מפגינים נגד טראמפ בדאבוס / צילום: רויטרס, Pierre Albouy
הסכמי הסחר החופשי של רבע המאה האחרונה אמנם גבו מחיר ניכר מכוח העבודה בערי התעשייה המסורתיות של אמריקה. קווי ייצור אמנם עברו מערבה ודרומה, אל אסיה ואל מקסיקו. אבל הם גם הניבו פקטור מאזן: מוצרים זולים, אשר שינו את תרבות הצריכה ב"אמריקה האמצעית".
כנגד בתי החרושת שנסגרו צצו חנויות Walmart (ו-Kmart, ו-Target, ו-Marshall), גדושות ביבוא זול מן הדלתא של נהר הפנינה, קו הייצור הענקי של סין, כלי הנשק החשוב ביותר של הדור האחרון במאבק נגד אינפלציה. דונלד טראמפ אמנם עלה לשלטון מפני שהיטיב לקלל את הדלתא (הוא יראה לסין, ש"אנסה את אמריקה"; הוא יצווה על שר האוצר שלו להגדיר אותה "ספסרית מטבע"; הוא ישים קץ להרגלי ההצף של תעשייתה הכבדה; הוא יטיל מכסי עונשין על תעשייתה הקלה והבינונית).
אבל אמריקה חבה כל כך הרבה לדלתא. בזכותה היא יכלה להפחית את שערי הריבית בשנות ה-90, להוזיל עד גיחוך את הכסף, להניב את גאות הצריכה הארוכה ביותר בימי שלום, להרים את הבורסה אל שיאים היסטוריים, לממן את מהפכת ההייטק.
ואף כי כוח הקנייה של "אמריקה האמצעית" פחת נומינלית, מפני שהיא איבדה משרות מכניסות עם הטבות מפליגות, היא הצליחה לצוף על פני המים. היא יכלה למשל לקנות מדיחי כלים, ודודי שמש, בזיל הזול. ובכן, מאתמול היא אינה יכולה עוד.
בקייטנת החורף האלפינית
כצפוי, דונלד טראמפ פתח את השנה השנייה של נשיאותו ברמזים על מלחמת הסחר הממשמשת ובאה. הוא שם קץ ליבוא הזול של מדיחי כלים גדולים, בייחוד מדרום קוריאה; והוא שם קץ ליבוא הזול של לוחות שמש (פאנלים סולאריים), בעיקר ממזרח אסיה.
אם רק צירוף מקרים מסמיך את ההודעה הזו למסע הנשיא לדאבוס, זה צירוף מעניין מאוד. הנשיא שונא הגלובליזציה, הסבור ששותפי הסחר של ארה"ב תמיד דופקים אותה, יוצא אל קייטנת החורף האלפינית של הגלובליסטים שלושה ימים לאחר שחתם על תרועת המלחמה הראשונה שלו. הוא עומד לנאום בדאבוס ביום ו".
בלשונו של ג"רלד בייקר, העורך הראשי הלא-עוין של ה"וול סטריט ג"ורנל", "קשה להעלות על הדעת חיזיון גדול מזה, אולי סמל הדיאלקטיקה הנותנת את הטון בעידן הפוליטי שבו אנחנו חיים: "אמריקה תחילה" פוגשת את We Are the World" (הפזמון המפורסם שגייס לפני 30 שנה ויותר את מצפון העולם לטובת רעבי אתיופיה).
הנשיא האמריקאי האחרון שנראה בדאבוס היה ביל קלינטון, ינואר 2000, בדיוק שנה אחת לפני תום נשיאותו. אבל קלינטון היה גלובליסט לעילא ולעילא, האיש ששכנע את אמריקה (ואת מפלגתו הלא-נלהבת) להצטרף ב-1994 אל NAFTA, אזור הסחר החופשי של צפון אמריקה, יחד עם מקסיקו ועם קנדה. טראמפ העמיד את התנגדותו ל-NAFTA במרכז מסע הבחירות שלו במדינות המערב התיכון. הוא חזר וקרא ל-NAFTA "ההסכם הגרוע ביותר שנחתם מאז ומעולם".
אנטי-גלובליזם כטרוריזם
מה לטראמפ בדאבוס? האם הוא מגיע לשם כדי לחטוף את המיקרופון, ולהוציא לשון ארוכה כמעט לכל הנוכחים? האם הוא מתכוון לחזור על הצהרת הפתיחה של נשיאותו, בנאום ההשבעה, 20 בינואר 2017, ש"מעתה ואילך אמריקה תחילה, אמריקה תחילה"?
הוא עשה משהו מעין זה, כאשר השתתף בפעם הראשונה בוועידת פסגה של ראשי נאט"ו, בשנה שעברה. במקום להטעים את התחייבותה הנמשכת של ארה"ב לשלום הדמוקרטיות המערביות, נשיא ארה"ב נזף בבעלות הברית, ודרש מהן "לשלם את חלקן".
מעט מאוד מבאי דאבוס רוחשים אהדה לאנטי-גלובליזם של נשיא ארה"ב. ידידתנו ובעלת בריתנו הודו קנתה אתמול (ג") עמוד שלם ב"וול סטריט ג"ורנל", כדי להשתבח בפתיחותה לעולם החיצון. ראש ממשלתה הקדים להגיע לדאבוס, כדי להושיט יד לכל תאגיד רב לאומי או חד לאומי, שיואיל להתעניין בהודו.
ארצות רבות וחברות רבות נעשות אגוצנטריות", הכריז אתמול מודי בדאבוס. "הגלובליזציה מצטמקת. פרוטקציוניזם ועושי דברו מרימים את ראשיהם". כה חמורה בעיניו הנטייה הזו עד שהוא חושב אותה לסכנה המשתווה לאיום הטרור. קצת קשה לחשוב על השוואה שתנעם פחות לנשיא הנוקם והנוטר של ארה"ב. סוף סוף, הוא הבטיח במסע הבחירות שלו לשים קץ גם לגלובליזציה גם לטרור.
מוזיקה ערבה לאוזניים
מכסי העונשין שהנשיא הטיל על יבוא מדיחי הכלים ולוחות השמש נועדו להגן על יצרנים אמריקאיים מפני תחרות, הוגנת או לא הוגנת. Whirlpool, היצרנית האמריקאית של מכשירי חשמל לבית, היא שעתרה לבית הלבן להקל עליה את התחרות. היא הודיעה מיד שתוסיף 200 עובדים למפעל שלה בפינדלי, במרכז מדינת אוהיו; ובהמשך היא תוסיף קווי ייצור במקומות אחרים.
זו מוזיקה ערבה לאוזניו של הנשיא, הנמצא כבר בעיצומו של מסע הבחירות הבא שלו. הבחירות אמנם יהיו בנובמבר 2020, אבל טראמפ התחיל פורמלית את מערכת הבחירות. הוא עורך עצרות, ותשדיריו כבר מרצדים על מרקעי טלוויזיה ועל מסכי מחשבים. ערי התעשייה הקטנות ושותתות הדם של המערב התיכון היו היעד העיקרי שלו ב-2016, והן יוסיפו ויהיו היעד העיקרי ב-2020.
ואף כי Whirlpool שבעת רצון, לא ברורה כלל התועלת שתצמח בסופו של דבר מן המכסים החדשים. שתיים שייפגעו הן הענקיות הדרום קוריאניות LG וסמסונג. הן מתכננות להקים מפעלי הרכבה על אדמת ארה"ב. מכסים על יבוא חלקים ממפעליהן בקוריאה יפחיתו את יכולתן לשכור עובדים אמריקאיים. מה הואילו אפוא חכמים בתקנתם?
כיוצא בזה גם לוחות השמש. 90% מן הלוחות ומן הקולטים בארה"ב מיובאים מחו"ל. אם היבוא יצטמצם, בהכרח יצטמצמו גם מקומות העבודה שהתקנת הלוחות מספקת.
הבוחרים מוולמארט
ללמדכם עד כמה הנשיא טראמפ התרחק מן השורשים הרעיוניים של מפלגתו, דמוקרטים הם שהרעיפו שבחים על החלטתו. אחד מהם הוא הסנאטור שרוד בראון (Sherrod Brown) ממדינת אוהיו, איש האגף השמאלי של מפלגתו, המתואר כטוען אפשרי למועמדותה לנשיאות ב-2020. חומות מכס לשם הגנה על מקומות עבודה היו בדרך כלל המונופול הפוליטי של השמאל. עכשיו התבלבלו היוצרות.
יש כמעט כל סיבה שבעולם להניח שמלחמת הסחר של טראמפ רק התחילה, גם אם הוא יעלה מס שפתיים לסחר חופשי בדאבוס. מה יקרה להרגלי הצריכה של מצביעיו? האם הם יסלחו לו על מחירים מאמירים בוולמארט? לקוחות וולמארט היו נתח אלקטורלי חשוב מאוד של הרפובליקאים ב-15 השנה האחרונות (כמעט 70% מהם הצביעו לטובת טראמפ). "אילו וולמארט הייתה מדינה עצמאית, היא הייתה השוק השישי בגודלו בעולם ליצוא הסיני", כותבת בת"אני מורטון (Moretone) בספרה "לשרת את אלוהים ואת וולמארט" (בהוצאת אוניברסיטת הרוורד, 2009).
וולמארט הייתה במרוצת השנים תומכת נלהבת בסחר חופשי, במיוחד ב-NAFTA. יהיה מעניין לראות אם היא, כמו המפלגה הרפובליקאית, תתכחש לשורשיה כדי להניח את דעתו של הנשיא.
■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny