חוק ההסדרים / איור: גיל ג'יבלי
כך הפך הנשק הכי כוחני בארסנל הכלים של האוצר ליצור חביב ובלתי מזיק / עמירם ברקת
חוק הסדרים כשלעצמו הוא ייצור כלאיים, אבל חוק ההסדרים 2019 שיונח בעוד עשרה ימים על שולחן הממשלה - הוא יצור מוזר במיוחד. לא חוק סמלי ורזה כמו חוקי ההסדרים מבית מדרשו של שר האוצר הקודם, יאיר לפיד. לא חוק שמן ועמוס רפורמות כמו אלה שאוהבים באגף התקציבים "של פעם" ושר האוצר הנוכחי, משה כחלון. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שחוק ההסדרים 2019 הוא חלק מתקציב של שנת בחירות. מה כבר יקרה אם לא יעבור בכנסת בשלוש קריאות? הבחירות יוקדמו בחודשיים? לכן הוא במידה רבה חיקוק נטול שיניים.
באוצר עבדו במרץ על טיוטת חוק ההסדרים בשבועות האחרונים, והישיבות נמשכו עמוק אל תוך הלילה. "אנחנו עובדים כמו משוגעים על החוק הזה מבלי שיש לנו שמץ של מושג אם הוא יעבור בכנסת", אמר עליו אחד מנערי האוצר.
התקדימים אינם אופטימיים. האחרון שבהם היה חוק ההסדרים 2015 שניסה להעביר לפיד ללא הצלחה. גם אז, כן עתה, נמסרה מלאכת הכנת החוק לידיו של ממונה על תקציבים טרי שעדיין לא בנה לעצמו עמדת השפעה בתוך המשרד ולא הציג תפיסת עולם כלכלית ברורה.
הספקות של ההורים הביולוגיים לגבי סיכוייו של העובר להיחלץ מהרחם ולצאת לאוויר העולם - ניכרים היטב בטיוטת החוק. אין כאן קריאת תיגר על סדרי עולם או רפורמות מרחיקות לכת. יש הרבה "סגירת קצוות" רגולטוריים סביב מהלכים שכבר יצאו לדרך, אבל נתקלו בקשיים כאלה ואחרים (ע"ע יבוא אישי, טיוב הליכי רישוי ומסילת רכבת באיילון), לצד הצעות ישנות שמופיעות פעם נוספת (ע"ע הגברת התחרות בשוק הטלוויזיה וחיבור מפעלים לגז).
נכון, יש כמה מהלכים משני-כללי-משחק. הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות היא דוגמה בולטת לרפורמה שצריכה הייתה להיעשות מזמן, אם כי גם היא נעשית באופן חלקי בלבד כשהמטרופולין המרכזי בישראל - גוש דן - נמצא עדיין מחוץ לתמונה. אבל באופן כללי יש בחוק הזה הרבה יותר "ייעול", "טיוב" ו"הגברה" מאשר "שינוי" או חלילה "רפורמה". כי חוק ההסדרים הנוכחי - וזה אולי המאפיין הבולט ביותר שלו - הוא חוק שכמעט כולו מנוסח בהסכמה בין האוצר לבין המשרדים הרלוונטיים.
וכך, בשורה התחתונה, הפך הנשק הכי מאיים, הכי כוחני והכי חד-צדדי בארסנל הכלים של משרד האוצר ליצור חביב ובלתי מזיק שבא רק לעזור ולסייע, אך ספק אם יצליח לצעוד בדרך היישום הארוכה והקשה.
נדל"ן
המדינה תעקוף את הרשויות המקומיות: תוכל לבצע בעצמה פיתוח תשתיות / דרור מרמור
בעוד שממשלת ישראל שבה ומנופפת בהגדלת היצע התכנון ושיווקי הקרקעות למגורים בשנים האחרונות, כולם, כולל כולם, יודעים שהרשויות המקומיות יכולות לא פעם לעכב את הבנייה בשטח ואת היתרי הבנייה במקום, בעיקר בשל מצוקת פיתוח ותשתיות. במקביל, ברשויות מקומיות שמשתפות פעולה ומקימות אלפי דירות על הקרקע, עולה לא פעם זעקה מצד התושבים החדשים והישנים, שגילו כי תוספת המשפחות החדשות אינה מלווה בתוספת מתאימה של תשתיות.
בתוכנית הכלכלית לשנת 2019, "במסגרת מאמצי הממשלה להרחבת היצע הדיור בישראל ועמידה ביעדי השיווק הנקבעים על-ידי הממשלה, ולשם האצת עבודות הפיתוח הנדרשות לבניית יחידות הדיור", הוחלט לבצע תיקונים בפקודת העיריות, בחוק תאגידי מים וכיו"ב, כך שהממשלה תוכל לעקוף את השלטון המקומי בביצוע עבודות הפיתוח שמעכבות את הקמת השכונות החדשות. על-פי נוסח ההחלטה, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומשרד השיכון יהיו רשאים לבצע את עבודות הפיתוח הנדרשות בשטחי רשות מקומית, במידה שמדובר בתוכניות מאושרות בקרקעות מדינה שבהן 80% לפחות מזכויות הבנייה מיועדות למגורים.
ההחלטה קובעת מספר תנאים: המדינה פנתה לכל הפחות שנה וחצי מראש (עם אפשרות לתקופה קצרה יותר "במקרים חריגים") לאותה רשות מקומית והודיעה לה על כוונתה לשווק את הקרקעות, תוך ציון המועדים לביצוע עבודות הפיתוח הנדרשות למתן היתר בנייה ואישור אכלוס, והרשות המקומית מצידה לא אישרה בתוך חודשיים מקבלת ההודעה שהיא בעצמה תבצע את העבודות. עלות הפיתוח תקוזז כמובן מהכספים שאמור היזם לשלם לאותה רשות.
במשרד האוצר הסבירו כי "יכולתה של רמ"י לשווק מגרשים לדיור מותנית במציאת פתרונות תשתית בתחומי המגרשים המשווקים (כבישים, דרכים, הובלת מים וביוב ועוד). ללא הבטחת ביצוע עבודות התשתית במועדים הנדרשים, לא ניתן יהיה לשווק מגרשים ליזמים".
פקודת העיריות העניקה לרשויות המקומיות את הסמכות לביצוע עבודות פיתוח באמצעות חקיקת חוקי עזר עירוניים, שמאפשרים גביית אגרות והיטלי פיתוח לטובת מימון ביצוע התשתיות. באוצר מציינים במפורש כי "ככלל, פיתוח תשתיות על-ידי הרשות המקומית ותאגידי מים וביוב הממומנים באגרות והיטלי פיתוח, היא הדרך המועדפת על המדינה לביצוע עבודות הפיתוח הנדרשות לשיווק יחידות הדיור". יחד עם זאת, הם כותבים, במקרים שבהם לרשות המקומית אין חוקי עזר בתוקף, או שהגבייה לא מספיקה לביצוע העבודות, או במקרים בהם הרשות המקומית לא מסוגלת לבצע את הפיתוח בעצמה - נעזרות כבר היום רשויות מקומיות ברמ"י ובמשרד השיכון, הגובה מהיזם הוצאת פיתוח כבר במסגרת שיווק המגרשים.
התיקון החדש מכוון למקרים "שבהם הרשות המקומית לא מסוגלת או נמנעת מלהגיע להסכמות עם רמ"י ומשרד השיכון לגבי אופן ביצוע התשתיות". במקרים אלה, מציינים באוצר, המדינה נמנעת מלשווק את יחידות הדיור המאושרות, "על אף שהרשות המקומית אחראית על פי הדין לביצוע התשתיות, וזאת מאחר שלא ניתן להתחייב כלפי הזוכים במגרשים המשווקים ללוחות זמנים בהם יבוצעו התשתיות". מדובר בעיקר בבעיה שהחריפה מאז פרסום מכרזי מחיר למשתכן, בהם היזם מתחייב למחיר סופי למ"ר דירה, והוא חייב לקבל ודאות מקסימלית בנוגע למועדי פיתוח התשתיות בשכונה לפני שיגיש את הצעתו.
באוצר מציינים כי במציאות נוכחית "אלפי יחידות דיור הניתנות למימוש מיידי ממתינות למועד שיווק בלתי ידוע, התלוי באופן בלעדי ברצון הרשות המקומית". בנסיבות אלה, הם כותבים, "מוצע לתקן את פקודת העיריות וחוק תאגידי מים, כך שלרמ"י ולמשרד השיכון תינתן הסמכות לבצע את פיתוח התשתיות בעצמם".
העירייה תוכל להפקיע שטחים לצרכים ציבוריים בכל בניין / דרור מרמור
לפי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטסטיקה, בשנת 2050 יגורו בישראל כ-15 מיליון בני אדם. במסגרת התוכנית הכלכלית לשנת 2019, מציינים באוצר כי "על פי נתוני הלמ"ס והערכות ה-OECD, בשנת 2050 מדינת ישראל צפויה להפוך למדינה הצפופה בעולם המערבי".
אי-לכך, כוללת תוכנית האוצר "כלים רגולטוריים להגדלת היצע הדיור ולהתייעלות בתכנון ובפיתוח". הסעיפים הראשונים אינם כוללים הגדלת היצע דירות באופן ישיר, אולם הם מספקים את התנאים הבסיסיים המחייבים שיאפשרו לבנות פה יותר דירות.
על-פי התוכנית, מוסד תכנון יוכל לקבוע כי חלק ממבנה חדש ייועד לטובת שימוש ציבורי ויהיה בבעלות הרשות המקומית. "שימוש ציבורי" כולל "מבנים לצרכי חינוך, ובכלל זה מעונות יום, פעוטונים, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, מרפאות, תחנות משטרה ותחנות כיבוי אש; וכן שימוש ציבורי אחר שאישר שר האוצר".
מדובר בהרחבת הסמכות הקיימת היום להפקעה או הפרשה של שטחים לצורכי ציבור, גם להפקעה בתוך הבניין עצמו.
כך, רשות מקומית עצמאית תוכל להוסיף במגרש המיועד לתעסוקה גם שימושים של מעונות יום, פעוטונים, דיור להשכרה, דיור מוגן ומעונות סטודנטים; להוסיף במגרש המיועד למגורים גם שימוש של מעונות יום ופעוטונים; ולבצע שינויי ייעוד משטח המיועד לתעסוקה לייעוד לצורכי ציבור, כאשר סך השטח שייעודו ישתנה לא יעלה על 20% מהשטח המיועד לתעסוקה בתוכנית המקורית.
מעבר לכך, מאחר שכיום נוהל תקציב הרשויות מאפשר תמיכה כספית רק בדרך של הקמת מעונות יום, יתוקן הנוהל כך שיסדיר גם תמיכה בהסבת מבנים קיימים לטובת בינוי מעונות יום (כך שמתוך תקציב ההרשאה הקיים עבור בינוי מעונות יום, יוקצה שיעור של לפחות 10% לטובת הסבת מבנים).
באוצר מציינים כי "על מנת שניתן יהיה להתמודד עם הערכות אלו מבחינת היצע הדיור, יש לאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע באמצעות שילוב שימושים שונים באותו המתחם, כגון מבני ציבור, תעסוקה ומבני מגורים". בדברי ההסבר הם כותבים כי ההפרדה הקיימת בין אזורי מגורים לאזורי תעסוקה ומוסדות הציבור, "יוצרת קשיים בקידום בנייה רוויה באזורים דלים בקרקע, ובעיקר בפרויקטים של התחדשות עירונית המהווים שיעור ניכר בהיקפי תכנון בנייה עתידיים למגורים".
בנוסף הם מדגישים כי שילוב שימושים שונים נכון יותר אורבנית, ל"יצירת מרחב עירוני פעיל בכל שעות היממה, הכולל שימושים נרחבים התומכים זה בזה באותו מתחם". הרשות המקומית שתקבל את השטחים החדשים תחת בעלותה תשלם את עלויות הבנייה בלבד.
קנסות על אי-עמידה בזמני היתר / דרור מרמור
רה"מ, שר האוצר ואפילו נגידי בנק ישראל מזכירים שוב ושוב את הימשכות הליכי התכנון כרעה חולה שאחראית במידה רבה למחסור בהיצע ולמשבר בשוק הדיור. על-פי נתוני שמציג האוצר, הליך קבלת היתר בנייה בישראל ארוך מהממוצע ב-OECD כמעט פי שניים - 209 ימים לעומת 120 ימים. לאור זאת, התוכנית הכלכלית כוללת מספר צעדים שנועדו "לייעל את הליכי הוצאת ההיתר", בעיקר באמצעות הקפדה על המועדים שנקבעו בחוק לקידום ההליכים. בין היתר, ייקבעו קנסות על גופים המעכבים את מתן ההיתר מעבר לזמנים שנקבעו. על-פי התוכנית, רשות הרישוי המקומית שתחרוג מהמועדים הקבועים בחוק התכנון והבנייה לעניין מתן תשובה לבקשה להיתר ובתקנות רישוי בנייה, תשיב למבקש הבקשה (יזמים, דיירים וכדומה) 20% מסכום האגרה ששולם בגין הבקשה להיתר (שעומדת על כמה עשרות שקלים לכל מ"ר).
בנוסף, המדינה מתכוונת לקנוס גם גורמי חוץ פרטיים המעורבים היום בהליך הוצאת ההיתר - דוגמת חברת החשמל, מקורות, רשות העתיקות וכד', שלא עומדים בזמנים המוגדרים להם בחוק למתן תשובה להיתר. לפי התוכנית, לשר האוצר תהיה הסמכות לקבוע פיצוי בגובה 350 שקל עבור כל יום איחור.
תחבורה
חצי עבודה: רשויות תחבורה מטרופוליניות בירושלים ובבאר שבע - אבל לא בגוש דן / עמירם ברקת
הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות היא אחת הבשורות הגדולות והבודדות של חוק ההסדרים 2019. החצי הריק של הכוס הוא שהצעת החוק מדברת על רשויות מטרופוליניות בירושלים ובבאר-שבע, כאשר בגוש דן - אולי המטרופולין האמיתי היחיד במדינת ישראל - לא יזכה לפי שעה לרשות תחבורה משלו. מאחורי הפשרה התמוהה הזו מסתתרים בעיקר שיקולי כוח, אחריות וסמכויות ומאבק אישי המתנהל זה שנים בין שר התחבורה, ישראל כ"ץ, לראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, שאמור לקבל תפקיד מרכזי בכל רשות מטרופולינית עתידית שתוקם בגוש דן.
המאבק עם חולדאי כבר הוביל את כ"ץ להגיב באלימות כשתוכנית לרשות תחבורה מטרופולינית בגוש דן (בראשות ראש עיריית תל-אביב) הונחה על שולחנו - כ"ץ העיף את התוכנית מהשולחן יחד עם האיש שיזם והגיש אותה, מנכ"ל משרדו באותה תקופה, דן הראל. מאז הדחתו של הראל נזהרו באוצר להעלות מחדש את הרעיון מחשש לתגובתו של השר. אבל נראה כי בעיית הגודש ההולכת ומחריפה בכניסות לערים (ובכבישים בכלל) חוללה ריכוך מסוים בהתנגדותו העזה של כ"ץ למיזמים שמבטיחים להקל את הגודש.
רשות תחבורה מטרופולינית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק, להתמודדות אמיתית עם הגודש בכניסות לערים. ניתוח שערכו האוצר ומשרד התחבורה ב-2012 מצא כי ב-34 מתוך 35 המטרופולינים הגדולים ביותר בעולם המפותח ישנן רשויות כאלה. הרעיון הפשוט אומר שהרשויות המקומיות יידעו טוב יותר כיצד לתכנן, לקדם ולתפעל את מערכות התחבורה ההמונית בשטחיהן. מעבר לכך, העברת האחריות על בעיות התחבורה מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי הוא צעד שאי-אפשר להפריז בחשיבותו. כיום הרשויות המקומיות בעיקר תוקעות מקלות בגלגלי מיזמי תחבורה גדולים, כמו למשל הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן, ואינן נושאות בשום אחריות לעיכובים של שנים שנגרמים בגלל התנהגות סחטנית מצידן.
הפרק בחוק ההסדרים העוסק בהקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות נראה מעמיק ומפורט דיו על-מנת ליצור גופים כאלה בבאר שבע ובירושלים. בשתי הערים יש צורך ברשויות מטרופוליניות כדי להתמודד עם תוכניות פיתוח שאפתניות של מסילות רכבת כבדה וקלה. אבל המטרה האמיתית של הרשויות החדשות תהיה לשמש כפיילוט עבור גוש דן לימים שאחרי מלחמות חולדאי-כ"ץ.
שטחים בנחל איילון יופקעו לטובת הקמת מסילת רכבת / עמירם ברקת
המסילה הרביעית באיילון - הפרויקט התחבורתי החשוב ביותר בתחום הרכבות בשנים הקרובות - מקבל דחיפה קטנה מחוק ההסדרים באמצעות הוראות שיאפשרו למדינה להפקיע שטחים באגן הניקוז של נחל האיילון.
מדובר בהרחבת צוואר הבקבוק שדרכו עוברים כל קווי הרכבת העיקריים בארץ. עד למימוש הפרויקט החיוני תוגבל האפשרות להגדיל את תנועת הנוסעים ברכבת, שקרובה כבר היום לתקרה האפשרית. כך למשל, תדירות הרכבות בקו המהיר לירושלים שייחנך במהלך השנה בהשקעה של מעל 7 מיליארד שקל, תהיה מוגבלת לשתי רכבות בשעה, כולל בשעות השיא. לצורך הוספת המסילה הרביעית באיילון נדרש למצוא פתרון ניקוז למים הזורמים כיום בערוץ נחל האיילון. הפתרון שנמצא צפוי לגרום להצפת שטחים נרחבים באזור אדמות מקווה ישראל - וחוק ההסדרים מאפשר את הפקעתן של קרקעות אלה.
נלחמים בגודש: יורחב הניסוי שמתמרץ נהיגה שלא בשעות העומס; העלות: 50 מיליון שקל / סוניה גורודיסקי ועמירם ברקת
השלב השלישי של הניסוי "נעים לירוק", הבוחן את השפעתם של תמריצים כספיים על הרגלי נסיעה של הנהגים בישראל, ייצא לדרך במהלך השנתיים קרובות, כך עולה מתוכנית עבודה של משרד האוצר לשנת 2019, או טיוטת חוק ההסדרים. העלות התקציבית של המהלך הינה 50 מיליון שקל.
מדובר במהלך שהתעכב כשנתיים בגלל התנגדות עיקשת של שר התחבורה, ישראל כ"ץ, שראה בו ניסיון מתוחכם של האוצר להטיל אגרת גודש על כלי הרכב הנכנסים למטרופולין תל-אביב. בעקבות החלטת כ"ץ, התפטר יוזם הניסוי ניצן יוצר מחברת נתיבי איילון, שבה שימש סמנכ"ל, והחל לקדם את הניסוי באופן עצמאי, תוך שהוא משכנע אישים וגופים רבים, ובהם בנק ישראל ומנכ"לים לשעבר במשרד התחבורה, לתמוך ביוזמה. יוזמי הניסוי דוחים בתוקף את הטענה כי מדובר בהיטל גודש סמוי, ומתחייבים כי במסגרת הפרויקט יחולקו תמריצים כספיים לנהגים שיימנעו מנסיעה בשעות העומס, אך אין כוונה להטיל קנסות על נהגים שיבחרו בכל-זאת להיכנס לעיר בשעות השיא.
השלבים הראשונים של הניסוי הראו כי הוא יכול להשפיע על כ-16% מהנהגים לשנות את הרגלי נסיעתם. כעת, לאחר הניסויים "נעים לירוק 1" ו"נעים לירוק 2", משרד התחבורה יפעל לפרסום מכרז להמשך הניסוי. השלב השלישי של הניסוי מרחיב את מאגר הנהגים הלוקחים בו חלק ל-40 אלף לעומת 1,200 שהשתתפו בתחילת "נעים לירוק 1" בשנת 2013, ו-395 שהתמידו בו עד לסיומו ב-2015. ההיגיון של "נעים לירוק" מבוסס על ניהול ביקושים או התאמת הנסועה לקיבולת הכבישים, כלומר מתן תמריצים כספיים לנהגים שנמנעים מהנסיעה במהלך שעות העומס וקנסות במקרה שכן.
מטרות "נעים לירוק 3" הן בחינה נוספת של ההשפעות ההתנהגותיות (מעבר לתחבורה ציבורית, עבודה מהבית, שינוי זמני נסיעות וכד'), הבאת הציוד הטכנולוגי הנדרש לבשלות מלאה (אמינות, ממשקי משתמש, פרטיות ועוד), ובחינת המתכונת התפעולית לשלב היישום המלא - ובין השאר מי יפעיל את הפרויקט, מה יהיה גובה התמריצים, מדדים של איכות שירות, עלויות וחלוקת סיכונים.
החלק השני של פרק אגרות הגודש בטיוטת חוק ההסדרים עוסק בעידוד נסיעה ברכב מרובה נוסעים. על פי הבדיקה שנערכה בנתיב המהיר לתל אביב, מספר הרכבים בהם נוסעים 3 נוסעים ומעלה בנתיב המהיר גבוה פי שניים מהממוצע במטרופולין גוש דן. על פי ההחלטה, במטרה לייעל את השימוש בתשתיות הדרכים, מציע משרד התחבורה לאפשר לרכב פרטי עם יותר מ-3 נוסעים נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית.
יצוין כי ההצעה עדיין נמצאת בבחינה, היות שאין כרגע דרך טכנולוגית לאכוף את הנסיעות בנת"צים שמתחשבת במספר הנוסעים. במשרד התחבורה אומרים כי בימים אלה עובד המשרד על פיתוח הטכנולוגיה.
השלטון המקומי
נלחמים בשחיתות? האוצר מציע לשנות את מבנה ועדות המכרזים ברשויות המקומיות / אנדרה טבקוף
משרד האוצר מציע לשנות את מבנה ועדות המכרזים ברשויות המקומיות במטרה לשפר את טוהר המידות בשלטון המקומי. ההצעה בולטת בעיקר על רקע דוח חריף של מבקר המדינה מהחודש שעבר על הנעשה ברשויות המקומיות, שהעלה ממצאים על ניגודי עניינים, אי-סדרים, בזבוזים וכמובן על רקע פרשת דוד ביטן בעיריית ראשון לציון.
לפי הצעת החוק, הרכב ועדת המכרזים בעירייה יכלול רק את הגורמים המקצועיים הבאים: מנכ"ל הרשות המקומית, מקבילו או נציגו, גזבר הרשות או נציגו - שעמדתו תכריע בעניינים תקציביים, והיועץ המשפטי או נציגו, שעמדתו תכריע בעניינים משפטיים. עוד נאמר בהצעה כי תפקיד ועדת המכרזים יהיה להחליט על כל התקשרויות העירייה, בין אם במכרז ובין אם בפטור.
במשרד האוצר מסבירים כי מדובר במהלך שמבוסס על המלצות צוות שהקים לפני שנתיים היועמ"ש יהודה וינשטיין, שמטרתו הייתה לבחון דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. ההמלצות התקבלו בהסכמת רוב חבריו, שהיו נציגי משרד המשפטים, משרד הפנים, משטרת ישראל והשלטון המקומי.
בהצעת החוק מוסבר כי בתהליכי ההתקשרויות של הרשויות המקומיות יש פוטנציאל רחב לשחיתות, בין היתר נוכח העובדה שמדובר במסלול מרכזי שאליו מנותבים כספי הציבור. בשלטון המקומי ועדת המכרזים היא אחת הוועדות של מועצת הרשות המקומית, והיא מורכבת מנציגי ציבור בלבד שהם גורמים פוליטיים. בהצעת החוק מוסבר כי "אין הצדקה לכך שחברי ועדת המכרזים יהיו גורמים נבחרים. יתרה מכך, מטבע הדברים, חברי המועצה עשויים להיות נתונים לשיקולים וללחצים פוליטיים, בעוד שההליך המכרזי, כהליך מקצועי הכרוך בהוצאת כספי ציבור, צריך להיות נקי מחשש לשיקולים פוליטיים, כמו גם מחשש לניגודי עניינים".
המלצת הצוות הייתה שוועדת המכרזים ברשויות המקומיות תהיה דומה יותר לדין החל בשלטון המרכזי. הרכב ועדת המכרזים בשלטון המרכזי כולל יותר גורמים מקצועיים כמו מנכ"ל ועובדי המשרד ו"שומרי סף", כמו החשב והיועץ המשפטי ולכן נשמרים כללי המינהל תקין בעריכת המכרזים.
עוד מוצע בחוק כי תפקיד ועדת המכרזים בשלטון המקומי יהיה זהה לזה של ועדת המכרזים בשלטון המרכזי - כך שהוועדה תחליט על כל התקשרויות הרשות - בין אם מדובר בבמכרז ובין אם בפטור במכרז.
דיווחי חברות ממשלתיות
חובת פרסום דיווחים, בדומה לנדרש מחברות ציבוריות שנסחרות בבורסה / עמירם ברקת
דיווחי החברות הממשלתיות לרשות החברות הממשלתיות יפורסמו לציבור, כך עולה מטיוטת חוק ההסדרים 2019. אם תיושם ההצעה להטלת חובת פרסום, יוחלו למעשה על החברות הממשלתיות כללי שקיפות דומים לאלה שמטילה רשות ניירות ערך על חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, וזאת ללא צורך בהנפקת מניות החברות הממשלתיות, כפי שהציע בעבר מנהל רשות החברות, אורי יוגב.
חוק החברות הממשלתיות קובע שורה של דיווחים שעל החברות הממשלתיות להגיש לרשות החברות. על פי הצעת האוצר, "דוח, הודעה, ידיעה או מסמך אחר של חברה ממשלתית, או בת ממשלתית, שיש להגישו לרשות לפי ההוראות המפורטות בסעיף, יפורסמו לציבור על ידי החברה". באוצר מסבירים כי פרסום המידע לציבור נועד ליצור שקיפות ויכולת בקרה ופיקוח על התנהלות החברות הממשלתיות, אשר כידוע הינן נכסי מדינה בבעלות הציבור כולו.
לפי ההצעה, במסמכים שעליהם תוחל חובת פרסום ייכללו דוח יו"ר דירקטוריון על פעולות החברה ועל עבודת דירקטוריון, דוחות שנתיים, תקופתיים או מיידיים, לפי חוק ניירות ערך, אשר שר האוצר קבע כי על חברות ממשלתיות שהגדיר למסור לרשות, וכן ומסמכים המוגדרים בחוק "דוח נוסף שעל עריכתו יורה שר האוצר".
כיום מוגשים לפי סעיף זה דוח נוסף בדבר הפעולות שננקטו והמצגים שניתנו להבטחת נכונות הדוחות הכספיים, דוח הדירקטוריון וכן דוחות נוספים בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית על דיווח כספי על תקציב שנתי של החברה, דרך ביצועו והשימוש במקורות העומדים לרשות החברה, תוכנית הפעולה השנתית של החברה ותוכניותיה לטווח ארוך, תקן עובדי החברה והמועסקים בשירותה, מאזן דוח רווח והפסד, כולל ייעוד רווחים, דוח המשאבים ואופן השימוש בהם. ובחברה שיש לה חברות בת, מוגשים דוחות כספיים מאוחדים, החלטות של האסיפה הכללית או דירקטוריון החברה להגביל או לסייג סמכויותיו של מנכ"ל החברה, והודעות על מועד האסיפה הכללית של החברה.
הטלת חובת פרסום ההודעות היא ניסיון יצירתי של האוצר להגביר את השקיפות בחברות, ללא צורך בהליך המורכב והשנוי במחלוקת של הנפקתן בבורסה. עם מינויו לתפקיד מנהל רשות החברות ב-2013, ניסה אורי יוגב לקדם הנפקת מניות מיעוט בחברות ממשלתיות - מהלך שנומק בין היתר כאמצעי שנועד להביא לשיפור הממשל התאגידי בחברות. המהלך טורפד על-ידי שר האוצר כחלון, שלא האמין ליוגב וראה בכך צעד ראשון בדרך להפרטה.
מערכת המשפט
תוכניות להקלה על בתי המשפט - תיקי התעבורה יעברו לרשות מינהלית / חן מענית
מזה שנים מתמודדת מערכת המשפט בישראל עם עומס עבודה גדול מאוד. המשפטיזציה שעברה החברה הישראלית, ההצפה של החברה בעורכי דין לצד סיבות נוספות, הובילו לכך שכמות התיקים שנדונים היא עצומה. העומס הגדול על השופטים מביא לירידה באיכות השירות המשפטי לאזרחים - והמחיר הוא כבד.
אחד הפרקים המעניינים בטיוטת חוק ההסדרים שכותרתו היא "ניהול ביקושים במערכת המשפט" מבקש לייעל את מערכת המשפט ולהקל על עומס העבודה של השופטים. לפי ההצעה, יוטל על שרת המשפטים, איילת שקד, להקים צוות בינמשרדי שייבחן אפשרות לתקן את חוק בתי המשפט, כך שהדיון בחלק ניכר מעבירות התעבורה (תיקים מסוג "ברירת משפט") לא יתנהל בפני בית המשפט לתעבורה אלא בפני רשות מינהלית. עוד מוצע, כי הצוות ייבחן את האפשרות שבהליכים אזרחיים מסוגים שונים שייקבעו על-ידי שר המשפטים, יחויב תובע בביצוע הליכים מקדמיים לפני הגשת תביעה לבית המשפט; וכן כי בכל תביעה בסכום העולה על 40 אלף שקלים יחויבו הצדדים לסכסוך בפגישות תיאום שבהן תדון האפשרות לסיים את הסכסוך בדרך אלטרנטיבית (כגון גישור או בוררות).
בנוסף מוצע להקים צוות בינמשרדי בהשתתפות מנהל בתי המשפט, היועמ"ש, פרקליט המדינה והממונה על התקציבים באוצר או מי מטעמם, כדי לבחון אפשרות להעביר לדיון בפני שופט יחיד סוגי תיקים המתנהלים כיום בבתי המשפט המחוזיים ונדונים בפני הרכבים של שלושה שופטים. הצעה מעניינת נוספת היא לבחון אפשרות שדיונים בבתי המשפט לתביעות קטנות יתקיימו באמצעות "היוועדות חזותית" (וידיאו קונפרנס) כאשר המתדיינים מסכימים לכך. זאת, במקום הגעה פיזית לבית המשפט.
בדברי ההסבר לתוכנית הכלכלית נאמר כי המטרה בהצעות הללו היא להבטיח שמערכת המשפט תהיה נגישה יותר עבור אלו שזקוקים לשירותיה. "ניהול ביקושים מונע מהתפיסה לפיה חלק מהסכסוכים הנידונים כיום במערכת בתי המשפט יכולים להיות מיושבים במנגנונים אלטרנטיביים ליישוב סכסוכים... הסטת ביקושים מהמערכת צפויה להוביל להקצאת משאבים יעילה יותר.
בחלק המדבר על הצורך להפנות חלק יותר גדול מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים לדיון בפני שופט יחיד נאמר, בין היתר, כי בין השנים 2013-2016 חל גידול של כ-14% בכמות התיקים הנפתחים מדי שנה בבתי המשפט המחוזיים. היוזמה נועדה "על מנת לקצר את משך הדיונים ולהוריד את העומס מבתי המשפט".
רגולציה
הסרת חסמים ביבוא אישי: הגדרות חדשות למוצרים ולכמויות, הנגשת מידע ופטורים מאישורים ומעמידה בתקנים / מיכל רז חיימוביץ'
ההמלצות באשר להסרת חסמי היבוא האישי (לקניות אונליין) כאמצעי להפחתת יוקר המחיה, נסמכות על מסקנות ועדת ההיגוי שהוקמה בהחלטת ממשלה ביוני האחרון, ואשר עיקריהן הוצגו לפני זמן מה. מסקנות הוועדה כללו שורה של הקלות לקונים אונליין בכמה אופנים; ראשית בהגדרה ליבוא אישי ובכמויות המותרות ליבוא תחת ההגדרה הזו, במקום ההגדרה האמורפית כיום "כמות סבירה". כך למשל, במשלוח שעלותו יותר מ-1,000 דולר ייקבע כי מותר לייבא עד חמש יחידות מאותו המוצר, ועד 1,000 דולר מותר יהיה לייבא עד 30 יחידות מאותו המוצר. במקביל תיקבע הגדרה נפרדת לפי משקל ביבוא של מוצרי מזון או תוספי תזונה.
הקלות אחרות מתייחסות להליך השחרור ממכס, הליך שייעשה על ידי הרשות המוסמכת ללא עלות. נקודת המוצא היא שמדובר בהליך מסורבל ובחלקו מיותר. ההמלצות מבקשות להטיל על מנהלי משרדי הכלכלה, הבריאות, התקשורת, התחבורה, האנרגיה והחקלאות לפרסם באתרי המשרדים טפסים מקוונים ליבוא מוצרים שנדרש עבורם אישור מיוחד. זאת ועוד, עד 30 ביוני 2018 יהיה על משרד הכלכלה להקים אתר שבו ייאגד כל המידע הנדרש, לרבות תעריפי חברות הבלדרות וסקירות שוק תקופתיות ביחס לעולם. מנהל רשות המסים יידרש להציג עד 31 במארס פתרון המנגיש מידע קונקרטי לצרכנים, למשל בנוגע להחזרת מסי יבוא על מוצר שהוחזר לאחר הקנייה. עד ה-15 ביוני תצטרך רשות המסים להציג מחשבון לחישוב מסים ביבוא אישי.
המלצה אחרת תבקש להגביר את התחרות בנושא השילוח שבו שולטת כיום דואר ישראל, בין היתר באמצעות הקלות בשחרור ממכס על חברות הבלדרות ושקיפות מחירי השילוח.
באשר למוצרים שעבורם נדרש תקן רשמי, ההמלצה היא לקבוע שמוצרי צריכה ביבוא אישי יהיו פטורים מחובת עמידה בתקן רשמי, וביבוא של מוצרי חשמל ביתיים יינתן פטור מהצורך באישור לעניין רף היעילות האנרגטית הנדרש כיום.
בפרק העוסק בהסרת חסמים ליבוא מוצרי תקשורת, עיקרי ההמלצה הם לייעל את הליך היבוא האישי והגברת התחרות, בהמשך למדיניות הממשלה להפחתת הנטל הרגולטורי על המגזר העסקי (לדוגמה עם החלטת האוצר על ביטול מס הקנייה על טלפונים סלולריים מחודש אפריל האחרון). ההמלצות יבקשו להקל ביורוקרטית על יבוא מכשירי תקשורת, בין היתר עם הענקת פטור מהאישורים הנדרשים כיום, ובחינת דגמי מכשירים שאינם מותרים ליבוא כיום.
משרד התקשורת יפרסם אחת לרבעון באתר האינטרנט שלו את דגמי המוצרים הפטורים מרישוי, כאשר צרכן שירצה לייבא דגם שאינו מאושר יוכל לבצע בדיקה על ידי מעבדה מוסמכת. אל מול הסוחרים יוכל משרד התקשורת להטיל קנסות כספיים למפרים את החוק. נקודת המוצא היא שהרגולציה של משרד התקשורת מאופיינת בנטל החורג מהנהוג במדינות מפותחות ומהרגולציה שקבעה הממשלה באשר ליבוא מוצרי צריכה אחרים. לדוגמה, כאשר נדרש אישור טרום יבוא על דגם של מוצר מסוים, הליך ממושך ויקר ליבואנים - שמי שמשלם בסופו של דבר בגינו הוא הצרכן. בין היתר מדובר למשל על יבוא של מוצרים אלחוטיים הכוללים כרטיסי רשת, מצלמות, טאבלטים, שעוני יד דיגיטליים, מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים, סטרימר, מודם וכד' - בשנים 2016-2017 הנפיק משרד התקשורת 15,000 אישורי התאמה שדרשו כאמור הליך פרוצדורלי שמתברר כעת כמיותר, ושדוחק את היבואנים הקטנים והבינוניים מהשוק לנוכח הקושי לעמוד בדרישות. מכאן, שלא רק שמגוון המוצרים לצרכן הישראלי הוא מוגבל, אלא שגם מספר היבואנים קטן ומונע תחרות.
שוק מוצרי התקשורת הנדרשים באישור משרד התקשורת מוערך בכ-10 מיליארד שקל, ולפיכך החיסכון למשקי הבית עם הסרת החסמים הרגולטוריים מוערך במאות מיליוני שקלים.
שוק הטלוויזיה: ערוצים מסחריים יוכלו לשלב תוכן שיווקי; והמגבלות על פרסום - יבוטלו / יונתן כיתאין
שר התקשורת הודיע לפני כמה שבועות על החלטתו להכניס רפורמות מרכזיות בשוק התקשורת לתוך חוק ההסדרים, ואלה באות לידי ביטוי גם בטיוטת החוק. עם זאת, חלק מרכזי שנוגע להקלת כניסתם לשוק של ערוצים חדשים הוצא לאחרונה מהחוק והוא מקודם בהליך מהיר בכנסת על רקע המצוקה שאליה נקלע ערוץ 20 (ראו הרחבה בעמ' 29).
ההצעה כוללת תחומים נוספים שהמוטיב הבולט בה הוא הפחתת הרגולציה בנושאים רבים מצידם של שני הגופים שמפקחים על השידורים: הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. כך, למשל, הטיוטה מציעה לבטל את החובה של Yes והוט להציע לצרכנים "חבילות בסיס" שהן כיום יקרות ולא אטרקטיביות, ולחייב אותן רק להציע חבילה שתכלול את תשעת הערוצים הפתוחים שמועברים על גבי"עידן פלוס".
לגבי הערוצים המסחריים, מוצע לבטל את המגבלות שמוטלות עליהם כיום לגבי היקף הפרסומות והחסויות שהם משדרים (כיום למשל מותר לשדר 40 דקות פרסום בשלוש שעות הפריים טיים), ולאפשר להם לנהל בעצמם את זמני הפרסום. הקלה נוספת קשורה לנושא התוכן השיווקי שאסדרתו מתעכבת כבר זמן רב. על-פי ההצעה, יותר לערוצים לשלב תוכן שיווקי בכל משדר שהוא אינו חדשות או משדר לילדים, תוך שתחול עליהם "חובת שקיפות".
עניין נוסף נוגע לביטול נציגי הציבור בדירקטוריונים של חברות החדשות. כיום על-פי חוק, 40% מהדירקטוריון של אחת מהחברות מורכב מנציגי ציבור שממונים על-ידי הרשות השנייה. לא תהיה עוד חובה למנות נציגי ציבור, ובמקום בעלי חברות החדשות ימנו דירקטורים בלתי תלויים, בדומה למודל הקיים בחוק החברות.
בנקאות: צוות רגולטורים יבחן הקלות לחברות פינטק לאחר שיבחן אותן בסביבת ניסוי / עירית אבישר
טיוטת חוק ההסדרים שפורסמה היום, מתייחסת גם לצעדים שמטרתם לשפר את התחרות במערכת הפיננסית בכלל ובבנקים בפרט. מטיוטת החוק עולה כי משרד האוצר יקים צוות של רגולטורים, שיבחן קביעת כללים רגולטוריים מקלים ומותאמים לחברות הפינטק (סטארט-אפים בתחום הפיננסים).
הצוות אמור להקים מעין סביבת ניסוי (המונח המדויק הוא "ארגז חול רגולטורי"), שיאפשר לחברות פינטק ליישם את פעילותן באופן מלא לפרק זמן מסוים, וכך ייבחנו המודל העסקי שלהן, השפעת המוצר על הלקוחות והסיכונים השונים.
"הצוות יבחן יצירת סביבה רגולטורית מקלה המותאמת לחברות שעושות שימוש בטכנולוגיה חדשה לצורך אספקת מוצרים ושירותים פיננסיים במגוון תחומים, כמו אשראי, תשלומים, סליקה, ניהול השקעות, שירותים בנקאיים וביטוח, וזאת כדי להקל על חברות אלה להציע את המוצרים שלהן בשוק הישראלי", נכתב בטיוטת החוק.
בהמלצותיו הצוות יתייחס, בין השאר, לאפשרות לתת הקלות והתאמות ברגולציה בתחומים של הליכים ודרישות לקבלת רישוי, היבטי מיסוי, הון עצמי, הגנות צרכניות, זיהוי למניעת הלבנת הון ודרישות ממשל תאגידי.
בצוות ישתתפו נציגים מהגופים הרגולטורים השונים, כמו הממונה על שוק ההון, רשות ני"ע ורשות המסים, אבל לא ברור אם בנק ישראל ייקח בכך חלק. בטיוטת החוק נכתב כי נגידת בנק ישראל תוכל לצרף לצוות נציגים מטעם המחלקות השונות של הבנק המרכזי, כמו הפיקוח על הבנקים.
"לפי ההערכות, תעשיית הפינטק בישראל כוללת כ-450 חברות - מה שהופך את ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בתחום. לישראל יש אינטרס לעודד את תעשיית הפינטק הקיימת בה, ולעודד השקת מוצרים פיננסים חדשים", נכתב בטיוטת החוק.
ההחלטה להקים ניסוי כזה מתבססת על מודל דומה שבוצע בבריטניה. "תוכנית 'מגרש משחקים רגולטורי' הושקה בראשונה בתחילת 2016 באנגליה, ומאז היא נחשבת לחלוצה בתחום. ברבעון הראשון של 2017 הושקעו באנגליה 315 מיליון דולר בסטארט-אפים בתחום הפינטק, כשבתקופה המקבילה ב-2016 הושקעו 140 מיליון דולר בלבד", נכתב בטיוטה.
טיוטת חוק ההסדרים כוללת גם התייחסות ליוזמה שעליה הכריז באחרונה שר האוצר, משה כחלון, עם נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, לניוד חשבונות בנק, שלפיה ייושם בארץ מודל המאפשר ניוד חשבונות בנק באופן מקוון וללא הכבדה ביורוקרטית, במודל המזכיר את רפורמת ניוד המספרים של שוק הסלולר.
בדברי ההסבר נומק הרקע להחלטה לקדם תוכנית כזו: "סקירות רבות שנעשו בארץ ובעולם, הצביעו על כך שחסמי המעבר בין בנקים הם גבוהים, בפרט במגזר הקמעונאי, ושמדובר בבעיה הדורשת התערבות רגולטורית".
במסגרת הצגת התוכנית מוצגים גם ממצאים מסקר שערך האוצר באפריל בנושא של מעבר בנקים. "ממצאי הסקר איששו את קיומם של חסמי מעבר בין הבנקים בישראל", נכתב בטיוטת החוק.
הסקר מצא כי כ-40% מהלקוחות שקלו לעבור בנק בשלוש השנים האחרונות, אבל רק 3% עברו בנק בפועל. נוסף על כך, מצא הסקר כי כ-63% מהציבור סבור כי הוא משלם עמלות וריביות גבוהות מדי בבנק, שבו הוא מנהל את חשבונו, וכ-62% סבורים כי תהליך המעבר בין בנקים הוא קשה עד קשה מאוד. עוד עלה מהסקר כי כ-11% מהלקוחות שמעולם לא שקלו לעבור בנק, ציינו כי נטרול החסמים במעבר בין הבנקים היה משפיע עליהם לעשות כן.