים בין בנו לבין רעייתו, לאה אייזנברג, וארבע בנותיהם.
בעוד שהבן הציג עותק של צוואה, שלפיה הוא זכאי למרבית העיזבון, בנות המשפחה, ובכללן האם, טענו כי אין זו הצוואה האותנטית המגשימה את רצונותיו של המנוח. הסכסוך לווה על-ידי צמרת הפרקליטים בארץ, בהם עו"ד שגב ועו"ד-ד"ר יעקב וינרוט. במאי 1997, שכרה הרדי (שהלכה לעולמה בהמשך), אז תושבת ואזרחית ישראל, את שירותיו של עו"ד שגב ומשרדו, כדי שייצגו אותה בסכסוך הירושה מול האח.
בכתב האישום נטען כי עו"ד שגב סיכם עם עו"ד וינרוט, שייצג את אמה של ליז הרדי, לאה אייזנברג, כי הרדי תפעל בחזית אחת עם אמה בתקיפת צוואתו של המנוח. על-פי עצתו של עו"ד שגב, ועל-מנת לשמור על זכויותיה בירושה, ערכה הרדי, באמצעות עו"ד שגב, מספר הסכמי שיתוף-פעולה עם אמה, שנועדו להבטיח שזכויותיה בעיזבון המנוח לא יפחתו מאלו שהייתה זכאית להן מכוח הצוואה, וכן להבטיח שהאם תשפה אותה בגין ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך. בחלק מהסכמי שיתוף-הפעולה נקבע כי אם יתגלעו חילוקי דעות בין הבת לאם, הם יידונו בבוררות בפני שופט בדימוס.
בהמשך לכך, הגיש עו"ד שגב, בשמה של הרדי, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לצו ירושה לפי דין לעיזבון, וכן עשה פעולות שונות במסגרת סכסוך הירושה, בשמה של הרדי. כמו כן, לאחר שבעקבות מחלוקת בין האם לבת, הודיעה לאה אייזנברג בספטמבר 1997, על ביטול ההבנות וההסכמות שהיו בין השתיים, הגיש שגב בשמה של הבת, כתב תביעה נגד האם, שנוהל בפני השופט בדימוס אליהו וינוגרד.
על-פי כתב האישום שהוגש נגד שגב, בשנים 2002-2003, ייצג עו"ד שגב את הרדי נגד לאה אייזנברג בבוררות שנייה בפני השופט בדימוס מאיר שמגר. ב"פסק הבורר" של שמגר נקבע, כי על האם לשפות את בתה בגין ההוצאות המשפטיות שבהן נשאה הבת במסגרת סכסוך הירושה, בהיקף של 3 מיליון דולר (כולל מע"מ). בספטמבר 2003 סיכם עו"ד שגב עם באי-כוחה של האם כי הסכום האמור ישולם על-ידי אייזנברג ישירות אליו. ואכן שולם לשגב סך של כ-15.6 מיליון שקל. סכום המע"מ הנובע משכר-הטרחה הנ"ל הוא כ-2.8 מיליון שקל.
בכתב האישום נטען כי במטרה להתחמק מתשלום מע"מ, הציג עו"ד שגב מצג כוזב בפני רשויות מע"מ, שלפיו השירות המשפטי בקשר לסכסוך הירושה ניתן על-ידו ועל-ידי משרדו, ללאה אייזנברג, שהיא תושבת חוץ. זאת, על אף שבפועל השירות ניתן בארץ לליז, שהיא תושבת ואזרחית ישראל. כי מאחר שאם מדובר בשירות לתושב חוץ, נותן השירות (העו"ד) פטור ממע"מ. כתב האישום שהגישה רשות המסים ב-2010, ייחס לעו"ד שגב ולמשרדו עבירה של דיווח כוזב, במטרה להתחמק ולהשתמט מתשלום המס. מנגד, רשות המסים טענה כי עו"ד וינרוט, עורך דינה של לאה אייזנברג, שילם מס מלא על שכר-הטרחה שקיבל לכל אורך ההליכים המשפטיים בנושא העיזבון.
ההליך נגד שגב נמשך על פני שבע שנים מאז חקירתו של עורך הדין הבכיר והמצליח, וכלל עשרות ישיבות, מאות בקשות ומאות מסמכים. חקירתו הנגדית של שגב התפרסה על פני יותר מ-5 ישיבות, כאשר לכל אורך ההליך הוא טען כי ההליך נגדו מקורו בחטא, כי רשות המס רודפת אותו בצורה אישית, וכי אין המדובר בסוגיה פלילית כלל ועיקר, אלא בסוגיה אזרחית גרידא.
עו"ד שגב טען כי התנהגותו הייתה תמימה, ודאי שאינה פלילית, ושהיא מתמצה בפרשנות לגיטימית של חוקי המס. בהכרעת הדין, דחה בית המשפט אחת לאחת את טענות ההגנה של שגב, תוך ניתוח גרסאותיו של עורך הדין המוכר והטלת דופי באמינותו.
במקביל להליך הפלילי, נוהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הליך ערעור שהגיש עו"ד שגב על השומה האזרחית שהוצאה לו בגין שכר-הטרחה - הליך שהסתיים בספטמבר אשתקד בהפסד של שגב, לאחר שהשופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן דחתה את טענותיו נגד השומה, וקבעה כי בדין חייבה רשות המס את שגב בתשלום מע"מ של כ-2.4 מיליון שקל.
יצוין כי שגב ערער על ההחלטה וערעורו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון; וכן צפוי כי הוא יערער גם על הרשעתו בהליך הפלילי, לאחר שייגזר דינו.
ד"ר יוסי שגב
גיל: 72
תפקיד: מייסד משרד עורכי הדין שגב ושות', המנוהל היום בידי בנו, ואיש עסקים
ותק: בעל רישיון עו"ד משנת 1971
עוד משהו: מעשירי הארץ ובעל עסקים חובקי-עולם