חיים כץ / צילום: תמר מצפי
1. העלייה לצמרת של חיים כץ
כל הדרכים הובילו את חיים כץ למקום שאליו הגיע. שר חזק (עד לפתיחת החקירות היה מכניע את נתניהו בכל עניין), פוליטיקאי מחודד עם השפעה מכרעת גם בליכוד (למרות כמה שרים וחכים שנוטרים לו טינה אחרי שמצאו את שמם מחוץ לרשימת המומלצים שבידי בוחרי התעשייה האווירית במערכות מקדימות), גם בהסתדרות (מקים ומכוון דרכה של סיעת "עוז", שמאז 1998 היא השותף הקואליציוני הבכיר של ההנהגה בראשות אבי ניסנקורן וקודמו עופר עיניו), עם שלוחות-כוח בקודקודי המחנה הציוני (שלי יחימוביץ', בהיותה ראש ועדת האתיקה בכנסת, הפכה החלטה של קודמה ממרצ ואפשרה לכץ להמשיך להיות לאורך שנים גם חבר כנסת וגם ראש ועד עובדי התע"א. הוא תמך בהצעות חוק שלה) וגם קשרים טובים מאוד אצל בכירי ש"ס.
שנים הוא טיפח כוח אלקטורלי מאורגן של אלפי עובדי החברה הממשלתית תע"א על משפחותיהם (שנהנו לאורך שנים מהטבות מפליגות שסידר להם). הוא עצמו, טכנאי אלקטרוניקה חרוץ, למדן ופיקח במיוחד, הגיע לתע"א כשהיה בן 21 ותוך כמה שנים קלט את נפלאות "השירות הציבורי" רב-הכוח, הכסף וחסר האחריות. כבר יותר מ-25 שנה שהוא קוטל אופוזיציונרים (פרשת אמיר חרמוני) וממליך מלכים (בלי הסכמתו לא מונה בתע"א יו"ר, מנכ"ל, סמנכ"ל, מנהל חטיבה או מפעל או כל בעל מעמד אחר). לימים היה גם לאמיד במיוחד, צבר עשרות מיליוני שקלים, אבל התפתה להיות שר - ונאלץ לעזוב את סיר הבשר של יו"ר ארגון עובדים.
וככל שעלה, הגזים, התחזק וכפה את עמדתו - כך הלך ונחלש.
הוא נחלש פוליטית בבחירות סוף 2012, אז פנה מבקר המדינה, יוסף שפירא, ליועץ המשפטי לממשלה וליו"ר ועדת הבחירות והתריע מפני האפשרות שכץ ישתמש במשאבי התע"א לקידומו הפוליטי, ודברים החלו להתגלגל.
הוא נחלש אישית כשבמאי 2016 נחשפה חקירת רשות ניירות ערך בחשד לשימוש במידע פנים על מניות ישרמאקו, שבה איכשהו שולט ידידו הקרוב קובי מימון (לחקירה הגיע כץ בלי עורך דין והתנהל בביטחון וקשיחות מול החוקרים).
2. המשחק של הפרקליטות
אתמול, בשעות שהמשטרה הודיעה כי סיימה את החקירה בתע"א ומצאה תשתית ראייתית להמלצה לפרקליטות להעמיד לדין פלילי את השר כץ, אצו-רצו שלוחות הפרקליטות וסיפרו בשקט-קולני שהתיק חלש, שכלל לא בטוח שהפרקליטות והיועץ המשפטי יסכימו עם חוקרי המשטרה. ובכלל, שהתיק הגדול נגד השר זה התיק על רווחים תוך שימוש במידע פנים, שהתגלגל להיות גם חשד להטבות וחקיקה. זה הסיפור הגדול שעומד בפני הפרקליטות.
וזה משונה. הרי נהוג לומר שיש פרקליט שתמיד מלווה כל חקירת משטרה שהיא בעלת עניין גדול ועקרוני לציבור. אם כך, הרי חקירת שר וחקירת הכוחות המובילים בחברה ממשלתית ענקית (בהם ראש הוועד, שכץ הכתיר, וגם בנו שלו, יאיר כץ, ועוד) היא גדולה ועקרונית מאין כמוה - אז דווקא כאן לא היה פרקליט מלווה?
ואם היה, אז הגיוני שהמשטרה תמליץ על משהו שהפרקליטות רוצה להיחלץ ממנו? ובכלל, הרי המשטרה לא אוהבת להתבזות בפומבי, אז למה המליצה את מה שהמליצה כשידעה שהפרקליטות תתנגד?
האם יש פה איזשהו תרגיל בין המשטרה לפרקליטות?
3. החולשה של היועץ
ב-2003, במהלך בחירות מקדימות בליכוד, עלה חשד כי כץ פקד אלפי עובדי תע"א, שלא שילמו דמי התפקדות כנדרש בחוק, אלא שולם עבורם באמצעות "העמותה לקידום השכיר בישראל", עליה שלט כץ. המשטרה פתחה בחקירה מסועפת ומתמשכת, ובקיץ 2006 המליצה, ביחד עם הפרקליטות, על הגשת כתב אישום נגד כץ. פחות משנה אחר-כך החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, היום שופט בית המשפט העליון, לסגור את התיק בנימוק של "חוסר עניין לציבור במיצוי ההליך".