בימים אלה, הצמחייה לאורך הגדות בחלקו ההררי של נחל שורק עטויה כולה רשתות עכביש ענקיות. הרשתות כה גדולות וכה צפופות, מעשה כשפים של מיליוני עכבישי פיגיונית שהתרבו מעבר לכל פרופורציה, עד כי עלוותם של חלק מהצמחים - אלונים, איקליפטוסים וגומא, נראית כאילו נעטפה בשקיקי בד לבן, דקיק ואוורירי. כשמוסיפים למראה את ערפילי הבוקר, את האד שעולה ממימי הנחל ואת קרני השמש הרכות שחודרות בעדם, מקבלים מראה שהינו לא פחות ממכושף.
במשך שנים רבות מדי זרמו בנחל שורק השפכים של ירושלים. ריחם הרע נדף למרחוק והמטיילים הרחיקו רגליהם ממנו. מאז שנת 2001, כשהסתיימה הקמתו של המכון לטיהור השפכים, נגאל הנחל מצחנתו. כיום מוזרמים בו שפכים שטוהרו חלקית. לא רק שנעים לטייל בערוץ הנחל, אלא שגם הוקמו לאורכו חניונים ואתרי פיקניק פופולריים. המים המטוהרים שמוזרמים ממכון הטיהור בחזרה לנחל עשירים בחומר אורגני, אך בשל פעילות החיידקים החיים בהם, יש מהם חמצן מועט.
מתברר שדווקא התנאים האלה אידיאליים לימשוש - מין יתוש שאינו עוקץ ואינו ניזון מדם, ששלב הזחל שלו שוחר דווקא סביבה מימית דלה בחמצן. הימשושים הבוגרים, הבוקעים אל האוויר בסוף הקיץ, מהווים מזון נהדר עבור עכבישי הפיגיונית, שהולכים ומתרבים עד כדי פיצוץ אוכלוסין. התופעה המרשימה הזו מוכרת גם מכמה מקומות אחרים בעולם, אך בישראל זו התגודדות העכבישים הגדולה ביותר שתועדה עד כה. הרשתות הגדולות שטווים העכבישים, שנראות כמו וילונות משי, שונות מהרשתות שבדרך כלל טוות הפגיוניות ואל החגיגה מצטרפים גם עכבישים ממינים אחרים.
כדי לחזות בפלא הזה, יש לנסוע בכביש מס' 386 מכיוון ירושלים לעבר נס הרים. בסמוך לשפך נחל רפאים ולנחל שורק, לפני העלייה התלולה לאורך גדתו של נחל קטלב, ישנה פנייה ימינה בדרך עפר מסומנת אדום, הנושאת את השילוט "תחנת רכבת בר גיורא, נחל קטלב". פונים בה ונוסעים לאורכה כקילומטר עד הפנייה השנייה ימינה, המסומנת שחור, לעין טייסים. כאן חונים וממשיכים מעט רגלית לאורך הדרך המסומנת אדום. מצבורי רשתות עכביש קטנים ייראו גם בנקודות נוספות לאורך הדרך. אין לדעת עד מתי יישארו הרשתות על הצמחייה, זהו סוף העונה, וברור שגשם חזק ימחה אותן מעל האדמה. אף שהגשם בינתיים מתעכב, כדאי להזדרז.
שוחרי הווילונות והמסכים המסתוריים מוזמנים להמשיך הלאה אל מערת אבשלום, שבה מסכי אבן וסבכות אבן, מסתוריים לא פחות. מערת הנטיפים המפורסמת נמצאת מעל מוצא הנחל מהרי יהודה. המערה נחשבת לאחת מהקומפקטיות ומהיפות בעולם בכל הנוגע לתופעות קרסטיות. היא התגלתה במקרה, בעקבות פיצוץ שגרתי במחצבה בשנת 1968. כמה נפלא שעובדי המחצבה "הגדילו ראש" ודיווחו על הפתח שנפער בצלע ההר ואפשרו את חקירתו, ולא המשיכו בעבודתם השגרתית.
זמן קצר לאחר הגילוי, הוכרזה המערה כערך טבע מוגן. כיום היא מנוהלת על-ידי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים והכניסה אליה כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה המקובלות.
על פסגת הר יעלה שמעל למערה ניצב מגדל תצפית של יערני הקק"ל, שממנו נשקף נוף יפה עד ירושלים. למרגלות המגדל ישנם שולחנות פיקניק. שולחנות פיקניק נוספים יימצאו גם בכמה מקומות נוספים בשולי הדרך שבין מכון טיהור השפכים לצומת עין כרם.
מי שיחפש מסלול הליכה משפחתי, יוכל לצעוד במורד נחל קטלב המתחיל בבית הקפה בר בהר (www.barbahar.co.il) ומסתיים בערוץ נחל שורק, לא רחוק מאתר רשתות העכביש (יש צורך בהקפצת רכבים, כלומר - שרכב אחד יחכה בסוף המסלול). בעונה זו פירותיו של הקטלב, הטובים למאכל - מאדימים ושפע ציפורים מתענגות עליהם.
מסלול ארוך יותר, המסתיים בנחל שורק, מתחיל בנקודת התצפית על הנחל, מערבית לנס הרים. מרומה של נקודת התצפית נשקף אחד המראות היפים על נחל שורק. נוכל לראות את תוואי הערוץ העמוק מתפתל מתחתינו ומעבר לו את פאתי ירושלים, הר טייסים, רמת רזיאל וכסלון. צפון-מערבית לנו גולשת שלוחת יער. הפסגה המחודדת שבשיאה קרויה ח'ירבת טורה ובה שרידים המזוהים כמצודה ישראלית מהמאה השמינית לפנה"ס.
ירידה תלולה מהתצפית מובילה אל מבנה עתיק מבודד בעל כיפות לבנות. זהו דיר א-שיח', שהיה מקום התבודדות מוסלמי-סופי, שהוקם כנראה על שרידי מנזר נוצרי. המבנה, השוכן בלב בוסתנים ציוריים, השתמר יפה על גדרו ההיקפית, קירותיו, כיפותיו הגדולות, גומחת התפילה והטיח המסויד (שלרוע המזל, מושחת על-ידי חדורי צורך בהנצחה עצמית, נטולי כישרון, אך ספוגי גסויות).
האגדה מספרת שכאן חי שיח' בדר, סגפן עושה ניסים, ועמו עדת מאמינים, שלימים נקברו במבנה המרשים. באחד הימים הגיע לכאן כוח צבאי עייף ורצוץ. שיח' בדר ניפץ כד חרס ומכל שבר שלו בקע מעיין להרוות את צימאון החיילים. אז זרה חופן שעורים, שממנו צמח בין רגע שדה שלם, שזרעיו הבשילו ונטחנו לקמח. מי יודע, אולי הוא זה שאחראי על פריונם המופלא של העכבישים.