"זו הכלכלה, טמבל", הסביר ג'יימס קארוויל, אסטרטג הבחירות של ביל קלינטון, לכל מי שלא הבין איך עובד העולם. קלינטון דאה לבית הלבן על כנפי האמירה הזו ב-1992, ומאז היא שימשה מנטרה למי-יודע-כמה קמפיינים פוליטיים. אבל ב-2017, שנתו הראשונה של דונלד טראמפ בלשכה הסגלגלה, המימרה הזו התנפצה על סלעי מציאות פוליטית אמריקאית חדשה. זו דווקא לא הכלכלה, טמבלים, מלמדים סקרי הפופולריות של הנשיא הנוכחי. ממצאיהם חושפים מצב מוזר: טראמפ, שמוביל כלכלה על סטרואידים, הוא הנשיא הכי פחות אהוד בארצו בהשוואה לכל קודמיו בשנתם הראשונה בתפקיד.
השאלה המתבקשת היא: אם כלכלת ארה"ב אכן ממריאה לשחקים - כפי שעולה, למשל, מנסיקת המדדים הבורסאיים, מצמיחת התמ"ג או משחיקת שיעור האבטלה - איך זה שהמנהיג שאמור לצבור נקודות פוליטיות מהתנופה החזקה במשק דווקא מדשדש במי אפסיים של תמיכה ציבורית ננסית? הרי במשך שנים, בממשלים דמוקרטים ורפובליקאים, היה מתאם מובהק בין שביעות רצון מהכלכלה לבין התפיסה שארה"ב נעה בכיוון הנכון וממילא לבין קורת רוח ממי שעומד בראשה.
כמה סקרים מאמצע דצמבר שופכים אור על הדיכוטומיה החדשה. הם מראים, שרוב האמריקאים אכן מרוצים מהמצב הכלכלי, אך בה בעת הם משוכנעים שארצם נמצאת בשפל המדרגה. יותר מ-60% מהאמריקאים אומרים ש-2017 הייתה שנה טובה מבחינה כלכלית, על פי סקר של "וושינגטון פוסט" מאמצע דצמבר. כמעט 70% מאזרחי ארה"ב אומרים שזו הייתה שנה טובה מבחינה אישית. אבל 58% גורסים ש-2017 הייתה שנה רעה לארה"ב ו-66% סבורים שארצם סטתה מדרך הישר.
טראמפ נוהג לטעון שעוצמת הכלכלה מוכיחה את מצוינותו כמנהיג. "הסיבה לכך ששוק המניות שלנו מוצלח כל כך היא אני עצמי", אמר בנובמבר. "תמיד הצטיינתי בענייני כספים, ואנשים מבינים זאת". בעייתו של הנשיא היא, שהציבור אינו מבין זאת. סקר של CNN מ-18 בדצמבר מראה שרק 35% מהאמריקאים מרוצים מתפקודי נשיאם, בעוד 59% מביעים מורת רוח מביצועיו.
וזה מביא אותנו לאחד מהמאפיינים המעניינים ביותר של ממשל טראמפ: האובססיה הנשיאותית לקיים הבטחות בחירות. כמובן, כל ראש מדינה שנבחר בבחירות דמוקרטיות שואף לעשות זאת, אבל טראמפ שואף יותר: אם רוב הבוחרים אינם מכירים בתרומתו לפריחה הכלכלית, הוא ישתמש בקיום הבטחותיו מ-2016 כנשק רב עוצמה בבחירות הבאות לנשיאות, ב-2020. פקידים בבית הלבן מודים, שדחף למימוש ההבטחות הוא כוח מניע חשוב בתהליכי קבלת החלטות בממשל.
במאמץ לקיום ההבטחות האלה יוצק טראמפ את היסודות לסיסמת הבחירות שתריץ - כך הוא מקווה - את אוהדיו לקלפיות ב-2020: הבטחתי וקיימתי.
בואו נבדוק אפוא את הרקורד שלו: האם הוא באמת קיים את מה שהבטיח במהלך הקמפיין? הנה לקט קטן מתוך מאות הבטחות של המועמד טראמפ במסע הבחירות:
הבטחה: אקצץ את מס החברות מ-35% ל-15%.
מה קרה בפועל: ההבטחה קוימה, פחות או יותר. חוק הרפורמה במסים שאושר בקונגרס ב-20 בדצמבר קבע את הרף של מס החברות על 21%. מה הם 6% בין חברים רפובליקאים?
הבטחה: אדאג לקיצוצי מס גדולים לעובדים אמריקאים.
מה קרה בפועל: הצהרה מטעה, בלשון המעטה. רפורמת המס בנויה על הטבות מפליגות לתאגידים ולעשירונים העליונים והטבות צנועות לבני מעמד הביניים. בממוצע, יפחת נטל המס ב-1,600 דולר לכל משלם מס, אך אלה שמשתכרים בין 308 אלף ל-733 אלף דולר בשנה ייהנו מהקיצוץ הגדול ביותר.
השורה התחתונה היא, שהטבות המס למשלמי המסים יפקעו בתוך 10 שנים, בעוד שההטבות לתאגידים חרותות בחוק לנצח.
הבטחה: אבטל את אובמה-קר.
מה קרה בפועל: ההבטחה לא קוימה. למרות מאמצי טראמפ והקונגרס הרפובליקאי, תוכנית ביטוח הבריאות של הנשיא אובמה מוסיפה לתפקד ונעשתה פופולרית יותר מכפי שהייתה בתחילתה. בכל זאת, הממשל והמחוקקים הצליחו לבטל רכיב חיוני של התוכנית: החובה לרכוש ביטוח רפואי. ביטול רכיב זה צפוי להעלות את דמי הביטוח הרפואי ולגרום לכך ש-13 מיליון אמריקאים ינשרו מהתוכנית בתוך 10 השנים הבאות. אך מס אובמה-קר מוסיף להיגבות כבעבר.3
הבטחה: אקצץ את מספר מדרגת המס משבע לשלוש. את הדוחות למס הכנסה יהיה אפשר לכתוב על גלויה.
מה קרה בפועל: ההבטחה לא קוימה. רפורמת המס מותירה שבע מדרגות מס. יועצי מס מעריכים, שהרפורמה הזאת הרבה יותר מסובכת ממה שהיה לפניה. "גלויה? רוב האזרחים יצטרכו לפרט את דיווחי המס שלהם בחוברת", אמר לי יועץ מס.
הבטחה: אבטל את מס הירושה, או כפי שטראמפ ניסח זאת אשתקד: "אף משפחה לא תצטרך לשלם את מס המוות".
מה קרה בפועל: ההבטחה לא קוימה. מס הירושה נותר בתוקף, אם כי הרף שמעליו יחול המס הועלה ל-11 מיליון דולר ליחיד, ו-22 מיליון דולר לזוג נשוי.
הבטחה: "נשמר את מדיקייר (תוכנית הביטוח לגימלאים), מדיקאייד (תוכנית הביטוח למעוטי הכנסות) והביטוח הלאומי ללא קיצוצים".
מה קרה בפועל: בישיבה של הקבינט בנובמבר אמר טראמפ: "אנו בודקים בקפידה רבה מאוד את מערכת הסעד וזה יקרה מיד אחרי שנטפל ברפורמה במערכת המס... ארצנו זקוקה לכך נואשות". "בדיקה של מערכת הסעד" היא לשון מעודנת לקיצוצים תקציביים בביטוח הלאומי ובתוכניות הביטוח הרפואי באמתלה שהם נוגסים פלחים הולכים וגדלים מהתקציב ומעלים את הגירעון.
הבטחה: אזרים מיליארדים לפרויקטים ענקיים לבניית תשתיות חדשות ולשיפור תשתיות קיימות.
מה קרה בפועל: ההבטחה לא קוימה, בשלב זה.
הבטחה: אמנה שופטים שמרניים לערכאות העליונות.
מה קרה בפועל: ההבטחה מקוימת. טראמפ מינה שופט שמרני עם קבלות, ניל גורסאץ', לבית המשפט העליון, והוא מציף ערכאות נמוכות יותר במשפטנים שמרניים. הוא נהנה מתמיכה חזקה של הסנאט בתחום הזה.
הבטחה: אפרוש מאמנת פריז להקטנת הפליטה של גזי חממה.
מה קרה בפועל: ההחלטה מתחילה להתבצע. לאחר כמה חודשי היסוסים החליט טראמפ לנתק את ארה"ב מאמנת פריז, שעליה חתומות 200 מדינות. תהליך ההתנתקות יימשך שנים, אך טראמפ יוכל לטעון שהוא עומד בהבטחתו.
הבטחה: אפרוש מכל הסכמי הסחר הבינלאומיים או אנהל מו"מ חדש עליהם. הסכם נפט"א הוא "אסון".
מה קרה בפועל: ההבטחה קוימה. ארה"ב פרשה מהסכם הסחר של האגן הפאסיפי (TPP). בעקבות איום טראמפ לפרוש מנפט"א, הסכם הסחר החופשי של אמריקה הצפונית, הסכימה קנדה לפתוח את ההסכם למו"מ חדש.
הבטחה: אעביר את השגרירות האמריקאית בישראל מתל אביב לירושלים כבר ביומי הראשון בבית הלבן.
מה קרה בפועל: ההבטחה טרם קוימה ואין סיכוי רב שהיא תקוים בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ. הנשיא הכריז בנובמבר על הכרה בירושלים כבירת ישראל, והודיע שהורה לפתוח בהכנות להעברת השגרירות. מכל מקום, פקידים בכירים בבית הלבן הבהירו שהתהליך יימשך שלוש-ארבע שנים.
הבטחה: אקים חומה לאורך כל הגבול עם מקסיקו, וממשלת מקסיקו תישא בעלויות הפרויקט.
מה קרה בפועל: ההבטחה לא קוימה וכנראה לא תקוים. מחוקקים רפובליקאים רבים - וכמובן הדמוקרטים - הכריזו שלא ייתנו ידם לפרויקט שעלותו תהיה לפחות 22 מיליארד דולר. רבים אומרים, לא לציטוט, שהחומה אינה אלא גחמה לחיזוק האגו של הנשיא. ומקסיקו? נשיאה הכריז שארצו תשלם בעד החומה "כששערות יצמחו על כף ידי".
הבטחה: כאשר אבחר, כל 11 מיליון המהגרים נטולי הניירות יהיו חייבים לעזוב את ארה"ב.
מה קרה בפועל: לא קרה. בשנת הכספים 2017 גורשו מארה"ב 211 אלף מהגרים בלתי חוקיים, פחות ממספר המגורשים שנה קודם לכן, שנתו האחרונה של ברק אובמה בבית הלבן.
הבטחה: אנקוט "סינון קיצוני" של מוסלמים שמבקשים להיכנס לארה"ב, אשיק מנגנון לרישום מוסלמים בארה"ב.
מה קרה בפועל: בתי המשפט הפדרליים לא ראו בעין יפה שני צווים נשיאותיים לאיסור כניסת מוסלמים. הצו השלישי נחל הצלחה זמנית. מהאיסור ה"טוטלי" נותר איסור על כניסת אזרחים משש מדינות: צ'אד, איראן, לוב, תימן, סוריה וסומליה. הרעיון למאגר מידע על מוסלמים אמריקאים גווע.
הבטחה: אעמיד את הילארי קלינטון לדין על פשעי האי-מייל שלה. גרסה קיצונית יותר, שקידם מייקל פלין, לימים היועץ לביטחון לאומי, שפוטר אחרי 24 ימי כהונה, הייתה: "להשליך את הילארי לכלא".
מה קרה בפועל: הצחקתם אותה.
