חיים כצמן / צילום: זיו קנטור
בפאנל "מנהלים כסף גדול" שהתקיים היום (ד') במסגרת ועידת ישראל לעסקים, הנערכת בבנייני האומה בירושלים, שוחח עורך שוק ההון של "גלובס" שי שלו, עם שלושה אנשי מפתח בכירים בשוק ההון: יובל כהן, יו"ר ושותף בקרן פורטיסימו; ישי דוידי, מייסד קרן פימי; וחיים כצמן, יו"ר גזית גלוב. הגופים שהם עומדים בראשם מנהלים השקעות, רכישות ואקזיטים גדולים בישראל ובחו"ל.
קרן פורטיסימו בראשות יובל כהן הוקמה ב-2004, ושותפים בה לצדו אלי בלט, שמוליק בראשי, מרק לזניק, יוחאי הכהן ויואב היינמן. הקרן המנהלת כיום כמיליארד דולר בארבע קרנות השקעה. עם ההשקעות הבולטות בפורטפוליו של הקרן נמנות פריוריטי סופטוור, אוריג'ין זרעים, טוטנאור, מוטוראד, פניציה, תעשיות ביולוגיות, סולקון, אנרקון ואפימילק.
כהן: "אנחנו כגוף השקעות מסתכלים בעיקר על חברות טכנולוגיה ותעשייה. המטרה שלנו היא להשיג השבחה חזקה של חברות, לשנות להן מודל עסקי, להביא אותן להתפתחות גיאוגרפית".
עם האקזיטים הבולטים של פורטיסימו נמנות החברות סודהסטרים, קורנית דיגיטל, דיפ טק, טליט, נור מקרופרינטרס, טלרד, אמבלייז/פורמולה, קדנט, AOD ונטוורקס. לדברי כהן, "קורנית דיגיטל זאת חברה של צמיחה, בתעשייה של הדפסה דיגיטלית על טקסטיל. אנחנו מגרדים רק אחוז או שניים מהפוטנציאל של להחליף את כל השוק של תעשיית הטקסטיל. יש לנו אתגר אדיר להפוך את שוק הטקסטיל לדיגיטלי. זאת חברה שגדלה לאורך השנים בעשרות אחוזים. בישראל המוסדיים והמשקיעים פחות מעריכים חברות צמיחה, ומחפשים דברים יותר צפויים בהתפתחות שלהם ובטוחים יותר להשקעה בטווח ארוך. קורנית מקבלת בארה"ב מכפילים הרבה יותר גבוהים מאלה שהיא מקבלת בישראל".
לדבריו, "דיפ טק ממציאה שוק חדש, הדפסה על פסאדות של בניינים בכל העולם. כאן חברנו אל גוף ותיק בשוק הדפסות המשי, החבירה היתה יפה והיתה אסטרטגיה מוצלחת עבור שני הצדדים".
קורנית ניסתה להנפיק בתל-אביב לפני כמה שנים ונכשלה. בנאסד"ק היא הצליחה להנפיק. מה עשה את ההבדל?
כהן: "קורנית היו שלוש שנים במחזור מכירות נמוך ללא צמיחה. כשנכנסנו לחברה, החלטנו שלא נהיה נישה, אלא אנחנו הולכים להחליף את כל הדפוס של הטקסטיל בכל העולם. החברה אמרה שיש מגבלות טכנולוגיות בתחום הזה שמקשות על המעבר של שוק הטקסטיל לדפוס דיגיטלי. עשינו גם מהלך של החלפת הנהלה, בניית תשתיות מכירה, חברות בנות בכל העולם. מכ-20 מיליון דולר היא קפצה בשנה האחרונה למחזור גדול הרבה יותר".
טלרד היתה יכולה להנפיק בבורסה גם בלי פורטיסימו. מה היתרון בליווי שלכם לחברות?
כהן: "אחד היתרונות שלנו זה שאנחנו נותנים לחברות חשיבה לטווח ארוך בשקט. הרבה פעמים אנחנו אומרים לחברות 'קנינו אתכם במכפיל לפי 10 מיליון דולר בשנה, ועכשיו אתם במחזור נמוך יותר, וזה בסדר. אנחנו רוצים ללוות אתכם לטווח ארוך ולאפשר לכם צמיחה. אנחנו מעוניינים בתהליך קבלת החלטות מהיר ויעיל, ואנחנו הרבה פעמים רואים חברות מתקשות בתהליך של קבלת החלטות".
בגיוס האחרון שלכם קיבלתם הצעות השקעה גדולות ממה שהייתם מוכנים לקחת. למה לא הסכמתם?
כהן: "התחלנו כקרן של 100 מיליון דולר, ובקרן הרביעית כבר גייסנו 470 מיליון דולר למרות ביקושים של 1.3 מיליארד דולר. אני לא מאמין בגדילה פראית אלא הדרגתית, לא תמיד הכי גדול יקבל את הביצוע הטוב ביותר"
האם התחרות שנובעת מהיצע הכסף על השקעה בחברות ראויות מובילה להתפשרות? לשינוי באופי העסקאות שאתם מחפשים?
כהן: "התחרות מאתגרת, אבל הרבה פעמים אנחנו לא רוצים להיכנס לתחרות המשוגעת הזאת של מכפילי רווח גבוהים. נכנסנו לדוגמה לחברה שעושה סטוריבורד באנימציה לפרסומות, לפני שמצלמים אותן לטלוויזיה. אהבנו את המפעל שהם בנו, יש להם עשרה משרדים בכל העולם עם מפיקים וצוותי אנימציה. זה מפעל מטורף שעובד מסביב לשעון, ומדהים לראות אותם עובדים על האנימציה ובונים סרטים בזמן אפס. חשבנו על התחום של מציאות מדומה, וראינו בחברה הזאת פוטנציאל ענקי. למשל, בנייה של סימולציות באנימציה לכוחות צבאיים. זה תחום יצירתי מאוד שנכנסנו אליו. דוגמה אחרת להשקעה שלנו היא חברה שמייצרת אוזניות לקסדות של רוכבי אופנועים. השקענו בחברה הזאת, קארדו, 25 מיליון דולר, ויש לה מכירות בכל העולם. הם לקחו טכנולוגיית תקשורת של חבורות אופנוענים ופיתחו ממנה אמצעים מתקדמים".
יש בפורטפוליו שלכם שתי חברות תעשייה בפריפריה, פיניציה וסינרג'י כבלים, שרכשתם לאחר שנקלעו לקשיים. לקחתם על עצמכם אתגר לא פשוט.
כהן: "עשינו פה מהלך רציני בכל אחת מהחברות. היה פה אתגר לא פשוט, לרכוש מפעל תעשייתי, עם כל הקשיים הכרוכים בכך. בפיניציה הייתה ועדה בין משרדית, הבטיחו לנו אנרגיה וקרן למפעלים במצוקה. יש אנשים טובים בממשלה, אבל כשצריך שהכסף יעבור, איכשהו הדברים נתקעים. אני מצפה מפקידי הממשלה לקחת אחריות. ההבטחה הממשלתית לגז, לקח שנה עד שחיברו את המפעל. קרן למפעלים במצוקה קיבלנו רק אחרי שלוש שנים, ולא רטרואקטיבית. הבאנו לפיניציה מנכ"ל חדש, איל זגגי. הוא עושה בחברה עבודה מדהימה, למרות כל הבעיות. החברה כיום רווחית חודש אחרי חודש. זה מדהים. בשדרות קנינו את חברת סינרג'י כבלים מכונסי נכסים. רצינו לשלב בין עשיית כסף לעשיית טוב לעוד הרבה אנשים. נעשו שם הרבה טעויות ניהוליות, עכשיו לקחנו את המושכות בעצמנו והחלפנו את ההנהלה. יש להם תחרות אדירה מול יבוא מטורקיה. הרכיבים של הכבלים, אם אתה מפחית במעט את הכמות שלהם, אתה יכול להגדיל את רווחיות המפעל בעשרות אחוזים. חברת החשמל היא לקוח אסטרטגי. אבל התהליך הוא מאוד אטי, לקח לנו הרבה זמן ועבודה קשה. אני מקווה שבעוד שנתיים שלוש נחייך כולנו".
האם המדינה יכולה לעזור יותר בסיוע לחברות התעשייה בפריפריה?
כהן: "כל מי שמייצא מישראל, סובל משער החליפין. אנשים לא בוכים מספיק, הריבית הנמוכה עוזרת לנו מבחינה תזרימית, אפשר לקחת הלוואות לא יקרות. אבל שער החליפין הוא הרסני. אם הריבית תעלה במעט, יחד עם שער החליפין, זה יקרע לגזרים את כל התעשייה. לדוגמה, היטל ההיצף. בפניציה מכרנו 15% מהמכירות לטורקיה. בטורקיה החליטו ביום אחד על היטל היצף, ובאופן מיידי חלק גדול מהמכירות שלנו נעצרו שם. ביקשנו שגם בישראל יקבעו היטל היצף על יבואנים, אבל הכל לוקח המון זמן. יש פה ביורוקרטיה קשה".
כצמן: "הייתי מתעניין במליסרון, אילו חוק הריכוזיות לא היה קיים"
חיים כצמן הוא היו"ר ובעל השליטה בגזית גלוב, ענקית נדל"ן מניב המתמחה ברכישה, פיתוח וניהול של מרכזים מסחריים מעוגני סופרמרקטים ברחבי העולם. שווי החברה בבורסה בת"א הוא 7.3 מיליארד שקל ולה חברות בנות בצפון אמריקה, אירופה, ישראל וברזיל. מניית החברה נסחרת גם בבורסות של ניו-יורק וטורונטו.
היקף השקעות ונכסים מנוהלים של הקבוצה עומד על 47 מיליארד שקל, והקבוצה נסחרת בשווי של 7.3 מיליארד שקל.
הפתעת אותנו אתמול עם ההודעה על מינוייך למנכ"ל במקום דורי סגל. מה אתה עוד יכול לעשות בחברה?
כצמן: "אפשר לעשות הרבה בגזית גלוב, ואני אשתדל לעשות זאת".
לפני כ-25 שנה נחתת במיאמי והתחלת להשקיע בנדל"ן. מאז הפכת לטייקון של מרכזים מסחריים הפזורים על פני הגלובוס.
כצמן: "אני מבלה את מרבית זמני במעבר בין הנכסים שלנו בעולם. הנוכחות היא 80% מהעסק, ולכן לוח הזמנים שלי די מלא".
מי בכלל פותח היום חנויות חדשות בקניונים?
כצמן: "אנחנו רואים שהקניונים מתים והולכים. המודל העסקי של בתי הכלבו עבר מן העולם, ומה שגרם לזה בעיקר זה המסחר המקוון יחד עם שקיפות המחירים. בכל אותם מקומות מרוחקים ודלילי אוכלוסייה מה שמשך אנשים למרכזי הקניות היו בתי הכלבו, ואלה נעלמים כיום. אנחנו רואים שאמזון רכשה את הול פודס והיא משלמת 30 מיליון דולר בשכירות לכל חנות שלה. המסחר המקוון יוצר יותר קונספציות קמעוניות מאשר אי פעם. כולם רוצים להיות כיום במרכזים המסחריים".
אתה עוסק בעיקר בשוק הנדל"ן המסחרי בעיקר אירופה בצפון אמריקה. ולמרות זאת, כיצד אתה רואה את הכמות האדירה של מטרים רבועים שבנו כאן בשנים האחרונות בתחום המסחרי ובתחום המשרדים. האם אנחנו מתקרבים לעודף היצע?
כצמן: "בישראל כושר הקנייה הוא 70% לעומת קנדה וחצי מנורבגיה, כך שנוצר פה מצב של עודפי מסחר. צריך להסתכל על אזורים. למשל, אזור באר שבע, יש שם כ-280 אלף ק"מ מסחרי על 200 אלף תושבים בלבד. זה מספר עצום וזה מעיד על עודפי היצע. עודפי היצע מביאים לכך שהטובים יותר נשארים בחיים והפחות טובים מתים. זה יוביל לכך ששטחים מסחריים יעברו לייעודים אחרים, כמו שרואים בעולם - משרדים, מרפאות וכל מיני שימושים אחרים".
רכישה של מליסרון יכולה לעניין אתכם?
כצמן: "אם חוק הריכוזיות לא היה קיים, הייתי מתעניין במליסרון".
טענת בעבר שפירוק הפירמידות זו איוולת - בפרספקטיבה של כמה שנים איך אתה רואה היום את חוק הריכוזיות?
כצמן: "ישראל לא צריכה להמציא חוקים שלא קיימים בעולם. אין בעולם אף מקום שבו אסור שתהיה פירמידה עסקית, ישראל זה המקום היחיד. כולם פה יודעים למה החוק הזה נעשה. אבל החוק הזה לא מגן על המשקיעים ועל החוסכים הקטנים. ברגע שלא סגרו את הפרצה של שכבות בחו"ל, בעצם לא עשו כלום. בסופו של דבר, אפשר לראות שאת הפירמידה בישראל קנה משקיע דרך ארבע חברות פירמידה מחו"ל, וגויי הים כולם צדיקים. זה בסדר לשמור על המשקיעים הישראליים, אבל תעשו את זה באופן גורף. בפועל, הפכו את החברות הישראליות לחברות נכות לעומת החברות הזרות. אני לא יכול לקנות את מליסרון, אבל אם יבוא מישהו מחו"ל הוא יוכל לקנות".
דיברת הרבה בשנים האחרונות על הצורך במסי ירושה ועיזבון בישראל, בדיוק כפי שהם נהוגים בארה"ב. אבל הגיע הנשיא טראמפ וצמצם דרמטית את המסים הללו. גם לך הוא שינה את הדעה בנושא?
כצמן: "טראמפ הוריד את עניין מס העיזבון מהשולחן. לדעתי האולטרה עשירים צריכים לשלם מס עיזבון. אחת הבעיות הגדולות בכלכלת העולם היא החוסר שוויון. לדעתי במס עיזבון יש אפשרות לתקן ולו במעט את בעיית חוסר השוויון ובהיווצרות של שושלות עסקיות. ברמות עושר הגבוהות שמעט אנשים הגיעו אליהן, לא יקרה שום דבר אם אנשים ישלמו מס - כמובן אם ישתמשו בכספי המסים כדי לעזור בין השאר למעמד הביניים".
איך אתה רואה את גזית גלוב בעוד חמש שנים ובמה היא תהיה שונה מגזית גלוב של היום?
כצמן: "כשהתחלנו בשנות ה90 היתה לי חברה פרטית קטנה בארה"ב שקנתה נכסים. אחרי הרבה שנים כשהצלחנו להנפיק את החברות, התברר לי שחושבים שאנחנו חברת החזקות. אבל יש לנו כיום את פירסט קפיטל שיש לה כיום 10 מיליארד דולר בנדל"ן. באקוויטי וואן מיזגנו בפרמיה של 14%. פעם היינו מסתכלים רק על מרכזים מסחריים. אבל היום המיקוד שלנו הוא מיקוד עירוני. אנחנו משקיעים בנכסים מיוחדים, שמחוברים לתחבורה ציבורית ולמרכזים הומי אדם. בעוד חמש שנים, אם תדבר אתנו, אני מניח שאהיה בעל מניות בחברה שיהיו לה הרבה נכסים גדולים יותר, במקומות שונים ברחבי העולם".
בנוגע למחירי הדיור בישראל, אמר כצמן: "יש כאן צמיחת אוכלוסייה מהגבוהות בעולם ויש ביקוש אמיתי לדירות. באיזה שהיא נקודה המשק יגיע לנקודת האיזון. אני מניח שגם מחירי הדירות יתאזנו". כצמן גם התייחס בדבריו לפעילות הפילנטרופית שהוא עושה בישראל, בעיקר ביישובי הנגב, הכוללת מימון של מפעלות חינוך.
דוידי: "פימי לא מאמינה במינוף מטורף"
ישי דוידי הקים את קרן פימי בשנת 1996, היא קרן ההשקעות הפרטית הגדולה והמובילה בישראל, שגייסה עד היום יותר מ-3 מיליארד דולר עם תשואות שהן בצמרת של תעשיית הפרייבט אקוויטי העולמית.
רשימת האקזיטים שלה בלתי נגמרת וכוללת בין היתר את ריטליקס, אורמת, תדיראן קשר, ליפמן, אוריין, אינרום, אוברסיז ונובולוג. בפורטפוליו הנוכחי שלה נמצא בין היתר את חברות המלט, נייר חדרה, מנועי בית שמש, פולירם ואחרות.
השותפים בקרן, לצד דוידי, המשמש גם מנכ"ל הקרן, הם גילון בק, אלדד בן משה, רון בן חיים, עמי בם, עמית בן צבי וחלי פרדו. הקרן גייסה עד היום 3.2 מיליארד דולר. השקעות בולטות בפורטפוליו של הקרן כוללות את החברות אינרום, נייר חדרה, דלקסן, מנועי בית שמש, פולירם, מפעלי חמצן וארגון, יוניטרוניקס, מגל, רקח, ריווליס, המ-לט וגילת. עם האקזיטים הבולטים של פימי נמנים אורמת, ריטליקס, אוריין, מרחב, סולבר, גניגר ואינרום.
הפכתם לתעשיין הגדול במשק, מה היקפי הפעילות של קרן פימי כיום?
דוידי: "מאז הקמת פימי ועד היום רכשנו שליטה ב-86 חברות, מכרנו 56 מתוכן. יש לנו מפעלים ברחבי העולם, ומפעלים הם ברובם באזורי פריפריה, עם מכירות של עשרות מיליוני שקלים בשנה. אנחנו גאים מאוד במודל שבו אנו מתמקדים, בתעשייה ישראלית מצטיינת. היום בין 30 החברות שלנו, 15 חברות ציבוריות, והשאר פרטיות".
מה עושה את ההבדל הגדול בין הקרן שלכם לחברות ההחזקה, הקונצרנים, שפעלו כאן בעבר?
דוידי: "חברת החזקות, כמו אי.די.בי או חברות אחרות בישראל, הן חברות שהפירמידה הבסיסית, בתחתית שלה יש חברות טובות ואפילו מצוינות, אבל ככל שעולים בפירמידה, יש מינוף גבוה מאוד, יש ניגוד אינטרסים בעייתי. אין שם דאגה לחברות הבסיס, ואז הפירמידה קיימת בשביל הפירמידה ולא בשביל החברה הטובה שנמצאת בבסיס. כדי שמהלך שמבוצע למטה ישפיע על השכבות למעלה זה כרוך בסיכונים גבוהים, שאנחנו לא מאמינים בהם. אנחנו לא מאמינים במינוף. קרנות פרייבט אקוויטי בעולם עובדות עם סדר גודל של מינוף של בין 50 ל-60 אחוז, אבל פימי ממונפת בממוצע על 7 אחוז. בפימי 30 חברות עם חוב ל EBITDA שהוא חצי ממה שמקובל בחברות אחרות בשוק".
ואפרופו מינוף, היית עד לקריסתה של טבע בשנה האחרונה, הכתובת הייתה על הקיר?
דוידי: "לעניות דעתי, ברור שמכלול הפרמטרים והאירועים שגרמו לנפילת טבע הוא לא רק המינוף. אם צריך להחליט מהו הגורם העיקרי לנפילת טבע זה המינוף. המינוף לשם רכישת אקטביס בסדר גודל של 40 מיליארד דולר, סיכויי ההצלחה בו שואפים לאפס. גם אם העסקה נכונה אסטרטגית, הסיכוי לצאת מעסקה כזאת, בסדר גודל דומה לכל טבע כולה, הוא נמוך מאוד.
"ב-22 שנים האחרונות זיהינו מצבים כאלה. למשל, חברת סולבר היה לה מהלך אסטרטגי נכון, של הקמת מפעל בסין וייצור בסין. הבעיה היתה שסולבר עשה בבורסה גיוס אג"ח של 300 מיליון שקל, כלומר 100 אחוז מינוף, ואז גילו שבסין הקמת המפעל לא מתקדמת בקצב שהם העריכו, וזה אירוע שהפיל את החברה. רכישת חברה במינוף של 100 אחוז מקטין משמעותית את סיכויי ההצלחה".
כיצד אתם בוחרים השקעות בתקופה של היצע כסף בלתי מוגבל כמעט ותחרות גוברת על השקעה בחברות ראויות?
דוידי: "זאת תורה שלמה, אנחנו מנסים לייצר מתודולוגיה שלמה של השקעות. אנחנו עוסקים כל הזמן בתהליכי השבחה של חברות, שם נמצא הערך, שם מתחולל השינוי. בתוך מתודולוגיית ההשבחה, שהיא התהליך החשוב שלנו, יצרנו גם תהליכים שמורכבים מחמישה פרמטרים. לא חשוב באיזה חברה מדובר, הפרמטרים שעליהם יש לשים דגש: ראשית, צוות מחויב, עם מנהלים נכונים ומוטיבציה. דבר שני, תוכנית אסטרטגית, אי אפשר לשבת ולומר השנה הקרובה תהיה טובה ואחר כך נראה. אני רוצים לראות תוכנית אסטרטגית לשלוש השנים הבאות. נוסף על כך, חייבים לייצר השקעות בפרמטרים של מחקר ופיתוח, חדשנות וציוד מתוחכם. המהפכה התעשייתית מתרחשת עכשיו בכל העולם, גם בישראל וגם במפעלים שלנו. אנחנו מתכננים בכל שנה להשקיע סדר גודל של מיליארד שקל בחברות שבפורטפוליו שלנו, בלי מינוף מטורף. פרמטר חשוב נוסף הוא הצטיינות תפעולית. אתה לא יכול להיות בתחרות, אם אתה לא הכי טוב בעולם בתחום שאתה פועל בו. זאת המטרה. לא תמיד זה מצליח, אבל אפשר לדרוש מהמפעלים והחברות להיות הכי טובים בעולם בתפעול. פרמטר חשוב נוסף הוא שליטה ובקרה. אי אפשר לקבל החלטות טובות בקצב מהיר בלי בקרה. הפרמטרים האלה מבטיחים הקטנת סיכון בהשקעות".
האם התייעלות של חברה מחייבת פיטורים?
דוידי: "אנחנו מעסיקים כיום בחברות שלנו 27 אלף עובדים. עד היום עברו תחת ידינו יותר מ60 אלף עובדים. עד היום מעולם לא היתה אף שביתה במפעלים שלנו. שיפור והשבחה עשויים לעתים לעבור דרך תהליך של פיטורי עובדים. אבל אסור לראות בפיטורים מודל שבו כל הבעיות תלויות בעובדים. ברוב המקרים, הבעיות תלוית בהנהלה ולא בעובדים. עלול להיות מצב שבו בתחילת הדרך פיטרנו עובדים, אבל בסופו של דבר, נקלטו בחברות יותר עובדים מאשר מספר המפוטרים".
"כך למשל, קנינו את נייר חדרה מכלל תעשיות. כשהם קנו את נייר חדרה הם זיהו שם ועד עובדים מאורגן וחזק מאוד, עם תוספות שכר קבועות לשנים הבאות. לן בלווטניק באמצעות כלל תעשיות אמר לעובדים שהם לא מסכימים לעליות השכר האלה, ואז העובדים פשוט סגרו את המפעל. כשהמפעל נפתח מחדש, לא נפתר כלום. כשבאנו לרכוש את החברה, ידענו על הסכמי השכר האלה וכיבדנו אותם. עובדי הצווארון הכחול השקיעו 20 מיליון שקל בחברה וקיבלו אופציות לארבע שנים, הסכם עבודה לטווח של ארבע שנים.
"פימי בממוצע עושה פי שלושה על כל השקעה, אנחנו לא בטוחים שנעשה את זה גם בנייר חדרה, אבל גם אם נעשה רק פי שניים, העובדים יחזירו את ההשקעה שלהם וגם ירוויחו. כבר אחרי שנה, עובדי נייר חדרה הצליחו להחזיר את ההשקעה שלהם, והתחושה שלהם מצוינת. אמרנו שאם אנחנו צריכים לקנות את נייר חדרה ולפטר מאות עובדים, אנחנו לא קונים את החברה. מסובך מאוד לתקן את התחום של נייר לכתיבה, אבל אנחנו נצליח לעשות זאת".
ביחס לשווי השוק של חברות ישראליות כיום, אמר דוידי: "השוק כיום לא נמוך, מכפילי הרווח בשוק גבוהים מאוד, ולא טריוויאלי בשוק כזה למצוא השקעות ריאליות ראויות. אבל הבשורה של פימי היא שעל 86 מהחברות שקנינו, יותר מ90 אחוז ביצענו רכישה בבלעדיות. זה מראה שאנשים מעוניינים לעשות אתנו עסקים. בארבע השנים האחרונות השקענו יותר מ1.25 מיליארד דולר ב-20 חברות חדשות. אני מעריך שברבעון הקרוב יהיו לנו לפחות עוד שתי עסקאות חדשות".
אגב, ראיתי אותך מקשיב לשיחה בפאנל בוועידה שעסק בביטקוין. אתה באופן אישי מתעניין בביטקוין?
דוידי: "כשאני מסתכל על כל הדיבורים בתחום הזה של מטבעות דיגיטליים, אני רואה שאין למטה כלום. זה אוויר, שיש מאחוריו כל מיני אנרגיות ואלגוריתמים, אבל בסופו של דבר זה אוויר. אני לא משקיע בתחום הזה אף לירה. זה לא מעניין אותי, גם אם הביטקוין יהיה שווה 100 אלף דולר. אני לא מבין את המודל הזה, ומי שעוסק בהשקעות צריך להיזהר מאוד מדברים שהוא לא מבין בהם".
בסיכום הפאנל הרצה בפני הקהל ד"ר ג'ונתן אוסטרי, סגן מנהל מחלקת מחקרים של קרן המטבע הבינלאומית, IMF , שהתייחס למדיניות של ממשלות בעולם בנוגע לזרימת הון אל מחוץ לגבולות של המדינות שלהן.