פרוייקט הולילנד / צילום: אבי שאולי
מכה לעיריית ירושלים: בעוד העירייה טוענת לקשיים כלכליים וכוונה לפיטורי עובדים, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי עליה לשלם למעלה ממיליון שקל שכר-טרחת עורכי הדין של יזמי הולילנד. בנוסף דחה בית המשפט את תביעת הוועדה המקומית נגד היזמים לתוספת היטל השבחה בסך 129 מיליון שקל. בית המשפט מתח ביקורת על הוועדה המקומית שלא הצליחה להוכיח כי רומתה, והתעקשה לנהל הליך ממושך שבגינו פסק נגדה הוצאות משפט גבוהות.
כזכור, בשנת 2013 הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים תביעה בסך 129 מיליון שקל נגד יזמי פרויקט הולילנד, בטענה כי הונו אותה ושילמו היטל השבחה נמוך מדי. התביעה הוגשה נגד הלל צ'רני בעל הקרקע, והחברות הולילנד פארק וקלדש, שהקימו את הפרויקט.
התביעה הוגשה לאחר שהתפוצצה פרשת הולילנד, כאשר הוועדה המקומית טענה כי גילתה על היטל ההשבחה המופחת רק במהלך המשפט הפלילי שהתנהל נגד היזמים. לטענתה, היזמים פעלו בדרכי תרמית כדי להביא להפחתה לא כשרה של היטל ההשבחה, כאשר צ'רני ויזמי הפרויקט הסתירו ממנה במכוון את קיומו של הסכם אופציה למכירת הקרקע שהיה בתוקף באותה העת וגם כי קיים משא ומתן מתקדם למכירת הקרקע. בנוסף, נטען על ידי הוועדה המקומית כי היזמים הציגו לה חוות דעת שמאית שקרית בהתייחס לגובה היטל ההשבחה. לטענתה, כתוצאה מפעולות ההסתרה והתרמית, שילמו יזמי הפרויקט לקופת עיריית ירושלים היטל השבחה בשיעור הנמוך בעשרות מיליוני שקלים מהסכום שהיה אמור להיות משולם.
בתביעה נטען כי לאחר אישור תוכנית הולילנד בשנת 1999 נשלחה ליזמים שומת היטל השבחה בגובה 38 מיליון דולר באותה עת, ולאחר משא ומתן עם צ'רני שלא גילה לה על כוונתו למכור את הקרקע - סוכם כי היטל ההשבחה יעמוד על 20 מיליון דולר. אלא ששלושה חודשים בלבד לאחר הסיכום, ובעוד שהתשלומים מועברים, מכר צ'רני את הקרקע תמורת 105 מיליון דולר בתוספת מע"מ להולילנד פארק וקלדש.
לאחר שהתפוצצה הפרשה טענה הוועדה המקומית כי גילתה לראשונה, ובפרט לאחר עדותו של שמואל דכנר, כי בעת המשא-ומתן לסיכום גובה היטל ההשבחה, הסתירו ממנה היזמים את קיומו של הסכם האופציה שניתן לקלדש לרכישת הקרקע, בשווי שנגזר מהיטל ההשבחה הצפוי. הוועדה המקומית טענה כי אם הייתה יודעת בזמן אמת על קיומו של הסכם אופציה, לא הייתה מנהלת משא ומתן ביחס להיטל ההשבחה המקורי.
"העירייה ידעה"
לאחר הליך משפטי של למעלה מארבע שנים, דחה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים רם וינוגרד, את התביעה, וחייב את הוועדה המקומית בהוצאות משפט שעוד לא נפסקו ובשכר-טרחת עורכי דין בהיקף של למעלה ממיליון שקל. בפסק הדין קובע וינוגרד כי הוועדה המקומית לא הוכיחה תרמית בהתנהלות צ'רני במסגרת המשא ומתן לקראת חתימה על הסכם היטל ההשבחה, לרבות בסוגיית הסכם האופציה. בנוסף הצליחו היזמים שנתבעו להוכיח כי נציגי הוועדה המקומית ידעו על קיום הסכם האופציה במהלך ניהול המשא ומתן. "הוכח כי העירייה הייתה מודעת היטב לכוונת הנתבעים למכור את זכויותיהם בקרקע בהקדם האפשרי", צוין בפסק הדין, "בכך יש כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענות בעניין הצגת מצג כוזב או בנוגע לטענות לפיהן התקיים קשר סיבתי בינו לבין ההגעה לסכמה בעניין היטל ההשבחה".
עוד צוין בפסק הדין כי מהעדויות בתיק, לרבות זו של מנכ"ל העירייה לשעבר רענן דינור (לימים מנכ"ל משרד ראש הממשלה), ושל שמאי הוועדה המקומית סם רובל, כי העירייה ידעה על כוונה למכירה בתוך פרק זמן קצר ביותר, ומידע זה עמד ביסוד שיקוליה בעת שהגיעה להסכם היטל ההשבחה. בפסק הדין נכתב כי בין היתר ידעו נציגי הוועדה המקומית על המשא ומתן המתגבש בעקבות שתי כתבות בעניין שפורסמו ב"גלובס" בחודש מארס 1999, בהן מצוטט צ'רני.
"פרסום הכתבות, שגם לשיטתו של רובל נועדו לעורר עניין במשקיעים פוטנציאליים, מוביל אם בכלל למסקנה הפוכה מזו אליה חותרת התובעת הטוענת שהנתבעים הסתירו ממנה בכזב את חתימתם על הסכם אופציה בעניין המקרקעין", כתב וינוגרד בפסק הדין. "צד המבקש להסתיר קיומה של עסקה אינו משתף פעולה עם כתבות המפרסמות את דבר קיומה. בוודאי שאין הוא חותר לפרסום ידיעות שמטרתן לעורר הד בציבור אנשי העסקים ועניין ברוכשים פוטנציאליים אם מבקש היה להסתיר מהוועדה המקומית ומהעירייה את העובדה שבכוונתו למכור את הנכס".
עוד נקבע כי העירייה חתרה להגיע להסכם בתוך זמן קצר בשל מצוקה תקציבית, בעיה של תזרים מזומנים, והעדר תקציבי פיתוח. לפיכך יזמה הצעה לתשלום מהיר שהבשילה להסכם.
וינוגרד מתח ביקורת חריפה על הוועדה המקומית שהתעקשה להמשיך ולנהל את התביעה, לגרור את הצדדים לדיונים ממושכים ויקרים, לצלול לחומר הקריות הרב מאוד שנכלל בהליך הפלילי, ולגלול עשרות ומאות שעות, בהכנת תצהירים, בהגשת מסמכים רלוונטיים, בחקירת עדים, ובכתיבת סיכומים, כאשר הייתה יכולה לחזור בה מהטענות במספר תחנות במהלך ניהול ההליכים, אך היא בחרה שלא לעשות כן.
בנסיבות שנוצרו יש לחייב את התובעת שבמלוא ההוצאות הריאליות של הנתבעות שטרם נקבעו ובנוסף שכר-טרחת עורכי הדין של כל קבוצת נתבעים בסך 350 אלף שקל: הלל צ'רני וחברת הולילנד תיירות, חברת הולילנד פארק, וחברת קלדש, ובסך הכל 1.05 מיליון שקל.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "העירייה קיבלה את פסק הדין שניתן היום ולומדת את הכתוב בו. ניתן להעיר כבר כעת שמבחינה ראשונית של פסק הדין, עולות מספר תהיות בקשר לקביעות ומסקנות שפורטו בו. בימים הקרובים ולאחר לימוד מעמיק של פסק הדין תתקבל החלטה האם להגיש ערעור על פסק הדין. יש לציין כי פסק הדין הוא 70 עמודים".
קלדש בנייה יוצגה על ידי עורכי הדין אורלי טננבאום ודניאל לסרי ממשרד גורניצקי ושות', הילל צ'רני והולילנד תיירות בע"מ יוצגו על ידי עו"ד יואב הירש ועו"ד גיא אריאלי ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות', והולילנד פארק יוצגה על ידי עורכי הדין בועז פייל ואיל אייכל ממשרד יגאל ארנון. כמו כן את הלל צ'רני ייצגה גם עו"ד רווית צמח.
