פוליסות ביטוח חיים / איור: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בשנת 1909 מכר ג'ון בורשרד את פוליסת ביטוח החיים שלו לרופאו גריגסבי, כדי לממן ניתוח. גריגסבי (שלא ביצע את הניתוח בעצמו) נטל על עצמו את תשלום הפרמיות עד לתום הפוליסה, ועם פטירתו של בורשרד שנתיים לאחר מכן, ביקש לקבל את סכום הפוליסה ("תגמול המוות" - death benefit). ברם, מנהל עזבונו של בורשרד סירב להכיר בחוזה שנחתם בין השניים. המחלוקת הגיעה עד ביהמ"ש העליון, שם גריגסבי ניצח ונקבע תקדים לפיו פוליסת ביטוח חיים היא נכס הניתן להעברה לצד ג'.
הפסיקה הולידה את המסחר בפוליסות ביטוח החיים בארה"ב - שוק ה-Life Settlement.
מדוע מוכרים פוליסות ביטוח חיים?
פרופיל מוכר הפוליסות המקובל בארה"ב הוא גיל 65 ומעלה, עם פוליסה בעלת ערך נקוב במוות (תגמול המוות) של מעל 100 אלף דולר.
למבוטחים בביטוחי חיים מגוון טעמים להפסקת הפוליסות. עיקרם - הצורך במזומנים בטווח הקצר גובר על הצורך בהם בזמן הארוך, למשל כדי לשפר איכות חיים בפנסיה או לממן הוצאות בריאות. בנוסף, לעיתים המבוטחים אינם יכולים או רוצים להמשיך לשלם את הפרמיות הנדרשות כדי לקיים את הפוליסות, או שהמוטבים אינם צפויים להזדקק לכסף מהפוליסה.
בפני מבוטח המעוניין להפסיק פוליסת ביטוח חיים ניצבות מספר חלופות. האפשרות הפחות משתלמת כלכלית, אך למרבה הצער הנפוצה ביותר, היא הפסקת תשלום הפרמיות. הדבר מביא למחיקת הפוליסה ואובדן ערכה (Lapse), כך שהפרמיות ששולמו בעבר יורדות לטמיון. כיום, כמעט 90% מפוליסות ביטוח החיים בארה"ב נמחקות, בעיקר משום שהמבוטחים אינם מכירים חלופות אחרות.
אפשרות נוספת היא פדיון הפוליסה תמורת "ערך הפדיון" (Cash Surrender Value), הנמוך משמעותית מערכה הנקוב ומסך הפרמיות ששולמו בעדה, ובדרך כלל עומד על 0.5% עד 2% מסכום הפוליסה בלבד.
האפשרות השלישית והמשתלמת ביותר כלכלית היא ביצוע Life Settlement. במסגרתה, המבוטח מוכר את הפוליסה לצד ג' תמורת סכום העומד בממוצע על כ-20% מערכה הנקוב של הפוליסה. סכום זה גבוה משמעותית מערך הפדיון, אך נמוך מתגמול המוות. הרוכש נוטל על עצמו את תשלום הפרמיות, ועם פטירתו של המבוטח - יקבל את תגמול המוות. בשונה מהפוליסות בישראל המבטחות מפני מוות עד גיל מקסימלי (עד 85-80), בארה"ב קיימות גם פוליסות לכל החיים, כך שעם פטירת המבוטח, רוכש הפוליסה יקבל את תגמול המוות בוודאות.
על אף שאינטואיטיבית Life Settlement עלול להצטייר כבעייתי מוסרית, בפועל מכירת הפוליסה איננה חלופה להמשך החזקתה בידי המבוטח, אלא היא תחליף למחיקתה או פדיונה, תוך קבלת תשלום גבוה בהרבה.
כיום, למעלה מ-40 מדינות בארה"ב כבר הסדירו רגולציה בנושא, המכסה יותר מ-90% מתושבי ארה"ב. חלקן אף מחייבות חברות ביטוח לעדכן מבוטחים בדבר חלופה זו, מתוך הכרה בכך ש-Life Settlements מאפשרים למבוטחים להימנע מהפסד כלכלי גבוה.
לסיכום, בניגוד לתפיסה הראשונית, Life Settlement מיטיב עם שני הצדדים. המשקיע מרוויח מהפער בין הערך הביטוחי במוות לבין הסכום ששילם למוכר בתוספת הפרמיות, ובמקביל המוכר מקבל סכום גבוה מהותית משהיה מקבל במצב של פדיון או מחיקת הפוליסה.
מזור לחולי האיידס - צרה למשקיעים
Life Settlements מהווים הזדמנות השקעה הנושאת תשואה גבוהה, בקורלציה זניחה עם שוק ההון. תיקים אלה מאפשרים למשקיעים ליהנות מתנודתיות נמוכה ומפיזור רחב, המקנים משענת יציבה בעתות משבר. מאפייני ההשקעה לעיל, בשילוב עם אופק ההשקעה הארוך יחסית בפוליסות הביטוח הנרכשות (הנע בין שנים בודדות ל-12 שנים בממוצע), הופך אותן לאפיק השקעה המתאים במיוחד לגופים מוסדיים.
מחירי הפוליסות הנמכרות נקבעים לאור מספר פרמטרים, בהם לא רק המצב הבריאותי ותוחלת החיים, אלא גם גובה תגמול המוות, סוג הפוליסה והתשואה הנדרשת של המשקיע.
בפועל, פחות מ-10% מהפוליסות המוצעות למכירה תקבלנה הצעה לעסקה. היתר נחשבות ללא כדאיות עבור הרוכשים, בעיקר בשל תוחלת חיים ארוכה או תשלומי פרמיות גבוהים.
בעוד שבתחילת שנות ה-2000 נעו התשואות בתיקי Life Settlements סביב 18%, בתחילת העשור הנוכחי הן ירדו משמעותית לסביבות 10%, וכיום התשואות מגיעות ל-15% בממוצע.
ככל שהתיק מפוזר יותר והחיתום איכותי יותר, כך פוחתים הסיכונים. מנהלי ההשקעות בתחום מבצעים "חיתום רפואי" עדכני על מצבו הבריאותי של המבוטח, במטרה לחשב תחזית מדויקת ככל הניתן של אורך חייו. לאמור חשיבות גבוהה במיוחד לנוכח סיכון ניגוד העניינים ו"הבחירה השלילית" (adverse selection) האינהרנטיים לשוק, שכן מבוטחים עשויים למכור פוליסות תוך שהם מנצלים את ההיכרות הטובה יותר שלהם עם מצבם הרפואי לעומת הרוכשים.
הסיכון המרכזי למשקיעים הינו "סיכון אריכות ימים", המתייחס למצב בו המבוטח חי יותר מתוחלת החיים שנצפתה לו, כך שלאורך השנים המשקיעים משלמים יותר פרמיות. סיכון זה קשור, בין היתר, לפיתוחים רפואיים מאריכי חיים. בנוסף, עצם מכירת הפוליסה מעלה לעיתים את תוחלת החיים של המבוטח, כיוון שהיא מאפשרת לו לממן תרופות יקרות יותר או לעבור ניתוחים מצילי חיים.
יצוין שבשנים האחרונות נעצרה מגמת התארכות תוחלת החיים בארה"ב ובאירופה, ואף נצפית ירידה של מספר חודשים בתוחלת החיים הממוצעת, המיטיבה עם משקיעי Life Settlements. סיכון אריכות ימים עלול להיות משמעותי יותר בערוץ השקעה מקביל: ה-Viatical Settlement, המתייחס למכירת ביטוחי חיים של חולים סופניים עם תוחלת חיים נמוכה משנתיים. הוא הופיע עם פרוץ מגפת האיידס בשנות ה-80, כשהחולים ביקשו להנזיל את הפוליסות שלהם כדי לממן את עלויות הטיפול הגבוהות. ההתקדמות הרפואית בשנות ה-90 הפכה את האיידס ממחלה סופנית לכרונית, כך שחולים שמכרו פוליסות עם פרוץ המגפה, חיו לבסוף עשרות שנים יותר, באופן שפגע דרמטית במשקיעים.
סיכון נוסף למשקיעי Life Settlements הינו הנזילות הנמוכה של הפוליסות, שפוחת עם התפתחות הסחר בפוליסות בין המשקיעים. עבור משקיעים מוסדיים, סיכון זה מטריד פחות, שכן הם ממילא תרים אחר השקעות לטווח ארוך.
סיכון הנזילות בתחום נובע גם ממבנה תזרימי המזומנים של ההשקעה. זאת, שכן לאחר רכישת הפוליסה לא מתקבלים תשלומים שוטפים כמו בהשקעה רגילה, אלא נדרשת סדרת תשלומי פרמיות המצריכה נזילות, והמשקיע מקבל את סכום הפוליסה רק לאחר מספר שנים.
השפעות לעתיד
כיום, שוק ה-Life Settlements עודנו זעיר. הוא עומד על כ-10 מיליארד דולר, ומושך בעיקר משקיעים מתוחכמים. ברם, המרדף אחר תשואה בסביבת הריבית האפסית מביא לזרימת כספים מוסדיים משמעותיים אליו. בין המשקיעים המובילים ניתן לציין את Apollo, Berkshire Hathaway ו-Blackstone. המשך זרימת הכספים ללא גידול משמעותי בהיקף השוק, עלול לגרום לדחיקת התשואות מטה.
עבור המשקיעים, Life Settlements מקנים פוטנציאל ארביטראז' משמעותי ביחס לתמחור הפוליסות בחברות הביטוח.
ראשית, המשקיעים נהנים מפערי מידע אודות מצבו הרפואי של המבוטח בחלוף הזמן. חברות הביטוח תמחרו את הפוליסה בהתאם לבריאותו במועד רכישת הפוליסה, אך לאחר עשרות שנים מהחיתום הראשוני, התמונה הרפואית עשויה להשתנות דרמטית, באופן המשנה את הערך האקטוארי של הביטוח והופך רכישה במחיר הנמוך מסכום הפוליסה לכדאית במיוחד.
אך הארביטראז' המשמעותי ביותר הוא על שיעור המחיקות (Lapse rate). לאור ניסיון העבר, חברות הביטוח מתמחרות בפוליסות ביטוחי חיים שיעורי מחיקות גבוה יחסית, שכאמור אכן מתממשים בפועל.
מאחר שכיום שוק ביטוחי החיים בארה"ב הינו בהיקף 20 טריליון דולר ושוק ה-Life Settlement מהווה כ-0.05% ממנו, השפעתו טרם מורגשת ברווחיות חברות הביטוח, שנהנות משיעורי ביטולי פוליסות אסטרונומיים.
אולם, ככל שהתרחבות שוק ה-Life settlements תביא לכך שבעתיד יבוטלו פחות ופחות פוליסות, המפסידות תהיינה חברות הביטוח, שתאלצנה לשלם למשקיעים את סכומי הפוליסות, חלף פקיעת מרבית הפוליסות שנמכרו. כתוצאה מכך, חברות הביטוח עלולות להידרש לעדכן את מחירי הפוליסות, באופן המשקלל את השלכות מכירתן. הדבר עשוי לשנות את מבנה ותמחור שוק ביטוחי החיים מהיסוד.
כמה עולה ביטוח חיים?
■ PwC ישראל מייעצת לגופים בינלאומיים המנהלים השקעות Life Settlements