מפעל טבע בהר חוצבים. הצילום: רויטרס Ammar awad
"טבע כרגע תולה תקוות בזרם הכנסות שיגיע מהמוצרים האינובטיביים בתחום הפרעות התנועה והמיגרנה, אך להערכתי המוצרים הללו לא יחזירו לעולם את ההשקעה בהם", כך אומר ל"גלובס" בכיר לשעבר בטבע , שמתבטא זו הפעם הראשונה מאז שפרץ המשבר בחברה.
בעוד רבים בשוק מאמינים כי דווקא רכישת התרופות להפרעות תנועה ומיגרנה היו מן ההחלטות הראויות המעטות שהתקבלו בתקופה בעייתית לחברה, הרי שאותו בכיר לשעבר המכיר את החברה היטב, מסתייג מכך.
לדבריו, "טבע ניסתה להתחרות בחברות אינובטיביות גדולות ממנה על רכישת מוצרים בשלב מתקדם, וזאת על ידי הצעת המחיר הגבוה ביותר במכרז על המוצרים הללו. כתוצאה מכך היא שילמה מחיר מופרז. המוצר להפרעות תנועה פונה לשוק קטן יחסית, ואילו התרופה למיגרנה מיועדת לשוק תחרותי מאוד". להערכתו, אף שהמוצר למיגרנה השיג תוצאות טובות במיוחד בניסויים קליניים, הוא לא יתבלט בשוק בצורה המצדיקה את התשלום עבורו. טבע שילמה 3.5 עבור חברת אוספקס שפיתחה את אוסטדו וכ-825 מיליון דולר עבור לבריס, והשקיעה מאות מיליוני דולרים נוספים בפיתוח המוצרים הללו.
לגבי תוכנית הקיצוצים הוא אומר: "כוח-האדם הוא רק כ-20%-30% מעלויות הייצור של התרופות הגנריות של טבע. לכן פיטורי כוח-אדם והעברת מפעלים למדינות זולות יותר מבחינה זו, לא יכולים להיות הפתרון. חומרי הגלם, המהווים 40% מעלויות הייצור, עולים אותו הדבר בין אם המפעל בישראל ובין אם בהודו. המפעל בישראל אינו יעיל לא רק בגלל כוח-האדם. פיטורי עובדים אמנם מצמצמים הוצאות, אבל בסופו של דבר הם גם מקטינים הכנסות".
הבכיר לשעבר מוסיף, כי "מעניין אותי לשמוע מארז ויגודמן את הניתוח שלו לאירועים. האם הוא היה אובססיבי להתעלות על אלי הורביץ? האם הוא נכנס לחרדה שטבע עלולה להירכש והיה מוכן לעשות הכל כדי למנוע את זה?
"ישנו עדיין מסתורין גדול סביב שאלת עזיבתו של מי שהיה מנהל תחום הגנריקה האינובטיבית, סיגי אולפסון. הוא הרי הגיע מאקטביס, ואין ספק כי ויגודמן התבסס על המלצתו החיובית כשהחליט לרכוש את החברה. כשהסתבר שאקטביס לא עומדת בציפיות, סיגי מיהר לעזוב. אז מה קרה שם בין מה שסיגי אמר, לבין מה שלא אמר, לבין מה שארז בחר להבין מדבריו?".
- ומה הדרך הלאה?
"החברה צריכה להתייעל בתחום ייצור הגנריקה. עליה לנסות להשקיע בפרויקטים אינובטיביים צעירים שאינם במיקוד של החברות הגדולות, ואינם דורשים סכומי-עתק לרכישתם. הסיכוי שמשהו יצמח מהשקעה כזו הוא קטן, אבל הסיכון אינו גדול". הוא אינו מאוד אופטימי לגבי התועלת של המהלכים הללו: "טבע הולכת לספירלה שתביא אותה לסוף הדרך. היא זקוקה לתזרים של כ-3 מיליארד דולר בשנה, ואין את זה ללא הקופקסון".