בית המריבה / צילום: איל יצהר
"דומה כי הדברים חרגו ממידתם הראויה וטוב יעשו הצדדים אם ישכילו לשמור על יחסי שכנות טובה". כך סיכם בית המשפט העליון את החלטתו לדחות ערעור שהגישו שכנים של בעלת וילה בשכונת אפקה בתל-אביב, שסירבו להשלים עם רצונה להקים בריכת שחייה בחצר ביתה, ופתחו נגדה בהליכים משפטיים שנמשכו למעלה מ-6 שנים.
מבקשת הבריכה, שיוצגה באמצעות עורכות הדין ענת בירן ודפנה תמיר, היא בעלת בית פרטי ברחוב חיל המשמר 13, שהגישה בשנת 2012 בקשה להיתר בנייה שיאפשר הריסה של הבית הקיים ובניית בית חדש, שכלל הקלות וכן כלל בריכת שחייה וחדר מכונות.
על-פי תוכנית בניין עיר הקיימת, באזור מותרת הקמת בריכה בחצרות הפרטיות בתחום קווי הבניין, אך בעלת הוילה ביקשה אישור לכך שהבריכה תיבנה בקו האפס של הבית. השכנים הגובלים בחצרה, ברחוב חיל המשמר 11 וחיל המשמר 15, הגישו התנגדות לבקשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
מאז, התגלגלה הבקשה כמו גם ההתנגדות אל כל ערכאה אפשרית, ובינתיים בחודש יוני 2013 קיבלה בעלת הבית היתר בנייה לבית המגורים והחלה בבנייתו. שופטת בית המשפט המחוזי מיכל אגמון גונן נתנה צו לעיכוב העבודות בנובמבר 2015 והעבירה את ההכרעה בשאלה האם הבריכה בקו האפס גורמת למטרד אל וועדת הערר המחוזית.
בחודש אפריל 2016 התקיים דיון בוועדת הערר שהחליטה כי יש לאשר את הבקשה להקמת הבריכה בקו האפס. הוועדה הדגישה כי המומחים משני הצדדים הסכימו כי אין הבדל מבחינת המטרד בין הקמת בריכה בקו של 3 מטר מגבול המגרש או בקו אפס, וכי המיקום בו מתבקשת הבריכה הוא המיקום התכנוני האופטימלי בהתחשב במיקום העצים במגרש והפרשי הגובה, ואישרה הוצאת היתר הבנייה.
השכנים עמדו על עתירתם לבית המשפט, והשופטת אגמון-גונן החליטה בפסק דין שניתן בתחילת 2017 שלא להתערב בהחלטת ועדת הערר ולדחות את התביעה ואף חייבה את השכנים בהוצאות. שוב, השכנים לא ויתרו והגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון וביקשו צו לעיכוב ביצוע הבריכה. בית המשפט העליון הוציא צו לעיכוב העבודות במאי 2017, אך לאחרונה ממש החליט לדחות את הערעור.
שופטי העליון הכריעו נימקו את החלטתם בכך שבשאלה האם היה מקום לתת לבעלת הוילה להקים בריכת שחייה בקו אפס הכריעה כבר ועדת הערר, בהחלטה שכבר קיבלה את אישור בית המשט המחוזי ולכן לא מצאו להתערב בהחלטה. עוד נימקו השופטים את החלטתם וכתבו כי לפי תוכנית המתאר שחלה במקום כאשר מדובר בהקמת בריכה בתחום קווי הבניין המאושרים רשאית הוועדה המקומית לתת היתר להקמת הבריכה. לעומת זאת כאשר הבריכה מבוקשת מעבר לקווי הבניין- כלומר בקו האפס, הרי שעל הועדה להשתכנע כי מיקום הבריכה אינו מהווה מטרד.
בית המשפט העליון מציין כי לאחר שהצדדים הסכימו להמלצת בית המשפט לשטוח את טענותיהם בפני וועדת הערר שתכריע האם הבריכה תהווה מטרד או לא, קבעה וועדת הערר כי הבריכה לא תהווה מטרד ולמרות זאת המתנגדים ערערו על ההחלטה שוב ושוב. העליון השתכנע כי החלטת וועדת הערר שקבעה כי הבריכה אינה מהווה מטרד היא החלטה ראויה שאף התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ועל כן לא מצא לנכון להתערב בה, וכן מצא לנכון להציע לשכנים לנהוג בשכנות טובה.