שי וינינגר מלמונייד וג'ף בזוס מאמזון / צילומים: שלומי יוסף רויטרס, Isaiah Downing
חילופי החבטות הדיגיטליות בין שי וינינגר, מייסד חברת הסטארט-אפ למונייד והנשיא שלה, לבין וורנר ווגלס, מנהל הטכנולוגיות הבכיר באמזון, חרגו בשבוע החולף מעבר לזירת ההייטק המקומית. אתרי חדשות בעולם ציטטו את הפוסט הנזעם של וינינגר בפייסבוק, בו האשים את אמזון בגניבת עובדים מלמונייד ואיים לשקול מחדש את רכישת שירותי הענן של חברת הענק האמריקאית.
"טקטיקות הגיוס האגרסיביות של אמזון בישראל הביאו לידי התקוממות משותפת של קהילת הסטארט-אפים במדינה", דיווחו ב-CNBC, "מה שגרם למספר חברות לשקול נטישה של שירותי הענן של אמזון כתגובה נגדית."
כזכור, ווגלס ניסה להנמיך את הלהבות בטענה שהחברה שלו אינה מנסה לגנוב עובדים מלקוחותיה, ומדובר כנראה ביוזמה מקומית של קבלן לגיוס עובדים עמו אמזון עובדת. ההסברים האלה נתקלו בספקנות מסוימת והביקורת החשדנית כלפי שיטות הגיוס של אמזון לא נעלמה, לפחות נכון לעכשיו.
אפשר להבין את כעסם של מנהלי חברות הסטארט-אפ. הם מקדישים אלפי שעות בכל שנה ומאמצים כבירים על מנת לאתר את העובדים המתאימים ביותר לצורכי החברה שלהם. לאחר מכן מושקעת אנרגיה בהכשרת אותם עובדים ובקליטתם אל הסטארט-אפ הצעיר, שבו כל עובד מהווה גורם משמעותי בדרך להצלחה. ואז, אחרי מאמצי הגיוס האדירים והיקרים כל-כך, אחרי תקופת הקליטה וההכשרה, כשהעובד מתחיל סוף-סוף להיות תורם בעל משמעות למאמצי החברה, בדיוק אז מגיעה אמזון, מעניקה לאותו עובד יקר-ערך בונוס חתימה של עשרות אלפי שקלים ולפעמים גם יותר מזה, מציעה לו משכורת הגבוהה בעשרות אחוזים ממשכורתו הנוכחית וקוטפת אותו ללא הרבה מאמצים, למגינת ליבם של המעסיקים שלו.
אבל, עם כל ההבנה והאמפתיה לכעסם של וינינגר מלמונייד ושל רבים אחרים, הם לא יוכלו לעצור את התופעה הזו. כי היא חזקה מהם ובמידה מסוימת היא גם חלק בלתי נפרד מהוויית ההייטק העולמי וגם המקומי. ככה זה, כשענקית כל יכולה, בעלת הררי מזומנים ומשאבים כמעט בלתי מוגבלים, רוצה לגייס אל שורותיה את הטובים ביותר. במצב שכזה, כסף הוא המשאב הזמין והנוח ביותר לשימוש וחברה כמו אמזון תעשה בו ככל העולה על רוחה על מנת לגייס עובדים. ועם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד - אפילו באמזון - לקהילת הסטארט-אפים הישראלית, גם אם עשרות חברות ישראליות יחרימו את אמזון, זו תהיה מכה קלילה ביותר בכנף עבור חברת הענק הזו. ומה עוד, שאמזון איננה בודדת במערכה על ליבם של העובדים המוכשרים. כי גם גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט, אפל וענקיות אחרות מחפשות את העובדים האלה ומחזרות אחריהם במרץ רב, באשר הם.
חיפוש מתמיד אחרי עובדים
צריך לזכור: זוהי אחת הסיבות שחברות הייטק הגדולות בעולם מגיעות לכאן. חוץ מזה שהן מחפשות אצלנו הזדמנויות רכישה של חברות סטארט-אפ חדשניות, הן גם מחפשות ומוצאות כאן כוח אדם טכנולוגי שהן רוצות לצרף לשורותיהן. מאמצי הגיוס שלהן בישראל דומים למקביליהם בעמק הסיליקון: חיפוש מתמיד אחרי עובדים מתאימים, יצירת קשר עם מועמדים העובדים בחברות אחרות, ומענקים כספיים נדיבים למי שמסכימים לחצות את הכביש עבורן. אז מה ניתן לעשות? לנטוש את אמזון, להפסיק לפרסם בגוגל, להחרים את פייסבוק ולא לקנות מוצרים של אפל? האם האיומים האלה ישנו משהו? והאם הם בכלל מעשיים? התשובה, למגינת ליבם של מנהלי הסטארט-אפים הישראלים, כמו אצל מקביליהם מעבר לים, היא שכל זה לא ישנה כלום. כסף מדבר, כמו שאומר הביטוי האמריקאי השחוק, וכסף יגרום להרבה מהעובדים, אבל לא לכולם, לעבור הלאה. ולמען האמת, קשה גם לבוא בטענות כלשהן לעובדת שיש לה משפחה ומשכנתא והנה היא מקבלת הזדמנות לקפיצת דרך כלכלית בזכות כשרונה הרב והישגיה המקצועיים, ההופכים אותה למועמדת מחוזרת בעלת שווי שוק שיש מי שמוכנים להעניק לה ביד רחבה.
הקריאות הרבות לממשלת ישראל "לעשות משהו" בעניין הזה, הנשמעות בימים האחרונים במקומות שונים, מתעלמות מהעובדה, שמדובר על מרכיב חשוב במהותו של שוק חופשי. תחרות בריאה בין חברות משמעותה לא רק תחרות על ליבו של הצרכן אלא גם על העובדים שלהן. אסור שממשלת ישראל תתערב באופן כלשהו בשוק באמצעות קביעת תקרות שכר, במניעת בונוסים, או - חלילה - על ידי פגיעה בזכותם הבסיסית של עובדים לבחור לעצמם את מקום עבודתם. וזה נכון גם לגבי חברות שמקבלות כאן סבסוד ממשלתי מאסיבי, אם בדרך של מענקים, אם בדרך של הקלות מיסוי, או כל דרך אחרת. אנחנו רוצים אותן כאן, את ענקיות ההייטק העולמיות, ואנחנו חייבים לקחת בחשבון שעם הגעתן לאומת הסטארט-אפ הן יתחרו באופן אגרסיבי על כוח האדם המצומצם מדי שהצלחנו לייצר כאן עד כה.
הפתרון החלקי מגיע מכיוון אחר. יש עובדים שפשוט לא רוצים לעבוד בחברה גדולה. האופי שלהם מושך אותם דווקא לחברות קטנות יותר, בעלות אופי משפחתי, בהן ניתן להשפיע הרבה יותר וגם להרגיש הרבה יותר משמעותי. יש מי שיימשכו לתפקיד בעל תואר נוצץ בחברת ענק ומובילה עולמית ויש מי שישמחו לדעת שממש במו ידיהם הם משפיעים על הכיוון של החברה בה הם עובדים ועל גורלה. ועבור אלה נוצרו הסטארט-אפים. כולנו יודעים שמדי פעם מהסטארט-אפים הקטנטנים האלה צומחות חברות שמשנות עולמות. עבור סוג מסויים של עובדים, זה הדבר החשוב באמת. תחשבו על העובדים הראשונים בצ'ק פוינט, על העשירייה הפותחת של מלאנוקס, על עשרים העובדים הראשונים של מובילאיי או של ווייז. צאו וחשבו מה היתה השפעתם של קומץ העובדים הללו בכל אחת מהחברות האלו על ההייטק הישראלי והעולמי. ועכשיו גם חישבו על מי שהיה העובד העשירי של מובילאיי, שעזב אותה בתחילת דרכה כדי לעבוד באינטל או על העובדת החמישית בווייז שעזבה אותה כדי לעבוד בגוגל שלוש שנים לפני הרכישה הגדולה. העובדים האלה, החמיצו את הזדמנות חייהם להיות חלק חשוב בקבוצות קטנות שייצרו במו ידיהם מהפכה גדולה. וכשמסתכלים על גלגל ההייטק מהזווית הזו, המשמעות של עבודה בחברה קטנה פתאום מקבלת צבע אחר. כמובן, החברות הקטנות האלו חייבות להיות מאוד חדשניות, נועזות ומבטיחות.
וזה בדיוק התיאור שחברת למונייד יכולה להתגאות בכך שהיא מתאימה לו. חברה מבטיחה, המובילה מהפכה עולמית בתחומה, שגייסה סכומי כסף משמעותיים כדי לעמוד באתגר האדיר שלקחה על עצמה. יום אחד, אותם אלה שעזבו את למונייד כדי לעבוד באמזון יעמדו מהצד ויצדיעו לעוד חברה ישראלית ענקית שהתחילה כאן וכבשה את העולם.
וכמו למונייד, גם סטארט-אפים אחרים, חייבים לספק לעובדים שלהם תחושת שייכות ויכולות של מיצוי עצמי והשפעה. והם צריכים לגייס את העובדים שהנושאים האלה קרובים לליבם.
האם יש מספיק עובדים כאלה בהייטק הישראלי? אני מאמין שכן. כי לא כולם רוצים לעבוד בגוגל או באמזון, להיות אחד או אחת מעשרות אלפי עובדים בחברת ענק, תהיה גדולה ומצליחה ככל שתהיה. "האדם מחפש משמעות" היא אמיתה חשובה ולא קלישאה. ויש מקרים בהם הקלישאה הנושנה ש"כסף זה לא הכול בחיים", בהחלט נכונה. המאבק של למונייד נגד אמזון הוא אחד מהם.