למרות התדמית: נתניהו לא באמת המציא את ההייטק הישראלי
תתעלמו מהמלצות המשטרה, אפשר לזרוק אותן לפח. כי בנימין נתניהו הוא מלך ההייטק הישראלי. בגללו ההייטק שלנו משגשג ופורח. כתוצאה מהמדיניות הכלכלית החכמה שלו זורמים לכאן ללא הפסקה כספי משקיעים זרים. האקזיטים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, החל מוויז וכלה בעסקת הענק של מובילאיי, קרו כאן תחת משמרתו ובזכותו. חברות ענק בינלאומיות משחרות לפתחנו כי נתניהו גרם להן להגיע הנה, לאומת הסטארט-אפ. הוא גם הפך אותנו לאומת הסייבר ולמובילים עולמיים בתחום הרכבים האוטונומיים.
ההייטק הישראלי נמצא בפריחה חסרת תקדים, וזאת כמובן תוצאה ישירה של מנהיגותו הבלתי מעורערת של ראש ממשלת ישראל, גם בתחום הזה. ובכלל, אילו רק רצה, אלמלא החליט להקדיש את חייו לטובת האומה ולחיות חיי צניעות והקרבה, נתניהו יכול היה להיות מנהל של חברת הייטק מצליחה. הוא יכול היה להיות נשיא גוגל ולהרוויח מאות מיליונים בשנה. דרך אגב, הוא גם יכול היה להיות נשיא ארצות-הברית, אילו רק רצה.
האם אתם מסכימים להצהרות האלו בלב שלם? האם אתם חולקים עליהן בכל נימי נפשכם? כמקובל במקומותינו בימים אלה, התשובה לשאלות האלו תלויה בדעתכם הפוליטית ולא בחקר מעמיק שקיימתם בנושא ההיסטוריה של ההייטק הישראלי והגורמים שהביאו אותו לאן שהוא היום. אבל, מאחר שהדברים המובאים לעיל ודומים להם נכתבו הרבה יותר מפעם אחת במקומות שונים ובגרסאות שונות, יש מקום לכתוב כאן, בטור המלווה את ההייטק הישראלי כבר למעלה מעשור (אפילו קצת יותר מרצף השלטון הנוכחי של ראש הממשלה בנימין נתניהו) כמה אמיתות לגבי ההייטק הישראלי. לצורך בדיקת ההנחות שיובאו להלן נעזרתי במספר אנשים, ממובילי ההייטק הישראלי, שהיו כאן די שנים כדי לצפות בהולדתו של העידן הנוכחי, בצמיחתו ובהפיכתו למה שהוא היום: מנוע משמעותי ביותר, יש שיאמרו מוביל, בכלכלה הישראלית ובתדמיתה הבינלאומית של ישראל כמעצמת חדשנות ויזמות. אז מה אתם אומרים? האם בזכותו, למרות או בכלל בלי קשר לנתניהו הגענו עד הלום?
הממשלות בעיקר לא הפריעו
הנה המכנה המשותף הרחב לדעותיהם של כל מי שצופים בפלא הזה, שנקרא ההייטק הישראלי: נראה, שהסיבה המרכזית להגעתו לאן שהוא, היא שממשלות ישראל בשלושים השנים האחרונות - בחוכמה רבה - בעיקר לא הפריעו להייטק הישראלי לצמוח ולעצב את עצמו באופן דומה למקביל שלו בעמק הסיליקון, תוך ההתאמות הנדרשות. אמנם, ממשלות ישראל, דרך זרועותיהן השונות, אכן נקטו פה ושם, במיוחד בשנות התשעים של המאה הקודמת, יוזמות חשובות. אבל, החופש שהן נתנו להייטק להתהוות ולפרוח, ללא רגולציה מיותרת וללא התערבות מוגזמת, בהתאם לכללי הכלכלה החופשית, הוא הגורם המכריע בהגעתנו למעמד של אומת הסטארט-אפ. כי החופש הזה איפשר לאלפי יזמים אמיצים ובעלי חשיבה מקורית ולמשקיעים שחברו אליהם כדי לממן את המיזמים שלהם, לשחק את המשחק הנכון בהקשר הזה. להקים חברות חדשניות, להצליח וגם להיכשל, ולדחוף את גלגלי כלכלת ההייטק קדימה. לא תמיד זה היה פשוט, במיוחד לא בתקופות בהן נאלצו לבצע החלטות קשות כמו פיטורים כואבים או - רחמנא ליצלן - לדרוש מעובדים לעבוד בשבתות וחגים, אבל ממשלות ישראל לא התערבו ויש לתת להן קרדיט גדול על כך. גם לממשלת נתניהו, כמובן, ולעומד בראשה.
בנוסף, אסור להפחית בחשיבותן של מספר יוזמות ממשלתיות שנתנו להייטק הישראלי דחיפות משמעותיות ביותר. התוכנית הממשלתית לעידוד השקעות הון סיכון והערבויות הכספיות לקרנות היוזמה נתפסת על ידי רבים, בצדק, כבסיס להתהוותו של העידן החדש בהייטק הישראלי. מעבר לכך שהיוזמה הזו מימנה עשרות רבות של חברות סטארט-אפ, היא גם הניחה את הבסיס להתהוותו של שוק ההון סיכון הישראלי. זהו השוק שמממן עד היום את ההייטק הישראלי, בשנים האחרונות בסדרי גודל של כ-5 מיליארד דולר בכל שנה. והנה החדשות הקשות, לתשומת ליבם של המעריצים: תוכנית יוזמה הושקה על ידי שר האוצר אברהם בייגה שוחט בשנת 1993 ויישומה התבצע בתקופת ממשלת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. גם אם תיכתב ההיסטוריה מחדש, כפי שאנחנו רואים שקורה מדי פעם אל נגד עינינו, אי אפשר לקחת את הבסיס הכל כך משמעותי הזה להצלחת ההייטק הישראלי ממי שיצרו אותו ובראשם יריבו הפוליטי המר כל כך של נתניהו.
תוכנית יוזמה לא היתה גורם יחיד. חוק עידוד השקעות הון משנות ה-50 של המאה הקודמת, שעודכן ועבר ריענון משמעותי בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90, איפשר מדיניות מיסוי אטרקטיבית עבור משקיעים זרים, המהווים את החמצן ומקור החיים של ההייטק הישראלי (למעלה מ-90% מהמימון של חברות סטארט-אפ מקומיות מגיע מחוץ לישראל). כמו כן החוק הזה איפשר לעודד השקעות במפעלי ייצור בפריפריה, היווה את הבסיס לתמיכה בחממות טכנולוגיות ובמשרד המדען הראשי (כיום רשות החדשנות), והעניק את המוטיבציה הנדרשת לחברות ענק בינלאומיות ובראשן אינטל, להקים כאן את מפעיל הייצור שלהן ולרכוש בישראל אלפי חברות צעירות במהלך שלושים השנים האחרונות. קרן בירד, שמיסדה שיתופי-פעולה בין חברות אמריקאיות וישראליות, היתה אף היא גורם מניע חשוב, גם בגלל ההיבט הציבורי שלה משני צדי האוקיינוס. הקרן הזו הוקמה בכלל בסוף שנות ה-70, ומן הסתם רבים לא מכירים את עצם קיומה ותרומתה החשובה להייטק המקומי. כל אלה היו כאן היו לפני נתניהו. למרות זאת, מגיע לראש הממשלה נתניהו קרדיט על הכרתו בחשיבותם של משקיעים זרים וחברות זרות והעידוד המשמעותי שהוא נותן גם לאלה וגם לאלו להגיע לישראל, להשקיע בה ולהעמיק א ת אחיזתם בה.
אגב, הספר "אומת הסטארט-אפ" שכיסה רבים מהגורמים לצמיחת ההייטק הישראלי וקיבע את התודעה הבינלאומית סביב מעמדה המיוחד של ישראל כאבן שואבת לחדשנות ויזמות, התפרסם בשנת 2009, כמה חודשים לאחר עליית נתניהו לשלטון. אני מנחש בזהירות שגם מעריציו הגדולים של נתניהו לא יטענו כי בזכותו כתבו דן סינור ושאול זינגר את רב המכר הבינלאומי שלהם, במיוחד לאור העובדה שהסיפורים המובאים בספר החשוב הזה עוקבים באמת אחרי עשרות שנים של התפתחות וצמיחה. גם את האקזיטים הגדולים של העשור האחרון וביניהם מובילאיי וחברת ווייז אי אפשר לנכס לנתניהו. מובילאיי חיכתה 18 שנים לאקזיט הזה ואילו ווייז הוקמה שלוש שנים לפני חזרת נתניהו לשלטון. הוא לחלוטין לא היה קשור להצלחתן אבל בהחלט פירגן לשתיהן, ייאמר לזכותו.
חברות סייבר מצליחות היו גם לפני ביבי
תחום נוסף שנתניהו מתהדר בו הוא טכנולוגיות הסייבר למיניהן. מאות חברות סייבר פועלות בישראל ונתניהו נוהג להתפאר בהן בנאומיו ובצדק. אבל סייבר היה כאן הרבה לפניו וצ'קפוינט היתה מובילה עולמית בתחומה לפני שהפכנו להיות אומת הסייבר. חברות סייבר רבות קמו בישראל (הח"מ זכה לנהל שתי חברות כאלו), בעיקר על סמך הידע שרכשו מייסדיהן ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל והן סללו את הדרך בפני חברות הדור החדש, המהוות בהחלט גאווה להייטק הישראלי. ייאמר לזכות נתניהו שידע לנכס לעצמו את הקמת מרכז הסייבר בבאר שבע, למרות שעיקר הצלחתו של המרכז הזה נובעת מנכונותן של חברות פרטיות להשקיע שם משאבים רבים והון אנושי מובחר. אבל בכל זאת, בואו ניתן לו את הקרדיט על הפניית זרקור אל בירת הנגב והקצאת משאבים להעתקת חלק מפעילות הסייבר הלאומית אל באר שבע.
הדעות חלוקות לגבי תרומתם של מסעות נתניהו ברחבי העולם ובמיוחד קשריו החמים עם הודו וסין לחוסנו של ההייטק הישראלי ולצמיחתו. אומות המערב גילו אף הן את הודו וסין בתחילת המאה הזו וביתר שאת בעשור האחרון. בהיבט הזה מדינת ישראל איננה מיוחדת וההייטק הישראלי אפילו מפגר במשהו אחרי מקביליו בארצות-הברית ובאירופה, לפחות בכל מה שקשור לתעסוקת כוח-אדם איכותי ושיתופי-פעולה אסטרטגיים. אבל, אני שמח לתת לראש ממשלתנו את הקרדיט המגיע לו בזכות מאמציו הבלתי פוסקים לחזק את הקשרים ולהדגיש את חשיבות הפן הטכנולוגי בשיתופי-הפעולה הבינלאומיים של מדינת ישראל.
ובחזרה לנקודת ההתחלה. האם ראש ממשלת ישראל יכול היה להיות מנכ"ל אחת מחברות ההייטק הגדולות בעולם, אלמלא החליט להקריב עצמו למעננו ולהקדיש עשרות שנים לקריירה ציבורית? כאן אני חייב להטיל ספק, ידידיי המעריצים. מי שהיה מנהל שיווק של חברת מזרונים בתחילת הקריירה שלו, היה מתקשה להתקבל לעבודה בפייסבוק או בגוגל. ובנוסף לכך, בחברות בינלאומיות גדולות מקובל שהמנכ"ל מוביל את החברה מתוך קונצנזוס ואיחוד כל עובדי החברה מול מטרות משותפות, ולא בדרך של איומים, הכפשות, הסתה הדדית והטלת מורא על חלק ניכר מעובדי החברה. השיטה הזו מצליחה מאוד כשאתה ראש ממשלת ישראל, אבל לא בהכרח בתור מנהל בכיר בחברה בינלאומית גדולה. מיליוני הדולרים יחכו אם כן לנתניהו במקום אחר, מעריצים יקרים. לא נורא, הוא ממילא לא מתכנן להיפרד מאתנו בעתיד הנראה לעין.
