גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הסופרים שהגיעו לגמר ספיר מגלים סודות מחדר הכתיבה

מרחבי העבודה של הסופר הם אינסופיים, אבל כשמגיע המשבר, הוא לגמרי לבד ■ המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספרות, והזוכה אסתר פלד, מגלים ל'ליידי גלובס' את הסודות

אסתר פלד / צילום גל חרמוני
אסתר פלד / צילום גל חרמוני

"כל השבוע אני עם מטופלים, וביום הכתיבה איני מדברת עם אף אחד"

אסתר פלד, 'פתח גדול מלמטה'

הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס

להיות סופרת. "הייתי חד הורית מגיל 26, אז לא חשבתי אף פעם על ספרות כמקצוע", מספרת אסתר פלד, 57, מחברת 'פתח גדול מלמטה' (הוצאת בבל). "בגיל צעיר המקצוע הרשמי שלי, עד שעשיתי את הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית, היה עוזרת בית. המקצוע השני שלי היה מורה לפסיכומטרי, והמקצוע השלישי, מה שבסופו של דבר אני עושה עד היום, הוא פסיכותרפיה. סופרת הייתה משאלת הנפש של חיי. אני מטפלת עד היום בקליניקה, ולכן אין לי זמן לכתוב רומנים ארוכים, אלא רק סיפורים קצרים. תמיד אמרו לי: 'אסתי, סיפורים קצרים לא הולך, אנשים לא קוראים', אבל לי אין זמן לכתוב ארוכים, אני עסוקה.

"הידיעה שאני עומדת לפרסם ספר בפעם הראשונה קרתה דווקא במהלך העבודה על הדוקטורט, שעסק בפסיכואנליזה. פתאום ראיתי שמשהו בתהליך הכתיבה זורם לי, זה הרגיש שקראתי טקסט של מישהו אחר, משם פניתי לרסלינג, ואז הדרך נסללה לעולם פרסום הספרים".

שגרת כתיבה. "אין לי שגרת כתיבה יומית. יש לי רק שבתות. שבת מבחינתי היא החלום של האשליות - להסתובב בבית בין המחשב לבין הכביסה והבישול, ללכת מחדר העבודה לגינה הענקית שלי כל היום. אווירה של כתיבה כמו בסיפורים הרומנטיים. לכן קניתי את הבית במושב מטע. את הספר האחרון כתבתי שם, מול החלון הענק שפונה אל הגינה ואל ההר בפרוזדור ירושלים, אווירה פסטורלית כמו שרק ניתן לדמיין".

למה לכתוב. "אני כותבת כי אני מוכרחה, מכיתה א' זו הייתה ההצלה שלי. זו צורה שמארגנת לי את החוויה של החיים ונותנת בה סדר באופן שהנפש יכולה להתמודד איתה. את הספר הזה כתבתי כשעשוע וכמתיקות, זה הספר הכי קל שאני יכולה לכתוב על סקס ורומן ואישה, אלה הממתקים של החיים, מבחינתי. את מרביתו כתבתי בתקופה שבה אמא שלי גססה ומסרה את נשמתה לבורא.

"כתבתי את הספר בניסיון פה ושם להיות מחוץ לדבר הזה של המוות שחוויתי. הוא היה ספר שעשוע מבחינתי, וזה מצחיק שבסופו של דבר הוא זה שמועמד לפרס. במקביל אליו כתבתי טקסט ענק שקשור במוות, ועוד לא הוצאתי אותו לאור".

משבר כתיבה. "בחודשים האחרונים אני מרגישה את המשבר והאימה שאחרי הפרויקט, אי הוודאות העמוקה. זה המשבר שלא היה לי במהלך הכתיבה. אף אחד לא לוקח את זה ברצינות, כי כשאני אומרת 'אני לא יודעת אם אוכל לכתוב עוד אחד', מיד אומרים לי שככה זה אצל סופרים, וברור שאצליח. לי אין שום ביטחון שאני יכולה לכתוב עוד אחד. למרות שזה לא הספר הראשון שלי, עדיין זה הסיוט הכי גדול.

"האמת שעד ספר הפרוזה הזה לא ידעתי שאני סופרת. אלא שעכשיו אני לא יכולה לחזור אחורה, אני סופרת, ואני מקווה שאמצא דרך להיחלץ מזה, ולכתוב ספר נוסף שהוא ממש פרוזה".

תכונה שנחוצה לסופר. "היכולת להיות לבד. סוג של בדידות שאתה לא בורח מפניה, אלא נמצא בה. אני לא יכולה להתנתק לחלוטין, כי במשך כל השבוע אני עם מטופלים, אבל אני חיה לבד בשביל זה, וביום הכתיבה אני לא מדברת עם אף אחד ולא שומעת מוזיקה. זה נראה לי נורא נחמד לשמוע מוזיקה ולכתוב, אבל אני לא יכולה, אני זקוקה לשקט מוחלט".

תפקיד הכתיבה. "מישהו כתב על ספרי האחרון שיצרתי שם 'חדר משלי'. ורציתי לומר שאנחנו 100 שנה אחרי גברת וולף הנהדרת, ואני לא בעניין חדר משלי, אלא בית משלי. זו הכתיבה עבורי, וזו כל הנקודה. כתיבה היא אבולוציה של וולף, לא חזרה עליה. אנחנו לא צריכות להסתפק בחדר משלנו, אלא יכולות ליצור בית.

"בגלל שאני מטפלת המון באנשים אחרים, אז האיזון מבחינתי הוא לחזור לעצמי על ידי הכתיבה. אני לחלוטין מגיעה לדף מתוך תשוקה וגעגוע, ולעתים מתוך אימה, אבל לא מתוך הרגל. אני מתגעגעת, ומשתוקקת, אבל לפעמים שום דבר לא קורה, וזה מפחיד. מנגד, יש את הפעמים שאני מגיעה לדף מגעגוע, והקסם קורה וזה מדהים".

"כתיבה היא התפשטות של האני". סמי ברדוגו / צילום: גל חרמוני

"בכתיבה אין חוקים: היא פרוצה"

סמי ברדוגו, 'כי גי'

להיות סופר. "אני לא יודע אם אני זה שהפכתי את עצמי לסופר. כשהספר הראשון שלי ראה אור, בביקורת הראשונה או השנייה המשפט הראשון היה 'הסופר הצעיר סמי ברדוגו', ואני זוכר ששאלתי את עצמי, 'אני סופר?'. הרגשתי שהתואר הוענק לי מבלי שאפילו דרשתי אותו", מספר ברדוגו, 47, מחבר 'כי גי' (הקיבוץ המאוחד).

"כיוון שמגיל מאוד צעיר היה לי עניין עם לשון ושפה עברית, והרגשתי שהיא זו שיכולה להחזיק אותי בחיים ולהציל אותי, אני מניח שכבר אז נזרעו היסודות שהובילו אותי להיות סופר. בתחילת הדרך אפשר לומר שדי נכבלתי מרצון לתוך הדבר הזה. אהיה כנה, גם לא מרצון. זה סוג של גזר דין - הכתיבה, ויש כאן איזשהו פרדוקס, נאסרתי מרצוני לכתיבה ואי אפשר לבטל את גזר הדין הזה".

מהי כתיבה. "כתיבה היא תשוקה, אבל לא די בכך. לכל כתיבה צריך לבוא מסקרנות, מצורך עז לבטא משהו. אני תמיד יוצא אל הכתיבה ממקום של אי נחת, ואי הנחת גורם לי להיות דרוך וקופצני, ולא לשבת רגל על רגל ולכתוב. חוסר מסופקות וחוסר מרוצות זה דבר שמאלץ אותי להיות אקטיבי בכתיבה וחיוני עם עצמי".

שגרת כתיבה. "כתיבה זו עבודה לכל דבר, לא פנאי ולא תחביב. אני משתדל כמה שיותר לקבוע סדר יום שבו אני יושב, עובד ומתרכז. בעבר נהגתי לכתוב בערב או בלילה, ובשנים האחרונות אני עובד בעיקר בבוקר, ורק בבית. בזמן כתיבת ספר הלכה למעשה, אני זקוק לניתוק מוחלט, כמה שיותר דממה. מאוד מפריע לי רעש. אני לא פועל בהתאם לרפרנסים תרבותיים, ולא צורך תרבות אחרת בזמן כתיבה".

משבר כתיבה. "היו ספרים שהעבודה עליהם הייתה מאוד סיזיפית ומדכאת, אבל בכתיבת הספר האחרון הרגשתי הרבה יותר חופשי, לא כבול לשום מסגרת, והייתה לי הנעה גדולה והנאה גדולה במלאכת הכתיבה. חשתי את החירות המוחלטת שנתנה לי הרבה כוח, תחושה שלא מתחשבת בדבר, זה היה ממכר ועשה לי טוב. בגילוי לב, בספר הנוכחי המשבר היה דווקא אחרי שסיימתי, והתעצבתי שזה קרה".

לבנות סיפור. "העניין הוא להבין שאין חוקים או כללים נוקשים בכתיבה, היא באמת פרוצה ונטולת גבולות, וכל טקסט דורש את ההתכוונות שלי ככותב העומד מולו. על פי רוב אני לא ניגש לכתוב סיפור לפני שבניתי לפחות איזושהי תבנית כללית שלו - ציר העלילה מתחילתו וכמעט עד סופו, זמן, מקום, דמויות. אני לא אומר שדברים לא עשויים להשתנות, לעתים אני מופתע או מגלה דברים שלא ציפיתי להם, אבל עדיין אני מאוד נאמן לשלד המקורי, וחשוב לי להיכנס לתהליך מוסדר ולא למהלך כתיבה אינטואיטיבי".

תכונה שנחוצה לסופר. "צריכה להיות הבנה שהחומר והלשון והשפה הם מעין פלסטלינה בידי הכותב, שהכתיבה היא חשיפה, עירום, התפשטות של האני, והאני הוא זה שצריך להיות מוצג שם בטהרתו, ללא קיצורי דרך וזיופים. אתה צריך לבוא בכנות המוסרית המלאה".

לקבוע גבולות בעידן הדיגיטלי. "ימים יגידו וידעו לנתח את בלבול הגבולות שאנו חיים בתוכו, אבל מה שמטריד אותי הוא עניין האמנות בכלל, והכתיבה הספרותית בפרט, בימים אלה של וירטואליות ודיגיטליות. נוצרות מציאויות מדומות שגורמות לכותבים להיסחף לתוכן, להיות קהל יעד שלהן, להאמין בחשיבותן, ובעיקר להיות מחוזרים על ידן. כך קורה שמשחק התפקידים משתנה. כלומר, היוצר האמן הופך ממושמע אל החוץ הווירטואלי, מבקש לקחת בו חלק ולהזין אותו, בזמן שאת האותנטיות הבלבדית שלו הוא נוטש.

"במקביל נחצים גבולות נוספים שלא מפרידים בין שפת החוץ הציבורית לבין שפת הפנים האישית, בין שפת התקשורת לבין שפת האמנות הספרותית - וזה רק מגביר את היעלמות ייחודיותה של הספרות. על כך אני מצר מאוד".

"אנחנו חיים בתרבות שסוחרת בתשוקות שלנו". שמעון אדף / צילום: רונן ללנה

"לחקור את החלקים הפנימיים של העולם"

שמעון אדף, 'קום קרא'

להיות סופר. "זאת לא עובדה מוגמרת שאני סופר. אני חושב שאני כותב במובן של פעולה, וברגע שלא אכתוב לא אהיה סופר, וזה בסדר. התחלתי לכתוב ברגע שלמדתי לקרוא. מאז ועד היום אלו שתי פעילויות שקשורות אחת בשנייה, הקריאה מזינה כתיבה והכתיבה מזינה קריאה. עד כמה שאפשר לסמוך על זיכרונות, אני זוכר את עצמי כותב ברגע שלמדתי לקרוא טקסט לבדי, פשוט ישבתי והתחלתי לכתוב", מספר שמעון אדף, 45, שכתב את 'קום קרא' (כנרת זמורה ביתן דביר).

"אני זוכר את היום שבו אמרתי לעצמי שאני צריך לארגן את החיים שלי כך שיהיה בהם הרבה זמן כתיבה, ולא להשאיר את הכתיבה בשולי הדברים עד שאתפנה אליה, או שיהיה לי כוח. היה בי רצון לארגן את החיים כך שאני קודם כל כותב, ורק אחרי זה מתפרנס ועושה דברים אחרים. זה קרה בגיל מאוחר, יחסית, לקראת העזיבה שלי את הוצאת כתר. הייתי עורך ספרים, ובגיל 32 עזבתי הכול, והחלטתי שלא משנה מה קורה, אני לא יכול לדחות את הכתיבה שלי בגלל עניין פרוזאי כמו פרנסה.

"כיום אני מלמד כתיבה באוניברסיטת בן גוריון, יש לי שם תקן במשרה מלאה, אבל המינוי שלי התקבל בזכות הכתיבה, מכיוון שאני לא אקדמאי. במובן הזה זו החלטה שדי השתלמה, אני לא חי מהספרים שלי, אבל העיסוקים שלי נגררים מכך שאני כותב".

מהי כתיבה. "עבורי היא מעין דימוי עצום של העולם, ובעזרתה אני חוקר את החלקים הפנימיים שבתוכו. עד עכשיו הכתיבה אצלי הייתה מתוך רצון להעמיד ראי למבנה התודעה שלי. אני מהאנשים שהתודעה שלהם לא נגישה להם, אלא אם הם כותבים אותה, וזה עוזר לי לשקף את המצב. יש איזו תחושה שאני מתוודע לעצמי במהלך הכתיבה, ואני גם שואל במהלך הכתיבה מי אני, מה סוג האדם שאני בעולם.

"נכון שכתיבה היא תשוקה, ואני חושב שצריך לבוא אליה עם צורך אמיתי. אבל חשוב לזכור שתשוקה היא משהו חיצוני, ואנחנו חיים בתרבות שסוחרת בתשוקות שלנו. עוברים מאחת לאחרת ולא מתעכבים לחשוב".

למה לכתוב. "גיליתי שבפרוזה אני מחפש היום בדיוק מה שחיפשתי בשירה לפני 20 שנה. הכלים יותר משוכללים והרגישות יותר מפותחת למה שהלשון מצליחה להעביר: תודעה או מצבים נפשיים, שבימים הרגילים אין מילים בשבילם".

שגרת כתיבה. "בשנים האחרונות יצא לי לנסוע בקיץ לרזידנסי לסופרים, זה התחיל בברלין והמשיך בארה"ב. גיליתי שברגע שאני מנותק משטף הפעילות היומיומי שלי ומרצף השגרה, אני מאוד ממוקד בכתיבה, וכותב מהבוקר עד הערב. ימים שלמים אני בתוך הספר, ובדרך כלל מצליח לסיים כתב יד במהלך הקיץ.

"את הספר האחרון 'קום קרא' כתבתי בניסיון לשבור את השגרה הזאת, כי אני חושב שכל שגרה היא טובה עד שהיא הופכת להיות אוטומטית. אמנם הכול החל כרגיל: הוזמנתי לתת סדרת הרצאות בארה"ב וקיבלתי מגורים ומשרד, וכמובן שכשהגעתי לשם חיברתי את המחשב והתחלתי לכתוב ספר, כחלק מהאוטומציה. אלא שאחרי שכתבתי 40 עמודים אמרתי 'די, אני אפסיק'. רציתי לראות עד כמה באמת חשוב לי לכתוב את הסיפור הזה. חזרתי לישראל, וגיליתי שהעלילה בוערת והדמויות ממשיכות להטריד אותי, אז תחמתי מסגרות זמן.

"אני לא יכול לכתוב באופן אקראי שעתיים פה או שעתיים שם. לקחתי שבועיים, סגרתי אותם בלו"ז, והקדשתי אותם לספר. יצרתי בתוך השגרה איים של עבודה, וכך הספר נולד".

קומפוזיציה. "יש ספרים שמתחילים אצלי בראש כמו סוג של מוזיקה שבא לי לממש, ואני מבין שהמוזיקה הזאת מיתרגמת למבנה. מרגע שהתחלתי לכתוב, זה זרם כמו יצירה מוזיקלית שידעתי איך לנגן אותה".

משבר כתיבה. "כל ספר מעלה אצלי בעוצמה גדולה יותר את שאלת הכתיבה. עם מי אני מדבר כשאני כותב, מה המקום של ספרות היום בעולם, מי צריך את זה בכלל, האם זה מרחב אינטימי או מרחב ציבורי. עם כל ספר השאלות הופכות להיות דוחקות יותר ויותר. זו תחושה של חוסר אונים או חוסר תוחלת".

תכונה שנחוצה לסופר. "עקשנות. כל סופר צריך להתעקש על זה שהדברים ייכתבו, על כך שהיצירה תהיה בעולם, על העמדה שלו ככותב. יותר מנחישות, יותר משאפתנות, צריך ממש עקשנות".

לקבוע גבולות בעידן הדיגיטלי. "אחת השאלות המרכזיות היא האם ספרות צריכה לחקות את אופן הפעולה של הטכנולוגיה החדשה ולהיות, למשל, נגישה וסיסמאתית, במקום מורכבת ומעמיקה, תכונות שהעניקו לה את הייחוד שלה, או להתנגד לה, ולייצר איים של כתיבה שדורשים מיקוד וקשב. האם היא צריכה להתיישר עם מלחמת הזהויות שהרשתות החברתיות מעוררות ומעודדות, שנגועה בחוסר סובלנות לאחר, או להיפך, לבחון את המחיר שאנחנו כחברה משלמים כאשר אנחנו מוותרים על היכולת לנטוש את נקודת המבט שטבעית לנו, לחרוג ממנה. בשבילי, באופן אישי, השאלות הן איך אני מתנגד לקיים, ואיך אני חוקר את יסוד האחרות שיש בכל זהות שמוצעת לי מבחוץ".

"כל הספרים שלי עוסקים בנורמליות". נעה ידלין / צילום: גל חרמוני

"בואי נראה מה את יודעת לעשות"

נעה ידלין, 'שטוקהולם'

להיות סופרת. "התחלתי לכתוב כילדה, בגיל מאוד קטן הייתי כותבת סיפורים, ואפילו היה לי עיתון שהכנתי במו ידיי. אפשר לומר שבכל גיל הקמתי עיתון בהתאם לגילי. אבל עד לפני עשור לא נגעתי בכתיבה ספרותית בכלל", מגלה נעה ידלין, 42, מחברת 'שטוקהולם' (כנרת זמורה ביתן דביר).

"מתי הבנתי שאני סופרת? זו שאלה שהרבה סופרים רגישים לגביה, מכיוון שזה לא כמו מקצוע אחר, שאת אומרת 'סיימתי לימודי שיננות, אז אני שיננית'. האם ספר אחד מעיד שאני סופרת? או אולי שלושה? ואם האחד נורא הצליח או שהשלושה נכשלו?. כשאתה אומר 'סופר', זה נשמע שאתה מצרף את עצמך ישר לעגנון, וזו קצת חוצפה. אחד הדברים היותר ביזאריים שאדם צריך לעבור זה למלא בסעיף מקצוע בביטוח הלאומי את המונח 'סופר'. זה נשמע קצת תימהוני".

מהי כתיבה. "עבורי זה החופש המוחלט. לא נסעתי להודו, ויש סכנה שגם לא אסע לעולם. אני לא איזו פריקית של נסיעות וטיולים וטיסות. אם את רוצה לתת לי חופש אמיתי, זה החופש שאני מרגישה מול קובץ ריק. נכון שזו גם אימה מאוד גדולה, הדברים שזורים אחד בשני.

"כשאת יושבת מול קובץ יש את הסמן המהבהב, והסמן מאוד מרושע, הוא מסתכל עליי ואומר: 'בואי נראה מה את יודעת לעשות'. באותה נשימה, המילים יעשו את מה שאני אגיד להן, והכול יכול לקרות שם, מבחינתי. זו הסיבה שכתיבה בעיניי היא עונג, ואני לא מכירה תענוג יותר גדול מזה. מצד אחד מרחב של תענוגות, ומצד שני זה יכול לגרום לך הרבה סבל".

טכניקת כתיבה. "הטכניקה שלי מאוד ברורה וסדורה. אני קודם כל צריכה להיות בטוחה שיש לי רעיון שהוא ממש טוב. אחר כך אני בונה את הדמויות לפרטי פרטים, וכאן נכנס החלק שאני הכי אוהבת - אני בונה קובץ בן עשרות עמודים של ביוגרפיה לכל דמות. מדובר בקובץ נפרד של הכנה לספר, שלאחריו אני בונה את העלילה בקווים כלליים כמעין שלבים של סולם, ורק אז אני מתיישבת לכתוב".

שגרת כתיבה. "אני כותבת בבוקר, משתדלת כל יום בימי החול, ובלילה אני רק חושבת. מדי פעם אני כותבת בבתי קפה, אבל מאז שיש לי חדר עבודה מקסים עם תקרה אדומה בדירה החדשה, זה יותר זול, וכאן כתבתי את 'שטוקהולם'".

תכונה נחוצה לסופר. "משמעת עצמית ורצון מטורף לכתוב. לא משנה מהיכן הוא נובע, אתה ממש צריך לרצות את זה. אף אחד לא ישלם לך כדי לשבת לכתוב, ואז טכנית המסקנה היא שאת צריכה לכתוב על חשבון דברים אחרים שאת אוהבת. ובין המשפחה, לבית, לילדים ולפרנסה, מה שנשאר זה הזמן הפנוי שלך. כלומר, את צריכה לכתוב במקום לעשות דברים מהנים".

נושא מטריד. "באיזשהו אופן, כל הספרים שלי עוסקים בנורמליות. במובן של היחסים שבני האדם מקיימים עם הנורמליות. זו שאלה שמעסיקה לדעתי את כולם, ולא משנה איפה הם ממקמים את עצמם ביחס אליה".

לקבוע גבולות בעידן הדיגיטלי. "בעיניי, העולם משתנה בעיקר לטובה. הוא נוח יותר, גם לסופרים: אני יכולה היום לבדוק כמעט כל דבר בלי לצאת מחדר העבודה שלי, כולל איך נראים חלונות הראווה בדרך מהתחנה המרכזית בשטוקהולם אל מוזיאון הנובל. כמובן שיש לכך גם היבטים פחות נעימים, בעיקר ההשתלטות המוחלטת של הטכנולוגיה על הזמן שלנו, והפלישה שלה לכל רגע נתון של שלווה ושל כתיבה; זה מאבק שקשה מאוד לנהל, והוא רווי בתבוסות".

"כדי לכתוב נדרש קודם כל ויתור". אמיר זיו / צילום: גל חרמוני

"כל לילה של כתיבה הוא מבחן עצמי"

אמיר זיו, 'ארבעה אבות'

להיות סופר. "את הסיפורים הראשונים כתבתי סביב גיל 25, והם היו בוסריים כמו אבוקדו בתחילת הקיץ, קשים ובלתי ניתנים להבשלה. לשמחתי הבנתי את זה, ונמנעתי מפרסום שלהם, אבל קסם הכתיבה כבר פעל את פעולתו. מאז המשכתי לכתוב כל הזמן, למגירה, לעיתון או לספר שבסופו של דבר התפרסם", מספר אמיר זיו, 49, שכתב את 'ארבעה אבות' (עם עובד).

מהי כתיבה. "מקום נטול הוראות מגבוה, ובמידה רבה נטול גבולות, למעט אלה שאתה מציב לעצמך. כשאני כותב, אני המשך של מה שהייתי קודם לכן, בין אם זה תחת הבוס ובין אם כאיש משפחה. לא בראתי איזה עולם נפרד לחלוטין, והאמת שאין לי צורך בעולם כזה. ניתוק מסוים כן, עולם אחר לא".

זמן כתיבה. "מכתיבה ספרותית כשלעצמה קשה עד בלתי אפשרי להתפרנס, ולכן, כמו רוב הסופרים, גם לי יש משרה אמיתית: אני עיתונאי כבר 20 שנה. מכיוון שאני עובד במשרה מלאה, אני כותב בלילות, אחרי שהילדים נרדמים והבית נרגע.

"השעות הטובות הן בין 22:00 ל-1:00 בלילה. לעתים נדירות, כשאני בשטף, הכתיבה גולשת לשעות מאוחרות יותר. והכי חשוב, אני מסוגל לכתוב רק כשאני במצב רוח טוב, או לפחות סביר. גם את הקטעים הכי כואבים כתבתי אחרי שהתיישבתי מלא שמחת חיים ליד שולחן העבודה. אם אני מגיע אליו מדוכדך, המילים פשוט לא יוצאות".

אווירה. "מוזיקה עוזרת לי לכתוב. היא לא יכולה להיות בעברית, כי אז השפה והמשלב גולשים בלי שארגיש לתוך הכתיבה. ההעדפה הראשונה שלי היא רוק מתקדם, עם נטייה לפסיכדליה. בשנים האחרונות הבן הצעיר שלי לומד כינור באופן מקצועי ולמדתי לאהוב מוזיקה קלאסית. גיליתי שכשאני צריך להתרכז, הסוויטות לצ'לו של באך הן מושלמות".

לכתוב ספר. "זה כמו גידול גפן ליין, ריצת מרתון או אריגה של שטיח. לא ניסיתי אף אחד מאלה, אבל נדמה לי שבכולם אתה מביא את היכולות שלך למקסימום, ומתמלא הנאה מהמיצוי שלהן, ובו בזמן מתייסר בתחושה שהסוף לעולם לא יגיע.

"כל לילה של כתיבה הוא מבחן עצמי, ואתה מסוגל לחזור עליו ערב אחרי ערב רק אם אתה באמת אוהב את זה. כדי לכתוב נדרש קודם כל ויתור. ויתור על חנופה לקורא, שהיא עסק מאוד מפתה. ויתור על סנטימנטליות, חרף היותה חטיף טעים לזלילה. ודילוג על התבדחויות קלילות כשאינן דרושות לתוכן, או על מטאפורות ציוריות, שעובדות נהדר בציוץ שנון בטוויטר".

משבר כתיבה. "אני לא קונה את האגדות על סופרים שכתבו ספר בפרץ השראה של ימים ספורים. גם מי שכתב בהתפרצות כזאת יידרש אחר כך לעוד ימים על גבי ימים של ניסוח מחדש וליטוש והעמקה והבהרה, ומחיקת שטויות שנכתבו מתוך התרגשות רגעית. השלב הסיזיפי הוא בלתי נמנע".

עוד כתבות

עומסים בנתב''ג. המסלולים והתנועה האווירית סביב השדה לא הותאמו לגידול בישראל / צילום: ap, Ohad Zwigenberg

המקום בנתב"ג עומד להיגמר. מאיפה נטוס?

עד 2040 צפוי נמל התעופה בן גוריון להגיע לקיבולת המקסימלית שלו, כ–40 מיליון נוסעים בשנה ● אלא שבמשך עשרות שנים מקבלי ההחלטות מתלבטים על המיקום האולטימטיבי של שדה בינלאומי נוסף, ובינתיים הכרעה סופית לא נראית באופק ● אילו אפשרויות כבר בשלב התכנון, מה מסכל אותן וכמה נשלם על הסחבת?

שוקי ניר, דניאל בראל, עומר כילף, ראסל אלוואנגר / צילום: שלומי יוסף, איל יצהר, ענבל מרמרי, באדיבות סולאראדג'

הישראלית שקפצה בכ-40% בשבוע בוול סטריט, וזו שקיבלה אזהרה מנאסד"ק

סולאראדג' זינקה ב-39% בשבוע האחרון, בעוד שהמשקיעים בוחנים את השלכות "החוק הגדול והיפה" של הנשיא טראמפ על תחום האנרגיה המתחדשת ● טאואר קיבלה רוח גבית, לאחר שפורסם כי תיקח חלק בפרויקט שבבים גדול בהודו ● ובתחום האוטוטק: REE ואינוויז דיווחו על הודעות מנוגדות שקיבלו באשר לעמידה בתנאי הסף של נאסד"ק

דיון בוועדת החוקה, בראשותו של ח''כ שמחה רוטמן / צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת

התיקון לחוק החוזים כמודל לאיחוי לאומי

התיקון לחוק החוזים ראוי להיחשב כמודל לחקיקה ממלכתית ומאחדת, בתקופה של קיטוב הולך וגובר ● כל אחד מתתי־ההסדרים שנקבעו בחוק הוא פרי פשרה מהותית, המשלבת בין עמדות המחנה השמרני לבין עמדות המחנה הליברלי ● מהתיקון עולה הקריאה הרעננה ביותר לישראל של 2025: גם כשאנו חלוקים – אנו מסוגלים להסכים

דיפ פייק / צילום: Shutterstock

הרופא המוכר נרצח רגע לפני שעמד לחשוף "תרופת פלא"? פייק מוחלט

סרטון המשתמש בטכנולוגיית דיפ פייק מסתובב ברשת ובו ניתן לראות, כביכול, כיצד אלמונים יורים בפרופ' רענן ברגר מבית החולים שיבא ● מבית החולים נמסר כי: "פרופ' רענן חי בריא ושלם, ומדובר בזיוף חמור שנעשה ככל הנראה כחלק מקמפיין הונאה נרחב שבו מופץ מידע שקרי לציבור במטרה להונות ולהטעות"

שר המשפטים ויו''ר ועדת השרים לענייני חקיקה, יריב לוין / צילום: נועם מושקוביץ'/דוברות הכנסת

השרים ידונו בהכפפת היועמ"שים במשרדי הממשלה למנכ"ל ולשר

הצעת החוק, שעלתה לוועדת השרים לחקיקה בראשות שר המשפטים יריב לוין, מבטלת את הכפיפות של היועמ"שים במשרדים ליועצת המשפטית לממשלה, וקובעת כי הם יידרשו לפרסם תזכירי חוק לפי דרישה ישירה של השר במשרד ● ועדת השרים לחקיקה אישרה כי הקואליציה תתמוך בקידום הצעת החוק, בניגוד לעמדת היועמ"שית

הפגנה לשחרור החטופים בדרך בגין בירושלים / צילום: יעל גדות

בכיר ישראלי - התקבלה ההחלטה על יציאת משלחת לקטאר

ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה הערב (שבת) על יציאת משלחת ישראלית לקטאר • טראמפ: "חמאס הגיב ברוח חיובית, אולי תהיה עסקה עד השבוע הבא" ● לראשונה: שני עובדי סיוע אמריקנים נפצעו בפיגוע של חמאס בעזה ●  50 חטופים - 638 ימים בשבי ● עדכונים שוטפים 

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: עודד קרני

הלחצים על הנגיד ובית ההשקעות שמעריך: "הריבית עשויה לרדת מחר"

בנק ישראל צפוי לפרסם את החלטת הריבית מחר (ב'), שצפויה על פי רוב הכלכלנים להישאר על רמה של 4.5% ● עם זאת, בלידר שוקי הון מעריכים שהסיכוי שנראה כבר הפחתה מחר עומד על 65%

חרדים בלשכת גיוס / צילום: מיטב ודובר צה''ל

צה"ל מסיר כפפות: המהלך הדרמטי לגיוס משתמטים - והאכיפה

עשרות אלפי צווי הגיוס שיישלחו, והמחסומים שיוקמו בכניסה לאזורים מיושבים ● שעות לפני יציאת המשלחת: השרים הצביעו בעד חלוקת סיוע הומניטרי לעזה ● בקטאר מדווחים: סבב המשא ומתן העקיף בין חמאס לישראל החל בדוחה ● צה"ל יירט טיל בליסטי ששוגר מתימן ● "האויב ממתין לשאננות": חמאס מזהיר את המחבלים לקראת הפסקת האש ● 50 חטופים - 639 ימים בשבי • עדכונים שוטפים 

עופר ינאי, שחר גרשון, נדב טנא, נועם פישר / צילום: שלומי יוסף

היחסים עלו על שרטון: מאבקי כוח וכסף טלטלו את מניית נופר אנרג'י

מצד אחד עופר ינאי, מייסד ובעלים אמביציוזי ששואף גבוה ולא נרתע מלבצע שינויים ● מולו צמד המנכ"לים של נופר, שהחזיקו מניות במאות מיליוני שקלים שאותן קיבלו מידיו במתנה ● גורמים בשוק מנתחים את שרשרת האירועים, שהובילו לסיום הדרמטי של השותפות ארוכת השנים בחברת האנרגיה המתחדשת נופר

מימין: מנהיג סוריה אחמד א־שרע, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא ארה''ב דונלד טראמפ, בפגישה בריאד / צילום: ap

טורקיה מתחממת על הקווים: ההשלכות הכלכליות של הסכם בין סוריה וישראל

בזמן שנתניהו נוחת בוושינגטון, נרקם מאחורי הקלעים מהלך שעשוי לשנות את האזור: נורמליזציה היסטורית בין ישראל לסוריה, בתיווך טראמפ ● המהלך מבוסס על צורכי תשתיות האנרגיה הדחופים של דמשק, אבל תלוי גם בארדואן ● וגם לבנון ופירוז חיזבאללה על הפרק

חיסכון לכל ילד / אילוסטרציה: Shutterstock

מעל 23 מיליארד שקל הופקדו בתוכנית חיסכון לכל ילד, מי קופת הגמל שבראש?

נתוני ביטוח לאומי שמתפרסמים היום מראים כי מעל 23 מיליארד שקל הופקדו בתוכנית חיסכון לכל ילד ב-3.6 מיליון חשבונות, מאז שהחלה התוכנית ב-2017 ● אלטשולר שחם מובילים עם כמעט מיליון חשבונות חיסכון

דונלד טראמפ. מדיניות שעלולה להביא על הדולר מכת המוות / אילוסטרציה: Shutterstock

האיתותים גוברים לנטישת הדולר כמטבע הסחר הבינלאומי - והכלכלה האמריקאית תשלם את המחיר

מדינות הבריקס והכלכלה הסינית מתחזקות על חשבון הדולר, וגם ארה"ב עצמה רוצה בהיחלשותו ● הבנקים המרכזיים מגדילים אחזקותיהם בזהב על חשבון נכסים הנקובים בדולרים, ואפילו מתקדמים בפיתוח מטבעות דיגיטליים משלהם ● כל אלה יוצרים את התשתית ליצירת מטבע רב לאומי שיהיה הבסיס לסחר בין מדינתי

סניף של שירותי בריאות כללית -קופת חולים כללית / צילום: עינת לברון

יו"ר ועד העובדים בכללית מזהיר: "אם משרד הבריאות ימנה מנהל מטעמו - כל העובדים ישבתו"

יו"ר הוועד של הכללית מצטרף למאבק על מינוי המנכ"ל ונעמד מול משרד הבריאות: "איומים אגרסיביים יכשלו. לא ניתן להפוך את הכללית לסניף של האוצר ואגף התקציבים במשרד הבריאות" ● ועד עובדי הכללית הוא לא גורם שמשתתף רשמית בבחירת המנכ"ל, אבל יש לו בהחלט השפעה מכרעת על הישרדותו

אלעד טנא / צילום: אריק סולטן

במקום אבי משולם: אלעד טנא מונה לעורך העל בידיעות אחרונות

אלעד טנא ימונה לתפקיד עורך העל של ידיעות אחרונות וב-Ynet במקום אבי משולם, שמילא את התפקיד בשנתיים האחרונות ● טנא, מגיע לאחר כשנתיים בתפקיד העורך הראשי של "מקור ראשון"

שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט / צילום: ap, Seth Wenig

בארה"ב מאיימים: ללא הסכמים עד סוף החודש, המכסים ישובו לרמות המקוריות שהוטלו באפריל

שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט אמר בריאיון לרשת פוקס כי אם מדינות לא יגיעו להסכם חדש עם ארצות הברית עד 1 באוגוסט, המכסים ישובו לרמות המקוריות שהטיל הנשיא דונלד טראמפ באפריל ● לדברי בסנט, "זה הולך לדחוף את העניינים קדימה בימים ובשבועות הקרובים"

נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ, לאחר חתימתו על ''החוק הגדול והיפה''  ב־4 ביולי / צילום: Reuters, Ken Cedeno

כשהוא חוגג את הצלחותיו בקונגרס ואיש אינו עומד בדרכו: טראמפ ייפגש עם נתניהו

כשהוא כול־יכול ומושא הערצה, טראמפ חוגג את הצלחותיו  הוא בז ליריבים ולמבקרים, ואומר: "הם שונאים אותי ואני אותם" ● הוא ממשיך את הסתערותו על כל מוקדי הכוח העצמאים, בהם הבנק המרכזי ומערכת המשפט ● רה"מ ישראל יודע שהנשיא לא הזמין אותו כדי להתווכח

ח''כ אושר שקלים / צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

השרים ידונו בהצעה למנות בכירים ללא אישור ועדת גרוניס

לפי הצעת החוק של ח"כ אושר שקלים מהליכוד, שתעלה היום לדיון בוועדת השרים לחקיקה - מינויים בכירים, ובהם ראש השב"כ, יתבצעו על ידי הממשלה, ללא צורך באישורה של הוועדה המייעצת ● באחרונה ביקש רה"מ נתניהו מבג"ץ לקבוע כי הוועדה תתחיל לקדם את מועמדותו של דוד זיני לראשות השב"כ

חדשות הביומד / צילום: תמי בר ישי

ההשקעה החדשה של אסף גרניט: טכנולוגיה שמפחיתה את עליית הסוכר בגוף

ההשקעה החדשה של אסף גרניט היא בחברת כאליטק שפיתחה טכנולוגיה שמאפשרת לאכול ולהפחית את עליית סוכר בגוף ● חוקרים אבחנו במחקר חדש פרקינסון בשעוות האוזן ● אסקלה מדיקל גייסה 4.5 מיליון דולר לטיפול בצניחת רצפת האגן ● הלך לעולמו אחד מממציאי טכנולוגיית ה-CAR-T ● השבוע בביומד

הזדמנות לבנות מחדש / צילום: איל יצהר

מי אחראי על המקלטים ועוד כמה דברים שכדאי לנו לדעת מראש על התמגנות

מתי מקלטים ציבוריים נפתחים ● מה קורה אם מתנהלים בהם פעילויות בעת שגרה ● האם מותר לזרוק חפצים ממקלט בבית משותף ● והאם חייבים להכניס כל אחד ● הזדמנות לבנות מחדש, פרויקט מיוחד  

זוהר לוי, מבעלי סאמיט ו'בעל הבית' החדש בפז / צילום: באדיבות סאמיט

בין פז לניו יורק: רואה החשבון שהקים אימפריית נדל"ן בחו"ל מסמן יעד רכישה חדש

אחרי שהסיט את פעילותה של סאמיט מגרמניה לארה"ב, והפך לבעל המניות הגדול בפז, לוטש זוהר לוי עיניים לנכסי חברת הנדל"ן האמריקאית דה זראסאי, שנקלעה למשבר חוב ● האם הצפת הערך הבאה של מי שיצר לעצמו הון של כ־2 מיליארד שקל בשני עשורים, תגיע משוק הנדל"ן של ניו יורק, שעד כה לא האיר לו פנים?