בזק / צילום: איל יצהר
1. בזק שוב עומדת למכירה - ואף אחד שוב לא יודע לאן מועדות פני הרגולציה בתקשורת. כך היה בהפרטה של בזק במארס 2005, כך היה אחרי שקבוצת אייפקס-סבן-ארקין השלימה את סיבוב הרווח הענק שעשתה ומכרה אותה, באוקטובר 2009, לשאול אלוביץ' שחלם להיות חיים סבן.
אי ודאות רגולטורית, טשטוש דרך וסדר, הבריחו ומבריחים מהארץ משקיעים ורוכשים טובים ורציניים - אבל, קירבו, מקרבים, מחזקים ומפתים מאוד את מי שמעריך-יודע שיוכל לשחות היטב בבריכת כוחות הלחצים והקשרים (חלקם היו כל כך בטוחים בדרכם ובחבריהם, עד שחטפו מכה בלתי צפויה, בדיוק מאותם רגולטורים מעריצים לשעבר ולקול מצהלות הקהל. ראו אילן בן דב ונוחי דנקנר, שבטחו בבעלות על תרנגולת מטילה ביצי זהב, זה בפרטנר וזה בסלקום, עד שבא שר תקשורת לא בולט באותה עת, משה כחלון, שרק חיפש מה לעשות בשעות העבודה, והעביר כאן את רפורמת הסלולר הענקית והחשובה, והותיר מאחור את אלה שהימרו על הכוח והקשרים).
2. אי ודאות רגולטורית היא משאת נפשם של פוליטיקאים. תחשבו על החגיגות של שרי התקשורת שהיו כאן מאז 1971, עת הוחלף "משרד הדואר" בשם המודרני "משרד התקשורת". כשאפשר כך ואפשר אחרת, כשיש יועץ אחד שייתן חוות דעת כזו ושני שיספק את ההפוכה, השרים וצמודיהם מתחזקים, מתעצמת סמכותם לתת וגם לקחת. טשטוש מטרות במבנה המשקי, משחק גם לידיהם של פקידים בכירים, רגולטורים וחברי כנסת - הוא נותן להם כוח, כותרות, יחסי תן וקח, וגם פרנסה מכובדת לעתיד.
3. מעל 20 שנים ניסו לבצע הפרטה של חברת בזק הכושלת, היקרה, שבזה לציבור (7 שנות המתנה לקו טלפון). על הדרך היו כמה שרים הגונים ורציניים, אבל רובם היו הפוך מזה. תחת הכותרת שהוטבעה במשרד האוצר "קודם נשרטט את מבנה השוק והתחרות ורק אחר כך נפריט" החלו ברשות החברות, שנתיים לפני ההפרטה, לנסח "אופק רגולטורי" ל-5 שנים. כלומר, ניסו לקבוע מלכתחילה את התנאים להתפתחות שוק תקשורת תחרותי. זה לא באמת קרה. ומה שקרה, לא החזיק יותר מכמה חודשים.
4. התוצאה: ההליך נפתח עם שמונה מתמודדים, הסתיים בשניים, במהלכו הייתה התערבות פוליטית-רגולטורית שהעדיפה קבוצה אחת, ניצלה את המעמד המכריע של השב"כ והכתירה את הנבחרים: אייפקס-סבן-ארקין. הקבוצה פתחה מיד בהוצאת דיבידנדים כבדים מהחברה, ו-4 שנים אחרי מכרה את מלוא האחזקות. חישבו ומצאו אז שהחברים משכו קרוב ל-5 מיליארד שקל, ורשמו רווח לפני מס של יותר מ-300% על ההשקעה.
את בזק רכשו האחים אלוביץ', שהשתוקקו גם הם לכמה ביסים טובים מסיר הבשר, וצפו וראו בעיניים כלות איך הבלגן, אי הסדר המבני-רגולטורי, הם תנאי לרווחים וקשרים.
האמת, כך ואחרת, אחרי כל הידיעות על החקירות, המעצרים, ההתנהלות שהייתה ונשארה, הם לא עשו מה שאחרים לא עשו ועושים. הם רק עשו את זה מהמקפצה הכי גבוהה בבריכה.
5. כך קורה ש-13 שנים אחרי ההפרטה וסיסמאות המעבר לתנאי תחרות בתקשורת - בזק נותרה מונופול טלפוניה קווית, מונופול תשתיות אינטרנט, שמכשילה תחרות, משתמשת בכוחה לרעה, הכריש השמן שאוכל את הדגים בבריכה.
הפרטה רעיון רע? ממש לא. הלוואי וכל הפעילות העסקית של הציבור תופרט. ברור שאם בזק הייתה עדיין ממשלתית - לא הייתה מתקיימת הרפורמה בסלולר; אם אל על הייתה עדיין ממשלתית - לא היו כאן "שמיים פתוחים" וטיסות לואו-קוסט היו נעצרות בפתח הוועד.
6. אז רגע לפני שמוכרים את בזק, לפני שמאפשרים ליהיה-מי-שיהיה לקנות את החזקות אלוביץ' ביורוקום - ובשרשור אדיר לקבל למעשה שליטה בענק התקשורת הלאומי בתמורה ל-10% מהמחיר שלו - ראוי לעצור. לא למכור שוב את אותו חתול באותו שק. קודם לקבוע מדיניות תקשורת ארוכת טווח. קודם להביא לידיעת הציבור באופן שקוף ביותר מה מקבלים הבעלים, מה נותן המונופול, מה המגבלות שלו, מה מצפים ממנו, ועיקר העיקרים - מה מסלול ההמראה למשק תקשורת תחרותי.
אם לא יכולים לעשות את זה - ויש בהחלט אפשרות שבמצב הנוכחי אי אפשר לעשות את זה - אז ראוי לפרק את בזק, לחסל את הפירמידה הענקית שמעוותת את השוק, למכור את חלקיה או את תחומי הפעילות שלה, או לפזר את מניות אלוביץ' בחברת בזק - בבורסה, לציבור.