בימים האחרונים נחתם אחד מהסכמי המימון הגדולים שידע שוק האנרגיה המקומי בשנים האחרונות, להקמת תחנת הכוח IPM הממוקמת בבאר-טוביה. במסגרת ההסכם, יעמיד קונסורציום של מלווים, בראשות דויטשה בנק הגרמני ובנק הפועלים, מימון של 1.6 מיליארד שקל להקמת תחנת הכוח הפרטית, שעלות הקמתה מוערכת בכ-2 מיליארד שקל. בין הגופים המממנים הנוספים בהסכם נכללים גם הבנקים קרדיט סוויס והבינלאומי, וחברות הביטוח הפניקס ומגדל.
תחנת הכוח, המנוהלת בידי אסף ויטמן, אשר תוקם ותופעל על-ידי חברת סימנס הגרמנית, צפויה לייצר 450 מגוואט ולספק כ-3.5% מצריכת החשמל בישראל. ההערכות הן, כי היא תחל לפעול במחצית השנייה של שנת 2020. התחנה צפויה לפעול על בסיס גז שיירכש ממאגרי לוויתן ותמר, ובהתאם לרגולציה הקיימת במשק החשמל.
אחד היזמים העומדים מאחורי הפרויקט עוד מראשית דרכו הוא אהוד בן ש"ך, המשמש כיו"ר IPM. בן ש"ך, שהוא גם אחד מהפעילים הוותיקים והבכירים בשוק האנרגיה המקומי, מביע בריאיון ל"גלובס" את שביעות רצונו מהחתימה על ההסכם, לאחר דרך החתחתים שעבר הפרויקט מאז יצא לדרך לפני יותר מעשור. זאת גם בשל שינויים שנכפו בהרכב הבעלות בתחנת הכוח, וסכסוכים בין בעלי המניות בפרויקט, שמרביתם הם שמות מוכרים היטב לקוראי המדורים הכלכליים, וגם בשל הקשיים הרגולטוריים הנלווים לפרויקט מסוג זה.
בן ש"ך אומר: "הגענו לקו הגמר של הפרויקט אחרי תהליך ארוך, ובמהלך חודש מארס הקרוב אנחנו צפויים לקבל את האישור הסופי לגבי התעריף בפרויקט. אז נבצע משיכה ראשונה של חלק מהכספים למימון הפרויקט".
לדבריו, "חלק מהייחוד של התחנה הזו, שבין היתר יכול להסביר את העובדה שרבים לטשו אליה עיניים, היא העובדה שהיא נמצאת על קרקע פרטית ולא בחכירה, ונוסף על כך, שהמדינה מתחייבת לרכוש בנוסחה מוסכמת ל-20 שנה כ-85% מהייצור שלה. את היתרה, 15%, אנחנו צריכים לשווק לשוק הפרטי, אבל זה לא משהו שצריך להיות איתו בעיות".
תהפוכות בבעלות
הרעיון להקמת תחנת הכוח החל להתגלגל כבר בשנת 2005, כשבן ש"ך, יחד עם שותפו ניסן כספי, באמצעות חברת גלובל פאוור שבבעלותם, חברו לכמה יזמים, ובהם הח"כ לשעבר חגי מרום, יואב סרנה, מוריס סבג וכן משקיעים פרטיים מארה"ב.
שנים ספורות לאחר מכן הצטרפה לפרויקט קבוצת שיכון ובינוי (שו"ב) של שרי אריסון, שהפכה לבעלת מניות דומיננטית, אולם החליטה ב-2011 למכור את חלקה בפרויקט לאיש העסקים אברהם נניקשוילי ולשותפיו למהלך - יו"ר רשות ני"ע לשעבר, משה טרי, ויו"ר חברת החשמל לשעבר, מוטי פרידמן.
בהמשך הובילה הסתבכותו של נניקשוילי בחשדות לעבירות פליליות לשינוי נוסף במצבת בעלי המניות של IPM, הכוללת כיום מלבד גלובל פאוור והיזמים הפרטיים גם את יצחק מירילשווילי (באמצעות קרן יסודות), מוטי בן משה, קרן נוי ולאומי פרטנרס. השינוי האחרון בהרכב בעלי המניות גרם לסכסוך, שבמהלכו אף איימו טרי ופרידמן לסכל את העברת מניות נניקשוילי לידי המחזיקים החדשים, בשל חשש לפגיעה במעמדם.
על תהפוכות הבעלות ב-IPM מספר בן ש"ך, כי "לאחר שטרי ופרידמן נכנסו למעורבות בפרויקט, הם היו אלה שטיפלו בתהליכי הרישוי, הוועדות והאישורים הסטטוטוריים, שהם תהליכים ארוכים ולא קלים, כדי להשיג היתר להקמת התחנה. עניינים אלה כבר הושלמו, אולם אז עלו החשדות מול נניקשוילי, שבעקבותיהם דרשה ממנו המדינה למכור את החזקותיו בפרויקט. בשל כך, נניקשוילי סיכם על עסקה מול איש עסקים אמיד ממוסקבה, טימור בן יהודה, אולם המדינה החליטה שלא לאשר את העסקה בין השניים, ואיימה עליהם שאם לא ימכרו את חלקם בפרויקט הוא יעמוד למכירה באמצעות נאמן. כך, ביולי 2016 חתמנו מול בן יהודה על הסכם לרכישת חלקו, והכנסנו את קרן נוי ולאומי פרטנרס לפרויקט".
בן ש"ך אומר, כי "עיקר הבעיות בין הבעלים התעוררו מזה שהכריחו את נניקשוילי ואת בן יהודה למכור את החזקותיהם, והם התמהמהו עם המכירה. כשאנחנו סיכמנו מולם על רכישת חלקם, עברו עלינו כמה חודשים של ויכוחים, שהיו צורמים בחלקם, מול טרי ופרידמן, שראו את עצמם - בתור מי שהשיגו את הרישיון לתחנה במשך עבודה קשה של כארבע שנים - כמי שצריכים להוביל את הפרויקט. אבל מאז הכל הסתדר בינינו, וכיום כולנו עובדים יחד בשיתוף פעולה מלא, עם הרמוניה הרבה יותר גדולה מזו שיש בין בנימין נתניהו למשה כחלון".
עוד מספר בן ש"ך, כי "לטימור בן יהודה הייתה גם אופציה לקנות בחזרה נתח מההחזקות בפרויקט, והיה לנו ברור שהוא ירצה לנצל אותה, כנראה בשלב ההפעלה המסחרית שלו. אבל לפני קצת פחות משנה הופתענו לשמוע שאופציה זו נמכרה למוטי בן משה וליצחק מירילשווילי, שמימשו אותה באופן סופי בחודש האחרון, סמוך לסגירה הפיננסית שביצענו לפרויקט, וכך גם הם הפכו לשותפים שלנו".
בתום כל השינויים הללו, בעלי השליטה בחברת תחנת הכוח IPM (באמצעות חברת טריפל-מ) הם גלובל פאוור של בן ש"ך וכספי, קרן נוי ולאומי פרטנרס, ואילו המייסדים ויתר המחזיקים הם בעלי זכויות מיעוט. בסיכומו של דבר שולמו בעסקאות האחרונות כ-90 מיליון דולר עבור שני שלישים ממניות IPM.
כאמור, בן ש"ך הוא אחד מוותיקי שוק האנרגיה בישראל, ותחילת דרכו יחד עם אחיו הגדול מודי (מרדכי) הייתה ב-1979, אז הם קיבלו לידיהם את חברת פטרולגז שייסד אביהם, וב-1993 מיזגו אותה עם פזגז של צדיק בינו.
בשנת 2007 יצאו שני האחים מפז, וכל אחד מהם פנה לעיסוקיו. אהוד נכנס כשותף לחברת גלובל פאוור של כספי, העוסקת בבניית תחנות כוח קטנות.
במבט קדימה, ולאחר שינויי הבעלות והסכסוכים בין בעלי המניות, אומר בן ש"ך היום כי "ב-40 השנים שבהן אני מעורב בעסקי האנרגיה, ו-22 שרי אנרגיה שעברתי, עסקה כל-כך מורכבת ומסובכת כמו זו עוד לא ראיתי.
"לכן אני שמח שכל השותפים הצליחו למצוא את האיזונים ביניהם, לגבש הסכמות ולאפשר לפרויקט לצאת לדרך בצורה בריאה ומלאת אנרגיה. זו הולכת להיות תחנה טובה מאוד, וההתנהלות שלה תהיה כמו כל עסק עם דירקטוריון, קבוצת שליטה וקבוצת מיעוט. אני לא רואה שום בעיות בעתיד שיכולות להיות שונות מאצל חברות אחרות".
תחנת הכוח IPM
תחום פעילות: ייצור חשמל על בסיס גז טבעי
הספק צפוי: 450 מגוואט
שיעור צפוי מסך אספקת החשמל בישראל: 3.5%
היקף השקעה צפוי בהקמה: כ-2 מיליארד שקל
יו"ר: אהוד בן ש"ך
מנכ"ל: אסף ויטמן
