חצי שנה בלבד נדרשה לבעלים של נגב קרמיקה, קרן ויולה קרדיט והיזם יריב לרנר, להחליט שלמרות ההתחייבות שנתנו שלא לסגור את המפעל בירוחם, להם זה הספיק; ביום בהיר בסוף נובמבר שעבר קיבלו עובדי המפעל הודעות פיטורים, גברתנים הוצבו בפתח המפעל, וכצפוי פרצה מהומה פוליטית-כלכלית-תקשורתית שכלליה, כמו גם סופה, היו ברורים לכל השחקנים מלבד העובדים. הפוליטיקאים תקפו את הבעלים, ההסתדרות טענה כי הבעלים תכננו מלכתחילה להחזיק את חנויות הרשת אך לסגור את המפעל, והקרן הציגה הפסדים משמעותיים וטענה שאין למפעל תקומה (תגובה של קבוצת נגב לדברים מופיעה בסוף הכתבה), ורק ל-138 עובדים ששבתו מול הכניסה למפעל לא היו תשובות ברורות ביחס לאן הדברים הולכים.
שלושה חודשים אחרי, גורלו של המפעל רחוק מסדר היום של אותם הפוליטיקאים שהבטיחו סיוע כמו גם מסדר היום הציבורי. במסגרת התהליכים שמתקיימים להעברת הבעלות, יש כיום ארבעה גורמים המתעניינים ברכישה: שמואל דונרשטיין, הבעלים של רב בריח, תעשיין ותיק ומצליח; חברה טורקית העוסקת בתחום; משה סבח, איש עסקים ופעיל ליכוד, שהציע בזמנו לרכוש את חברת הנדל"ן של ענבל אור; ואודי לוי, פעיל חברתי המשמש בין היתר כמנכ"ל עמותת "נצח ישי", לזכרו של סגן ישי שכטר, לוחם פלחה"ן נח"ל, שנפל בשנת 1996 בלבנון.
מה הרקע העסקי של לוי? ובכן, לפני ארבע שנים לקחה העמותה על עצמה את הפעלתה של מתפרת העצמאות במצפה רמון, התופרת מדים לחיילי צה"ל, וזאת לאחר שהבעלים הקודמים, מגבות ערד, החליטו לסגור. חגיגות גדולות אין במתפרה, מספרים גורמים שונים המכירים את פעילותה מקרוב, וכל חודש נסגר בקושי, אבל יש תעסוקה לכ-60 נשים בנגב. חשוב להוסיף בהקשר הזה כי לוי אינו מתכנן את הרכישה דרך העמותה אלא כיזם פרטי. מי שמלווה אותו בתהליך הוא דוידי פרל, לשעבר ראש המועצה המקומית גוש עציון, שממנה פרש לפני כשנה וחצי כשברקע טענות שהכחיש ביחס לפרשת הטרדה מינית, וכיום הוא יועץ עסקי לחברות ומ לווה עסקים. "אנחנו יחד במהלך הזה", הוא אומר.
ואתם מאמינים שתצליחו היכן שכולם נכשלו? הרי זו לא הפעם הראשונה שהמפעל מגיע למצב הזה.
"אנחנו מאמינים שיש בעיקר רצון והבנה שאפשר לעשות שינוי. ועד העובדים חייב להבין שאי אפשר לשלם משכורות עתק לנצח. בכלל, יש שם כל מיני דברים לא ריאליים, שלא קיימים במפעלים תעשייתיים, וצריך לשנות. למשל, התחייבות על שכירת המבנה במחירי עתק. אפשר להרוויח מהמפעל, אבל צריך לזה עידוד מהמדינה, דרושה חקיקה שתחייב לקנות כחול-לבן, והתחייבות מוויולה לרכוש כמות מינימום לחנויות שלה (רשת החנויות נגב קרמיקה תישאר בבעלות הקרן, ה' מ')".
"מה שחסר בנגב קרמיקה", מוסיף לוי, "זה אדם שיבוא ויגדיר מחדש את כללי המשחק. המפעל הזה נפל על דברים לא ענייניים. אנו נציג לעובדים את המתווה שלנו, ואם הם יקבלו אותו, נקדם את המהלך בנחישות ועם הרבה מאוד יצירתיות, הסכמה וענווה, ואנשים יתלבשו וילכו להביא כסף למשפחה מעבודה ולא מקצבאות. הרבה פעמים במקרים כאלה השאלה היא למה קרה מה שקרה. ובנגב, אם הבעיה הייתה כסף, המפעל לא היה מגיע למצבו כיום, כי לאף אחד אין עשירית מהכסף שיש לוויולה. מה שנדרש בנגב קרמיקה זה להוביל תהליכים ארגוניים, ואנחנו חושבים שאנחנו מתאימים לדבר הזה. יש לנו רעיונות מאוד טובים".
פגישה בשדה התעופה
לוי, בן 44 ואב לחמישה, מתגורר בהתנחלות נווה דניאל בגוש עציון. הוא שירת ביחידה קרבית בצבא (ואחר כך כמ"פ מילואים בצנחנים) ובהמשך למד הנדסת מחשבים. לפני כ-12 שנה פגש את איציק שכטר, תושב קדומים ששכל את בנו ישי וחיפש דרכים להנציח אותו.
"כשהבן שלי נפל, ב-1996", מספר שכטר, "רציתי להנציח אותו. אני 'בוגר' גבעת התחמושת ולקחתי חלק בהקמת העמותה שמלווה את יתומי ואלמנות הצנחנים. דיברנו, אשתי ז"ל ואני, על ההנצחה של ישי בדברים חיים, וזאת בעקבות המורשת שלו של קירוב לבבות בין דתיים לחילונים. הרעיון המקורי היה להקים מכינות קדם צבאיות מעורבות, לדתיים וחילוניים. כך הקמתי את מכינת נחשון, אם כי לא הצלחתי שהיא תפעל בקדומים.
"האחיין שלי, בן הדוד של ישי, שהכיר את אודי מנוה דניאל, סיפר לו שאני רוצה להקים עמותה להנצחה. הוא הגיע אליי הביתה, ישבנו, דיברנו, ונתתי לו את ברכת הדרך. היום אני ואודי כמו בני משפחה".
מאחר שלוי במקצועו מהנדס מחשבים, מספר שכטר, בחרה העמותה להתמקד בלימוד מחשוב במוסדות חינוך, בין היתר מוסדות של נוער בסיכון, כשלוי למעשה מחבר בין המוסדות לבין המדריכים, ומקבל עמלה מסוימת, שלדבריו משמשת אותו לכיסוי ההוצאות ולא לשכר. "העמותה לא רואה מזה אגורה שחוקה", אומר שכטר. "הכול שקוף. כל הספרים פתוחים. אין לנו משרדים, אנו חיים מהיד לפה. אודי ואני סוגרים את הדברים ואני נותן לו גיבוי".
איך קשורה מתפרה ללימוד מחשבים? הסיפור החל להתגלגל כשלוי נחשף לדיווחים חדשותיים ביחס לסגירתה. דני שטרית, מזכיר ההסתדרות במצפה רמון: "ליוויתי את המתפרה הזו עוד כשההסתדרות החזיקה אותה. לאחר מכן, כשמגבות ערד רכשו, דרשנו שיתחייבו להחזיק אותה לפחות שלוש שנים. בסיום התקופה, המצב היה קטסטרופלי, והם החליטו לצאת. התעניינו חמישה גורמים, שכולם התכוונו להרוויח, אבל אני הגעתי למסקנה שכל מתעניין שבא עם כוונות רווח, כנראה לא יצליח להחזיק את המתפרה לאורך זמן.
"בשלב הזה פחות או יותר, הייתי צריך לטוס לארצות הברית, לנסיעה פרטית. ממש כשאני בדרכי לשדה התעופה, מתקשר אליי אודי לוי ואומר לי שהוא מתעניין. הצעתי שניפגש כשאחזור, אבל הוא התעקש, אמר שהוא חייב לראות אותי מיד, ובסוף הגיע לשדה התעופה ונפגשנו על כוס קפה. כששאלתי אותו על הכוונות שלו, ואם הוא מצפים לעשות מזה כסף, הוא ענה: 'זו ציונות. אנחנו באים בשם ההנצחה של הקצין, ואם זה גם מאפשר תעסוקה, מה טוב'. נרתמתי לעניין, עד שהעברנו את הבעלות והעובדות לא הפסידו אפילו יום עבודה אחד. דאגתי להם לפרישה נאותה (מהבעלים הקודמים, מגבות ערד), ככה שזה יצא לטובה".
ואיך הם מצליחים במקום שאחרים כשלו?
"אני מבין שלא קל לו, אבל עובדה שהוא איכשהו שורד כבר למעלה משלוש שנים. מעת לעת צצות בעיות שגרתיות ולפעמים גם יש קשיי נזילות. לפני כמה חודשים למשל היה פער של עיכוב בתשלומים, והתברר שזה בגלל איזו טעות בדוחות. כשפנו אליי, הפניתי את תשומת ליבו והבנתי שהוא הדביק את כל הפיגורים".
גם לראש מועצת מצפה רמון רוני מרום יש מילים חמות על לוי: "זה אדם שעשה מעשה יוצא מן הכלל. ישב מול הטלוויזיה, שמע את סיפור המתפרה, והחליט שהוא לא יכול לשבת מנגד. החליט שהוא עושה מעשה, על אף שאין לו שום קשר לעולם הטקסטיל. דוגמה מדהימה לאדם שמחליט לקחת יוזמה ולפעול למען האחר, ועשרות נשים חייבות לו את פרנסתן. משרד הביטחון אומנם נרתם, אבל הוא הביא את הרוח, את היוזמה האישית, וזה סוחף".
הכוונות הטובות וההירתמות שמזכיר ראש המועצה עדיין לא פותרות את קשיי היומיום, ואלה, מספר שכטר, גדולים מנשוא. "מפעילים את המתפרה מיום ליום", הוא אומר. "אתן לך דוגמה: לפני חצי שנה הגעתי לשם, והחלטתי לפטר עובד לא יעיל, שגם אשתו עובדת במתפרה. למחרת בבוקר באו אליי העובדות וביקשו ממני להשאיר אותו. אמרתי להן שאם הן רוצות את זה, אני מוריד 200 שקל מהשכר של כל אחת מהן, כדי שהוא יישאר. כמובן שכולן ירדו מהנושא. הן יודעות שכל אגורה שנכנסת זה למטרה אחת: כדי לשפר להן את התנאים.
"אנחנו חיים מהיד לפה. היום למשל הייתה הפסקת חשמל, שגרמה נזק של 60 אלף שקל. חברת החשמל לא מוכנה לפצות אותי. אם יהיו לי עוד כמה הפסקות חשמל כאלה, העסק ייסגר. הרשויות לא מוכנות להפחית ארנונה. כולם רוצים לעזור, אבל כשזה מגיע לכסף, לא נותנים".
לאחרונה, בעקבות ההצלה של מתפרת העצמאות, פנה שטרית ללוי והציע לו לקחת על עצמו הפעלתה של מכבסה ששירתה את בתי המלון באזור, העסיקה כ-10 עובדים, ועמדה בפני סגירה. "הצעתי לו שיקים את המכבסה אצלו, במבנה של המתפרה. הרעיון קרם עור וגידים ובאמת הגענו לשלבים הסופיים וראיתי כבר מכונות מסתובבות. זה פרויקט קטן יותר מהמתפרה, אבל זה לפחות 10 עובדים".
בהמשך להפעלת המתפרה במצפה רמון, פתח לוי סניף נוסף שלה, בערד, שהעסיק נשים חרדיות. ראש העיר, ניסן בן-חמו, מספר שהיו כל מיני בעיות, ושהמתפרה שהוקמה פועלת כיום במתכונת מצומצמת יותר מאשר בתחילה. שכטר: "באיזשהו שלב החלטנו להעסיק גם נשים מקהילת הכושים העבריים, אבל הן הסתכסכו עם החרדיות. אחר כך התחלנו לעבוד עם נשים מחבר העמים. אנחנו מנסים כרגע לארגן שם צוות".
לוי רואה בכל הקשיים שסביב רעשי רקע: "כולם ראו את הכתבה על המתפרה שמאיימת להיסגר, אבל היחיד שזה נגע בו הייתי אני. נסעתי לשם, נפגשתי עם נציגי ההסתדרות במקום. אספתי את כל הנתונים, למדתי אותם והגעתי למסקנה שלמפעל הזה מגיע לחיות. אף אחד לא הסתכל לכיוון של המתפרה, שנסגרה כבר יותר מפעם אחת. העניין הוא מה אתה יודע להביא לשולחן". ועל כך שידע להביא לשולחן את מה שצריך, בונה לוי במקרה של נגב קרמיקה, וזאת על אף שמדובר בסדר גודל אחר לחלוטין.
שאלת המימון
גורמים המקורבים לוויולה קרדיט אומרים כי הערכים שלוי מביא איתו לעסקה מוצאים חן בעיניהם. בדיון בבית המשפט, הצהיר אודי אמיר, סגן יו"ר דירקטוריון נגב קרמיקה, כי לוי ביקש בלעדיות, וכי ויולה לא מתנגדת לכך בכפוף להסכמת ההסתדרות. ההסתדרות לא הסכימה. שטרית, למרות עמדת הארגון, תומך בלוי ואומר שהוא זה שחיבר אותו לעובדים בנגב.
אתה חושב שיש לו סיכוי להצליח?
"אם הוא בא עם מטרות חברתיות, ולא במטרה להרוויח, אז כן. הוא בחן איתי את הרעיון הזה ואמר שיש גופים נוספים שעומדים מאחוריו. אני חושב שיש נטייה ללכת לכיוון שלו. זה מפעל שמעסיק לא מעט אנשים בירוחם, וזה יהיה מאוד כואב אם זה לא יצליח. גם אם יש כאן סיכון לא קטן, שווה לקחת אותו.
"גם אמרתי לו שיש תנאי מחויב מציאות: שתהיה התחייבות שנים קדימה לכך שייקנו את התוצרת (הכוונה לרשת החנויות נגב קרמיקה, ה' מ'), ואם לא, שלא יעלה על דעתו להיכנס למפעל. אין לו סיכוי להתחרות עם אותה תוצרת באותה איכות, מיובאת".
גם לשכטר יש קצת ספקות. "הוא לא יכול להיות מנהל המפעל", הוא אומר על לוי, בתשובה לשאלה אם המהלך לא למעלה ממידותיו. "הוא ייקח אנשים שיעבדו מתחתיו. אי אפשר לבלוע את כל העולם".
מעבר ליכולות הניהוליות של לוי, ישנה גם שאלה כספית ותזרימית. כדי לרכוש את המפעל ולהפעיל אותו יש צורך ב-30-20 מיליון שקל לכל הפחות, וגורמים המעורבים בתהליך ספקנים ביחס ליכולת של לוי לגייס את המקורות הנדרשים. לוי, בתשובה לשאלה ישירה, לא מתייחס לדברים, אולם בפורומים שונים אמר שעומדים מאחוריו משקיעים.
"מה שיקבע את עתיד המפעל", הוא אומר, "זה לא הגיל שלי ולא כמה כסף יש. כדאי לבדוק את הגישה של המתמודדים האחרים ואת אופן ההעסקה שהם יציעו לעובדים. אני העסקתי נשים חרדיות, השקעתי בהכשרה שלהן, נתתי להן חופש בבחירת שעות העבודה שלהן והכול לצורך השילוב שלהן בשוק העבודה.
"אני אדם של אנשים. אני יודע להניע אנשים, ואני עושה תהליכים ויודע להביא אותם לשולחן, ויודע ליצור את החיבור האמיתי. הרי לאף אחד אין את הכסף שיש לקרן ויולה. למרות זאת, הם החליטו לעזוב. המשמעות היא שזה לא משנה כמה כסף יש לך. כולם יודעים שזה נפל על הקשר עם העובדים".
ומאיפה תביא את הכסף הראשוני שצריך, את אותם 30-20 מיליון?
"אם וכאשר, נביא את הסכומים שצריך להביא. אנו כרגע מנסים לבנות מתווה. לאחר שזה יוסדר, נראה מה הדרך הכי טובה לממש את המהלך - גם מול העובדים, גם מול משרד הכלכלה. אנו חושבים שיש לנו כוח ויכולת להביא את הגורמים להסכמה. יש לנו רעיונות מאוד טובים ואנשים מתחברים לרעיונות האלה. אני משוכנע שאני יודע את הצעדים שצריך לעשות. הוכחנו את זה אחד לאחד במתפרת העצמאות. לא סתם המתפרה הפכה למקום שמעסיק 60 עובדים בפריפריה של הנגב. מה שנדרש זה תהליכים התייעלותיים שלא נעשו בעבר. אנחנו מנסים להיות יצירתיים, אנו בונים היתכנות למפעל הזה ולא הכסף הוא המוקד, אלא התהליכים. מפעל שיעבוד בצורה הנכונה יידע להיות רלוונטי היום ובעתיד. אנחנו רוצים לייצר פה מרכיב חדש. מי שהיו לפנינו הם אנשים מאוד חכמים ומאוד עשירים, ולמרות זאת לא הצליחו".
הנהלת קבוצת נגב ביקשה למסור בתגובה לכתבה: "צר לנו שחברי כנסת ניצלו את חסינותם כדי להפיץ אמירות שקריות ולא מדויקות ולא נקטו שום פעולה מעשית כדי לסייע למצב ולדאוג לעובדי המפעל. קבוצת נגב הסכימה בצעד נדיב בפשרה שהושגה עם ההסתדרות לשלם סכומי כסף ניכרים ולהעסיק את העובדים תקופה נוספת במהלכה ניסו הצדדים למצוא חלופה. המפעל נסגר לאור העובדה שלא ניתן היה להמשיך לספוג את פעילותו הגירעונית שנבעה בעיקר מסירוב ההסתדרות והוועד לשינויים מבניים, העדר העדפה של תוצרת הארץ ויבוא מקביל ללא מכסים. אנו מקווים כי הפעם משרדי הממשלה וההסתדרות יענו בחיוב לבקשותיהם של הרוכשים המתעניינים במפעל ואנו נסייע ככל שביכולתנו".
