עץ הזית בצובה / צילום: יותם יעקבסון
בט"ו בשבט כולם נזכרים פתאום בעצים, שהרי זהו כידוע חג האילנות, ומציינים אותו בחגיגות נטיעות עולצות ובשולחנות עמוסי צלוחיות פירות יבשים. אבל יום אחרי נזנחים שוב העצים לגורלם - שבמדינת ישראל לא פעם הוא מר ונמהר. בישראל אומנם קיימת חקיקה הנוגעת לשימור עצים ולאיסור על כריתתם ללא אישור, אך בפועל האכיפה על החוק אינה מספקת.
צביקי פילו, הבעלים של משתלת העצים "חורשים" במושב צפריה, עורך סיורים ברגל ובאופניים ברחבי גוש דן בעקבות עצים (טל' 052-4307340). הוא אומר (ובצדק) כי בעוד שבכל הנוגע לבתי באוהאוס קיימים חוקים נוקשים לשימור מחמיר, במקרים רבים את העץ שבחצר אותו בית עצמו כורתים, מבלי להבין שחשיבותו אינה פחותה מהבניין עצמו.
במקרים רבים, עצים הם הקורבנות הראשונים של תוכניות פיתוח, וזאת ללא קשר לגילם ולמראם. כך למשל, כשיצאה לפועל תוכנית ההרחבה בקיבוץ משמרות, הוחלט לכרות את עצי הפיקוס עבי הגזע שבחזית בתי הילדים. מזיכרונותיהם הצרובים של בני הקיבוץ שהתנגדו ללא הצלחה לכריתתם, נותרו גדמים בלבד.
לצד הפגיעה בעצים, חשוב להזכיר גם הצלחות בהגנתם. השקמים ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב והאיקליפטוסים הגדולים שניטעו בשכונת מזכרת משה בירושלים, שנשמרו הודות למאבק מוצלח של תושבים, הם דוגמה מצוינת לכך. בפאתיה המזרחיים של כרכור ניצב עץ אלון תבור בודד, שגילו מוערך ביותר מ-400 שנים. ככל הנראה, האלון צמח בסמוך לקבר שיח' קדום, שזכרו נמחה זה מכבר. אבל זכותו של השיח' הוסיפה להגן על העץ, שכן מפאת קדושת המקום הוא שרד את כריתת העצים המסיבית בתקופת הטורקים, שכרתו עצים על ימין ועל שמאל כדי להזין את מנועי הקיטור של הרכבות העות'מאניות במלחמת העולם הראשונה.
העץ, שגזעו חלול לחלוטין, נחשב בפולקלור העממי מקודש ומגשים משאלות, ורבים - בני דתות שונות - פוקדים אותו גם כיום. אלא שקדושתו של העץ לא עמדה לו. במרוצת הזמן הפכה סביבתו לאתר פסולת שכלל ערימות שברי אזבסט מסוכנים. בהיותו מחוץ לשמורת טבע, לא היה מי שידאג לו. תושבי כרכור והסביבה היו אלו שהתגייסו לשימורו ובמאבק ממושך, שכלל מבצע ניקיון מוצלח, סולקה הפסולת והאלון נותר נטוע בלב שדות ששבו להוריק. עץ אחר שניצל בזכות קדושת המקום הוא האלון העתיק בצומת חלפתא, הסוכך על קברו הצדיק של רבי אבא חלפתא. בעבר נחשב המקום לקבר שיח', אבל בשנים האחרונות הוא עבר גיור מזורז.
העץ שנחשב הזקן ביותר בישראל, שגילו מוערך בלפחות 500 שנים, חי דווקא באחד האזורים הצחיחים שבה: עץ השיזף מעין חצבה שבערבה. המעיין שנבע כאן בעבר, והיה גם מקור החיים של היישוב הקדום שהיה במקום, התייבש בעקבות ירידת מפלס מי התהום. לא בשל בצורת, אלא בשל קידוחי מים שבוצעו על-ידי חברת מקורות בשנות ה-60. העץ הזקן, שבמרוצת השנים, אחד מענפיו הגדולים קרס, שורד כיום רק הודות להשקיה מיוחדת שהותקנה עבורו. כך הוא הדבר גם לגבי דקלי הדום האפריקאים שבבקעת עברונה, שזהו להם גבול תפוצה עולמי צפוני. הם ממשיכים לחיות רק הודות למערכת טפטפות שהותקנה סביבם. אך בעוד שני העצים הנדירים הללו זוכים להגנה וליד מטפחת, רוב עצי השיטה בערבה מתייבשים והולכים בשל הירידה הדרסטית במפלס מי התהום, גם היא עקב שאיבה.
קרוב צפוני בא בימים אף הוא של השיזף מהערבה נמצא ביער בן שמן, לא רחוק מתל חדיד. הוא לא גדול כמו רעהו הדרומי, אך גם הוא מרשים ביותר. בסמוך לשיזף הגדול ישנם עוד כמה עצי שיזף מרשימים, אך צעירים ממנו בהרבה. ביניהם נמצא חניון השיזף העתיק שהקימה קק"ל.
אחת האלות הגדולות ביותר בישראל, גדלה בתחומי שמורת תל דן. למרבה הצער היא עלתה באש בעקבות רשלנות של מטיילים וכל שנותר ממנה הוא גזע מפויח, אנדרטה ותזכורת לחובה להרחיק אש מעצים. עץ בא בימים נוסף, שקיבל טיפול כנגד ריקבון ולענפיו הכבדים הותקנו תומכות, פן יקרסו, הוא עץ האלה העצום בחניון האלות שברכס קדש. כאן הותקנו שולחנות פיקניק המאפשרים סעודה פסטורלית, אך חשוב להימנע מהדלקת אש במקום!
עוד עצים עתיקים אפשר למצוא גם דרומית לתל צובה, בשולי בית הקברות של הכפר הערבי. נמצא שם אחד מעצי הזית הגדולים ביותר בישראל. גזעו שלח העץ חלול כולו וילדים יכולים לזחול לתוכו. לצדו עץ האלון הגדול ביותר במרחב ירושלים - גם הוא נתמך כיום על-ידי קביים מלאכותיים וחייו מתאפשרים הודות להשקיה בטפטפות. תחתיו פינת ישיבה נאה הצופה על הנוף.
טיולי שקדיות | לכבוד ט"ו בשבט מארגנת רשות הטבע והגנים סיורים מיוחדים, ביניהם טיול בגן הלאומי עין כרם, הכולל פריחת רקפות ביער ירושלים ופריחת שקדיות בשכונת עין כרם (שבת, 3.2; 17.2), וכן טיול פריחה בשמורת הטבע נחל דולב, גן לאומי בית עיטאב, בין שני יובליו של נחל דולב, וכן ביקור במעיין עין חוד ובמבצר צלבני עתיק, שממנו נשקפת תצפית מרהיבה ומסלול המעוטר בפריחת שקדיות לאורכו (שבת, 10.2). לפרטים: 3639*