החשב הכללי במשרד האוצר, רוני חזקיהו, מאיץ את ההליכים להפרטה היסטורית של התעשייה הצבאית (תעש) וניכר שהוא מקדם בנחישות את המו"מ למכירת החברה הביטחונית למועמדת היחידה לרכישתה, אלביט מערכות. במקביל להתקדמות ההליכים למכירת תעש לחברה הציבורית פרטית שבבעלות איש העסקים מיקי פדרמן, משלים מנהל החטיבה לביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה, יוסי ביינהורן, ניסוח של דוח מקיף אודות תקינות הליך המכירה.
ביינהורן העביר כבר לפני יותר משנה לתגובת הגורמים והגופים המבוקרים טיוטה ראשונה של דוח שעוסק בשורה ארוכה של כשלים וליקויים, חלקם חמורים, שליוו עד כה את התהליך. בחודשים האחרונים הוא כבר הפיץ טיוטת דוח שנייה - לקראת פרסום הדוח הסופי המתבקש כל כך אודות התהליך הארוך ורב החשיבות, שלא הצטיין בשקיפות יתרה, בלשון המעטה.
ההליך עצמו לווה בשערוריות משנה. למשל, הערכות שווי שנעשו לתעש בידי חברות שעמדו בניגודי עניינים: אחת ממעריכות השווי של תעש ייעצה בעבר לאלביט, חברה אחרת שמשה יועצת של רשות החברות הממשלתיות בנוגע להליך ההפרטה עצמו.
הרבה שאלות עולות מתהליך ההפרטה של תעש, הנה כמה מהן: כיצד בתחילתו של הליך המכירה שלה גילו בה עניין כ-10 חברות וקבוצות של חברות מהארץ ומחו"ל - אך בהמשך נטשו אותו ופרשו ממנו בזו אחר זו? האם ההליך התאפיין בשוויוניות ובשקיפות כמתבקש על פי כללי המינהל התקין? האם כל המידע והנתונים שנוגעים למצבה של תעש הומצא בידי המדינה לכלל הרוכשים הפוטנציאליים שהתעניינו במכרז למכירת החברה? כיצד אלביט מערכות נותרה המועמדת היחידה בהליך? מה יהיה כוחה האמיתי של אלביט בשוק הביטחוני לאחר השתלטות על תעש? האם המדינה ניהלה עד כה את התהליך בשקיפות המתבקשת?
ישנן עוד שאלות רבות שנוגעות לטיב תהליך ההפרטה של תעש שעליהן אין משיב ואין עונה: כאילו עסקינן בחברה פרטית, כאילו שהכסף אינו כסף ציבורי, כאילו שאף אחד כאן לא חייב לספק דין וחשבון והסברים לבעלי העניין האמיתיים בסיפור הזה - הציבור. סביר להניח שאת התשובות, לפחות על חלקן, יספק דוח ביקורת סדור - כזה שמתנסח בימים אלה במשרד מבקר המדינה.
עדיין לא ברור מתי דוח הביקורת הזה יראה אור, ועד אז מוטב שהחשב הכללי, חזקיהו יחכה עם קבלת החלטות הרות משמעות אודות מכירת נכסי מדינה לחברה פרטית כמו אלביט. הרי מה יועיל דוח ביקורת כזה, נוקב, חריף, חמור, מטריד וקשה ככל שיהיה, לאחר חתימה על עסקה רבת חשיבות, כשהסוסים כבר ברחו מהארווה? יש שיחדדו ויטענו אולי בצדק ואולי לאו, "נגנבו" מן האורווה. זה הזמן לעצור.
המדינה אכן צריכה למכור את תעש ומוטב שהיתה עושה זאת כבר לפני שנים. רק בשנים האחרונות תעש עלתה למשלם המסים יותר מ-3 מיליארד שקל כדי לאפשר לה רכש של חומרי גלם שנחוצים לתהליכי יצור ולשלם משכורות לעובדים. הפרטה תהווה יישור קו עם מגמה של קונסולידציה שרווחת בתעשיות הביטחוניות בעולם, שמנצלות את יתרון הגודל שלהן בשווקים ולא פחות מכך, יאפשר פינוי של יותר מ-6,000 דונם קרקעות באזור רמת השרון.
אלא שעם כל הסיבות הטובות להפרטת תעש, המדינה חייבת לפזר את העננה המטרידה, שמרחפת מעל העסקה שמתהווה בימים אלה. דוח מבקר המדינה המתגבש - הוא אור אדום שמחייב עצירה.
אלביט מערכות, שעומדת על סף עסקה חלומית שתהפוך אותה לשחקנית המרכזית בתעשיות הביטחוניות, כבר נחשבת גוף דומיננטי ורב כוח בצה"ל - בעיקר בתחום היבשה. גם אם הבדיקה שנעשית ברשות ההגבלים העסקיים אודות כוחה של אלביט לאחר רכישת תעש תקבע כי לא ייווצר בשוק הביטחוני מונופול - הרי שאלביט עשויה לצבור בו כוח אדיר שיוסיף ויטיב עמה בהמשך הדרך: הידוק האחיזה בזרוע היבשה של צה"ל תוך יצירת יתרונות יחסיים על חברות אחרות, חשיפה לצרכים עתידיים שיאפשרו לה להקדים תוכניות מחקר ופיתוח שיזכו אותה ביתרונות מובנים על מתחרים אחרים.
ומה לגבי דחיקת מתחרים חדשים בשוק? ומה לגבי ההשפעות הנלוות על מחירי המוצרים והשירותים שהיא תמכור לצה"ל ולמשרד הביטחון? שאלות אלה, בנוסף לשאלות רבות אחרות שנוגעות לתקינות תהליך ההפרטה של תעש מהוות, כל אחת לפני עצמה, סיבה לעצור ולחכות: לפי מה שמסתמן, למבקר המדינה יש הרבה מה להגיד על זה.