נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג / צילום: אפולבי סוטונד, רויטרס
מאז המשבר בשנת 2008, הבנקים המרכזיים בעולם פועלים באופן חד ונחוש על מנת להצמיח את הכלכלה. בעשור האחרון הם לוקחים חלק פעיל בביסוס הכלכלה העולמית, על ידי הורדת ריבית, קניית איגרות חוב (יצירת נזילות, וריבית ארוכת טווח נמוכה), פיחות במטבע שלהם (יצוא), יבוא יקר יותר (אינפלציה חיובית) ויצירת משק עם אשראי זמין וזול (צמיחה). והבנק המרכזי פה בישראל? הוא נותר רדום ומנומנם. כ-1,000 עובדי בנק ישראל אשר אמורים לפקח על המערכת הבנקאית, להתאים את הריבית ליעדי הממשלה ולדאוג ליציבות פיננסית חוטאים לתפקידם. פערי הריבית הלא מטופלים, חוסר המעורבות והזיגזג התמידי הפכו את בנק ישראל בעיני רבים לגורם מעכב. כאשר מהצד השני משקיעים זרים עושים בישראל סיבובי ניצחון שוב ושוב.
הנזק האדיר מההתנהלות הקלוקלת של בנק ישראל, פוגע בעקיפין בהכנסות המדינה ממסים ולא פחות חשוב גם פוגע בקטר הדוהר של ההייטק הישראלי. כך לדוגמה: בעת הנוכחית עובד בסיליקון וואלי עולה כמעט כמו עובד ישראלי, כאשר ההכנסה לנפש בארה"ב היא כמעט פי שניים. מזווית המאקרו מדובר באסון כלכלי. ללא שינוי מהותי של הסקאלה, היצוא הישראלי יואט או ייבלם, אבל ההכנסה לנפש לא תדביק את הפער לעולם.
השוואה פשוטה בין הביצועים של השקל אל מול מטבעות חזקים אחרים דוגמת הדולר, האירו וה-ין, מעלה כי משנת 2008 השקל התחזק מול הדולר בכ-13.5%, התחזק מול האירו בכ-35% ומול הין הוא התחזק ב-12.5%. האבסורד הוא שבמקרים רבים, דווקא בחסות בנק ישראל, אותו גורם מפקח, נזרקים לאוויר העולם נתונים ומספרים (לכאורה מעודדים) וללא הסברה לציבור הישראלי. מנגד - למרות שהחשבון הוא פשוט - רצוי להתעכב עליו לרגע. בשנים האחרונות חברה יצואנית שההכנסות שלה ירדו בכ-10% כאשר הרווח הבסיסי הנורמטיבי הוא 10%, פשוט נמחק לה כל הרווח, במקרה הטוב. במקרה הרע היא תעבור להפסד או תפסיק להשקיע, תפטר עובדים או תימכר לחברות סיניות או אמריקאיות. זאת רק דוגמה אחת, ויש עוד רבות אחרות. אין להקל בכך ראש, מדובר במהות של הכלכלה.
הציבוריות הישראלית ממשיכה להשתהות בענייני שחיתות שלטונית. אבל במקרה דנן אנחנו לא מדברים על שחיתות, אלא על חלם, חולשה וסוג של התעלמות בוטה מאחד הנושאים החשובים ביותר; הכלכלה הישראלית.
שלא תטעו, אפשר גם אפשר לחזק את המטבע המקומי. כל בנק מרכזי בעולם עשה את זה ובגדול. רק שאצלנו הגורמים האמונים על הנושא עומדים מהצד, ומסרבים לטפל במהות. אם הייתה מועצת מנהלים אמתית לבנק ישראל היא כבר מזמן הייתה נקראת לתת את הדין על המצב.
אבל עדיין לא מאוחר. הגיע הזמן לצעוק ולהתריע על כך שאומת ההייטק, הייצוא והכלכלה כולה נמצאים בסכנה ממשית. על כולנו לדרוש מנהיגות מבנק ישראל, כגורם המפקח והמוביל ליציבות פיננסית, לפעול ביתר שאת ובנחישות גדולה על מנת לחזק את הכלכלה. המחויבות האמיתית היא לכולנו.
■ הכותב הוא מנכ"ל תמיר פישמן ושותף בקרן אקליפטוס.