בית מגורים שתכנן פרנק לויק רייט. / צילום: שאטרסטוק
מעל מפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה, במובלעת הכסף הגדול בלוודר (Belvedere), אחוזה פרובינציאלית צרפתית אחת, עם גדרות בציפוי עץ וגן ורדים, משתבחת בנופים ייחודיים של גשר הזהב. האחוזה הייתה בבעלותו של יזם הון הסיכון הידוע טום פרקינס, ויש לה עוד יתרון נחשק: היא תוכננה על ידי האדריכלית המקומית ג'וליה מורגן, האישה הראשונה שקיבלה רישיון אדריכלות בקליפורניה, שתכננה נכסים אייקוניים כמו טירת הרסט בסן סימון, קליפורניה.
השאלה היא אם זה באמת נכון.
חוקרת ותיקה שמתמחה בעבודותיה של מורגן, קארן מקניל, אומרת שאין כל קשר בן האחוזה לבין מורגן. בשנה שעברה היא התבקשה על ידי כמה קונים פוטנציאליים לאשש את היוחסין של הבית, והגיעה למסקנה שמאפייני האדריכלות שלו אינם עולים בקנה אחד עם מאפייני התכנון הידועים של מורגן. היא לא מצאה שום התייחסות למעורבות של מורגן בתכנון הבית לפני שנת 1968, השנה שבה החלו לשווק את הבית כעבודה של האדריכלית המפורסמת. מקניל אומרת שהיא עיינה ברישומים של חוזי בנייה מ-1929 שזיהו את האדריכל כ-H.O. Alden, חברת תכנון מקומית.
זו בעיה שעולם האמנות מתמודד איתה זה מאות שנים: הקונים חוששים שהם ישלמו מחיר מלא על עבודה של אמן מפורסם, ומאחור יותר יתברר שהיא יוחסה לו בטעות, או שהיא זיוף. בעולם הנדל"ן, הקונים משלמים פרמיה על נכס מפורסם, ועלולים לסבול מירידת ערך כאשר מתברר שההיסטוריה שלו מופרכת.
כדי להגן על ההשקעה, הקונים פונים היום יותר להיסטוריונים, למומחי אדריכלות ולעמותות שונות כדי לאשר את היוחסין של הנכס.
"הקונים רוצים בית עם היסטוריה או עם אילן-יוחסין אדריכלי. מתווכים ומוכרים מבינים את זה", אומרת מקניל, שלא מגלה כמה כסף היא גבתה עבור התחקיר שלה. "בשוק התחרותי ולעתים הקדחתני של ימינו, לא תמיד כולם חרוצים כפי שהם צריכים להיות בבדיקה של ייחוס". מקניל היא גם היסטוריונית בכירה בחברת ניהול ההון אסנט פרייבט קפיטל מנג'מנט מקבוצת יו. אס. בנק.
דניאל שבנון ואיזבל וויינר מסותביס, שטיפלו במכירת האחוזה של פרקינס, מודות שהן לא היסטוריוניות. הן אומרות שהם תיארו את הבית כתוצר תכנון של מורגן אחרי שהוא הוזכר כאחד העבודות הלא מתועדות שלה בספר של היסטוריונית האדריכלות המנוחה שרה הולמס בוטל (Boutelle). הספר נמסר להן על ידי יורשיו של פרקינס, שמת ב-2016. הן לא מסרו פרטים נוספים.
תוספת של 5%-10% לערך הבית
בכל הנוגע למותג של אדריכל, לא מדובר רק על הזכות להתגאות בשם. נינה הטווני, מתווכת נכסי יוקרה בסוכנות פסיפיק יוניון אינטרנשיונל בסן פרנסיסקו, אומרת ששם כמו מורגן שנצמד לבית עשוי להעלות את ערכו ב-5% עד 10%.
הבית של פרקינס בבלוודר הועמד למכירה ב-16.5 מיליון דולר בספטמבר 2016, ונמכר במארס 2017 תמורת 14.46 מיליון דולר, על ידי שבנון ו-וויינר. בשנה שעברה הוא נמכר פעם נוספת, על ידי סוכן אחר, ב-14.25 מיליון דולר. יורשי פרקינס המנוח לא הגיבו לבקשת תגובה, ולא ניתן היה להשיג את הבעלים הנוכחיים של הבית.
דניאלה תומפסון, לשעבר נשיאת אגודת המורשת האדריכלית של ברקלי, אומרת שהאגודה התבקשה על ידי קונים פוטנציאליים לתחקר את ההיסטוריה של בית קטן בברקלי, שהוצג גם הוא כעבודה של מורגן. תומפסון אומרת שהיא ידעה מההתחלה שהטענה הזו כוזבת - היא בדקה את הבית בעבר ומצאה שהוא תוכנן על ידי עדנה דיקין, אדריכלית בת תקופתה של מורגן.
המתווכת שעסקה בשיווק הבית הזה, גלינה פליזגה, לא ערערה על מסקנתה של תומפסון - הראיה היחידה שהייתה לה שהבית קשור למורגן הייתה רישום של הנכס להשכרה ב-2011 - ולכן היא הסירה את שמה של מורגן מהבית. הוא נמכר בשנה שעברה ב-1.37 מיליון דולר. "אין לי מושג איך ג'וליה מורגן נקשרה לזה, אבל זה לא מפתיע אותי מפני שכל אחד היום טוען שביתו תוכנן על ידי ג'וליה מורגן", אומרת תומפסון.
בעוד שאזור מפרץ סן פרנסיסקו שורץ "מורגנים", בלוס אנג'לס האדריכל הנחשק הוא פול ויליאמס, האפרו-אמריקאי הראשון שהתקבל לאגודת האדריכלים האמריקאית. לעתים קרובות קשה לקבוע אם נכס מסוים הוא פרי תכנון שלו, מפני שתיעוד עבודותיו אינו מלא, ומפני שהוא תכנן בסגנונות רבים. ג'ף היילנד מסוכנות הילטון אנד היילנד מבברלי הילס אומר שכשהם לא בטוחים לגבי נכס מסוים, מתווכים מתארים נכסים שתוכננו אולי על ידי וויליאמס כ"נכסים בסגנון של וויליאמס".
במשך שנים, תושבים מקומיים האמינו שאחוזה בניופורט, רוד איילנד, בחוף המזרחי בארה"ב, תוכננה על ידי חברת האדריכלים הידועה McKim Mead & White, זו שתכננה גם את תחנת הרכבת פנסילבניה במנהטן. גאי ווילסון, ההיסטוריון של החברה הזו, שהוא פרופסור באוניברסיטת וירג'יניה, אומר שהוא חושב שהם טועים. הטעות נבעה מספר שיצא ב-1952, "המורשת האדריכלית של ניופורט, רוד איילנד: 1640-1915"
"אחרי הוצאת הספר לאור, המידע שהיה בו הופץ בין תושבי העיירה, עד שהפך לעובדה מוגמרת", אומר ווילסון, שזיהה את האדריכל האמיתי - דדלי ניוטון.
"להעלות ערך בית פי חמישה"
אפילו במקרה של פרנק לויד רייט המהולל, שהעבודות שלו מתועדות בצורה מקיפה על ידי החוקרים, קיימות מחלוקות. הן נובעות אולי מהעובדה שהתמריץ הכלכלי לתעד בית כעבודה של רייט הוא גבוה. "זה יכול להעלות ערך של בית במכפלה של חמש או יותר", אומר ויליאם אלין סטורר, היסטוריון של רייט. "בית של 160 אלף דולר יהיה שווה 1.5 מיליון דולר אם יתברר שהוא של רייט".
גואל הוגלונד, מנהל התקשורת ב"שמורת בנייני פרנק לויד רייט" בשיקגו, אומר שהמוסד שלו מקבל מידי חודשיים-שלושה פנייה מבעלי בתים שמאמינים שלנכס שלהם יש אולי נגיעה לרייט. המוסד הזה בודק את הנכסים מול מאגר הנתונים הפנימי שלו, שמכיל את כל המבנים של רייט. "גילוי של תכנון לא ידוע עד כה של פרנק לויד רייט אמנם לא צפוי, אבל זה לא בלתי אפשרי", הוא אומר.
סוזאן ג'נקינס, הבעלים של Flying L Guest Ranch, אחוזה גדולה בבנדרה, טקסס, סמוך לסן אנטוניו, אומר ששנות המחקר שלה לימדו אותה שקוטג' בבבעלותה שנבנה משנות ה-40 תוכנן על ידי רייט. אין לה אמנם תוכניות מקוריות, אבל היא מצאה כמה התייחסויות היסטוריות למעורבות של רייט בכתבי עת מקומיים, כמו אזכור שלו בכתב העת The Dude Wrangler, מגזין לבעלי חוות סוסים, משנת 1963. היו גם אזכורים שלו ב- Bandera Bulletin וב- San Antonio Express באותה שנה. היא מצביעה גם על השימוש הלא רגיל של רייט בבלוקים טרומיים מצדפות ים. רייט השתמש בחול ובצדפות מרוסקות בבניית עוד פרויקט שלו, אוניברסיטת דרום פלורידה, ב-1941.
סטורר, ההיסטוריון של רייט, ביקר בנכס בהזמנת ג'נקינס בשנה שעברה. הוא טוען שאין ראיות מוצקות לייחוס של הקוטג'. "הגעתי לשם כבר בידיעה שזה לא תכנון של רייט", אומר סטורר. הוא יכול היה לדעת זאת מתוכניות החדרים. "יש לי ביטוי שלא הופך אותי לפופולרי: 'אלו שיש להם עיניים ואינם יכולים לראות לא צריכים לפרסם את הבורות שלהם'". ג'נקינס אומרת שהיא סבורה שסטורר טועה.
פט וויזלובסקי, שהייתה בעלים של בית של רייט בשורווד, ויסקונסין, אומרת שההתעניינות בבית שלה עלתה אחרי שהיוחסין שלו התגלו על ידי היסטוריון מקומי. לה ולבעלה נודע שהנכס היה חלק מקבוצה קטנה של בתים שרייט תכנן ב-1917 במסגרת מאמץ שלא תועד לתכנן בתים מעוצבים היטב עבור כל רמות ההכנסה. אחרי הגילוי, אוטובוסי תיירים נהגו לפקוד את הבית של וויזלובסקי, והיא הופיעה בטלוויזיה המקומית.
כשהיא הוציאה את הנכס למכירה אחרי מות בעלה, היא קיבלה "הצעה יפה" מקונה שהיה חסיד של רייט, ומכרה את הנכס במחיר שאותו ביקשה, 264,900 דולר.
"באגודת השימור של רייט יש יותר מ-1,000 חברים, וכל אחד מהם היה מת לחיות בבית של פרנק לויד רייט", אומר סטורר. "לרובם אין את הכסף לקנות בית כזה, אבל לכמה מהם יש אותו".
