רועי כהן / צילום: ענבל מרמרי
אני: מסמן מטרות ומשיג אותן, יודע להתמקד בעיקר, ובגלל מה שעברתי בחיים, למה שאין תכלית אין לי סבלנות.
משפחה: סבא וסבתא מצד אבא, נצר למשפחה מרוקאית שהגיעה לארץ בתחילת המאה הקודמת, נולדו בטבריה. סבא היה ממקימי אגד טבריה וסבתא גידלה תשעה ילדים בבית ערבי נטוש. אחד הילדים, שהיה דייג בכינרת, נרצח על-ידי צלפים סוריים. סבא נפטר צעיר בגלל ניתוח שהסתבך ובגיל 14, אבא למד לימודי ערב ועבד במוסך אגד כדי לעזור בפרנסת המשפחה והפך לחבר אגד. סבתא וסבא מצד אמא עלו ממרוקו ב-49' עם ילד קטן ותינוקת שנולדה על האונייה לארץ. הם הגיעו למעברה בפרדס חנה, נשלחו לבת ים ואז, כשכבר היו להם חמישה ילדים, סבא, שהיה שתיין, עזב אותם ונעלם. סבתא, שלא ידעה קרוא וכתוב אבל הייתה לה חוכמת חיים מדהימה, נשארה לבד, עגונה, קיבלה דירת שני חדרים של עמידר ועבדה 30 שנים כחדרנית במלון סיני. אמא סיימה תיכון ולמדה הנהלת חשבונות.
הורים: נפגשו בתל אביב, כשאמא הייתה חיילת ונסעה באוטובוס בקו שבו אבא היה נהג. הם התחתנו, קנו בית בבת ים ואז עברו לחולון.
ילדות: אני אחד מארבעה אחים. גדלנו בשכונה עם ילדים שקנו להם מחשב וטסו לחופשות בחו"ל, מה שלנו לא היה. שיחקתי כדורסל בהפועל חולון עד גיל 17.
נקודת מפנה: בגיל 12 הגיע לביקור בבית הספר ראש עיריית חולון דאז, משה רום. הוא היה לבוש בחליפה, עניבה, חולצה לבנה בוהקת, ואני שאלתי למה הוא לבוש ככה - הרי באגד הנהגים היו לובשים מכנסיים קצרים וסנדלים. כשאמרו לי שהוא עורך דין, אמרתי שגם אני רוצה. הבנתי שהלימודים עולים הרבה מאוד כסף, אז לקחתי סמרטוט ודלי והתחלתי לשטוף את המכוניות בשכונה, בהתחלה בשביל שקל, ואחרי כמה שנים במאה שקלים. עבדתי מסביב לשעון, שבת בשבע בבוקר, שישי בערב, בשליחויות במכולת, בירקות, מכרתי בייגלה. המטרה הייתה לא להישאב לעולם חסר ההשכלה - לא רציתי לגמור באגד. עד גיל 14 כבר חסכתי 100,000 שקלים. באתי לסגן מנהל סניף הבנק והוא שאל מאיפה הכסף, "תביא את אבא ואמא", הוא אמר. התווכחתי איתו ובסוף התפשרתי שאמא תבוא להעיד שאני הרווחתי את הכסף לבד.
לימודים: אחרי השירות הצבאי עזרתי בפרנסת המשפחה והתקבלתי ללימודי משפטים במכללה ברמת גן. הוצאתי רישיון לאוטובוס ובלילות הסעתי את עובדי התעשייה האווירית. סיימתי תואר ראשון ושני במשפטים בהצטיינות. את ההתמחות עשיתי אצל השופט לשעבר רחמים כהן, ובמשרד שלו הכרתי את טל.
טל: אשתי, היועצת המשפטית של בית החולים אברבנאל. אישה חכמה, יסודית, שלימדה אותי גם ליהנות מהחיים. כשהגעתי להתמחות היא הייתה כבר מנהלת במשרד וחיזרתי אחריה הרבה עד שהסכימה. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בחולון.
קריירה: בגיל 25 נבחרתי למועצת עיריית חולון ואחרי שלוש שנים כבר מוניתי לסגן. ב-2008 פתחתי משרד עצמאי והיום אני בשותפות עם גיסי. הייתי מנכ"ל שח"ם, פעיל בלשכת עוה"ד ודירקטור בחברות ציבוריות ופרטיות. ואז אפי נווה, יו"ר לשכת עורכי הדין, הציע לי ללכת ללהב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, שהיה ארגון מנומנם. התמודדתי, נבחרתי והסתערתי.
מס הכנסה שלילי: הצלחנו להשוות את התנאים של העצמאים לשכירים.
פנסיה חובה: בפעם הראשונה עצמאים מפרישים פנסיה ומקבלים כנגדה הטבות מס.
עמלות סליקה: אחרי מאבק ארוך נגד חברות האשראי, חלקן הורידו את עמלות הסליקה של עצמאים לרמה של 1.1%, שלא הייתה קודם.
מילואמניקים: השגנו תגמולים מוגדלים לחיילי מילואים עצמאיים, תוספת של 25%, לאנשים שיוצאים להגן על המדינה ומשאירים עסק סגור לחודש.
דמי אבטלה: המאבק הבא שלי. עצמאים משלמים ביטוח לאומי כחוק, ולא רק שאינם מקבלים דמי אבטלה, אלא גם לא גמלת אבל או דמי מחלה. זה מגיע להם וזה יקרה.
תפיסת עתיד: פוליטיקה היא לא מילה גסה.
■ גילוי נאות: רועי כהן מגיש יחד עם ליאת רון את התוכנית "עצמאי בשטח" ברדיו תל אביב