עופר בלוך / צלם: רוני שיצר
בפעם השנייה בתוך חצי שנה מניף בית המשפט העליון כרטיס אדום בפני היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לעמדתו במסגרת הייצוגית נגד חברת החשמל בגין גביית יתר של כספים מהציבור לטובת חלוקת תוספות שכר לא חוקיות: נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, דחתה הבוקר (א') בקשה לקיום דיון נוסף בהחלטת בית המשפט העליון לפיה הייצוגית נגד חברת החשמל - בטענה שעליה להשיב לציבור את הכספים שגבתה ממנו על-מנת לממן את תוספות שכר הבלתי חוקיות ששילמה לעובדיה - תנוהל.
הבקשה לדיון נוסף הוגשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה וחברת החשמל, שטענו, בין היתר כי לא ניתן לקבוע שגביית מחיר שנקבע בתקנות (מחיר החשמל) מהווה התעשרות שלא כדין אם לא נקבע שהתקנות שמכוחן נגבה המחיר בטלות; וכן כי אין לאפשר התערבות שיפוטית בהחלטות המצויות בליבת שיקול-הדעת הרגולטורי, ולאחר שרשות החשמל אפשרה לחברת החשמל לממן לעובדיה תוספות שכר אסורות לכאורה מכיסו של הציבור - אין להתערב בשיקול-דעתה.
הנשיאה חיות לא התרשמה מהטענות שהעלו היועץ המשפטי לממשלה וחברת החשמל וקבעה כי "חברת החשמל נהנתה לכאורה מן ההפקר ויצאה נשכרת מהתנהלות פסולה שנקטה ואשר הובילה לכך שניתן לה היתר לגבות מחיר מופרז מהציבור. בנסיבות אלה, אין צורך לקבוע שההיתר שניתן לחברת החשמל לגבות מחיר מסוים בטל, בשל היותו בלתי סביר, על-מנת להגיע למסקנה שישנה אפשרות סבירה שייקבע כי חברת החשמל התעשרה שלא כדין".
גביית מיליארדי השקלים באופן לא חוקי לכאורה מהציבור, ששימשו במתן הטבות לעובדי החברה, עלולה לעלות לחברת החשמל ביוקר. פסק הדין סולל כעת את הדרך לדיון על היקף הנזק שנגרם לציבור. אך לפסק הדין חשיבות ציבורית נוספת והיא במסר העקיף ששוגר לעבר היועץ המשפטי לממשלה שלא היה מקום לתמיכה בעמדת חברת החשמל - המהווה מונופול, תחת עמדת הצרכנים הנפגעים לכאורה.
סאגת מימון תוספות השכר האסורות של חברת החשמל על חשבון הציבור, מתנהלת כמעט עשור בבתי המשפט השונים. הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נגד חברת החשמל הוגשה על-ידי יונתן שליידר בשנת 2009, בטענה כי החל משנת 2002 היא גבתה כ-11 מיליארד שקל באופן לא חוקי מהציבור - סכום שלפי התביעה שימש למימון תוספות שכר, הטבות וחריגות שכר בלתי חוקיות שלא אושרו כדין, ששולמו לעובדי החברה במרוצת השנים.
באמצעות משרד עורכי הדין מיכאל בך ושות' ומשרד נרקמן את טומשין, נטען בתביעה כי חברת החשמל גבתה מהציבור במשך שנים גבייה ביתר של תעריף החשמל, שנקבע כולו כנגזרת מהוצאות חברת החשמל, לרבות תשלומי שכר ורכיבים נלווים שלכאורה שילמה לעובדיה בניגוד לדין. מדובר בין השאר במשכורות 13 ו-14 בלתי חוקיות, שחלקן אף שולמו בהיקף של 140% מהשכר הרגיל, קידום בדרגות הכולל תוספות שכר לא חוקיות, קידום גמלאי החברה בדרגה מדי שנתיים, תשלומי הוצאות רכב ללא קשר לנסיעות בפועל ועוד. לפי התביעה, התשלומים הללו נכללו בדיווחים שמסרה חברת חשמל לצורך קביעת תעריף החשמל לצרכנים. בדרך זו, נטען, מימן הציבור את חריגות השכר האמורות.
באפריל 2013 אישרה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דרורה פלפל, את ניהול התביעה הייצוגית, תוך שהיא דוחה את טענת חברת החשמל כי ניהול התביעה נגדה עלול לגרום לנזק חמור ביותר לציבור שיעלה על התועלת הצפויה לציבור מניהול ההליך, שכן היא חברה ממשלתית שמספקת שירות חיוני לציבור, ואשר יציבותה הכלכלית עלולה להתערער.
על החלטה זו הוגש ערעור חברת החשמל לבית המשפט העליון, אשר אליו הצטרף היועץ המשפטי לממשלה. ואולם, באוגוסט אשתקד דחה בית המשפט העליון את מרבית רכיבי הערעור והתיר את ניהול התביעה הייצוגית נגד חברת החשמל.
"מניעת הפקרות ואיש הישר בעיניו יעשה"
בפסק דינם של השופטים אליקים רובינשטיין, יורם דנציגר וחנן מלצר, נקבע כי "ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי הדיווחים שהעבירה חברת החשמל לרשות החשמל בנוגע להוצאות שבהן נשאה בשל תשלום תוספות השכר האמורות הביאו לייקור של תעריף החשמל ולגביית יתר מהציבור".
עוד נקבע כי "העובדה שרשות החשמל אפשרה לחברת החשמל לממן לעובדיה תוספות שכר אסורות לכאורה מכיסו של הציבור, אין משמעותה בהכרח שהכספים שגבתה חברת החשמל לצורך כך נגבו כדין, ככל שההיתר לגבייתם ניתן על יסוד הנחות מוצא שגויות". זאת, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה לא נפל פגם בעובדה שהטבות השכר שעמדו במוקד המחלוקת לא הובאו מבעוד מועד לאישורו של הממונה על השכר באוצר וכי אין להתערב בהחלטות הרגולטור. בית המשפט קבע, כי "התכלית החדה והברורה ביסודו של חוק יסודות התקציב, מניעת הפקרות ואיש הישר בעיניו יעשה בכספי ציבור למיניהם, עודנה עמנו, לרבות בתיק זה". התיק, נקבע, יוחזר למחוזי לבחינה נוספת של היקף הנזק.
חברת החשמל לא ויתרה, וכך גם היועץ המשפטי לממשלה - אלה הגישו בקשה לקיום דיון נוסף בהחלטה לאשר את ניהול הייצוגית. בין היתר, טענו החברה והיועמ"ש כי בפסק הדין של העליון נקבעה הלכה חדשה, ושגויה, לפיה גוף מפוקח שגבה מחיר שהוא מחויב לגבות על-פי דין יכול להיחשב כמי שהתעשר שלא כדין, גם אם לא נקבע שההחלטה או דבר החקיקה שמכוחם פעל בטלים.
עוד נטען כי הקביעה לפיה ההיתר שניתן לחברת החשמל מרשות החשמל אינו פוטר אותה מהשבה, אם ניתן על יסוד הנחות שגויות, סוטה אף היא מהלכות קודמות של בית המשפט, שכן היא מאפשרת לקבוע כי היתר חוקי שניתן על-ידי רשות מוסמכת בטל גם אם אינו בלתי סביר באופן קיצוני.
השופטת חיות דחתה טענות אלה וקבעה כי יש לדחות את טענתה של חברת החשמל, שלפיה בפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף נקבע כי הממונה על השכר אינו מוסמך להכשיר בדיעבד תוספות שכר אשר שולמו שלא כדין.
"קריאה של פסק הדין כמכלול מעלה כי ההחלטה לאפשר למשיב לנהל נגד חברת החשמל תובענה ייצוגית בגין תשלום תוספות שכר אסורות, אינה מבוססת על פירוש מצמצם של סמכויות הממונה, אלא על קביעה עובדתית בנוגע לטיב האישור שנתן להסכם הקיבוצי. גם אם יש בפסק הדין אמירות שמהן משתמע כי סמכותו של הממונה לאשר חריגות שכר אינה מאפשרת לו להכשיר בדיעבד תוספות שכר אסורות ששולמו בעבר, הן אינן עולות כדי הלכה ברורה ומפורשת המגלה עצמה על פני פסק הדין ועל כן אינן מצדיקות לקיים דיון נוסף".
בנוסף קבעה הנשיאה חיות כי "גם אם תוספות שכר אסורות לכאורה שהעניקה חברת החשמל בעבר לעובדיה אושרו בדיעבד על-ידי הממונה, אין הכרח שאישור זה יביא לדחיית תביעת ההשבה של הקבוצה המיוצגת. לפיכך, הסיכוי שתוצאת פסק הדין תשתנה במסגרת דיון נוסף הוא קטן ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתה של חברת החשמל".