הימים האחרונים מסעירים את המדינה. דיונים ו-ויכוחים על ימין ושמאל, על שחיתות אל מול רדיפה, על חוזק וחולשת הראיות נגד ראש הממשלה, מתערבבים כולם יחד בכור ההיתוך של האמוציות הישראליות המבעבעות תמיד. בתוך הבליל הזה מהדהד לו בשקט בתודעה הציבורית משפט אחד, כמעט אגבי, שאמר רה"מ, בנימין נתניהו, במסגרת נאום ה"אני ממשיך לעבוד" שמסר לאומה רגע אחרי פרסום המלצות המשטרה להעמידו לדין. "יותר ממחצית המלצות המשטרה אינן מתקבלות על-ידי הגורמים המשפטיים והן מסתיימות בלא כלום", אמר נתניהו, בעוד ניסיון להקטין את הסאגה סביבו.
אתמול (ד') בדק "גלובס" האם הסטטיסטיקה הזאת נכונה, ומצא - כפי שפורסם ב"גלובס" אתמול - כי נתניהו צדק - ובגדול. הוא אפילו היה "עדין" באמירה שלו, כיוון שהנתונים מלמדים כי מתוך 18 אלף תיקים שמעבירה המשטרה לפרקליטות בשנה בלי המלצה לסגור אותם - רק כ-4,000-3,500 מגיעים להגשת כתב אישום.
הפער הזה בין המשטרה לפרקליטות מדהים: רק בכ-20% מהתיקים שבהם המשטרה לא ראתה לנכון להמליץ על סגירתם משסיימה לחקור אותם - הפרקליטות מגישה כתבי אישום. גם אם מוסיפים לאותם 4,000 תיקים שבהם מוגש כתב אישום, כ-3,000 תיקים שהפרקליטות מעבירה לתביעה המשטרתית מאחר שהיא הגוף המתאים לטפל בהם (ותיקים אלו לא נסגרים במובן הסופי והמוחלט שלהם, אלה מועברים לטיפול מישהו אחר), עדיין נותרנו עם נתון משמעותי של 11 אלף תיקים בשנה - מתוך 18 אלף - שהפרקליטות מחליטה שלא להעמיד בהם את החשודים לדין.
רף ראייתי שונה בפרקליטות
הסנגור עו"ד אילן שדי, יוצא פרקליטות ומומחה בעבירות צווארון לבן, מגדיר את הנתונים הללו "מדאיגים" ו"מחייבים בדיקה". לדבריו, "יש בנתונים שהוצגו כדי להעלות חשש שמא היד קלה מדי על ההדק בפתיחה ובניהול חקירות על-ידי המשטרה, ונדרשת בחינה מעמיקה כיצד ניתן לצמצם את הפער העצום הזה בין מספר התיקים שהועברו לפרקליטות עם תשתית ראייתית להעמדה לדין לבין אלה בהם הוגש כתב אישום בפועל.
"בל נשכח את הנזק העצום, לפעמים בלתי הפיך, שנגרם לכל אותם נחקרים, חלקם אנשים מן היישוב, כתוצאה מעצם קיום החקירה, והחרב שהונפה מעל ראשם משך כל אותה תקופה ארוכה - לעיתים שנים - כאשר בסופו של דבר הגוף המוסמך מצא לסגור את התיק".
אולם, מסביר עו"ד שדי, יש לבחון את הנתונים הסטטיסטיים נוכח המציאות שמשפיעה לפעמים על תיקים וחוזק הראיות בהם לאחר שהם יצאו מד'-אמותיה של המשטרה. לדבריו, "חשוב להבין שמבין התיקים הללו, בהם לא המליצה המשטרה לסגור את התיק, ישנם תיקים רבים שבחלוף הזמן מרגע שנפתחה החקירה בעניינם ועד למועד ההכרעה על-ידי הפרקליטות, חלו בהם התפתחויות שהובילו לסגירה, ואלו לא תמיד התפתחויות שתלויות במשטרה.
"כך למשל - מקרה שבו מתלוננת לא מסכימה להעיד או מקרה שבו הגיעו בני-זוג לשלום-בית והגשת כתב האישום עלולה להפר אותו ו/או להרע את מצב הילדים. תיק תיק ועניינו". בדוגמה נוספת מתאר שדי, כי "לפעמים קורה שיש סכסוך עסקי שבו אחד השותפים עובר עבירה פלילית ויש די ראיות כדי להגיש כתב אישום, אבל עם הזמן ועם התמשכות הליכי הבדיקה בפרקליטות - קרה שהשותפים הגיעו להסכם הכולל תניה שהצדדים מוותרים על כל תלונה שהגישו האחד כנגד השני. לכאורה התניה לבדה לא מכריעה, אבל יש בה בהחלט כדי לתרום לסגירת התיק".
עוד מסביר עו"ד שדי, כי "הרף הראייתי הנדרש לפתיחת חקירה פלילית שונה בתכלית מזה הנדרש לשם הגשת כתב אישום. די בקיומו של חשד סביר כדי להצדיק פתיחת חקירה אל מול כך שכתב אישום יוגש, רק אם מצאה התביעה שחומר הראיות שנאסף בתיק מקים סיכוי סביר להרשעה. כשלצד השיקול הראייתי עומדת לעולם, ובמצטבר, ההכרעה בשאלה - אם קיים אינטרס ציבורי בהמשך ניהול הליך פלילי בפני בית המשפט. רק מקום שבו התשובה לשתי השאלות חיובית - יוגש כתב אישום".
בתיקים רבים נוספים, ממחיש שדי, הפרקליטות מגיעה למסקנה כי נכון יותר יהיה להסתפק במישורים רכים יותר מהמישור הפלילי, כגון הליך משמעתי או הסדר מותנה. זאת, למרות התשתית הראייתית המוצקה.
זווית צרה
מול רחבה
עו"ד שרון כהנא - עד לאחרונה פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), ומי ששימשה כתובעת בתיקי פרקליטות בפרופיל גבוה - ובהם זה של השר לשעבר, בנימין (פואד) בן אליעזר המנוח, ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלמה לחיאני, ועו"ד יעקב וינרוט - לא מתרגשת מהנתונים הסטטיסטיים על הפער בין החלטות המשטרה לפרקליטות. לתפיסתה, "הנתונים סבירים בסך-הכול". לדברי כהנא, כיום מנהלת מחלקת צווארון לבן במשרד עמר-רייטר-ז*אן-שוכטוביץ, "הסמכות לסגור תיק מצויה בידי הפרקליט או התובע המשטרתי בהתאם לחומרת העבירה - הם בודקים אם הראיות שנאספו מצביעות על סיכוי סביר להרשעה. זה לא המבחן שעומד לנגד עיני החוקרים. לאור מבחן 'סיכוי סביר להרשעה' - הרי שגם בתיקים שאליהם מצרפת המשטרה המלצה שלא להגיש כתב אישום - לעתים עשויה הפרקליטות לקבוע שיש מקום להגיש כתב אישום. למשל, תיק גניבה שלטענת המשטרה לא נאספו בו די ראיות ל, יכול להצביע על עבירה אחרת כגון עבירת מס שלא נבדקה".
הסיבה לפער בין עמדת המשטרה להכרעת הפרקליטות, בין היתר, מסבירה עו"ד כהנא, היא העובדה כי "זווית הראיה של הפרקליט היא רחבה, הוא בודק שאלות משפטיות, טענות הגנה ושאלות של מדיניות שלא נבחנות על -ידי החוקרים. בשל כך, הסמכות לקבוע אם יוגש כתב אישום היא של פרקליט, ולא של קצין המשטרה, ואין משמעות להמלצות המשטרה מבחינה אופרטיבית - ההמלצות הן מעין מפה שמדריכה את הפרקליט בסבך הראיות שנאספו".
עו"ד כהנא מזכירה, כי יש שלוש עילות לסגירת תיק - חוסר אשמה, חוסר עניין לציבור והיעדר ראיות מספיקות, וכי כל אחת מהן יכולה לבסס סגירה של תיקים רבים. "עבירות המס, למשל, כוללות תיקים שבהם היקף העבירה נמוך, כך שלעתים לא יהיה משתלם להשקיע את המשאבים בניהול תיק בסדר גודל כזה. זאת, גם אם קיימת לכאורה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום - ולכן התיק ייסגר מחוסר עניין לציבור.
"במקרים אחרים של עבירות מס, הפרקליטות יכולה להחליט שלא להגיש כתב אישום אלא להשתמש בענישה מינהלית כמו תשלום כופר. בעבירות אחרות יכולים תיקים להיסגר במסגרת הסדר מותנה, המכונה - 'סגירת תיק בתנאים'".
ליווי צמוד של הפרקליטות
אולם, כל זה כלל לא רלבנטי לנתניהו. בלי קשר לנתונים הסטטיסטיים על כלל התיקים שמגיעים מהמשטרה לפרקליטות, הרי ששני התיקים של רה"מ מיוחדים בהרבה מישורים - זהות החשוד והפרופיל שלו, אופי העבירות והכותרת הכלכלית של תיק השחיתות הציבורית לכאורה - כך שמקרה נתניהו מרחף הרבה-הרבה מעל הרדאר של הסטטיסטיקה. ובכל מקרה, אם בכל זאת פנינו לנתונים - הרי שבמקרה של נתניהו צריך לבדוק מה שיעור סגירת התיקים העוסקים במקרי שחיתות שלטונית מתוך כלל התיקים העוסקים בשחיתות שלטונית שהמשטרה העבירה לפרקליטות בלי המלצת סגירה.
בהקשר זה מציינת עו"ד כהנא, כי "בעוד שאותם 18 אלף תיקים בשנה כוללים מגוון עבירות - חלקן חמורות, וחלקן בדרגת גניבה מחנות מכולת - הרי שתיקי שחיתות שלטונית מלווים על-ידי פרקליט מהיום הראשון לחקירת המשטרה, ואז קטנים בהרבה הסיכויים שהתיק ייסגר בלא הגשת כתב אישום".
ההסבר לכך טמון במספר העיניים שעוברים על התיק וזהות המלווים את החקירה. "תיק שחיתות שלטונית, במיוחד זה העוסק ברה"מ, נבחן בשבע עיניים עם מעורבות ישירה של כל ההיררכיה - החל מהפרקליט בשטח, דרך פרקליטת המחוז והמשנה לה, עבור בפרקליט המדינה והמשנה לו, ולבסוף היועץ המשפטי לממשלה והמשנים לו.
"כל שלב בחקירה - דוגמת איסוף ראיות, חיקורי דין או בקשות ממדינות זרות - נבחן קודם בשאלה אם יש די ראיות המצדיקות את ביצועו. לכל מהלך כזה יש משמעויות כלכליות, ונדרשים בו לעתים 'טובות' ממדינות זרות או אישורים מיחידות חוקרות אחרות, שמתפנות לטובת העניין מתוכניות העבודה הרגילות שלהן, העמוסות ממילא".
נתונים הפוכים בתיקי שחיתות
עו"ד זיוה אגמי-כהן, לשעבר ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה (יאח"ה) וכיום סנגורית בתחום עבירות הצווארון הלבן ועבירות כלכליות, מסכימה עם דבריה של עו"ד כהנא. "צריך לעשות הבחנה בין כלל התיקים שמועברים לפרקליטות לבין תיקים שמתייחסים ספציפית לעניינים של שחיתות שלטונית של אישי ציבור בתפקידים בכירים. בתיקים אלה אחוזי ההעמדה לדין גבוהים יותר, וכנראה הפוכים מהסטטיסטיקה הכללית. ב-80% מהתיקים הללו מגיעים לאישום".
עוד לדברי אגמי-כהן, "כשמדובר בתיקי איש ציבור בכירים, ובמיוחד בתיקים של ראש ממשלה ונשיא, הפרקליטות מעורבת מהיום הראשון. הם מלווים את החקירה ויש המון דיונים אצל פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה כשצריך. אין אבן שלא נהפכת, ולכן כשהתיקים האלה מגיעים לפרקליטות, חוזק הראיות בהם משמעותי".
בתקופה האחרונה, מוסיפה עו"ד אגמי-כהן, ראינו את ההבדל בין תיקי שחיתות שלטונית לכלל התיקים בצורה משמעותית, עם העמדות לדין של אישי ציבור רבים. "תיקים שקשורים לאישי ציבור משמעותיים הגיעו לאישומים, ובהם התיק של השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב וסגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום בפרשת ישראל ביתנו; פרשת הנשיא משה קצב; פרשות רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט; פרשת ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחאיני ועוד. ברוב התיקים הקשורים לפיגורות משמעותיות, ברגע שיש סיכום חקירה, התשתית הראייתית של המשטרה חזקה מאוד, משום שהיא נבחנת על-ידי הפרקליטות גם בשלבים המקדמיים וגם מאוחר יותר".
בשורה התחתונה, אומרת עו"ד אגמי כהן, אין לסטטיסטיקות הקיימות של סגירת התיקים שום חשיבות בעניינו של נתניהו. "כדי שיהיה ניתן להסיק מסקנות בנוגע לסיכויי סגירת התיקים נגד נתניהו ללא אישום, צריך לפלח את הנתונים בצורה יותר יסודית. צריך לבחון מה הייתה סיבת סגירת התיק בכלל התיקים; לבחון את סוג העבירה - שחיתות, שוחד, או פריצה ושוד למשל; את הנסיבות לביצוע העבירה; את מעמדו של הנאשם - איש ציבור, פיגורה מוכרת או לא ועוד".
לדבריה, "השיקולים שהפרקליטות שוקלת מורכבים יותר מהשיקולים של המשטרה, ויש הרבה מאוד שיקולים שמשפיעים על השאלה אם יוגש כתב אישום. למשל, ככל שמעמדו הציבורי של החשוד רב יותר, יש אינטרס רב יותר להגיש כתב אישום. יש יותר עניין ציבורי להגיש כתב אישום נגד בעל תפקיד ציבורי או אדם שנמצא בתפקיד שנדרש בו אמון, כמו עו"ד, מאשר לגבי אדם מהשורה. גם סוג העבירה משפיע מאוד על ההחלטה - עד כמה היא חמורה, עד כמה החשוד יחזור עליה, ומה אופי החשוד, אם הוא אדם נורמטיבי ועוד".
לפיכך, מסכמת עו"ד אגמי-כהן, "אי-אפשר לומר ששיקול הדעת של המשטרה שגוי כשהיא מעבירה 18 אלף תיקים לפרקליטות בלי המלצה לסגור את התיק, ורובם לא מתגבשים לאישום. הבחינה של התיקים, סוג העבירה, הנזק, העבר של החשוד ועוד - זה התפקיד של הפרקליטות והיא יכולה לשים משקל לדברים האלה, בעוד שהמשטרה אמונה על מציאת הראיות. ברגע שהיא מצאה את הראיות, היא צריכה להעביר את הכדור לפרקליטות, וזו אחראית על ההחלטה אם להגיש או להגיש כתב אישום".
ביסוס חשד מול סבירות הרשעה
גם עו"ד איתן מעוז, מהסנגורים הבולטים בארץ בתחום עבירות הצווארון הלבן, סבור כי המשטרה עושה את עבודתה כראוי, ואין בנתונים הסטטיסטיים כדי ללמד על טעויות בשיקול הדעת או על כל טעות אחרת מצד המשטרה. "המסמך משטרתי, מסמך ההמלצות, בוחן למעשה את האפשרות לכך שנעברה עבירה מתוך זווית חקירתית מאוד מאוד צרה. הוא איננו מיועד לשקול שיקולים רחבים הדרושים לצורך החלטה על העמדה לדין, ולכן גם לא מצופה מהפרקליטות שתשקול דבר מתוכו - מלבד את עוצמת הראיות לגופן.
"כך למשל, המשטרה איננה שוקלת (ולמעשה איננה כשירה כלל לשקול) את סבירות הרשעה בביהמ"ש. לכן, גם נכתב בסיכום החקירה כי 'התגבשה תשתית ראייתית מספקת לביסוס החשדות לביצוע עבירה של הצעת שוחד' - 'תשתית לביסוס חשד' עדיין איננה 'תשתית סבירה להרשעה'. המשטרה אף איננה שוקלת כלל את סבירות ואיכות טענות הגנה ואף לא שיקולים הקשורים למדיניות העמדה לדין.
"מאחר שהפרקליטות היא זו שבסופו של יום חותמת על כתבי האישום ומגינה על האמור בהם בביהמ"ש - זווית הראייה שלה עשויה להיות שונה מאוד מזו של המשטרה. כך, למשל, בעוד שצוות החקירות מגבש את 'הישגיו' הראייתיים בתיק - הפרקליטות שוקלת דיני ראיות, שוקלת חסינויות, שוקלת עומס, היא שוקלת תקדימים משפטיים, היא שוקלת תיקים אחרים, ובעיקר היא שוקלת את הסיכוי הסביר להרשעה, שאיננו בתחום השיפוט המקצועי של צוות החקירה המשטרתי".