בהשוואה לשנה וחצי הראשונות לכהונתו, שנת 2017 הייתה הרבה יותר קשה ומתאגרת עבור יו"ר מטה הדיור, שר האוצר משה כחלון. נגמרו ימי החסד והתירוצים. כחלון עצמו הרי סנט בשר האוצר יאיר לפיד, שישב על אותו כיסא לפניו, בחלוף מעט פחות משנתיים לכהונתו של לפיד, על כך שהוא "מנופף בשיווקים על הנייר, במקום לספור מפתחות לדירות". שלוש שנים אחרי, הוא עצמו נקלע לאותה מלכודת בדיוק. נדל"ן הוא אתגר לרצי מרתון, בעוד שרי ממשלה מחויבים להציג תוצאות כל עשר שניות.
בשורה התחתונה, שנתיים וחצי מאז נכנס לתפקידו, שר האוצר ומשרדו עדיין מתגאים מדי חודש בקיפאון ובשיתוק שמשאירים את הקונים על הגדר, בעוד שלפי ההבטחות המוקדמות - ומפלגת כולנו רצה לבחירות עם דגל מרכזי: "הוזלת מחירי הדיור" - כבר הייתה אמורה להיות פה חגיגה של רכישת דירות. גם בכל הנוגע למחירים, כחלון הביט כמעט מדי חודש בחודשו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת שהם ממשיכים לזחול כלפי מעלה. עוד 4% בשנה האחרונה. למעלה מ-15% מאז נכנס שר האוצר לתפקידו.
שנתיים ישב כחלון מחוץ לפוליטיקה, ובהן שב והכריז שהממשלה פשוט לא רוצה להוריד את מחירי הדירות. שמדובר במשאבה של כסף, "שיותר טובה לממשלה ממכונה להדפסת מזומנים". לדבריו, המיליארדים שנכנסים לקופת המדינה בכל שנה ממסים ומשיווקי קרקע הפכו אותה למכורה לעליית המחירים.
אז כחלון החליט בבת אחת לשנות כיוון, כדי לגלות שזה כנראה גם חוסר יכולת ולא רק חוסר רצון. מיד בראשית הדרך הוא הודיע כי הוא לוקח אליו לאוצר את כל "ארגז הכלים הנדל"ני" (התכנון עבר ממשרד הפנים, רשות מקרקעי ישראל עברה ממשרד השיכון), העלה מיד את מס הרכישה למשקיעים (8% לפחות), והשיק את מכרזי מחיר למשתכן שמציעים דירות מסובסדות לזכאים חסרי דירה כמעט על כל הקרקעות שמוציאה המדינה, תוכנית שלפי משרד האוצר עצמו כבר עלתה לקופת המדינה כ-5 מיליארד שקל מסבסוד קרקעות, אגרות ומענקים.
כל זה, כדי לגלות שנתיים וחצי אחרי שאפילו הוא לא הצליח להזיז את נושאת המטוסים ענקית. כדי לגלות שעם כל הכבוד לרפורמה הענקית שהוא הוביל בשוק הסלולר כשר התקשורת, בשוק הדיור העסק הרבה יותר מורכב ורציני. שר אוצר מרובה סמכויות זה אמנם נהדר והכרחי (בלי ציניות), אבל הוא עדיין נותר רק נדבך אחד בבניין ענק, שכולל בין השאר גם את בנק ישראל (גובה הריבית), את שר התחבורה ואת עשרות ראשי הרשויות המקומיות, שלא בקלות ממהרים לאשר תוספת מכבידה של מאות או אלפי דירות בערים.
הציבור לא קונה את השינוי
הרציונל של מחיר למשתכן היה מאוד פשוט (בכלל המילה 'פשוט' אהובה על כחלון): משרד האוצר - בגיבוי רשות מקרקעי ישראל ומינהל התכנון שעברו אליו, ישווק אינספור דירות זולות בסבסוד הקרקע והפיתוח (בפריפריה גם ניתנים מענקים), והקבלנים ובעלי הדירות הישנות יהיו חייבים ליישר קו ולהוריד גם הם מחירים בכדי למכור. רק שבפועל, המספרים פשוט נמוכים מדי. בהינתן חסמים כמו תחבורה, מוסדות ציבור, מחאות תושבים ועוד, הדרך ליצירת מאסה קריטית של שיווקים ושל דירות התבררה כמאוד ארוכה. ההבטחה לשיווק 100 אלף דירות מוזלות עד סוף 2017 התכווצה ביותר ממחצית, ועד כה רק כ-40 אלף ישראלים נרשמו וזכו בהגרלות (כשליש מהנרשמים) והתרי בנייה בפועל ניתנו לפחות מ-10,000 דירות. זה מעט מדי בשביל לחולל את ההשפעה הרוחבית המיוחלת, ולהוביל לשינוי המומנטום בשוק.
ואחרי כל זה, הגיעה השנה גם הפארסה המביכה סביב חוק מס דירה שלישית. המס החדש אמור היה להיות הדחיפה האחרונה, התוספת הקטנה במאמציו של שר האוצר ללחוץ על מחירי הדיור. מס בגובה 1% משווי דירה, על כל דירה שלישית ויותר, עד לסכום מקסימלי של 18 אלף שקל בשנה. מס שכבר צלח את כל משוכות הממשלה והכנסת, נכנס לתוקף בתחילת 2017, הבטיח לייצר "עשרות אלפי דירות שייממשו משקיעים שלא ירצו לשלם את המס", אולם בסופו של יום נפסל על ידי בג"ץ בקיץ האחרון, לאחר ששופטי העליון החליטו שפקידי האוצר עשו את כל הטעויות האפשרויות ולא נתנו לחברי הכנסת שום פתחון פה בדרך להצבעה. כחלון עוד הבטיח להעביר את החוק מחדש, "ללא שום שינוי", במושב החורף, אולם בינתיים החוק נקבר קבורת חמור ובמצב הפוליטי הנוכחי אף אחד לא ייתן לכחלון לרשום עוד הישג, עוד "נטו כחלון".
אז נכון להיום כחלון במרוץ נגד השעון. הקבלנים מתקשים אמנם למכור דירות, אבל גם שר האוצר מתקשה למכור לציבור שהשינוי באמת קרוב. כולם מחכים לראות מי ימצמץ ראשון ומתי יגיעו הבחירות.
