לא להפריט, להלאים
במשרד האוצר יש קונספציה. היא יוצאת מאגף התקציבים, אבל שותפות לה רשות החברות הממשלתיות והמועצה הלאומית לכלכלה. הקונספציה אומרת שהמדינה לא יודעת להקים צנרת להולכת גז, ורק השוק הפרטי מסוגל לכך. המציאות מוכיחה שוב ושוב את ההפך, אבל הקונספציה ממשיכה לשלוט. לחכמי האוצר יש תמיד הסברים וכל דור חדש של רגולטורים משתכנע ונופל בקסמם. אבל בשורה התחתונה נגרם למשק נזק אדיר בגלל הקיבעון המחשבתי, ההתעקשות שלא להכיר במציאות והסירוב להודות שהקונספציה פשוט שגויה.
הבעיות בקונספציה צצו כבר מההתחלה. ב-2001, בעקבות גילוי מאגרי הגז הראשונים, היה ברור לאוצר שרק חברה פרטית תוכל לחבר את תחנות הכוח והמפעלים לגז. רק, מה לעשות, אף חברה לא הגישה הצעה במכרז הבינלאומי היוקרתי שהמדינה פרסמה. חברת נתג"ז (נתיבי הגז) הממשלתית הוקמה מחוסר ברירה אבל התגלתה כחברה מוצלחת במיוחד. נתג"ז הקימה רשת צינורות ארצית בזמן, הצליחה לגייס הון בזול מגופים מוסדיים ואפילו הרימה את המצוף הימי - פרויקט יקר ומורכב שמאפשר לישראל לייבא גז טבעי נוזלי מהעולם.
לפני חמש שנים הציע מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, שאול צמח, שנתג"ז תבנה תשתית צנרת ימית עבור מאגרי גז קטנים שליזמים פרטיים לא כדאי לחבר אותם. הממונה על התקציבים דאז, גל הרשקוביץ', הודיע לו "על גופתי המתה". חמש שנים אחר כך, והמדינה, מחוסר ברירה, מוצאת את עצמה מבקשת מנתג"ז לחבר ליבשה את "תנין" ו"כריש" - כי אף יזם פרטי לא מוכן לעשות את זה.
במקביל לעבודות של נתג"ז ברשת הארצית, המדינה חילקה זיכיונות אזוריים לחברות פרטיות שהיו אמורות לחבר לרשת את צרכני הקצה. הזכיינים הפרטיים גוררים רגליים, מציפים את המדינה בתלונות על קשיים ביורוקרטיים ודורשים עוד ועוד תמריצים כספיים לפני שיואילו בטובם להתחיל לזוז ולבצע את עבודתם. הפיאסקו חוזר בכל תקציב מדינה: האוצר מציג תוכנית תמריצים חדשה לזירוז התחברות המפעלים לגז. כששואלים את הרגולטורים למה לעזאזל לא מעבירים לנתג"ז את האחריות לחיבור המפעלים - מקבלים תמיד את אותה תשובה: "מה, אתם רוצים עוד חברת חשמל?"
אז אולי הגיע הזמן שתבינו, נערי אוצר יקרים, שהבעיה איננה חשש מהקמת חברת חשמל שנייה. הבעיה נמצאת בקומה השנייה של בניין משרד האוצר בירושלים, במשרדי אגף התקציבים. עד שלא תיפתר, נמשיך לחכות עוד שנים למהפכת הגז.
