שער נדלן
ב-2017 נהרגו בתאונות בנייה בישראל 35 בני אדם. למעלה מ-200 נפצעו באורח קשה ובינוני. אנחנו כותבים את המספרים האלה בזהירות, משום שבסוף דצמבר אשתקד ערכנו כאן ב"גלובס" סיכום שנתי בנושא התאונות בענף הבנייה וכתבנו שבאותה שנה (2016) נהרגו 47 בני אדם - אולם לאחר מכן גדל המספר והגיע ל-50 הרוגים, לאחר ששני פועלים שנפצעו קשה מתו מפצעיהם כמה ימים אחר כך, וכמה חודשים אחר כך נודע על פועל שמת עוד חודשים קודם לכן. משום כך, יש לקוות שלא נגלה במשך השנה את דבר מותם של פועלים נוספים בשנת 2017.
מבין 35 ההרוגים, כשליש הם אזרחים זרים - חמישה פלסטינים מהשטחים, ארבעה סינים, אחד מרוסיה, אחד מטורקיה ואחד מאריתראה. שני השלישים האחרים ישראלים, ערבים ויהודים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על ענף הבינוי, מועסקים כיום בענף 187 אלף עובדים, מתוכם 143.4 אלף הם שכירים. מהם, 48.5 אלף הם עובדים פסטינים (כשליש מהשכירים) ועוד 13 אלף (כמעט 10%) הם עובדים מחו"ל, ששיעורם בקרב הקורבנות גבוה פי שניים ממשקלם בענף (20%).
כיוון שהדוח הרשמי של מינהל הבטיחות בעבודה יתפרסם רק בעוד חודשים, לתיעוד השוטף אחראים ארגונים ומתנגבים הפועלים למען פועלי הבניין, כמו קו לעובד, הקבוצה למאבק בתאונות בניין והפורום למניעת תאונות עבודה.
"התאונות שלא נספרות"
חרף מלאכת הקודש הנמרצת והחשובה של הארגונים הללו, אפשר בהחלט להניח שיש תאונות שנותרו עדיין מתחת לרדאר.
כך, לפני כשבועיים נפל נער בן 17 מגובה במהלך עבודה באתר בנייה בחריש, ונפצע קל. הוא פונה באמבולנס צבאי שחבר לאמבולנס של הסהר האדום והועבר לבית חולים בג'נין, כך שיש סיכוי סביר שהתאונה שבה נפצע כלל לא תירשם בביטוח הלאומי והיא גם לא תופיע בסטטיסטיקות של סוף השנה. לדברי קו לעובד, העברת פועלים פלסטינים לטיפול רפואי בשטחים היא פרקטיקה נפוצה, שאינה מוגבלת לפציעות קלות.
"ההתמקדות במספר ההרוגים מובנת", אומרת עו"ד גדיר ניקולא מעמותת קו לעובד. "כי זה המחיר הכבד ביותר. אבל למרות הירידה במספר ההרוגים השנה, אנחנו לא רואים ירידה במספר התאונות, ולכן אני לא רואה שיפור בכלל בהשוואה לשנה הקודמת. זה כמעט מקרי. עניין של מזל".
השנה אירעו 255 תאונות (שיודעים עליהן) לעומת 246 בשנת 2016. עו"ד ניקולא אומרת ש"המזל שיחק לטובת הקבלנים. במקרה של תאונה שבה בנאדם נפצע בינוני אפילו לא יוציאו לו צו בטיחות ולא יסגרו את האתר. כמעט בכל התאונות הבינוניות אני פונה בפנייה רשמית למינהל הבטיחות בעבודה ומבקשת לדעת מה פעולות הפיקוח, מי החברות המעורבות וכדומה, ומקבלת תשובה רק על תאונות קשות או קטלניות. יש 100 ומשהו פניות רשמיות של קו לעובד שלא נענו. אלה תאונות שלא נספרות, אבל המחיר שלהן הרבה פעמים הוא נכות לכל החיים.
"המנופאי מהמנוף שקרס בבת ים, אלי שקולניק, הוגדר למשל כפצוע בינוני, והוא היה חודשים בבית חולים ובשיקום. זה מעוות שמספר ההרוגים הוא הקריטריון היחיד. הקריטריון צריך להיות מספר התאונות. כשבודקים כמה ביטוח לאומי משלם לעובד בניין שנפצע או כמה ימי היעדרות יש לעובד בניין - רואים שזה הכי הרבה ביחס לאחרים, כי הפציעות מאוד משמעותיות. זה לא שנתפס להם הגב".
12% נהרגים בתאונות בבניית תשתיות
ענף הבנייה הוא ענף מסוכן בכל העולם, וגם במדינות המסודרות ביותר לא מצליחים להגיע לאפס הרוגים. אבל לישראל יש עוד דרך ארוכה לעבור עד שנגיע לסטנדרטים המקובלים במערב.
על פי נתוני הביטוח הלאומי, ב-2015 היו בענף הבנייה בישראל 12.1 הרוגים לכל 100 אלף מועסקים. לשם השוואה, בארה"ב היו 10.1, בקפריסין 6, בסלובקיה 4.5, באיטליה 2.3, ובבריטניה רק 1 לכל 100,000. צריך לסייג את הנתונים האלה מעט, משום שבכל המדינות יש תת דיווח בנוגע לתאונות, וברבות מהן הפועלים הם עובדים זרים, פעמים רבות לא חוקיים, שזהותם (ואולי גם מותם) לא תמיד ידועה - ולכן ייתכן שגם בחו"ל הנתונים אינם שלמים.
בישראל רוב התאונות בענף הבנייה (62%) מתרחשות בענף הבנייה למגורים. 12% במבנים מסחריים, 12% בענף התשתיות, 9% במבני תעשייה ורק 3% בהקמת מבני ציבור, כך על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי ומינהל הבטיחות. גם בעולם המצב דומה, ורובם המכריע של הנפגעים בתאונות הם בענף הבנייה למגורים. זאת ועוד, למעלה ממחצית הנפגעים הם עובדי קבלן.
"רוב התאונות הן בבנייה למגורים. חוסכים על בטיחות כדי לחסוך במחיר הסופי של הדירה", אומרת ניקולא, "אבל עלות התאונות למשק היא עצומה. רק המוסד לביטוח לאומי משלם 4.7 מיליארד שקל, אולם ועדת אדם העריכה את העלות הכוללת ב-10 מיליארד שקל ומבקר המדינה העריך את העלות הכוללת ב-15 מיליארד שקל. זה לא מייקר את הדיור לקונה, אבל זו העלות האמיתית".
רובן המכריע של התאונות בענף הבנייה נגרמות כתוצאה מנפילה מגובה. על פי נתוני הביטוח הלאומי, 62% ממקרי המוות בענף הבנייה ב-2015 נגרמו כתוצאה מנפילה מגובה, ובשנה שעברה 70% מכלל התאונות נגרמו מנפילה מגובה. האשטג #פועלנפל בטוויטר עוקב אחר המקרים הללו בארץ. בארה"ב, אגב, פחות מ-40% מהתאונות הן בנפילה מגובה.
"אני היום יודעת להגיד שאם פותרים את עניין הפיגומים מורידים 70% מהתאונות. זה אלמנטרי", אומרת ניקולא. "בלונדון למשל יש פיגומים שבהם אפילו אם עובד רוצה לקפוץ - הוא לא יכול. הם עשויים מברזל לפי תקן מחמיר. מינהל הבטיחות בעבודה הודה בכנסת שהתקן הקיים הוא מלפני הקמת המדינה. עוד מאז שהבריטים היו פה. בבריטניה הירידה במספר ההרוגים היא תוצאה של תוכנית ממשלתית.
"הנושא של הפיגומים הוא קריטי. משרד הכלכלה היום מסבסד פיגומים, אבל ככל הנראה התנאים לקבלת הסבסוד הם די מעוותים, והקבלנים לא רואים בזה אופציה".
מקרים של דריסה על ידי כלי רכב נפוצים בעיקר באתרים של בניית תשתיות, ומשום מה מינהל הבטיחות בעבודה אינו סופר אותם כתאונת עבודה אלא כתאונת דרכים. ואגב, בארה"ב דווקא כן סופרים תאונות כאלה.
"רף הקנסות נמוך יחסית"
החל ממחר (1 בינואר 2018) יוטלו על קבלנים קנסות בגובה של עד 35.28 אלף שקל בגין כל עבירת בטיחות שתימצא באתר בנייה. מנכ"ל חברה שלא יפעל לתיקון ההפרות שנתגלו, ייקנס ברבע מהסכום, או עד כ-9,000 שקל.
הבעיה היא שבשביל שהקנס יוטל, צריך לגלות את עבירת הבטיחות. כלומר שפקח יגיע לאתר.
- אתם תולים תקוות בעיצומים הכספיים?
ניקולא: "היינו במצב של אפס, אז יש שינוי חיובי, אבל רף הקנסות הוא נמוך יחסית. המינהל הכניס את כל העיצומים הכספיים לחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה מ-2011. כלומר, 35 אלף שקל זה הקנס שמשלם מעסיק על אי תשלום שכר מינימום, או אי מתן ימי חופשה, וגם על סיכון חייו של עובד.
"בעינינו היה צריך לקבוע מדרג גבוה יותר של קנסות. יהיה גם מנגנון של הפחתות והתרעה מינהלית, מה שאומר שבחלק מהעבירות תוטל קודם כל עבירה מינהלית. עם 22 מפקחים, אני לא רואה שהולך להיות שינוי משמעותי. בלי להעלות את כוח האדם ולאפשר אכיפה מסיבית, אני לא חושבת שתושג ההרתעה הנדרשת בקרב קבלנים".
ממשרד העבודה נמסר כי: "לאחר מו"מ ממושך מול האוצר ומול נציבות שירות המדינה, שר העבודה והרווחה חיים כץ הביא להסכם חסר תקדים לפיו מפקחי בטיחות בענף הבנייה יקבלו תוספת שכר של 3,500 שקל בחודש והשכר למפקח ינוע בין 10,350 לכ-18 אלף שקל בחודש. למעט 2 מפקחים, כל המפקחים חתמו על העלאת השכר שנועדה לשמר ולסייע בגיוס עובדים מעולים לתקנים הקיימים שלא אוישו עד כה בשל השכר הנמוך.
"לשם יישום הצו להגברת אכיפה באמצעות הטלת עיצומים כספיים של יותר מ-35,000 שקל לעבירה החל מ-1 בינואר 2018, אשר הביא השר כץ לאישור בכנסת, הורה להקים חמ"ל שיהווה מרכז שליטה על פעילות האכיפה באתרי הבנייה".
אין מספיק מפקחים,אין כמעט חקירות
טענה קבועה חוזרת אל הפיקוח הרופף והמצומצם בענף הבנייה. ומסתבר שלמרות הזעקה הציבורית והתקשורתית, ולמרות שגם הפוליטיקאים למדו לספק הבטחות בנוגע לאכיפה בענף, הפיקוח נמצא דווקא בירידה ולא בעלייה.
"אני בעצמי הופתעתי" מודה עו"ד גדיר ניקולא מקו לעובד, "עיינתי בדוחות שפרסם מינהל הבטיחות מ-2011 עד 2016 והוצאתי מהדוחות את המידע על פעולות הפיקוח שלהם. יש חוסר סבירות בנתונים, יש ירידות בלתי מוסברות".
בעוד שמספרם הכולל של המקומות שנמצאים בפיקוח עלה, חלה ירידה במספר פעולות הפיקוח. כך, אם בשנת 2011 היו 57,583 מקומות עבודה בפיקוח ונערכו 17,308 ביקורים, בשנת 2016 היו 71,068 מקומות עבודה, אולם מספר הביקורים עמד על 13,665 בלבד. מדובר בביקורים שנערכו בענפי התעשייה, המלאכה, החקלאות והבנייה. גם מספר צווי הבטיחות נמצא בירידה, אף שמספר האתרים עולה בעקבות העלייה בכמות הבנייה: 2,311 בטיחות הוצאו בשנת 2011, לעומת 1,460 בלבד בשנת 2016.
במשרד העבודה מציינים כי "בין השנים 2015-2017 דווקא קטן מספר אתרי הבנייה שבפיקוח מ-12,316 ל-11,663 ואילו מספר ביקורי הפיקוח בהם עלה מ-6,744 ל-6,957, אשר צפויים לעלות השנה לכ-7,200 ביקורים".
"התאונות שלא נספרות"
מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי "לא ניתן ללמוד על מספר האתרים שבהם ביקרו מפקחים שכן באתרים מסוימים יכול להיות יותר מביקור אחד. בהנחה שכל ביקור היה באתר אחד בלבד, ניתן לומר כי שיעור של אתרי הבנייה שלא ביקרו בהם מפקחים היה בין כ-32% בשנת 2012 לכ-52% בשנת 2015". ייתכן גם שיש אתרי בנייה שאינם מדווחים למינהל הבטיחות כלל, ופועלים מתחת לרדאר. רבים כאלה הם בתים ודירות שבהם מתקיים שיפוץ.
באשר לחקירות, המצב עגום. בסך הכל ב-2016 נפתחו 85 חקירות של תאונות עבודה ומחלות מקצועיות. נזכיר שבענף הבנייה לבדו נהרגו בשנה זו 50 בני אדם, ועוד מאות נפצעו באורח קשה ובינוני - ושמספר החקירות כולל גם את אלו שנפתחו בענפים אחרים. או במילים אחרות, אף שאין להניח שמספר הנפגעים ירד דרסטית, מספר החקירות ירד מ-242 חקירות פעילות ב-2011 ל-85 בשנת 2016, ירידה של 65%.
"בעיני הנתון המעניין הוא החקירות", אומרת ניקולא. "אנחנו כל הזמן מתמקדים בפיקוח, במספר המפקחים ובסיכוי שאתר יזכה לביקור של פקח פעם בשנתיים וחצי-שלוש, אבל נושא החקירות לא קיבל את המקום הראוי בעיני.
"למינהל הבטיחות במשרד העבודה יש חוקרים ובמצב הכי טוב הם שבעה אנשים שתפקידם לחקור את כל תאונות העבודה שמתרחשות. רוב רובן של תאונות אלה - לא נפתחה בהן חקירה פלילית כי ההגדרה לפי המשטרה שונה. במינהל הם מסייעים למשטרה בעזרת המפקחים, ואת החוקרים המעטים שיש להם הם שומרים לתאונות קשות במיוחד או תאונות מסובכות. אבל מה שיוצא מזה הוא שיש ירידה דרמטית בחקירות המינהל - אבל אין עלייה מקבילה בחקירות משטרה".
ניקולא מביאה את 2016 כדוגמא. "יש 266 תיקים של תאונות שלא נפתחה בהם חקירה פלילית, ו-88 תיקים פליליים. את מצפה שלפחות נראה את אותם 266 תיקים בטבלת החקירות שהמינהל מנהל, שכוללים גם את כל התאונות בתעשייה ובחקלאות - אבל זה לא כך.
"בשורה התחתונה, רוב רובן של התאונות לא נחקרות לא על ידי המשטרה ולא על ידי המינהל. ואם אין חקירות - גם אין הפקת לקחים כדי ללמוד את הנסיבות.
"יש להם מידע רק על תאונות קטלניות", אומרת ניקולא, "אז לא לומדים דבר מהתאונות שלא נהרג בהן אף אחד".
בדיון שנערך בנושא בכנסת ניסתה עו"ד הדס פורר־גפני מפרקליטות המדינה, להסביר מדוע מוגשים כל כך מעט כתבי אישום בתאונות הבנייה: "בתיקים של תאונות עבודה קטלניות בדרך כלל חוקרי התמ"ת הם אלה שחוקרים ושוטר עובד יחד איתם. השוטר שעובד יחד אתם מבין בחקירות. הוא לא מבין בהנדסה והוא לא מבין בתקנות הבטיחות בעבודה והוא לא מכיר את תקנות הגובה ופיגומים ואיך צריך להקים. אז החוקר מביא את תיק העבודה שלו אחרי שעברו כמה חודשים ועכשיו צריך להתחיל לחקור את האנשים מחדש. להזהיר, לעשות עימותים, לעמוד בקריטריונים של החקירות שלנו. זאת חקירה מאד מסובכת. כמעט כל תיק שמגיע אלינו עם תאונה שבה אדם מת, ואני לא מדברת רק על תאונות עבודה, התיק הולך וחוזר למשטרה ארבע פעמים. הדברים נאמרו ב-2012 ומאז לא השתנה כמעט דבר.
בשנה האחרונה דובר על הקמת יחידה לחקירת תאונות בנייה, כפי שהמליץ פרקליט המדינה שי ניצן. עלות היחידה הוערכה ב-10 מיליון שקל לשנה, בעבור 18 שוטרים ושישה חוקרים של מינהל הבטיחות במשרד העבודה. עד כה, היחידה לא תוקצבה ולא הוקמה והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן הודיע כי הקמתה תידחה.
