משה כחלון / צילום: רונן זבולון, רויטרס
העובדה שהיצמדות לסיסמאות במקום לעובדות הפכה למחלה מידבקת, גם אצל פוליטיקאים וגם אצל מי שמסקר אותם (כלומר, התקשורת) אינה סוד גדול. העובדה שפוליטיקאים או מנהלים בעמדה בכירה, בין שבסקטור הציבורי ובין שבסקטור הפרטי, מנסים לנכס לעצמם הישגים, גם כאלה שאינם ממש שלהם - גם זה לא פטנט חדש. העובדה שאפשר "לבשל" עובדות כך שיתאימו לתזה מסוימת ולייפות דוחות כספיים, כולל דוחות כספיים של מדינת ישראל - גם היא לא סוד. כל הדברים הללו לא חדשים, אבל בכל פעם הם מפתיעים מחדש בעוצמתם. הנה כמה דוגמאות לכך מהראיון עם יאיר לפיד שפורסם השבוע ב"גלובס" ומפרסום ביצוע התקציב החודשי של מדינת ישראל לדצמבר 2017 ולשנה כולה.
לפיד חוזר וטוען מאז שנאלץ לעזוב את משרד האוצר שהוא קיבל משרד עם "בור" של קרוב ל-40 מיליארד שקל. בראיון ל"גלובס" הוא ציין, לזכותו ייאמר, שמדובר בגירעון של 4.2%, והוסיף שהתחזית עמדה על גירעון של יותר מ-5% ו"היינו בדרך לקטסטרופה". אז ככה, עניין ה"בור" של 40 מיליארד שקל והקטסטרופה הוא לא מדויק. הרי תמיד יש "בור" (גירעון) ולפיד צודק שהיה גירעון גבוה יחסית, אבל זה לא אומר שהמצב היה קטסטרופלי כל כך. "בור" של 40 מיליארד שקל נשמע איום ונורא, אבל גם היום יש "בור", בלשונו של לפיד, של כ-25 מיליארד שקל, וחיים עם זה (ואפילו מדגישים שמדובר בגירעון נמוך).
לפיד כיהן באוצר כשנה וחצי, מאמצע מארס 2018 עד תחילת דצמבר 2014 ובתקופתו הגירעון אכן הלך וירד כפי שאפשר לראות בתרשים שצירפתי (ישראל התמודדה עם גירעון גדול יותר ב-2008). אבל האמירה שכחלון מחלק עכשיו כספים בזכותו היא פופוליסטית. בכלל, המחשבה שבזכות שר אוצר שכיהן שנה וחצי בלבד בתפקיד הקופה התמלאה ועכשיו אפשר לחלק אותה לעם - זו מחשבה שטחית. זה לא ממש בזכות לפיד וגם לא ממש בזכות כחלון. זה אף פעם לא יכול להיות בזכות איש אחד, ובטח לא בזכות מי שיושב בממשלה. תיכף נראה למי בדיוק מגיע רוב הקרדיט.
לפיד מיישר קו עם כחלון והקולות באוצר וברשות המסים המבקשים להוריד מסים, בהתאם לרפורמת המסים של טראמפ. "אני בעד הורדת מס החברות", אמר לפיד בראיון ל"גלובס", "ברגע שהאמריקאים החליטו להוריד ל-20%. זה תו תקן חדש ואנחנו חייבים ליישר קו אחוז אחד למטה. צריך לזכור, חברות ההיי-טק הישראליות ובמיוחד אלא שבפריפריה עובדות לפי חוק עידוד השקעות הון, אבל את היצואנים הקטנים זה עשוי לגמור ולכן עלינו ליישר קו".
ובכן, זה לא ממש מדויק: לפיד בעצמו מציין שחברות יצואניות מקבלות שיעורי מס נמוכים במיוחד (בקצה התחתון, זה יכול להגיע ל-5% בלבד) ולכן יישור הקו עם מה שקורה בארה"ב הוא לא רלוונטי עבורן. אם מדברים על מה ש"גומר" חברות יצואניות קטנות, זה בעיקר שער הדולר-שקל, ולא המסים. לפיד צריך לזכור עוד דבר חשוב: לאחר עלייה הדרגתית מ-24% ל-26.5% בעקבות המחאה החברתית, חזר שיעור מס החברות בישראל לרדת בהדרגה ועומד כעת על 23%, לא רחוק משיעור המס החדש בארה"ב (20%), מה גם שהוא אמור להיכנס לתוקף ב-2019. הרגישות בין 23% ל-20% במסי חברות היא לא כזו גבוהה ולא צריך ליישר איתה קו.
הבעיה היא במקום אחר: המס השולי בארה"ב על פרטים אמור לרדת ל-37% ואילו בישראל הוא ימשיך לעמוד על רמה גבוהה של 50% וכאן זה בהחלט הפרש גבוה שמחייב טיפול ו"יישור קו" עם מה שקורה בארה"ב. מיסוי החברות בישראל הוא בהחלט תחרותי יחד עם חוק עידוד השקעות הון, ואין צורך להתאימו.
הגירעון ב-2017 על פי פרסומי האוצר (אומדן ראשוני) עומד על 1.97%. יפה? ודאי שכן. הישג? ודאי שכן, הרי התחזיות נקבו גירעון של 2.9% מהתוצר ובסך הכול גירעון של 36.6 מיליארד שקל. רגע, רגע, אז איך הגירעון באוקטובר אשתקד (12 חודשים אחורה) עמד על 1.4% ובנובמבר (12 חודשים אחורה) על 1.7% תוצר? איך הגירעון התנפח ב-0.6% תוצר תוך חודשיים בלבד.
הסיבה היא: "בישול" דוחות. כן, גם ממשלת ישראל עושה זאת מדי שנה - היא דוחפת הוצאות עצומות לחודש דצמבר כדי לנפח הוצאות (במיוחד אם הגירעון המסתמן נמוך מדי) וכדי להקטין את הגירעון הצפוי בשנה הבא. זה קורה בדרך כלל, אבל בדצמבר השנה זה קרה בעוצמה מאוד חריגה. ה"בישול" היה שקוף כל כך, שהגירעון הסופי, פלא פלאים, עמד על פחות מ-2% (1.97%), וכמובן פחות מהגירעון ב-2016 שעמד על 2.1%. הגירעון בדצמבר לבדו, שימו לב, עמד על 21.5 מיליארד שקל (!) - מה זה אם לא "בישול" מספרים?
איך מבשלים את המספרים? פשוט מאוד: טריקים חשבונאיים, כי החשבונאות היא מקצוע גמיש מאוד: למשל, "העברה מיוחדת בחודש דצמבר לקרן פיצויים בסכום של 4.15 מיליארד שקל. העברה זו לא הייתה מתוכננת בעת הכנת תחזית הגבייה". למה צריך להעביר 4 מיליארד שקל לקרן מס רכוש דווקא בדצמבר? לאוצר הפתרונים. ופתאום יש גידול ענק בדצמבר בסעיף ההוצאות בתקציב של המשרדים החברתיים ובמשרדים המינהליים. למה? שוב, לאוצר הפתרונים.
ולעניין הקרדיט: הנתונים המשופרים של הגירעון (למרות ה"בישול") ושל יחסי החוב-תוצר המאוד טובים של ישראל (ראו גרף) הם לא בזכות שר אוצר כזה או אחר. מקור ההצלחה הוא בעיקר גידול בהכנסות ממסים. בחמש השנים האחרונות הם גדלו ריאלית בקצב שנתי ממוצע של כ-6%. הקרדיט, אם כן, מגיע לרשות המסים ולמשה אשר, שעומד לפרוש מתפקידו. הם הגבירו את האכיפה ואת המאמצים לגביית מס אמת. אבל זה לא כל הסיפור, משום שהקרדיט הגדול הוא בעיקר לסקטור הפרטי במשק הישראלי: הכלכלה פה צומחת, מייצרת מקומות עבודה (גם אם לא איכותיים) ותורמת לגידול בתשלומי המסים. ככל שהמעורבות הממשלתית תפחת, ככל שהביורוקרטיה והרגולציה יפחתו, ככל שמדד עשיית העסקים בישראל ישתפר (והוא במקום נמוך), הסקטור הפרטי כבר יעשה את שלו. זה בעיקר התפקיד של כחלון, לפיד וכל שרי האוצר.